קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכאות שמרטפית (בייביסיטר) לפיצויי פיטורים: .1בפנינו תביעתה של התובעת לתשלום פיצויי פיטורין, תשלום עבור הודעה מוקדמת, פדיון חופשה , דמי הבראה, דמי מחלה ופיצויי הלנה. התובעת טוענת כי עבדה בשרות הנתבעת בשלוש תקופות: תקופה א' - 15/2/91עד .1/9/92 תקופה ב' - 9/92עד 3/12/94 תקופה ג' - 4/12/94עד 23/8/95 בתום תקופה א' פוטרה, בלא שניתנה לה הודעה מוקדמת, ובלא ששולמו לה דמי הבראה ופדיון חופשה. בתקופה ב' הועסקה התובעת כשמרטפית, מעת לעת, על פי הזמנת הנתבעת, ובגין תקופה זו היא זכאית לדמי מחלה, לפדיון חופשה ולדמי הבראה. בתקופה ג' שונתה הגדרת התפקיד והקף המשרה, והיא הועסקה כעוזרת בבית הנתבעת בהקף של % 62.5משרה. עקב דרישתה של הנתבעת לשינוי שעות העבודה, במרץ 1995, הודיעה לה התובעת על התפטרותה הצפויה, עקב הרעת התנאים, באוגוסט 1995, ולפיכך היא זכאית לפיצויי פיטורין.כן עותרת התובעת לתשלום פדיון חופשה ודמי הבראה בגין תקופה זו. .2הנתבעת מכחישה העובדות הנטענות בכתב התביעה. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לתקופות ההעסקה. לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי בתקופת העבודה הראשונה קיבלה התובעת הודעה מוקדמת וימי חופשה כדין. אשר לתקופה ב' טוענת הנתבעת להעדר יחסי עובד-מעביד. לגבי תקופה ג' טוענת הנתבעת כי התובעת התפטרה, באופן בלתי צפוי , על רקע סירובה של הנתבעת לאשר לה חופשה בחודש אוגוסט 95, ולכן אין היא זכאית לפיצויי פיטורין. כמוכן, טוענת הנתבעת כי לתובעת שולמו כל זכויותיה בגין תקופת העבודה השניה. לאחר שבחנתי עדויות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הדיון,ובמוצגים שהוצגו לתיק אני קובעת כדלהלן: .3לגבי תקופה א' - א. לשאלת ההודעה המוקדמת. נטל ההוכחה על אי-מתן הודעה מוקדמת מוטל על כתפי הטוען כי זכות זו לא ניתנה לו. התובעת טוענת כי פוטרה לאלתר בתום תקופה א', עובדה המוכחשת על ידי הנתבעת, הטוענת כי היו אלה פיטורים מוסכמים, לאור העובדה כי בנה התחיל ללמוד בגן הילדים (עמוד 2בפרוטוקול מיום 8/1/97). אין מחלוקת בין הצדדים כי שולמו לתובעת פיצויי פיטורין עבור תקופה זו וכי התובעת המשיכה להיות מועסקת על ידי הנתבעת בשמרטפות, מעת לעת, לאחר ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים בתום תקופה א'. לאור מערכת היחסים בין הצדדים, ומאחר והתובעת לא הוכיחה פיטוריה לאלתר, אני מקבלת את גרסת הנתבעת כי דבר הפסקת העבודה בתום תקופה א' נקבע בתיאום מראש בין הצדדים קודם לכניסת הפיטורים לתוקפם. לפיכך נדחית התביעה לתמורת הודעה מוקדמת בגין הפיטורין בתום תקופה א'. ב. באשר לתביעה לדמי חופשה שנתית נטל ההוכחה בדבר יתרת חופשה הוא על המעביד (דב"ע לא/ 22- 3ציק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג 215).