קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות העיון של נושה: מונחת בפני בקשת עיון שהגיש עו"ד ויסולי, המייצג מחזיקי אגרות חוב שהתנגדו להצעת הסדר הנושים של חברת דלק נדל"ן. במסגרת הבקשה, עותר עו"ד ויסולי לקבל זכות לעיין בטפסי ההצבעה ובחישובים של ספירת הקולות, אשר הביאו את הנאמנים להכריז על התוצאה, כי ההסדר עבר ברוב גדול בכל שלוש האספות המקדימות של הסדרות. זאת, כאשר בבקשה עצמה מעלה עו"ד ויסולי טענות חמורות ביותר כנגד התנהלות הנאמנים. דא עקא, שהעניין העומד להכרעה, בשלב זה, אינו אותן האשמות קשות (אשר חלקן עולה הרבה מעבר לשאלת החישוב, ומקומן להתברר באורח אחר לגמרי ואף בערכאות אחרות), אלא עצם זכות המבקש לעיון. זאת, כאשר הנאמנים מתנגדים לבקשה בחריפות, וכן מבקשים עיון מחדש בהחלטתי הראשונה, אשר צידדה בזכותו של המבקש. הרשות לניירות ערך, מצידה, טוענת כי אף שבקשתו של עו"ד ויסולי מיותרת לשיטתה, ואף מעוררת מספר בעיות, אין היא מתנגדת לכך באורח עקרוני, ומותירה את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט. כונס הנכסים הרשמי מכיר באורח כללי במעמד זכות העיון, ומציע הצעת פשרה אשר דומה כי הצדדים לא קיבלוה, בדבר עיון חלקי אשר לא יכלול את שמותיהם המדוייקים של הנושים. אעיר כבר עתה; החלטה זו מתייחסת אך ורק לזכות העיון, ולא לעניינים נוספים שהעלה עו"ד ויסולי במסגרת כתב התשובה. עניינים שבחלקם הינם בגדר הרחבת חזית לסוגיות שכבר נדונו והוכרעו בהחלטתי בעניין אישור הסדר הנושים. השאלה המרכזית העומדת להכרעה, והיא-היא זו המצויה בליבת המחלוקת הרלוונטית בין עו"ד ויסולי לבין הנאמנים לסדרות אגרות החוב, נוגעת בהיקפה של זכות העיון של נושה בודד בטפסי ההצבעה של נושים אחרים. זאת ועוד; כפי שמובהר היטב מעיון בעמדת הרשות לניירות הערך, הרי שיתכן אף יתכן כי קיימים "הבדלים דקים, בעניין זה (כולל ובעיקר אורח ההתייחסות למעמד הנאמנים), בין דיני ניירות ערך, לבין דיני חדלות פירעון. אין עסקינן, בשום פנים ואופן , בניגוד או התייחסות סותרת, אלא בנקודות התבוננות מעט שונות, ומתן הדגשים אחרים למערך היחסים שבין הצדדים. במידה רבה דומה, כי בעוד הרשות מתייחסת בעיקר לשאלת היחסים שבין מחזיק אגרות החוב לנאמן של הסדרה, הרי שדיני חדלות הפירעון העוסקים בהסדרי נושים, שמים דגש במידה רבה על היחסים בין הנושים לבין עצמם. זאת, כאשר ברקע עומד ההיתר המפורש שהתקין המחוקק לרוב מיוחס של 75% מערך הנשייה, להפקיע במידה רבה את זכויות הקניין וההחלטה של נושי המיעוט, ולהכפיף אותם להסדר ופשרה על זכויותיהם, וזאת בניגוד לרצונם. על רקע זה, בין היתר, קם מעמדה החשוב של זכות העיון, אליה התייחסתי אף בהחלטתי הראשונה, אשר הנאמנים ביקשו כי אעיין בה מחדש. במה אמורים דברים? טול למשל, הסדר פשוט בהרבה מן המקרה