ויכוח חריג בעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ויכוח חריג בעבודה: התובע הוא מנהלו של מוסך לתיקון רכב, ולמרבה הצער לקה באוטם שריר הלב ביום .3.12.91משסירב הנתבע להכיר בכך כ"תאונת עבודה" הוגשה התובענה הנוכחית. לדברי התובע, ארוע האוטם התרחש כיממה לאחר "ויכוח חריג" בינו לבין עובד אחר במוסך, ציון דבורה שמו. הויכוח נבע מסירובו של אותו עובד (עד תביעה מס' 2), לעבוד ב"שעות נוספות" חרף העדרות עובד אחר, ועומס של לקוחות שהמתינו לתיקון רכבם. ע"פ דבריו של העד מר ציון דבורה, הוא לא נכנס לדין ודברים עם התובע ביום הארוע, אלא רק ביום שקדם לו (עמ' 3, שורה 27לפרוטוקול); ואין לקבל לפיכך את דברי התובע כי מדובר בויכוח שהתנהל לסירוגין במשך יומיים. מדובר בויכוח שהתנהל בין התובע לאותו ציון דבורה ביום 2.12.91בלבד, והיה מקום להכריע אם מדובר בויכוח בעוצמה כזו שתראה כ"אירוע חריג" המצדיק בדיקת האפשרות לקשר סיבתי בינו לבין אוטם שריר הלב בו לקה התובע למחרת היום. העד ציון דבורה (שהוא אגב ע"פ נ/ 2קרוב משפחה לתובע) תאר את הויכוח המוזכר, באלו המילים: "באותו יום היו לי בעיות עם הבת שלי ולכן לא נשארתי שעות נוספות. התובע עמד על זה שאני כן ישאר לעבוד ואני לא יכולתי. אני כבר הלכתי לשטוף ידיים, כך שהוא )הויכוח( נמשך לסירוגין במהלך חצי שעה. אני הלכתי והתובע הלך אחרי. ברחתי ממנו. לא זכור לי למה לא הלכתי הביתה. פה ושם היו ויכוחים דומים כאלה בעבר אבל לעתים רחוקות..." (עמ' 4, שורה 5). בהתחשב בגמישות פסיקת ביה"ד הארצי לעניין משמעותו של "אירוע חריג", מצאתי להנות את התובע מן הספק; ולקבוע כי הובאה ראשית ראיה לקיומו של ארוע כזה. בדב"ע נד/268- 0ניב נ' ב"ל, נפסק: "...ארוע חריג בעבודה אין משמעו בהכרח ארוע חד פעמי (ההדגשה במקור). גם ארועים חוזרים ונשנים אחת לכמה חודשים לדוגמא או אפילו אחת לכמה שבועות, יכול ולא יהיו שיגרתיים לעבודה - והכל מותנה בעוצמתם ובתדירותם, ובהתייחס לנפגע הספציפי שבו מדובר..." (סע' 8, לפסה"ד מיום 25.1.95). יצויין כי על עדותו של העד דוד אלויה אינני סומך, מאחר וזה התקשה לזכור את פרטי הארוע (עמ' 7, שורה 8). העובדה כי מספר כלי הרכב שנכנסו לטיפול במוסך קודם לארוע לא היה חריג, אין בכך כדי להצביע על העדר עומס עבודה שהוביל לויכוח בין התובע למר דבורה. מטבע הדברים, כל תיקון עומד בפני עצמו, ואין משכו של אחד דומה לזה של רעהו. גם העובדה כי שרות המילואים של אחד העובדים החל רק ביום התרחשות האוטם, ולא לפניו; אינו משמיט בהכרח את התשתית העובדתית לקיומו של ויכוח בעבודה, כמפורט לעיל. אין מחלוקת כי התובע עישן כ- 40סיגריות ליום במשך שנים רבות קודם לארוע האוטם, ומהחומר הרפואי שהוגש לתיק ביה"ד ניתן ללמוד על אשפוז קודם עקב כאבים בחזה, על תסמונת אנגינוטית סמוך לאשפוז הנוכחי, ועל בדיקת צינתור שלימדה על היצרות של % 90באחד מעורקי הלב. בהחלטת ביניים מיום 20.6.95, מונה פרופ' להמן כיועץ רפואי מטעם ביה"ד. בחוות דעתו מיום 10.12.95שלל היועץ הרפואי את הקשר הסיבתי בין הארוע להופעת האוטם, באומרו: "העובדה שהאירוע בעבודה ארע ב- 1.12.91וההפרעות בחזה הופיעו רק ב- 3.12.91שוללת בעיני את הקשר בין האירוע והופעת האוטם. לעומת זאת, היו בתובע גורמי סיכון אישיים שהם בודאי גורמי הסיכון האישיים שהשפיעו על הופעת המחלה. גורמי הסיכון האישיים הם העישון הכבד בעבר, ערכי שומנים בדם הגבוהים, ותולדות העבר של התובע המוכיחות שבעבר התובע סבל כבר מתעוקת החזה, כפי שהוזכר במסמכים שהומצאו לי..." (עמ' 2סיפא לחווה"ד). ב"כ התובע לא אמר נואש ובבקשתו מיום 28.12.95עתר למינוי יועץ רפואי אחר, תוך הדגשה כי בעובדות שנקבעו ע"י ביה"ד ביום 20.6.95דובר על ארוע חריג ביום 2.12.91ולא ביום 1.12.91(עמ' 9, שורה 28לפרוטוקול). בהחלטתי מיום 3.3.96אישרתי את הסכמת הצדדים, לפיה תינתן ליועץ הרפואי פרופ' להמן אפשרות לעמוד על טעותו (הנוגעת למועד התרחשות הארוע החריג), ולתקן את חוות דעתו בהתאם. התיק הועבר ליועץ הרפואי מלווה ב"שאלות הבהרה" הנוגעות לעניין. פרופ' להמן השיב ביום 15.3.96, כי על פי חלק מהמסמכים הרפואיים שהוגשו לביה"ד כמו גם חלק מהודעות התובע עצמו, הארוע החריג התרחש ביום 1.12.91ולא ביום .2.12.91 מאחר וביה"ד נתן לתובע "להנות מן הספק", וקבע כבר כי הארוע התרחש ביום 2.12.91; ומאחר ופרופ' להמן לא השיב לשאלה אם דעתו היתה משתנה אילו הארוע החריג אכן התרחש ביום 2.12.91, החלטתי ביום 17.4.96למנות את פרופ' קרן כמומחה רפואי נוסף מטעם ביה"ד. שהרי, אין זה מתפקידו של המומחה הרפואי לקבוע עובדות (דב"ע לג/84- 0ורסנו נ. ב"ל פד"ע ה' 3, 8, ולאחרונה דב"ע נה/128- 0ב"ל נ. ביטון). פרופ' קרן ניתח את עובדות המקרה, וקבע בסיפא לחוות דעתו מיום 30.5.96כי: "האוטם הופיע על רקע התפתחות טרשת עורקים כליליים אצל אדם עם שני גורמי סיכון כבדים להתפתחות המחלה (עישון כבד, והיפרליפידמיה). האוטם הופיע בעת שהותו של התובע בעבודה, אך לא עקב עבודתו". בתשובה לשאלות הבהרה מטעם ב"כ התובע הבהיר פרופ' קרן, כי הארוע בעבודה "לא זרז את בוא האוטם החריף. האוטם החריף הופיע על רקע התפתחות טרשת כלילית עקב נוכחות גורמי סיכון...". פרופ' קרן גם הדגיש בתשובתו כי האוטם התרחש לאחר שנת לילה של התובע ללא תלונות, שינה שעברה עליו לאחר הארוע בעבודה. בסיכומיו מנסה ב"כ התובע להשיג על מסקנותיו של פרופ' קרן, בין השאר בטענה כי כאביו של התובע התחילו בשעות הלילה. עוד קבל ב"כ התובע על כך שפרופ' קרן לא התייחס לחוות דעתו של פרופ' קישון מטעם התובע. פרופ' קרן מונה בנוסף לפרופ' להמן ולא במקומו, ובחוות דעתו של פרופ' להמן מוזכרת חוות דעתו של פרופ' קישון. אולם, גם אם אותו איזכור אינו מספק, אזי יאמר כי לא מוטלת חובה על יועץ רפואי מטעם ביה"ד להתייחס במפורש לכל חוות דעת שהונחה לפניו, ואם חפץ ב"כ התובע בהתייחסות פרטנית כזו רשאי הוא לעתור לכך במסגרת שאלות ההבהרה שהועברו לפרופ' קרן. ב"כ התובע גם רשאי היה לבקש את פרופ' קרן להבהיר מהיכן שאב את הידע הנוגע להעדר תלונות מצד התובע בלילה שקדם להתפרצות האוטם, דבר שלא נעשה. בין כך ובין כך, חוות דעתם של שני היועצים הרפואיים היא דומה וחד משמעית. הם התקשו לקשור קשר של סיבתיות בין הארוע בעבודה לבין התפרצות האוטם, ובכל מקרה אם היה קשר כזה, אזי השפעת העבודה על הופעת האוטם במועד שבא היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. יתרה מזאת, בעת מינוי יועץ רפואי מטעם ביה"ד די בחריגות מסויימת של הארוע. אולם, לאחר שהיועץ הרפואי כבר חיווה דעתו וביה"ד נדרש להכריע את הדין: "עלינו להתחשב גם בחריפותו של הארוע והטראומה שבו" (דב"ע נד/6- 0אברג'ל נ. ב"ל; דב"ע נה/48- 0פוליק נ. ב"ל, סע' 16לפס"ד מיום 1.2.96). במקרה דנן, לא היה מדובר בחריפות קשה של הארוע, וגם עובדה זו תומכת במסקנה המובילה לקבלת חוות דעתו של פרופ' קרן ודחיית התביעה. ועוד, ביה"ד הארצי הזכיר בעבר את פסיקת בתי המשפט בארה"ב, לפיה: "... בארה"ב מכירים באוטם כתאונת עבודה יותר במקרה שהאירוע החריג בעבודה הינו מאמץ פיזי מאשר במקרה שהארוע החריג הינו התרגזות" )דב"ע נג/71- 0יורם רייס נ. ב"ל, סע' 7לפס"ד מ/5-94). מכל האמור לעיל, התביעה תדחה. אין צו להוצאות. זכות ערעור: תוך 30יום.אירוע חריגויכוח