משלא הורם הנטל, ובהעדר טענת התיישנות בכתב ההגנה , זכאית התובעת לפדיון החופשה בגין תקופת עבודתה. משך העבודה לתקופה א' היה 15/2/91ועד 1/9/92- 18.5חדשים, בשכר חדשי של 900ש"ח לחודש. מכוח חוק חופשה שנתית, התשי"א, 1951, זכאית התובעת ל 14ימי חופשה בשנה. בדב"ע שם/20- 4מעבדות טרבינול בע"מ נ' מועצת פועלי אשדוד, פד"ע יב 85נפסק כי עובד המועסק 5ימים בשבוע יבואו במנין ימי החופשה ימי ששי ושבת כאחד. לפיכך זכאית היא לפדיון חופשה בסך 675ש"ח בגין תקופה א'. ג. באשר לדמי הבראה על פי צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה מיום 26/11/92קמה לעובד הזכות לפדיון ימי הבראה , עם ניתוק יחסי עובד ומעביד, עבור תקופה של עד שנתיים אחורה ממועד סיום עבודתו. משלא הוכח בפני כי שולמו דמי ההבראה, זכאית התובעת בגין תקופה זו לדמי הבראה כדלקמן: עבור התקופה 2/91עד 1/7/92, תעריף ליום הבראה למשרה מלאה עמד על 106.78ש"ח. יחסית להקף משרתה זכאית התובעת לסך של 355ש"ח. עבור התקופה 1/7/92ועד 1/9/92, תעריף ליום הבראה למשרה מלאה עמד על 125.42ש"ח, ולכן זכאית התובעת, יחסית לתקופת העבודה ובהתאם להקף המשרה ל- 63ש"ח. בסה"כ, זכאית התובעת בגין תקופת עבודתה הראשונה לדמי הבראה בגובה 418ש"ח. .4לגבי תקופה ב' א. לסוגית קיום יחסי עובד - מעביד אין חולק בין הצדדים כי גם לאחר פיטוריה בתום תקופה א' הועסקה התובעת בעבודות שמרטפות אצל הנתבעת,על פי תאום מראש. אין גם חלוקי דעות מהותיים באשר למשך ההעסקה הממוצע - כ 15שעות שבועיות לגרסת התובעת (בכתב התביעה) או כ 16שעות שבועיות כגרסת הנתבעת (עמוד 3בפרוטוקול מיום 8/1/97). הנתבעת טוענת כי בתקופה זו לא נתקיימו יחסי עובד-מעביד בין השתיים, אלא התובעת היתה בגדר קבלן עצמאי נותן שירות. יישום מבחן ההשתלבות, על הפן החיובי והשלילי שבו, יעיד כי בין הצדדים נתקיימו יחסי עובד-מעביד.לפיכך, זכאית התובעת לזכויותיה הסוציאליות כעובד בגין תקופה זו,במעמד עובד בשכר. ב. באשר לדמי מחלה על פי חוק דמי מחלה תשל"ו, 1976, זכאי עובד בשכר לחישוב דמי המחלה עבור כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים. הזכאות הינה ליום וחצי לחודש, עד לתקרה של 90יום. תקופת העבודה עד ל 28/2/94היתה 18חודש, המקנה זכות ל- 27ימי מחלה בתשלום. תקופת המחלה , כעולה מכתב התביעה ובהתאם לנספח א', הינה 4שבועות, 28/2/94ועד 28/3/94, כלומר 20ימי עבודה. על פי גרסת התובעת,התשלום הממוצע ליום עבודה היה 45ש"ח (עמוד 1בפרוטוקול מיום 8/1/97). לפיכך, על פי הוראת החוק ובהתאם לתנאי העסקתה ולהיקף משרתה, זכאית התובעת לסך של 607.50ש"ח בגין דמי מחלה. ג. באשר לפדיון חופשה תקופת העבודה לחישוב החופשה הינה 8/9/92ועד 3/12/94, כלומר שנתיים ושלושה חדשים. משלא הרימה הנתבעת הנטל המוטל עליה להוכיח כי נוצלו בתשלום מלוא ימי החופשה המגיעים לתובעת בגין תקופה זו, הרי שזכאית התובעת לפדיון חופשה, על פי חוק ובהתאם לתנאי העסקתה, למכסה של 22.5ימי עבודה , המסתכמים ב - 012.50, 1ש"ח. ד. באשר לתביעה לתשלום דמי הבראה משנקבע כי נתקיימו יחסי עובד- מעביד זכאית העובדת לדמי הבראה בגין תקופה ב'. מאחר ועל פי הודאתה של הנתבעת לא שולמו דמי הבראה גם בגין תקופה ג' (עמוד 3בפרוטוקול מיום 8/1/97),ומאחר ולא חל נתק ביחסי עובד-מעביד בין התקופות, חושבה הזכות לדמי ההבראה בגין 2התקופות במצטבר. על-פי צו ההרחבה מיום 24.12.95, זכאית העובדת לדמי ההבראה בגין התקופה, בהתאם להקף משרתה, בגין השנתיים האחרונות לעבודתה כדלהלן: בעבור התקופה 8/93ועד 8/94סך של 364ש"ח. בעבור התקופה 8/94ועד 8/95סך של 750ש"ח. בסה"כ זכאית התובעת לדמי הבראה בגין תקופות אלה בסך של 114, 