התקצרות רגל עקב תאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקצרות רגל עקב תאונת דרכים: .1התובע הוא יליד 9.3.51וביום 21.4.88נפגע בתאונת דרכים שבעקבותיה היה מאושפז במשך 82ימים. לפי חוות דעתו של המומחה הרפואי, פרופ' שמואל דקל, נגרמו לתובע שברים בחלקים שונים של שתי רגליו. כתוצאה מכך סובל התובע מקיצור של הרגל הימנית מעל 3ס"מ, שינויים ניווניים בברך הימנית על רקע האי - סדירות של המשטחים המפרקיים וכן אי - יציבות של הברך הימנית ויתר יישור. נכותו הצמיתה המשוקללת מגיעה ל- %.43 על כל אלה לא היתה מחלוקת והשאלות שהועמדו להכרעה היו: א) מה היה מקור פרנסתו של התובע לפני התאונה ומה היו הכנסותיו; ב) מה מידת השפעתה של נכותו על יכולתו לעבוד ולהשתכר. .2דבריו של התובע - בתצהירו, בחקירתו ובטופס תביעה לקצבת נכות כללית שהגיש למוסד לביטוח לאומי שתאריכו 26.4.88(מוצג נ/ .1להלן - "טופס התביעה הנזכר") - אודות מקורות פרנסתו לפני התאונה ואודות הכנסותיו לפני כן רב בהם הפרוץ על העומד. העיון בצילום טופס התביעה הנזכר מראה שסיים 9שנות לימוד, לרבות תקופת לימודים במסגרת בית ספר תיכון מקצועי, במגמת מכונאות רכב. כמו כן למד בקורס מכונאות רכב במשך 12חודשים (שם) ובידו תעודת מכונאי סוג 2(סעיף 9(א) לתצהירו מיום 29.3.92). בין 10.10.68לבין 10.10.71שרת בצה"ל ולאחר מכן עבד, לטענתו, במשך 10 שנים כמכונאי רכב (שם). מאידך גיסא, אמר בחקירתו שפרש מעבודתו כמכונאי צמ"כ בשנת 1976, דהיינו, כחמש שנים בלבד אחרי שיחרורו מצה"ל. סיבת הפרישה היתה, לטענתו, "אלרגיה חריפה לשמנים וסולר" (עדותו בעמ' 27לפרוטוקול). לא הובאו ראיות על הכנסותיו מעבודה זאת. גם המידע שנתן על עבודותיו בשנים שלאחר מכן לוקה באי דיוקים ובחוסר בהירות. כפי שאמר בתצהירו עבד כחשמלאי תעשיה במשך תקופה שלא הוגדרה (סעיף 11(א) לתצהירו הנ"ל). לעומת זאת אמר בחקירתו כי במשך התקופה שחלפה בין סיום עבודתו כמכונאי רכב, בשנת 1976, לבין קבלתו לעבודה במשרד העבודה והרווחה, שבה ידובר להלן, בשנת 1983- דהיינו, במשך כ- 7שנים - עבד כחשמלאי בשני מקומות עבודה במשך שנתיים ומחצה בלבד. לא נאמר בתצהיר דבר על עבודותיו במשך יתרת התקופה וכל שנכתב הוא ש"מספר שנים לאחר מכן התחלתי לעבוד כמנהל משק במשרד הרווחה". אולם, בחקירתו הוסיף ש"עד משרד העבודה והרווחה עבדתי בעבודות מזדמנות שונות נוספות. אין לי מסמכים על כך" (עמ' 28). לפי טופס התביעה הנזכר עבד במשרד העבודה והרווחה כרכז משק במשרה חלקית בתקופה שבין חודש יולי 1983לבין חודש יוני 1984(סעיף 9(א) לתצהירו ועדותו בעמ' 27). לפי האמור בתצהירו עזב משרה זאת כי "בשל השכר הנמוך שם, לא יכולתי להמשיך לאורך זמן". גם לגבי התקופה שבין סיום עבודה זאת לבין התאונה אין פרטים מלאים ומדוייקים. כפי שאמר בתצהירו עבד "בעבודות מזדמנות, כשחלק מהזמן עבדתי עם אחי, יהודה ז'אן, שהוא קבלן לעבודות שלד וכן אצל אנשים שונים, עבודות מזדמנות חד פעמיות, שהיום אינני יכול עוד לזכור מי היו נותני עבודות אלה" (סעיף 9(ב) שם). על כך חזר גם בעדותו תוך שציין שאין בידו מסמכים על כך. ראוי לציין, אגב אורחא, שהאח לא הוזמן להעיד בענין זה. זכרן של עבודות מזדמנות אלה לא בא בטופס התביעה הנזכר, שאותו מילאה אחותו של התובע מפיו. התובע הסביר זאת בחקירתו בכך שנקב רק במקומות עבודה שמהם יש לו "אישורים