לכתב התביעה של התובע צורפה חוות-דעת רפואית של ד"ר בשארה. מהאמור בחוות הדעת עולה שהתובע סבל מהפרדת רשתית בעין שמאל, שנבעה מחבטה אותה ספג התובע במקום עבודתו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרדת רשתית - תאונת עבודה: התובע, יליד 26.3.59, טוען בתביעתו כי הוא נפגע בעינו עקב רשלנותם של הנתבעים, הם מעבידיו. את נזקיו הוא תובע מהם בהליך זה. בפתח ישיבת ההוכחות מיום 12.11.97הוסכם בין הצדדים "כי תקבע רשלנות תורמת של שליש" ולהסכמה זו ניתן תוקף של צו. מכאן ואילך אין הצדדים חלוקים אלא על גובה הנזק. בטרם אדון בנושא זה אציין שבישיבת קדם המשפט מיום 1.6.97נרשם מפי ב"כ הנתבעים כי "למען הסדר הטוב אני מפנה תשומת לב חברי לכך שלפי שניתן להסיק מהתביעה, אין הוא (הנזק) בתחום סמכות בית משפט זה ובסוף הדיון אעמוד על תשלום הפרש האגרות". כפי שיתברר מההמשך, היה צדק רב בדברי הנתבעים וחבל שהתובע לא שעה להם. לכתב התביעה של התובע צורפה חוות-דעת רפואית של ד"ר בשארה. מהאמור בחוות הדעת עולה שהתובע סבל מהפרדת רשתית בעין שמאל, שנבעה מחבטה אותה ספג התובע במקום עבודתו. הפרדות זו היתה כחודש לאחר קבלת אותה חבטה, ואולם לדעת המומחה אין בכך כלום, ועדיין ניתן וצריך לשייך הפרדות רשתית זו לתאונת העבודה. התוצאה הסופית של הפרדות הרשתית והטיפולים הרפואיים שעבר התובע, היא שלתובע "אין הרגשת אור בעין שמאל" והמצב הוא של עוורון בעין זו. בעין ימין (שלא נפגעה) חדות הראיה היא 6/30, והצרוף של השניים, היינו עוורון בעין שמאל וקוצר ראיה לא קל בעין ימין, גורמת לתובע נכות של %70, זאת בנוסף ל-% 5נכות בשל הצטמקות העין, שהיא נכות אסתטית. ד"ר בשארה, המומחה מטעם התובע, קצב את הנכות המלאה של התובע, ואולם הוא לא התייחס כלל לקשר של סובב ומסובב בין הנכות לבין התאונה. כבר בחוות דעתו מציין ד"ר בשארה פעמיים(!) שהתובע סבל גם לפני התאונה מקוצר ראיה קשה. דברים אלו נאמרו על-ידו בסעיף 4לחוות דעתו. בפעם הראשונה הוא כותב שם ש"...אובחן אצלו הפרדות רשתית בעין שמאל כל זה על רקע של קוצר ראיה גבוהה ממנה סבל דעג'נה...", ובהמשך הוא כותב ש"יש להזכיר שלפי הספרות ניתן לאמר שיש בהחלט קשר נסיבתי בין הטראומה... והפרדות הרשתית על רקע קוצר הראיה הגבוהה ממנו סבל מר דעג'נה..." (ההדגשות כאן ובהמשך שלי - ו.ז.). דברים אלו של המומחה אינם מתיישבים עם עדותו בפני (עמ' 2) שם אמר כי "אין לי נתונים וגם לא היו לי על מצבו, קשה לקבוע מה היה מצב העין הפגועה לפני כן", והרי הוא עצמו כתב בחוות דעתו שלתובע היתה גם לפני התאונה ירידה קשה בחדות הראיה. לא זו אף זו, קוצר הראיה היה קשה מספיק כדי לייחס לו תרומה לעצם הפרדות הרשתית. לעומתו העריכו הן המומחה מטעם הנתבעים והן המל"ל את מצב הראיה של התובע לפני התאונה, ועל בסיס זה קבעו, כפי שיפורט להלן, מה היתה נכותו לפני התאונה, ומה היתה תרומת התאונה למצב הראיה הכוללני של התובע עתה. את אי ההתאמה האמורה מתקן ד"ר בשארה בהמשך עדותו כשהוא מבהיר (בעמ' 2) ש"התובע במצבו לפני התאונה ללא משקפיים היה בעל ראיה פגועה מאוד ולא היה יכול בעצם לתפקד, אפילו לא בעבודות פשוטות, הוא היה מוכרח משקפיים", ובהמשך הוסיף המומחה והעיד שהוא הניח שאכן היו לתובע משקפיים. עוד אמר שהיה לתובע תהליך ניווני בשתי העיניים עוד לפני התאונה "והוא היה קורה גם אלמלא התאונה". על ההשלכה הפונקציונלית של מצב העין של התובע אמר ד"ר בשארה ש"עם ראיה כשלו יש לו חיים נורמליים... עצם אובדן העין האחת השלכתה הפונקציונלית איננה משמעותית והאדם יוכל לתפקד באותם תפקודים שתפקד קודם לכן". בכל הנושאים, זולת מתן ערך לפגיעה הקודמת שהיתה לתובע בעיניו, ולמעט שעור הנכות האסתטית בשל הצטמקות העין (% 5לעומת %10), הרי שחוות דעת ד"ר אפל, המומחה מטעם הנתבעים, דומה מאוד לחוות דעת ולעדות ד"ר בשארה, המומחה מטעם התובע. אם לסכם, הרי שבעצם אין בפני חוות דעת