הסבוך של דלק נדל"ן, אולם דומה לו בברירה העומדת בפני נושים, להסכים לפשרה בלתי מיטבית שמציע החייב מרצונו, או להמר על הליכי חדלות פירעון, חקירות ותביעה אישית. כך למשל, מצב בו חייב פרטי הנחשד כי נהג בנכסיו שלא כהוגן, מציע הסדר לפי סעיף 19א' לפקודת פשיטת הרגל, כדי למנוע מראש הליכי כינוס, ומתנה את ההסדר בויתור של הנושים על הליכי הכינוס והחקירה. באותה מידה, אפשרי מצב בו מוצע הסדר נושים לחברה קטנה, שכנגד הנהלתה עומדים חשדות דומים; ואף כאן מציעים המנהלים הסדר נושים במסגרתו הם "מביאים מהבית" סכום פלוני שאינו נמצא כעת בחברה, באותם תנאים של ויתור על החקירות וזכות התביעה האישית.במצב דברים כזה, הרי שממש כמו בעניין דלק נדל"ן, על הנושים, או למצער הרוב המיוחס שלהם, להחליט לאיזו מן האפשרויות הם נוטים, וכיצד הם מתמחרים את הסיכוי להיפרע בתביעה אישית מחד גיסא, אל מול הסיכון של התארכותה וכישלונה מאידך גיסא. זאת, כאשר אותו רוב מיוחס יכול להחליט איזו מן האופציות הוא מעדיף, ולכפות את עמדתו זו על המיעוט. אלא מאי? במצב דברים כזה, בו מספר הנושים הרלוונטיים מצומצם יחסית, והוא מוכרע באספת נושים אחת ו"פשוטה", הרי אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי זכותו של כל נושה ונושה הינה לראות ואף לבחון היטב, מיהם הנושים המצביעים, מהו שיעור החוב הנטען של כל אחד ואחד מהם, וכיצד הצביע. שהרי, אם לא כן, כיצד יוכל להעלות, אם יש מקום לכך, טענה כי נפל פגם בספירת הקולות? כיצד יוכל לדעת, למשל, אם אחד או כמה מהנושים שהצביעו בעד ההסדר הם בני משפחתו של החייב או קשורים עימו בקשר הדוק אחר, אשר גם אם אינו מחיל פסלות מיידית על הצבעתם, ראוי כי יובא הן בפני הנושים האחרים והן ובעיקר בפני בית המשפט של חדלות פירעון? אכן, צודקים הנאמנים וכונס הנכסים הרשמי בטענתם, כי קיימת זכות עקרונית לסודיות אודות השקעתו של פלוני: כמה השקיע בחברה אלמונית או בידי בעל שליטה פלמוני, ובוודאי אין זה "עניינו של הציבור הרחב" להיחשף לנתונים שכאלו. אלא, שמול הזכות לסודיות של ההשקעה, כולל גלגולה לחובת הנאמן של הסדרה לסודיות כלפי כל משקיע ומשקיע, עומדת זכותו של הנושה המתנגד להסדר לדעת ולראות נכוחה מי הצביע בעד העמדה ההפוכה, וכיצד. אין ולא יכול להיות ספק, כי באספת נושים "רגילה", בה לא קיימים נאמנים לסדרות אגרות חוב, הרי שספק אם יותר לבעל התפקיד או אף לכונס הנכסים הרשמי, לשמור על כתבי הצבעה כאלו ואחרים כשהם עלומים. לעניין זה, אין לשכוח: גילוי זה, אף שהוא כולל לכאורה פגיעה בזכות לסודיות של ההשקעה, קשור בטבורו לאיזון הזכות הנגדית הניתנת לנושים הנמנים על אותו רוב - הפגיעה הקשה, אך המותרת על-פי דין, שהם יכולים לפגוע בזכותו של המיעוט המתנגד להיות אדון לחובות כלפיו ולאורח גבייתם. אי לכך, הרי שאף אם ישנה פגיעה