קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על עונש משמעתי לעובד מדינה / זיוף מסמכים על ידי עובד מדינה:            לפניי ערעור על גזר הדין של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בבד"מ 137/02, אשר הורה על פיטוריה של המערערת ממשרתה כגננת; פסילתה לשנתיים משירות המדינה ופסילתה מעבודה בתפקידי הוראה בשירות המדינה למשך חמש שנים. כן קבע בית הדין כי המערערת תשיב כספים שקיבלה במרמה משנת 1979 ועד לתקרה של שתי משכורות חודשיות.   1.        נגד המערערת, גננת בשירות המדינה בעלת ותק של כ-24 שנים, התנהלו הליכים פליליים בבית משפט השלום בחיפה, והיא הורשעה בביצוע עבירה של שימוש במסמך מזויף ועבירה של ניסיון לקבל דבר במרמה (השופט א' הבר). מהכרעת הדין עולה כי המערערת סיימה בשנת 1979 לימודי הכשרה לעבודה כגננת במסלול תלת שנתי של גננות בכירות בסמינר של משרד החינוך. בסיום לימודי ההכשרה נשלח למערערת אישור ובו צוין כי היא לא עמדה בכל הבחינות ולא הגישה את כל העבודות, ולכן, היא לא הוסמכה כגננת מוסמכת. אף על פי כן, עבדה המערערת כגננת בשירות המדינה. בשנת 1998 פנתה המערערת למכללת שאנן, וביקשה להתקבל לתוכנית לימודי ההמשך לשם הסמכה למורה מוסמך בכיר. על גבי טופס הרישום למכללה ציינה המערערת כי היא בעלת ותק של 19 שנות הוראה בפועל. עוד ציינה המערערת, בסעיף דרגת השכר בטופס ההרשמה, כי הינה מורה מוסמכת, וזאת, כאמור, למרות שלא הוסמכה מעולם, נוכח העובדה שלא עמדה בכל המטלות בלימודי ההסמכה. לטופס ההרשמה צירפה המערערת את האישור שנשלח אליה בסיום לימודי ההסמכה, והתייחס למטלות שעליה להשלים. על גבי האישור הוספה ההערה כי: "הנ"ל עמדה בדרישות ועברה מבחנים וזכאית לדרגת גננת מוסמכת בכירה", למרות שהערה זו אינה תואמת את המצב העובדתי האמיתי לגבי סיום לימודיה של המערערת (להלן: האישור המזויף). על בסיס האישור המזויף, ואישורים נוספים שהמערערת קיבלה ממשרד החינוך בהסתמך על האישור המזויף, התקבלה המערערת ללימודים. עם תחילת לימודיה התגלה כי המערערת אינה זכאית לדרגה של גננת מוסמכת והחלו הליכי הבירור בעניינה, בסיומם נפתחו נגדה הליכים פליליים. במהלך הליכי הבירור הסתבר עוד כי המערערת הגישה את האישור המזויף למשרד החינוך, כבר בשנת 1979, לשם קבלת דרגה התואמת, כביכול, את סיום לימודיה. נוכח העובדה שלמערערת לא הייתה תעודת בגרות, לא אושרה לה דרגה של גננת מוסמכת בכירה, אך אושרה לה בהתאם לאישור המזויף, החל משנת 1979, דרגה של גננת מוסמכת.   2.        בית משפט השלום דחה את טענות ההגנה שהוצגו על ידי המערערת, וקבע כי המערערת עשתה ביודעין שימוש באישור המזויף לשם קבלת דרגת שכר התואמת את הדירוג של גננת מוסמכת ולשם קבלה ללימודי המשך במכללת שאנן, על אף שלא הייתה זכאית לכך. בית המשפט קבע כי הגם שלא התבררה השאלה האם המערערת זייפה בעצמה את המסמך, או הייתה מעורבת במעשה הזיוף, אין בכך כדי להסיר מאחריותה של המערערת, שכן האיסור הקבוע בחוק העונשין משווה, הלכה למעשה, בין מזייף המסמך לבין מי שעושה בו שימוש ביודעו שהוא מזויף. לפיכך, בית המשפט הרשיע את המערערת וקבע כי המערערת עשתה שימוש במסמך המזויף וקיבלה, על בסיסו, דבר במרמה.   3.        