רשמיים" ולא במקומות עבודה שלגביהם אין לו אישורים. עוד אמר שאת הטופס מילאו ביום החמישי או השישי לאישפוזו ויתכן מאד שדילג על פרטים כי היה "מטושטש" (עמ' 29). לפי דבריו הקים נגריה קטנה בחצר בית הוריו כשישה חודשים לפני התאונה (סעיף 9(ג) לתצהירו) ובמשך תקופה קצרה עלה בידיו להשתכר "סכום נכבד", שאותו לא פירט (סעיף 10(א) לתצהירו). עיסוק זה לא הוזכר כלל בטופס התביעה הנזכר שבו נכתב בפירוש, לגבי הכנסותיו ב- 12החודשים שקדמו לתאונה: "לא היו הכנסות". כאשר נחקר על כך אמר שלא היה מודע למה שנרשם שם - וזאת בניגוד לאמירה אחרת שלו כי עבר עם אחותו על הטופס - וכן ש"יכול להיות שאחותי רשמה זאת כי היא מיהרה להגיש את הטופס". עוד אמר שאולי נכתב הדבר בגלל שלא היו בידיו אישורים על השתכרויות (עמ' 30, 31). גם כאן ראוי לציין, אגב אורחא, שאחותו לא הוזמנה להעיד בענין זה. לטענתו, מאז התאונה אינו עובד ומכל מקום אינו עובד בשכר. אלמלא התאונה היה ממשיך לעבוד כנגר ומשתכר סכומים נכבדים (סעיף 11לתצהירו). כפי שאמר, "אינו רואה עצמו" בעתיד עובד בתור מנהל חשבונות, מקצוע שהוכשר לעבוד בו במסגרת השיקום של המוסד לביטוח לאומי (ראה תעודת עובד ציבור מיום 13.2.91), לאור השכר הנמוך במקצוע זה, בשל כישוריו כעובד כפיים וכן בשים לב לגילו (סעיף 11לתצהירו). התובע הודה שלא ניהל ספרים, לא ניהל ספר קופה או ספר הכנסות והוצאות ולא דיווח למס הכנסה, למע"מ או למישהו מהשלטונות על עבודותיו לפני התאונה (עמ' 31). .3מלבד דבריו של התובע עצמו, שעליהם עמדתי לעיל, הביא התובע ראיות חיצוניות רק לגבי עבודות נגרות שביצע בחודשים דצמבר 1987עד אפריל .1988לענין זה הוגשו 13תצהירים של לקוחות (שאחת מהם - שלומית אברהם - היא אחותו) שעבורם ביצע עבודות נגרות, המאשרים, בלשון זהה כמעט, שהתובע התקין עבורם ארונות קיר וארונות מטבח בסכומים שונים הנעים בין -. 800ש"ח לבין -.600, 3ש"ח. רק שניים מן המצהירים נחקרו על תצהיריהם. העד דוד עמר לא זכר את הסכום ששילם ואמר שהסכום הנקוב בתצהירו הוא "לפי הערכה של העבודה שעשה - - - לפי זמן ביצוע העבודה". לא היתה בידיו קבלה והעד גם לא זכר אם קיבל קבלה (עמ' 25). העד יצחק פרג'י נקב בסכום העבודה בתצהירו אולם בחקירתו סירב לאשר זאת וחזר ואמר שאינו זוכר כמה שילם "אפילו לא בערך". גם הוא לא זכר אם קיבל קבלה (עמ' 26). אחרי עדויות אלה הודיע ב"כ הנתבעת כי מתוך רצון לקצר ולייעל את הדיון ולאחר שהגיע למסקנה שעדויותיהם של יתר המצהירים אינן רלוונטיות הוא מוותר על חקירתם הנגדית "בלי שהדבר יתפרש כהודאה כלשהי בנכונות האמור בתצהיריהם". ב"כ התובע הסכים לכך (עמ' 39). לא הובאה ראיה כלשהי ואף התובע לא אמר דבר לגבי השאלה בכמה הסתכמו רווחיו מן העבודות הנזכרות. לענין זה יש לזכור כי מלבד מחיר החומרים שילם, כנראה, שכר לעובד שסייע לו (עדויות העדים עמר ופרג'י בעמ' 25, 26). .4העיון בדבריו של התובע שעליהם עמדתי למעלה מעורר ספיקות חמורים לגבי מהימנותו. בוודאי שאין בהם כדי לבסס את גירסתו, אפילו היה מהימן עלי. יתר על כן, דברים אמורים בעדות יחידה שאין לה סיוע, שבית המשפט חייב לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בה (סעיף 54לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971). אפילו סברתי שדי בעדותו של התובע לא היה בידי דבר כדי להסביר מה הניע אותי