1ש"ח. .5לגבי תקופה ג' א. לסוגיית פיצויי הפיטורין הלכה פסוקה היא כי "היסוד, הן של הפיטורין והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים לידי גמר" (דב"ע, ל/18- 3נח בנצילוביץ נ' אתא בע"מ , פד"ע ב' 41; דב"ע נא/ 3- 1מפעלי ים המלח בע"מ נ' דוד שיינין , פד"ע כב' 271). התובעת לא טענה כי פוטרה בחודש 8/95או בסמוך לכך. לטענתה , התפטרה מעבודתה בדין מפוטרת מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה - תוצאת דרישתה של הנתבעת לשנות את שעות עבודתה. ס' 11(א) לחוק פיצויי פיטורין,תשכ"ג - 1963, קובע: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורין". מלשון החוק ועפי' הפסיקה, על העובד להוכיח הרעה מוחשית בתנאי עבודה שהיוותה את הסיבה להתפטרותו. נפסק כי הרעה תחשב כמוחשית "כאשר הצר המעביד את צעדיו של העובד או הרע את תנאי עבודתו באופן מוחשי עד שלא השאיר בידו כל ברירה בלתי אם לנטוש את העבודה ולהתפטר" (ע"א 118/57לזרוס נ' האחים ברנט את בורכרד בע"מ, פ"ד יב 1614). עוד נפסק כי "יש להבחין, הבחן היטב, בין הרעת תנאי העבודה במשמעות סעיף 11(א) לחוק, לבין יישום תנאי עבודה משתנים, עליהם הוסכם בין הצדדים, אפילו הם עשויים להרע עם העובד" (דב"ע נד/ 63- 3סיגל נפתלי נ' לאה ארדיטי [לא פורסם]). בענייננו, לא מצאנו כי שינוי שעות העבודה, כשלעצמו, מהווה הרעה בתנאי העבודה. יתרה מכך, התפטרות בגין ההרעה צריכה להיות בסמוך למועד ההרעה. לגירסת התובעת, הודיעה לנתבעת ב 3/95על התפטרותה הצפויה בקיץ, על רקע דרישתה לשינוי תנאי העבודה. (עמוד 2בפרוטוקול מיום 8/1/97). הנתבעת טוענת כי התפטרות התובעת היתה על-אתר, על רקע סירובה לאשר לה חופשה בחודש אוגוסט (עמוד 3בפרוטוקול מיום 8/1/97). מבין שתי הגרסאות, מצאנו את גרסתה של הנתבעת כמסתברת יותר. לפיכך, משלא עלה בידי התובעת להוכיח הרעה מוחשית בתנאי העסקתה, שיש בה כדי להצדיק התפטרות בדין מפוטרת, הרי שדין תביעתה לפיצויי פיטורין להדחות. ב. באשר לתביעה לפדיון חופשה את תביעתה לפדיון חופשה בגין התקופה האחרונה משתיתה התובעת על נספח ב' לכתב התביעה. נספח זה מהווה סיכום תקופת העבודה השלישית בשירות הנתבעת, ובו מפורטים ימי החופשה שהתובעת נצלה במהלך התקופה. ממסמך זה עולה כי הנתבעת יצאה ל 3ימי חופשה במהלך חודש מרץ ו- 3נוספים בחודש יולי. עולה מכך, כי התובעת מיצתה את זכותה לימי חופשה בתקופה זו ואינה זכאית לפדיון חופשה בגינה. .6מכל העולה לעיל אני מקבלת את התביעות , כמפורט לעיל, וקובעת כי התובעת זכאית לתשלומים המפורטים להלן: א. בגין תקופת העבודה הראשונה - פדיון חופשה ודמי הבראה בסך של 093, 1ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה מיום ניתוק יחסי עובד - מעביד, 1/9/92, ועד למועד התשלום המלא בפועל. ב. בגין תקופת העבודה השניה והשלישית: דמי מחלה, פדיון חופשה ודמי הבראה בסך 734, 2ש"ח,בצירוף ריבית והצמדה מיום ניתוק יחסי עובד מעביד, 23/8/95ועד למועד התשלום המלא בפועל. .7הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך 500ש"ח צמודים כדין מהיום. .8ניתן לבקש רשות ערעור מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 15יום מיום קבלת פסק הדין.פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים