קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקנת מכונת שטיפת מכוניות בחניון: א.      בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בת"א מיום 7.1.02 (כב' השופט מ' בלזר).   אני מחליטה לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.   ב.      עובדות: המערערת 1 , אשר מנהלה ובעל המניות בה הינו המערער 2, היא חברה העוסקת בניהול חניונים. המערערת 1 הינה הבעלים של חניון במרכז קניות בחולון. בחודש אוגוסט 2001, פנתה המערערת 1 למשיב, אשר הינו הבעלים של משרד מהנדסים וקבלנים, על מנת שיתקין מכונה אוטומטית לשטיפת מכוניות בחניון שבבעלותה.   לאחר שהצדדים כרתו הסכם, החל המשיב בביצוע העבודות. ביום 20.8.01 הוצא ונמסר לצדדים צו הפסקת עבודה מינהלי, והעבודה הופסקה. בית המשפט קמא קבע: "מסתבר כי הצו הוצא בעקבות זאת שהנתבעים לא דאגו לקבל את הרשיונות הדרושים לביצוע העבודה האמורה" (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 7.1.02) בעקבות הפסקת העבודה הגיש המשיב ביום 29.10.01 תביעה כנגד המערערים לבית המשפט לתביעות קטנות, לתשלום פיצוי על הנזקים שנגרמו לו והחזר הוצאות. סכום התביעה הועמד על 16,500 ₪.   ביום 7.1.02 התקיים הדיון. בית המשפט קמא קבע: "לאור האמור אני מקבל את התביעה ולאחר שבחנתי את פרטי הנזקים הנקובים בה על ידי התובע אני מחייב את הנתבע ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסך 16,500 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה 29.10.01 ועד הפרעון המלא בפועל ובצירוף אגרת המשפט והוצאות בסך 500 ₪, שישאו ריבית והצמדה כדין, האגרה מיום הוצאתה, ההוצאות מהיום, והכל עד לפרעון המלא בפועל." (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 7.1.02)   ג.        בית המשפט קמא קבע כי אין התניה בהסכם בין המערערים למשיב, החתומה על ידם, לפיה האחריות להוצאת הרשיונות מוטלת על המשיב. בית המשפט קמא קבע: "באותה הסכמה ישנה התנאה למשל ועל התובע לדאוג לביצוע העבודה ביטוח צד ג', דהיינו זו התנאה המטילה על התובע חובה לגבי ענין החורג מביצוע העבודה עצמה. לו היה בכוונת הצדדים כי על התובע לדאוג להוצאת הרשיונות האמורים היה עליהם להכניס זאת בהסכמה שביניהם." בית המשפט קמא קיבל את התביעה וחייב את המערערים לשלם למשיב סכום של 16,500 ₪.   ד. לטענת המערערים שגה ביהמ"ש קמא כאשר לא קיבל את הטענה לפיה המשיב אחראי לכך שלא הוצא היתר לביצוע העבודות. לחילופין, טוענים המערערים כי באחריותו של המשיב, אשר הינו בעל משרד מהנדסים, להתריע בפני המערערים כי לא ניתן להתחיל בעבודות ללא אישורים מתאימים. עוד לטענת המערערים, שגה בית המשפט קמא כאשר פסק למשיב את מלוא סכום התביעה, למרות שהתביעה לא הוכחה כלל.   בנוסף טוענים המערערים כי "שגה ביהמ"ש קמא הנכבד כאשר לא התייחס לחוות דעת המומחה בעניין, וכאשר לא ירד לשורשה של טענת הרשלנות ..."