לכך. לכך ראוי להוסיף כי התובע טען, כזכור, שעסק במשך השנים שחלפו מאז שחרורו מצה"ל בשלושה תחומים עיקריים של עבודות: מכונאות רכב, חשמלאות תעשיה ונגרות. התובע טען, בלי שהביא מסמך כלשהו להוכחת הטענה, שהוסמך כמכונאי רכב, אולם לא טען כלל שהוכשר או שהוסמך לעסוק באחד מן התחומים האחרים. משום מה בחר להשליך יהבו דווקא על מקצוע הנגרות שבו עסק, אפילו לפי גירסתו, במשך כחצי שנה לכל היותר, וגם הראיות על הכנסותיו במקצוע זה מפוקפקות. ספיקות חמורים מסוג אחר מעוררת הצפיה בסרטי הוידאו ובתצלומים שבהם הוסרט וצולם התובע בלי ידיעתו (מוצגי נ/ 3ו- נ/4). הרושם הוא שהתובע מהלך בחופשיות, ללא הגבלה כמעט, וספק אם הוא נזקק לקב לצורך הליכתו (עיין תצהירו של העד יצחק קריספיל מיום 30.9.92, עדותו בעמ' 62- 64ומוצג ת/1). נכותו הגבוהה, יחסית, של התובע אין בה, אפוא, כדי לגרוע מכושר עבודתו כנגר - בהנחה שהוא רואה במקצוע זה את עתידו - ומכל מקום, אין בה כדי לגרוע ממנו שיעור ממשי. העולה מן המקובץ, שלא עלה בידי התובע להניח תשתית ראייתית מספקת כדי להוכיח במה עסק במשך שנותיו לפני התאונה ומה היתה רמת הכנסותיו. כמו כן נראה לי שהיה יכול לעבוד כנגר בתום תקופת החלמתו אחרי התאונה ויוכל לעשות זאת בעתיד. אף על פי כן ולאחר היסוסים הגעתי למסקנה שאין לשלול מן התובע כל פיצוי עבור הפסדי השתכרות בעבר ועבור הפסד כושר השתכרות בעתיד (ע"א 237/80, שבה ברששת נ. יגאל האשאש ואח’, פ"ד לו (1) 281) וכי יש לפסוק לו פיצויים על בסיס מחצית משיעור השכר הממוצע במשק. עבור תקופת אי כושר מלא יהיה זכאי למלוא שיעור הפיצויים, שידורג באופן יורד לפי השיפורים שחלו במצבו, בעקבות קביעות המוסד לביטוח לאומי. עבור התקופה שלאחר מכן, בעבר ובעתיד, יהיה זכאי לפיצוי בשיעור של %.20 .5לפיכך זכאי התובע עבור הפסדי השתכרות בעבר ואבדן כושר השתכרות בעתיד לסכומים דלקמן:ו- א) עבור התקופות מיום התאונה ועד 31.1.90, ומיום 13.12.90עד 31.10.91, שבהן היה התובע במצב של אי כושר מלא - 195.50, 55ש"ח (780.50, 1ש"ח x 31חודשים). ב) עבור התקופה שמיום 1.2.90ועד 12.12.90, שבה היה התובע במצב של %50 מכושרו המלא - 902.50, 8ש"ח (780.50, 1ש"ח x% 50x 10חודשים). ג) עבור התקופה שלאחר מכן ועד היום - 312.30, 15ש"ח (780.50, 1ש"ח x%20 נכות x 43חודשים). ד) עבור העתיד, עד שימלאו לו 65שנים - 947.10, 65ש"ח (780.50, 1ש"ח x% 20נכות x 185.19269מקדם היוון ל- 249חודשים). .6אשר לפיצוי עבור הנזק שאינו ממוני זכאי התובע לפיצוי לפי נכותו הרפואית הצמיתה בשיעור %43, בצירוף 82ימי אישפוז - 343.123, 56ש"ח (787.10, 40ש"ח + -.556, 15ש"ח). .7לא מצאתי אחיזה בראיות לתביעותיו של התובע עבור הוצאות רפואיות, הוצאות עזרה וסיעוד והוצאות נסיעה בעבר ובעתיד ולפיכך אני דוחה אותן. .8לפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך -.700, 201ש"ח. סכומי הפיצויים עבור הפסדי העבר וכן עבור הנזק שאינו ממוני ישאו ריבית כחוק. מסכום זה ינוכו הסכומים ששולמו לתובע כתשלומים תכופים וכן קצבאות המוסד לביטוח לאומי לרבות קצבת נכות, דמי שיקום והבטחת הכנסה, שעליהם לא היתה מחלוקת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עליהם. עוד תשא הנתבעת בשכר טירחת עורך הדין של התובע בשיעור % 13על סכום היתרה, בצירוף מע"מ וכן הוצאות משפט. תאונת דרכים