מטעם התובע על נזקיו בעקבות התאונה, להבדיל מנזקיו הכלליים בין בעקבות התאונה בין שלא בעקבות התאונה. כיוון שאין חולק בין הרופאים שהתובע היה פגוע מאוד בעיניו לפני התאונה, הרי שלא ניתן כלל להיזקק לחוות דעת התובע, וניתן לראות את תביעתו כנעדרת חוות דעת רלבנטית. ד"ר אפל, המומחה מטעם הנתבעים, הניח שכושר הראיה בעין הפגועה לפני התאונה היה ככושרה של העין השניה שלא נפגעה (עין ימין). בהנחה זו היתה נכות התובע לפני התאונה %50, ולכן, כך מסיק המומחה, הנכות שנגרמה בתאונה היא % 20בלבד בנוסף ל-% 5נכות אסתטית נוספת. מסקנה דומה הסיק המל"ל. התובע הרחיק עצמו, בניגוד לחוות דעת רופאו שלו, מליקוי כלשהו בעיניו לפני התאונה. הוא אפילו לא נזקק למשקפיים, למרות שהמומחה מטעמו אמר שללא משקפיים לא היה יכול לתפקד. הוא הכחיש בעדותו שאמר לד"ר אפל שפוטר, ללא קשר לתאונה, מעבודתו כמורה, זאת בניגוד לעדותו המפורשת של ד"ר אפל, המייחס פטורין אלו למצב הראיה של התובע לפני התאונה. ברור שהתובע אינו דובר אמת, וכשמצטרפת עובדה זו ל"מעמדו הראיתי", כמי שסעיף 54(ב) לפקודת הראיות חל עליו, הרי שעדותו ללא סיוע נכבד היא עדות התלויה על בלימה. אינני עוסק בהליך זה במי שנפגע בתאונת דרכים, ושעור הנכות הרפואית המדוייקת אינו חשוב לכן. מבחינה פונקציונלית טהורה מצב התובע עתה הוא כמצבו לפני התאונה, כך אמר המומחה מטעמו, שהרי אבדן הראיה בעין אחת (וזהו מה שקרה לתובע), איננו משליך על מרבית הפעילות הן בתחום העבודה הן בתחומים אחרים. חרף האמירה הכוללנית של ד"ר בשארה בנקודה זו, אני נוטל אותה עם קב "גדול" של חומטין. בראש ובראשונה "העין הנותרת" אצל מי שאיבד עין אחת היא עין יקרה שלא תסולה בפז משום שאין לה גיבוי של עין אחרת, וכל פגיעה בה המונעת ראיה, תהפוך את הניזוק לעיוור מלא. עצם עובדה זו מחייבת זהירות גם בסוג העבודות בהן עוסק הניזוק. דברים אלו חמורים שבעתיים גבי התובע שעיניו היו פגועות עוד לפני התאונה, וסיכוני אבדן הראיה בעין השניה גדולים יותר משל אדם בריא. בנוסף לכך יש עיסוקים שהעדר שתי עיניים בכל זאת מגביל את העוסקים בהם. על כל אלו יש להוסיף את האטרקטיביות הפחותה בשוק העבודה, כמו גם את המגבלות בניידות בעבודה ולו בשל החשש ליטול סיכון במקום עבודה חדש. שני הרופאים היו בדעה שהאסכולה הרפואית דהיום איננה רואה מניעה שהעיוור בעין אחת יעבוד עבודה פיסית קשה, ואולם שניהם הדגישו את הטבע האנושי הנרתע בדרך-כלל מעבודה קשה במצב כזה. בחלק מהמקרים יש בכך כדי לתרום לזהירות היתר הנחוצה כדי לא להעמיד את העין השניה בפני סיכון מיותר. אני מוכן להניח לטובת התובע ששכרו הוא כ-000, 2ש"ח לחודש, ואף קצת למעלה מכך כנטען בכתב תביעתו. בצאתי מנקודת הנחה זו, ואולם כשאני מביא בחשבון את כל האמור לעיל ובכלל זה את מצבו הקודם של התובע לפני התאונה, נראה לי שפיצוי כללי בשל אבדן שכר מאז נתייצב מצבו לאחר הניתוח ועד לסוף תוחלת חייו הוא 000, 100ש"ח כשסכום זה נכון להיום. לכך יש להוסיף עוד 000, 10ש"ח (כשסכום זה כולל רבית והצמדה עד היום) בשל אבדן שכר בתקופה הסמוכה לתאונה ולטיפולים הרפואיים שבעקבותיהם עד שנתייצב מצבו של התובע. סכומים אלו כוללים כל הטבה סוציאלית או פנסיה אפשרית. עבור נזק בלתי ממוני אני פוסק 000, 100ש"ח כשסכום זה כולל ריבית והצמדה עד היום. נזקים אחרים לא הוכחו. בשל תרומת רשלנות ינוכה מסכומי הפיצויים שנפסקו שליש, ומהיתרה ינוכו תקבולי המל"ל. היתרה תשולם לתובע, ובנוסף לכך ישולמו לו הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשעור של % 10בצרוף מע"מ. האגרות שיובאו בחשבון לצורך כך הן אלו שהיה על התובע לשלם אילו תבע את הסכום שנפסק לו. בהפרשי האגרה המוטלים מכח החוק, אם מוטלים בשל כך הפרשים, יישא התובע. כשקבעתי שכ"ט של % 10הבאתי בחשבון שהתביעה הוגשה לבית משפט זה (ולא לבית משפט השלום) שלא לצורך. עינייםרשתית (עין)תאונת עבודה