זימון לחקירה ע''י מפרק חברה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זימון לחקירה ע''י מפרק חברה: לפניי ערעור על החלטתו של כבוד הרשם ג' שני (בע"א 3379/12) מיום 30.7.2012, שבה מחק על הסף את הערעור שהגיש המערער נגד החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (בפר"ק 1711/09, כבוד סגנית הנשיא, השופטת ו' אלשיך) מיום 8.3.2012, המורה לו להתייצב לחקירה לפי סעיף 288 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות), וזאת לאחר שנקבע כי היה על המערער להגיש את ההליך (בתיק העיקרי) כבקשה לרשות ערעור חלף הערעור שאותו הגיש. הרשם קבע כי חקירות לפי סעיף 288 לפקודת החברות נתקיימה עד כה במסגרת הליך של בקשת רשות ערעור, וזאת למעט מקרים שבהם המפרק מגיש את הערעור על ההחלטה לדחות את הבקשה לקיום החקירה משום שהחלטה כאמור מסיימת את הליך הבירור שאותו מבקש המפרק לקיים, בעוד שהבירור רק מתחיל עם ההחלטה המורה על התייצבות לחקירה. מכאן הערעור שלפניי, שבו טוען המערער כי הרשם סטה מההלכה לעניין ההבחנה בין פסק דין להחלטה אחרת. עוד טוען המערער שהרשם נשען על תיקי עבר לצורך ההכרעה בסוג ההליך שיש לנקוט בו, למרות שהשאלה עצמה מעולם לא הוכרעה בהם, לא עלתה בהם או שיש הבחנה רלבנטית בינם לבין המקרה דנן. לגישתו, ההחלטה בעניינו סיימה את ההליך הספציפי בין הצדדים במסגרת ההליך הכולל של הפירוק, ומשכך מוקנית לו הזכות לערער עליה. לדידו, החלטת בית המשפט שבמסגרתה נתקבלה בקשת המשיב 1 להורות למערער להתייצב לחקירה לפניו, מהווה מתן מלוא הסעד שנתבקש מבית המשפט והיא מסיימת את ההליך שבין הצדדים, קרי שבין המערער למשיב 1. מכאן, שגם לפי מבחן הסעד, כך טוען המערער, יוצא שמדובר בפסק דין שיש לגביו זכות לערער עליו. מנגד, טוענים המשיבים כי החלטת הרשם בדין יסודה וכי אין מקום להתערב בה. המשיב 1 - המנהל המיוחד של עמותת ... המצויה בהליכי פירוק - טען כי אין לקבל את טענת המערער באשר למעמד ההחלטה כ"פסק דין" לפי מבחן סופיות ההליך, וזאת מאחר שהשאלה הרלבנטית לעניין זה היא אם התיק, או חלק ניכר ממנו, נסגר, ובמקרה שלפנינו ההחלטה, כך נטען, לא סיימה את הטיפול בתיק ואף לא באותו חלק רלבנטי. לגישתו, הבקשה שהוגשה היא בקשת ביניים שכל תכליתה היא לקבל סעד ביניים הנדרש לשם בירור הבקשה העיקרית שטרם נתבררה. לעמדתו, בשונה מהחלטה הדוחה בקשה לקיום חקירה, החלטה המקבלת בקשה כאמור מהווה שלב ביניים בהליך הבירור העובדתי. המשיב 2 - הכונס הרשמי - מצטרף לעמדת המשיב 1 ומוסיף כי לדעתו החלטת בית המשפט המחוזי המורה למערער להתייצב לחקירה לפני המפרק אינה מסיימת את ההליך, שהרי התיק העיקרי שבמסגרתו ניתנה ההחלטה האמורה ממשיך להתנהל ובית המשפט טרם סיים בו את מלאכתו. המשיב 2 - רשם העמותות - והמשיב 5 - אגף המכס והמע"מ באוצר - אף הם הביעו עמדה שלפיה לפי הדין ההשגה על החלטת בית המשפט המחוזי צריכה להיעשות במסגרת בקשה לרשות ערעור. בהקשר זה, הם מוסיפים כי ההחלטה הנ"ל לא סיימה את ההליך כטענת המערער, אלא דווקא הכניסה את אותו אליו. דיון המקרה שלפניי מעלה שאלות לגבי סוג ההליך שבאמצעותו יש להשיג על החלטה המקבלת בקשה לזמן אדם לחקירה לפי סעיף 288 לפקודת החברות, אם במסגרת ערעור שבזכות או במסגרת של בקשה לרשות ערעור. סעיף 288 קובע כך: סמכות לחקור חשודים בהחזקת נכסי החברה 288. בית המשפט רשאי בכל עת, לאחר שמינה מפרק זמני או לאחר שנתן צו פירוק, להזמין נושא משרה בחברה או כל אדם הידוע כמחזיק נכסים של החברה או החשוד בכך או הנראה כמי שחייב לה כסף או שהוא יכול, לדעת בית המשפט, למסור מידע בדבר ייזום החברה, ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה, ורשאי הוא לחקור אותו באזהרה בכל הענינים האלה, בעל פה או בשאלון שבכתב, לרשום את תשובותיו ולדרוש שיחתום עליהן. בית המשפט הורה למערער להתייצב לחקירה לפני המשיב 1 לבקשת האחרון, וזאת במסגרת ההליך המשפטי שהתנהל לבירור זכויותיה של העמותה שבפירוק בנכס מקרקעין המוחזק בידי עמותה אותה מייצג המערער. על רקע זאת, אני מוצא שצדק הרשם בהחלטתו שלפיה היה על המערער להגיש את ההליך במסגרת בקשה לרשות ערעור. אפרט. השאלה מתי ניתן להגיש ערעור בזכות ומתי נידרש להגיש בקשה לרשות ערעור על מנת להשיג על החלטה שיפוטית של הערכאה הדיונית נדונה רבות בבית משפט זה ודין כללי זה חל גם בענייננו. לא פעם הובהר כי אופן ההשגה על החלטה שיפוטית נקבע בהתאם לסיווגה. ככל שלפנינו פסק דין - בין אם שלם ובין אם חלקי - אזי ההשגה עליו תהיה במסגרת ערעור בזכות, וככל שמדובר בהחלטה אחרת, הדרך להשיג עליה תהיה, ככלל, במסגרת בקשה לרשות ערעור (ראו: ע"א 8813/05‏‏ עמותת במות נ' מדינת ישראל, פ''ד סא(2) 795, פסקה 4 (2006); ע"א 277/81 גרינהאוז נ' גרינהאוז, פ''ד לו(3) 197, 202 (1982)). אך מפני שההבחנה בין פסק דין להחלטה אחרת אינה ברורה מאליה בכל המקרים, פותחו מבחני עזר לצורך הסיוע במלאכה. לאפיון פסק דין אומץ מבחן סופיות הדיון, שבמסגרתו נשאל האם הוכרעה המחלוקת שבין הצדדים או חלקים ממנה במסגרת ההחלטה, אם לאו. ואולם, גם עניין זה אינו פשוט כלל ועיקר, ודבריה הבאים של השופטת ד' דורנר מסבירים זאת היטב: "מבחן הסופיות הפורמאלי קל ליישום כאשר מדובר בפסק-דין הבא בסיומה של מלאכת השיפוט. הקושי מתעורר במצבים שבהם מכריע בית-המשפט בטענות שונות של הצדדים כבר במהלך הדיון. במצבים כאלו, שבהם נמשך הדיון לאחר מתן ההחלטה בפני אותו בית-משפט, נדרש מבחן עזר, שבאמצעותו ניתן יהיה לזהות 'סופיות' הנובעת מתוצאתה של ההחלטה בהיבט הדיוני, להבדיל מתוכנה, קרי תוצאתה בהיבט המהותי. המבחן הראוי לזיהוי 'סופיות' שכזו הוא מבחן הסעד, המהווה נקודת ציון דיונית המאפשרת לקבוע כי תחום מוגדר של ההליך הסתיים. בפסיקתנו, וכן במשפט המשווה, נקבעת סופיות ההחלטה במהלך הדיון על-פי השאלה אם בקטע כלשהו של ההתדיינות קיבל התובע את הסעד הסופי שביקש או חלק ממנו או שהוא נשלל ממנו. זאת, משום שבית-המשפט הכריע בשלב הראשון באחת או יותר מן העילות שנתבעו באותה תובענה ופסק לתובע אחד או יותר מן הסעדים שתבע בגין אותה עילה או דחה את מתן הסעד המבוקש. כך גם כאשר בית-המשפט מכריע בתביעתו של אחד או יותר מן התובעים, ופוסק להם את הסעד המבוקש על-ידיהם, או דוחה את מתן הסעד המבוקש. הוא הדין כאשר ניתנה החלטה הדוחה חלק מן התביעה או התביעה כנגד אחד או יותר מן הנתבעים. כך נבדל פסק-הדין החלקי מהחלטה בפלוגתאות שבין הצדדים, אשר ההכרעה בהן אינה מהווה יותר מאשר בסיס לבירור הסעד" (ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט, פ''ד נא(4) 354, 363 (1997)). הנה כי כן, ככל שההחלטה לא מכריעה במחלוקות שהכרעתן נדרשת במסגרת התיק העיקרי, ובמילים אחרות, לא ניתן במסגרת ההחלטה סעד שנתבקש בתיק העיקרי, הרי שלפנינו החלטה אחרת שבמסגרתה ניתנת הכרעה בפלוגתאות שאינה אלא שלב בבירור הסעד. כך לדידי יש לסווג את ההחלטה שניתנה בעניינו של המערער בבית המשפט המחוזי ושבמסגרתה נצטווה להתייצב לחקירה לפי סעיף 288. וזאת, מששוכנעתי כי במסגרת ההחלטה לא הוכרעה שום מחלוקת בין הצדדים ואף לא ניתן שום סעד שנתבקש בתיק העיקרי. ההחלטה האמורה אינה אלא שלב ביניים להמשך בירור התיק העיקרי, ומשכך אינה יכולה להיחשב כפסק דין, לרבות חלקי. לא למותר להתייחס להחלטה בע"א 1211/96 עו"ד כהן נ' נשיונל קונסלטנטס (נטקונסלט) בע"מ, פ"ד נב(1) 481 (1998) שמפנה אליה המערער ושלפיה נידונה השגתו של המפרק הקבוע על החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה את בקשתו לפי סעיף 288 לפקודת החברות, במסגרת ערעור שבזכות. לעניין זה קבע הרשם כי אין דין דחיית בקשה לפי סעיף 288 כדין קבלתה. וזאת משום שדחייתה קוטעת את הליך הבירור באיבו ומביאו לכדי סיומו. מכאן שיש הצדקה למתן זכות ערעור בגינה. מנגד, קבלת הבקשה בהחלטה המורה על התייצבות לחקירה מהווה אך את יריית הפתיחה להליך הבירור. מכאן יוצא שלפנינו החלטה אחרת, שההשגה עליה צריכה להיות במסגרת בקשה לרשות ערעור. עם דברים אלה אני מסכים ולא השתכנעתי מהטענות שהעלה המערער נגדם. אשר על כן, דין הערעור להידחות. מפרק (חברה)