קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השתלת עור עקב תאונת דרכים: 1. התובע ,יליד 10.11.64, נפגע בתאונת דרכים ביום .16.8.87 בתאונה נמעכה כף ידו הימנית וכן חלקים של האמה והחלק התחתון של הזרוע הימנית. אחרי ניתוחים, שבהם הועברו שתלי עור מאיזור המפשעה והירך וכן שתל עצם מאגן הירכיים, שוחזרה היד מבחינה קוסמטית, בלי שהוחזר לכף היד הכושר התיפקודי. המומחה הרפואי שמונה בתחום האורטופדי, ד"ר ג. פלבסקי דה-לאון, קבע כי נכותו האורטופדית הצמיתה של התובע היא בשיעור % 35. על סמך ההנחה שהתובע הוא הנדסאי חשמל סבר כי הנכות "מהווה הגבלה פונקציונלית חמורה מהרגיל" המצדיקה "להפעיל תקנה 15 ולקבוע מוגבלות פונקציונלית בשעור %45". עוד קבע נכות קוסמטית עבור צלקות בשיעור %20. 2. התובע הוא בוגר 12 שנות לימוד ובשנים 1984- 1985 למד במכינה לקראת לימודיו לתואר הנדסאי התחיל בשנת 1985 והיה אמור לסיים אותם בחודש מכן לסיים את הבחינות החיצוניות עד חודש אוק' כישלון באחד הקורסים, בחודש יוני או יולי 1987, נאלץ להשתתף בקורס קיץ שבמהלכו אירעה התאונה. התובע חזר ללימודיו בחודש ספטמבר 1988 וסיים אותם בהצלחה, עם קבלת הדיפלומה, ביום 2.4.89. בחודש ינואר 1990 התחיל התובע בתהליך שיקום על ידי אגף השיקום במשרד העבודה והרווחה. בחודשים ינואר - יולי 1991 השתתף בקורס להנהלת חשבונות ממוחשבת, סיים בהצלחה את לימודיו להסמכה לסוג 1והתחיל בלימודים לסוג 2. בחודשים יולי 1991- מרץ 1992 עבד כסדרן וכפקיד. לטענתו, מאז ועד מתן עדותו (8.2.93) איננו עובד והוא מתקיים מתשלומי הבטחת הכנסה (עמ' 26- 27 לפרוטוקול). עובדות אלה אינן שנויות במחלוקת. 3. המחלוקת העיקרית בין בעלי הדין היא בשאלה באיזו מידה משפיעה נכותו של התובע על כושרו לעבוד ולהשתכר. לטענת ב"כ התובע נשללה ממנו היכולת לעבוד במקצועו - שהוא הנדסאות חשמל והשכר בו גבוה - ונותרה לו רק היכולת לעבוד בהנהלת חשבונות, ששכרה נמוך, ואף זאת עם מיגבלות הנובעות מנכותו. לדעתו יש לערוך את חישוב הפסדי ההשתכרות שלו בעבר על בסיס נכות פונקציונלית של %100, ואת חישוב אובדן כושר ההשתכרות שלו בעתיד על בסיס נכות פונקציונלית של %75, וזאת לפי שכר ממוצע של שכיר בענף החשמל. לעומתו טוען ב"כ הנתבעת כי לתובע כישורים טובים המאפשרים לו לעבוד במגוון של מקצועות ואף להמשיך בלימודים במוסדות אקדמאיים. לדעתו יש לערוך את חישוב הפסדיו על בסיס נכות פונקציונלית של % 25 בלבד ולפי השכר הממוצע במשק. 4. העדות הישירה היחידה על יכולתו של התובע לעבוד ולהשתכר היתה עדותו שלו (תצהירו מיום 16.9.90 וכן בעמ' 19- 30). כמו כן הוגשו מספר דו"חות ותרשומות של אגף השיקום במשרד העבודה והרווחה. לדברי התובע לא עבד מאז התאונה. כפי שאמר אין הוא יכול לעבוד כהנדסאי חשמל בשל נכותו (סעיף 7 לתצהירו וכן ראה, לענין יכולתו הפיזית בכלל, בעמ' 28). כמו כן לא עלה בידיו לקבל עבודה בהנהלת חשבונות בשל חוסר נסיונו, אם כי היו משרדים שהיו מוכנים להעסיקו בתנאי שיסכים לעבוד בלי שכר במשך שישה חודשים (עמ' 26 ו- 27). לענין זה ראוי להוסיף כי לפי עדותה של העדה תמר סופר, שהיא פקידת תביעות בענף נכות כללית של המוסד לביטוח לאומי, הוכר התובע כנכה רק עד יום 31.1.89 "כי נקבע שהוא מסוגל להשתכר במגוון של עבודות התואמות את מצבו הרפואי" (עמ' 39- 40). על פי העיון בדו"חות אגף השיקום ניתן לשרטט תמונה מפורטת - וכנראה אובייקטיבית - של יכולתו של התובע. כפי שעולה מ"דו"ח סיכום תהליך שיקום" מיום 15.8.91, שהוא הדו"ח האחרון, התרשמו שהוא "בחור רציני ואחראי", וכן נמצא: "התגלתה יכולת טכנית ועיונית טובה. סף ריכוזו, סף תיסכולו ויכולת התמדה היו גבוהים. תיכנן ואירגן היטב את עבודתו מראש. עקב היטב אחר הוראות מילוליות, הבין ועבד עצמאית ע"פ הוראות כתובות. גילה יכולת חשבונית טובה. התקשה פיזית בשימוש בכלי העבודה ובתפעול אצבעותיו". בסיכום הדו"ח נאמר ש"יוכל להתאים לעבודה בהנה"ח, רצוי במקומות שיאפשרו לו קידום מקצועי". לפי עדותו של משה קובל, שהוא הנדסאי חשמל שלמד במוסד בו למד התובע, מעניקה תעודת הנדסאי את הזכות לעבוד במקצוע כחשמלאי מוסמך, אולם יש צורך בעבודה מעשית במשך שנתיים כדי לזכות ברישום בפנקס ההנדסאים וברישיון של חשמלאי ראשי. לאחר שנת עבודה נוספת כחשמלאי ראשי ניתן להירשם כחשמלאי - הנדסאי (עמ' 18). הקידום הוא, אפוא, הדרגתי ואטי למדי. עוד ניתן ללמוד מעדותו, וכן מעדותו של העד עומר ג'אבר, שאף הוא למד באותו מוסד, שאחרי תקופה של שנים מעטות הגיעו, פחות או יותר, עם עבודת שעות נוספות, לרמה דומה לרמת השכר הממוצע במשק (סעיף 2 לתצהירו וכן עמ' 33). ראוי לציין, אגב אורחא, כי העד האחרון רכש במשך השנים גם תארים נוספים באלקטרוניקה, במחשבים ובמיכשור ובקרה (שם). 5. המסקנה העולה מראיות אלה היא שככל הנראה נשללה מהתובע עקב התאונה יכולתו לעבוד כהנדסאי חשמל וכי היה יכול להתקדם ולהצליח במקצוע הנהלת החשבונות, בעבר וגם בעתיד. ניתן לשער שאלמלא התאונה היה מתחיל לעבוד כהנדסאי חשמל סמוך אחרי הסמכתו, שהיתה נדחית ממילא, עקב כישלונו הנזכר בבחינה, עד תחילת שנת .1988 תוך שנים מספר היה מגיע, כנראה, לרמת שכר דומה לרמת השכר הממוצע במשק. במצב דברים זה יש לקבוע, אפוא, כי שיעור נכותו הפונקציונלית הצמיתה של התובע היא כשיעור נכותו הרפואית האורטופדית, דהיינו, % .35 חישוב הפיצויים עבור הפסדי ההשתכרות שלו בעבר ייעשה על בסיס ממוצע של מחצית השכר הממוצע במשק ואילו חישוב הפיצויים עבור אובדן כושר ההשתכרות שלו בעתיד ייעשה על בסיס מלוא השכר הממוצע במשק. התובע זכאי, אפוא, עבור הפסדי השתכרות בעבר ואובדן כושר השתכרות בעתיד לסכומים דלקמן: א) עבור תקופה של 11 חודשים לערך, מיום הסמכתו הצפויה כהנדסאי חשמל בראשית שנת 1988 ועד 31.1.89, שבה היה התובע במצב של אי כושר מלא - 255.5, 19 ש"ח (750.50, 1 ש"ח x 11 חודשים). ב) עבור תקופת העבר שלאחר מכן - 950.6, 45 ש"ח (750.50, 1 ש"ח x % 35 x75 חודשים). ג) עבור העתיד, עד הגיעו לגיל 65 שנים, זכאי הוא לסך - 185, 321 ש"ח (561, 3 ש"ח x % 35x מקדם היוון 257.7 ל- 34.5 שנים). 6. אשר לפיצוי עבור הנזק שאינו ממוני זכאי התובע לפיצוי לפי נכותו הרפואית הצמיתה המשוקללת - % 35 אורטופדית ו- % 20 קוסמטית - בשיעור % 48 (משום מה נקבו ב"כ בעלי הדין בשיעור של % 45 בלבד). ב"כ בעלי הדין נחלקו בדבר מספר ימי האישפוז. לטענת ב"כ התובע היה התובע מאושפז במשך 77 ימים. לעומתו טען ב"כ הנתבעת כי מספר ימי האישפוז הוא 39 ימים בלבד. ככל שעלה בידי להבין את טענות ב"כ בעלי הדין בענין זה נובע ההפרש בחלקו מכך שמקצת ימי האישפוז הנקובים בסיכומי המחלה של בתי החולים - המסתכמים ב- 75 ימים - הם 10 ימים שבהם שוחרר התובע, מדי פעם, מן האישפוז וכן 4 ימים שבהם אושפז ושוחרר באותו יום. אכן נראה לי שיש להביא בחשבון רק אותם ימים שבהם היה התובע מוחזק בבית החולים ונתון להשגחה רפואית (ע"א 235/78, חנה הורנשטיין נ. יצחק אוהבי ואח’, פ"ד לג (1) 346 וכן ע"א 589/89, שרה רקוביצקי נ. יאיר יעקובוב, לא פורסם), ולא את חלקי הימים שבהם התעכב בבית החולים רק לצורך שיחרורו משם. כמו כן יש להביא בחשבון ימים שהם בגדר "אישפוז יום", כמקובל בבתי החולים לצורך טיפולים מסוימים. לפיכך, זכאי התובע לפיצוי עבור הנזק הלא ממוני בסך - 335, 57 ש"ח, לפי נכות בשיעור % 48 (992, 93 ש"ח x %84 =116, 45 ש"ח) ו- 65 ימי אישפוז (992, 93 ש"ח x 0.002 x 56 = -.219, 12ש"ח). 7. לא מצאתי אחיזה בראיות לתביעותיו של התובע עבור הפסדי פנסיה, סיעוד והוצאות רפואיות בעתיד ולפיכך אני דוחה אותן. 8. בטרם אבוא לחתום את פסק הדין אני רואה חובה לעצמי להביע את צערי על ההשהייה בנתינתו. הסיכומים הוגשו וכן מוצו הנסיונות להתפשר בתקופה שבה נכתבו פסקי דין קודמים, שהתעכבו בזמנם בשל מצב בריאותי. על כך אני מצטער. 9. לפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך 726.1, 443 ש"ח. מסכום זה ינוכו הסכומים ששולמו לתובע עבור השתכרות בעבר, תשלומים תכופים וקיצבאות המוסד לביטוח לאומי, לרבות קיצבת נכות והבטחת הכנסה, שעליהם לא היתה מחלוקת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עליהם. סכומי הפיצויים עבור הפסדי העבר וכן עבור הנזק שאינו ממוני ישאו ריבית כחוק. עוד תשא הנתבעת בשכר טירחת עורך הדין של התובע בשיעור % 13 על סכום היתרה, בצירוף מע"מ, וכן בהוצאות המשפט. תאונת דרכים