(ס' 12.6 לבקשת רשות הערעור)   לטענת המשיב, המערער הינו אדם המנהל מספר חניונים ועל כן הוא מודע לצורך בקבלת היתר להקמת מכונת שטיפה. המשיב טוען כי הוא הינו מהנדס, אשר מעולם לא עסק בתכנון אלא בביצוע בלבד. עוד טוען המשיב כי מכוח ההסכם שבין הצדדים ניתן ללמוד כי עליו הוטלו רק עבודות הביצוע, ולא היה זה מתפקידו לדאוג להשגת רשיון ואישורי הבניה.   זאת ועוד טוען המשיב כי "העבודה שביצע המשיב הינה חלק משרשרת עבודות שסופן התקנת המכונה, שרשרת בה המשיב הנו החוליה הראשונה בה. יש לציין כי העבודה אותה ביצע המשיב, אינה זקוקה בפני עצמה לרישוי על פי סעיף 145 (א) (2) סיפא לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965." (ס' 13 לתגובת המשיב) כן טוען המשיב כי ההסכם בין הצדדים נחתם ביום ג' 14.8.01, ועל פי ההסכם העבודה צריכה היתה להתחיל ביום 19.8.01, בין מועד חתימת ההסכם למועד המוסכם להתחלת העבודה חלפו שני ימי עבודה, שכמובן אינם מספיקים לטיפול ברישוי הנדרש לביצוע העבודה.   ה. סבורה אני כי דין הערעור להתקבל.   באשר לשאלת האחריות לקבלת היתר הבניה, מפרוטוקול הדיון בפני עולה כי המערער מודה בכך שהיה עליו לדאוג לקבלת ההיתר. (עמ 1 שורה 19 לפרטיכל). ומשכך, שאלת האחריות לקבלת ההיתר איננה עוד במחלוקת.   לענין רכיבי הנזק נקבע ע"י ביהמ"ש קמא: "לאור האמור אני מקבל את התביעה ולאחר שבחנתי את פרטי הנזקים הנקובים בה על ידי התובע אני מחייב את הנתבע ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסך 16,500 ₪ בצירוף ריבית והצמדה....." (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 7.1.02)   רכיבי הנזק, כפי שהם מפורטים בכתב התביעה בביהמ"ש לתביעות קטנות הינם: א.                  3,910 ₪ - יום עבודת טרקטור עם פטיש חציבה לשבירת בטון ויום עבודה של טרקטור עם מחפרון לחפירה ולפינוי. ב.                  1,755 ₪ -עבור ביטול הזמנה של מפריד שומן ג.                    1,684 ₪ - עבור 4 מכולות ד.                  1,500 ₪ -עבור 5 ימי עבודה של פועלים ה.                  400 ₪ - עבור יום עבודה של מנהל עבודה ו.                    2,000 ₪- עבור הובלת ציוד ופינוי ז.                   1,580 ₪- עבור השכרת מכונת חיתוך בטון כולל דיסק יהלום. ח.                  3,001 ₪- אבדן רווח צפוי בשיעור 20% מההוצאות + מע"מ ט.                  1,170 ₪- החזר מע"מ בגין השיק שלא נחתם. (עמ' 2 לכתב התביעה מיום 29.10.01) פרטי הנזק הוכחשו ע"י המערערים בכתב ההגנה, והמערערים צירפו לכתב הגנתם הצעות מחיר שונות, שאינן תואמות את הסכומים שנתבעו ע"י המשיב. המערערים גם מכחישים בכתב הגנתם את ס' ו', העוסק בתשלום עבור הובלת הציוד. סבורה אני כי בית המשפט קמא לא קיים כלל דיון בשאלת גובה הנזק וקיבל את התביעה ללא הוכחה, למרות ההכחשות המפורטות בכתב ההגנה.   אשר על כן מוחזר התיק לבית המשפט לתביעות קטנות על מנת שיבחן את שאלת רכיבי הנזק.   ו. סוף דבר: הערעור מתקבל והתיק מוחזר לבית המשפט תביעות קטנות, כמפורט בפסק הדין, לדיון בשאלת גובה הנזק.   המשיב ישלם למערערים הוצאות ההליך ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ש"ח, בתוספת מע"מ, שישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל. רכבחניוןשטיפת מכוניות