בגזר הדין ציין בית משפט השלום כי אל מול חומרת העבירה בה הורשעה המערערת יש לשקול את עברה הנקי; את העובדה ששירתה במערכת החינוך 23 שנים; ואת מצבה המשפחתי והכלכלי של הנאשמת. בית משפט השלום גזר על המערערת עונש של 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, וכן, קנס כספי בסך 3,000 ₪. בשולי גזר הדין ציין בית המשפט את הדברים הבאים:   "שקלתי את בקשת הנאשמת ובאת כוחה באשר להמלצה שלא להפסיק את עבודתה של הנאשמת כתוצאה מהרשעתה בתיק זה. ברור מאליו כי אין לבית המשפט סמכות להמליץ המלצה כלשהי אך סבור אני כי העובדה שהנאשמת עבדה 23 שנה במערכת החינוך היא אשר צריכה לקבוע באם יש להשאירה במערכת ואם לאו, והתיק דנן, מבחינתה של הנאשמת, מהווה כשלון חד פעמי".   4.        על יסוד ההרשעה בבית משפט השלום, הוגשה נגד המערערת תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. כתב התובענה ייחס למערערת עבירות של פגיעה במשמעת שירות המדינה והתנהגות שאינה הולמת עובד מדינה ועובד הוראה, על פי סעיפים 17(3), (4) ו-(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 ובצירוף הוראת סעיף 4(1) להודעה על שינויים בהחלת החוק על עובדי הוראה. בית הדין למשמעת, בהסתמכו על פסק הדין החלוט של בית משפט השלום, הרשיע את המערערת בעבירות המשמעת שיוחסו לה.   5.        ביום 29.12.2002 נגזר דינה של המערערת בבית הדין למשמעת. בית הדין עמד על אופיין של העבירות בהן הורשעה המערערת ועל החומרה היתירה המתלווה למעשי המערערת נוכח תפקידה החינוכי. בית הדין קבע כי יש לערוך איזון בין תכליתם של אמצעי המשמעת וחומרת המעשים בהם הורשעה המערערת ובין נסיבותיה האישיות של המערערת. בית הדין קבע כי האיזון יושג בהטלת אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה - לביטוי המסר הציבורי שמעשי המרמה והשימוש במסמך המזויף הם פסולים וצורמים; פיטורים - לנוכח הפסול בהתנהגותה ופרק הזמן הממושך בו קיבלה המערערת תמורה כספית עבור הדרגה שניתנה לה בהסתמך על האישור המזויף; פסילה לשירות המדינה לתקופה של שנתיים - פרק זמן, שבית הדין ראה בו מאזן כראוי בין הפסול במעשי המערערת ובין תרומתה לשירות הציבורי ונסיבותיה המשפחתיות; ופסילה לתפקידי הוראה לתקופה של 5 שנים. כן הורה בית הדין על השבת הכספים ששולמו למערערת על יסוד הדרגה שהוענקה לה כגננת מוסמכת, החל משנת 1979 ועד לתקרה של שתי משכורות חודשיות. בית הדין קבע כי סכום זה ינוכה מהמענק שישולם למערערת לפי הוראות סעיף 22(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970.   טענות הצדדים בערעור   6.        טיעוניה של המערערת התמקדו באמצעי המשמעת שהוטלו עליה, הגם שהיא שבה וטענה לפניי כי השימוש במסמך נבע מפזיזות וחוסר תשומת לב ולא מכוונת זדון. באת-כוח המערערת טענה כי בית הדין החמיר בעונשה של המערערת יתר על המידה, בהתחשב בכך שמדובר בכשלון חד פעמי מצידה, ונוכח העובדה שהיא עובדת למעלה מעשרים שנים בשירות המדינה והתיק האישי שלה נקי לחלוטין. עוד טענה באת-כוח המערערת כי שגה בית הדין כשהשווה את מעשיה של המערערת למקרים אחרים בהם הוצגו אישורי לימודים מזויפים לצורך קבלה לעבודה, בעוד שהמערערת עשתה שימוש במסמך המזויף לצורך לימודי המשך. באת-כוח המערערת טענה כי יש בכך כדי להצדיק התחשבות במעשיה של המערערת והטלת אמצעי ענישה לקולה. באת-כוח המערערת הוסיפה כי בית הדין התעלם מן הדברים שנכתבו בשולי גזר הדין של בית משפט השלום, מהם משתמע כי בית המשפט היה נעתר לבקשת המערערת ולא מורה על פיטוריה מעבודתה. לסיום נטען כי יש להתחשב במצבה המשפחתי והכלכלי של המערערת ובעובדה שפיטוריה מעבודתה עשויים להביא אסון כלכלי על המשפחה כולה.              מנגד, בא-כוח המדינה טען כי על אף שיש נסיבות מיוחדות במקרה שלפנינו, אין הן מצדיקות התערבות בגזר הדין של בית הדין למשמעת. בא-כוח המדינה סבר כי אין לראות במקרה מעידה חד פעמית נוכח העובדה שהמערערת נהנתה מפירות הזיוף שנים רבות, בקבלה שכר המבוסס על דרגה שלא הייתה זכאית לה. בא-כוח המדינה ציין עוד כי אלמלא השימוש במסמך המזויף לא הייתה המערערת מתקבלת כלל ללימודים, ולכן, אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין.   7.        שקלתי את טענות הצדדים ואת נסיבות המקרה, לחומרה ולקולה, והגעתי לכלל מסקנה כי אין להתערב בהחלטת בית הדין באשר לפיטוריה של המערערת. אכן, מן הצד האחד, המערערת עבדה שנים רבות בשירות המדינה, ולא היו כל תלונות על תפקודה המקצועי. אולם, מן הצד האחר, יש לראות חומרה מיוחדת בשימוש שעושים אנשי הוראה, המופקדים על חינוך הדור הצעיר, במסמכים מזויפים לצורכי קביעת דירוג שכר או אף קבלה ללימודי המשך. המערערת עבדה כגננת וביקשה להתקבל ללימודי המשך כדי לעבוד כמורה, לפיכך מצופה ממנה להתנהג ללא דופי ולשמש דוגמא אישית ומופת כמחנכת לילדים.              יש להזכיר כי בית משפט השלום דחה את כל טענות ההגנה שהועלו על ידי המערערת, ובהן גם את הטענה לפיה היא לא הייתה מודעת לאמור באישור המזויף. בית המשפט קבע כי היא עשתה במסמך שימוש מודע, ביודעה כי בלעדי המסמך היא לא תקבל אישור לימודים. בית המשפט קבע עוד כי היא נהנתה משך שנים מדרגה לה לא הייתה זכאית. במהלך השנים הרבות מאז 1979ידעה המערערת על כך שדרגתה ניתנת לה על יסוד נתונים שאינם נכונים, והיא לא פעלה לשינוי המצב ואף ניצלה אותו לטובתה. מעשים אלה חמורים הם. מעשי זיוף ומרמה של עובדי מדינה, ובהם אנשי חינוך, למטרות של קבלת דרגה או קבלה ללימודי המשך בגדר תופעה שיש לבער מקרבנו. לפיכך, לא ראיתי לנכון להתערב בעונש הפיטורים. מן המערערת, כאשת חינוך ותיקה, נדרשה אמת מידה מיוחדת של התנהגות נוכח תפקידה החינוכי. כבר אמרנו פעמים רבות (ראו לדוגמה: עש"מ 3362/02 מדינת ישראל נ' אבו-עסבה, פ"ד נו (5) 6), כי מורים, ואנשי חינוך בכלל, מהווים מודל חיקוי לתלמידיהם והם אמונים על סלילת דרכיהם של הילדים ובני הנוער לבניית החברה העתידית. על כן, יש והתנהגות מסוימת תקבל חומרה מיוחדת כשהיא מבוצעת על ידי אנשי חינוך, שהציפיות מהם גבוהות יותר מן המצופה מכל עובד מדינה אחר, וחובת הנאמנות המוטלת עליהם, כלפי החברה וכלפי תלמידיהם בפרט, היא מיוחדת (ראו גם: עש"מ 2699/01 חלף נ' מדינת ישראל (לא פורסם); עש"מ 6713/96 מדינת ישראל נ' בן אשר, פ"ד נב (1) 650, 678).              עם זאת, ראיתי לנכון להתערב בהחלטת בית הדין באשר לפסילתה של המערערת לשירות המדינה לפרק זמן של שנתיים. המשמעות המעשית והכלכלית של אמצעי משמעת זה היא קשה, ונוכח הנסיבות המקילות של המקרה שלפנינו, דומני כי ניתן יהיה להסתפק בפיטוריה של המערערת וביתר אמצעי המשמעת שהוטלו עליה. מקובלת עליי בהקשר זה טענת באת-כוחה של המערערת לפיה יש מקום לערוך הבחנה מסוימת בין מעשיה של המערערת לבין המעשים שנעשו בפסקי הדין אליה הפנה בית הדין בגזר דינו. מוכנה אני אף להניח כי המערערת לא זכתה לקבל, במהלך השנים, משרות המתבססות על הדרגה שקיבלה בהתאם לאישור המזויף, וכי הגשת המסמך למכללה נבעה מרצון כן להתמקצע ולהמשיך בלימודים. אין בכך כדי להפחית מחומרת המעשים, אך יש בנסיבות אלה כדי להצדיק הקלה מסוימת באמצעי המשמעת. לפיכך, כאמור, אני מורה כי אמצעי המשמעת שהוטלו על המערערת יעמדו על כנם, למעט אמצעי המשמעת של פסילה לשנתיים משירות המדינה.              בכפוף לאמור לעיל, הערעור נדחה. מסמכיםזיוף מסמכיםזיוףעובדי מדינה