באינטרס לסודיות, הרי שנוכח הפגיעה הנגדית (שבמידה מסוימת היא פגיעה בזכות הבעלות שיש לנושה הרגיל על החוב לטובתו, אף אם החוב עצמו הינו בגדר זכות אובליגטורית ולא קניינית מול החייב), עניין לנו בהכרח בל-יגונה, שקיומו מבטיח לא רק את האינטרס של הנושים מן המיעוט המתנגד, אלא במידה רבה גם את האינטרס הציבורי. אמנם, אין ספק כי המקרה של דלק נדל"ן בפרט, ושל הסדרי נושים של חברה ציבורית שנושיה הם ציבור גדול המחזיק באגרות חוב, הינו מורכב בהרבה מאותו "אבטיפוס" פשוט אשר הזכרתי קודם לכן. אלא, לשיטתי חרף כל המורכבויות שנוספו, הרי שאותו עקרון יסודי בעינו עומד, והוא מצדיק לשיטתי מתן זכות עיון אשר גוברת, בנסיבות מקרים שכאלו, על האינטרס של משקיעים כאלו ואחר להישאר עלומים, ולא לחשוף את אחוזי ההשקעות שלהם בחברה בהסדר. לא זאת אלא אף זאת; הדילמה החריפה במקרה שבפני, בין הסדר בלתי מיטבי (בלשון המעטה) לבין הליכה לפירוק, חקירות ואפשרות תביעה אישית, אך מעצימה את הצורך ואת הזכות של המיעוט שעמדתו לא נתקבלה לעיין ולבדוק את כתבי ההצבעה. זאת, באורח שיוודא ויסיר ספק בדבר העובדה, כי אכן רוב מיוחס על-פי דין הוא שהכריע כפי שהכריע, ועמד בדרישות שהתקין המחוקק בכדי להפעיל את זכות הכפייה המאלצת את המיעוט המתנגד לוותר על היותו אדון לחובות לטובתו ולדרכי גבייתם. לשיטתי, הרי במלוא הכבוד לעובדה, כי מעל הנושים המחזיקים בפועל באגרות חוב, קיים "גורם מתווך" בדמות הנאמנים של הסדרה, הרי שהדבר אינו משנה אף הוא את אותו כלל בסיסי, שיסודו טמון לא בדיני ניירות ערך, אלא בעקרונות יסוד של דיני חדלות פירעון. אכן; הנאמנים נחשבים, במידה רבה, למייצגים של הנושים הספציפיים מאותה סדרה, ובמקרים מסוימים מוסמכים להצביע בשמם, הכול כפי שנקבע בפירוט בהחלטותיי הקודמות, שנועדו לסייע למחזיקים, בעיקר הפרטיים, למצות את מלוא פוטנציאל ההצבעה שלהם. אלא, שאין לערבב בין עובדות אלו לבין העובדה העקרונית, כי שיקול הדעת הראשוני, האם להצביע בעד ההסדר, להתנגד או לא לטרוח להצביע כלל, מוקנה קודם כל ובעיקר ל"משתמש הקצה", שהוא המחזיק הבודד של אגרת החוב; זאת בין אם הוא משקיע מוסדי (הגם שאלו מחויבים, על-פי חוק, להשתתף באספה ולהצביע), ובין אם הוא אדם פרטי. במצב דברים זה, הרי שאין ולא יכול להיות ספק, כי הנאמנים הינם בגדר חוליה מתווכת, ולא בעלי החוב עצמם. אז ממילא "העמדה" שגיבשו בעד ההסדר אינה ואסור לה שתהיה עמדה אישית, אלא היא מהווה סיכום והשתקפות של סך העמדות של מחזיקי אגרות החוב באותה סדרה, שהם-הם בעלי החוב ובעלי שיקול הדעת האמיתיים.יוצא, כי לנושה המיעוט המתנגד קיימת זכות לבחון ולראות, מיהם אלו שהצביעו בעד העמדה האחרת, ומאלצים אותו לוותר על זכויותיו; וכפי שהוסבר קודם לכן, אין די בעצם הזכות לסודיות או דיסקרטיות בכל הנוגע לקיומה ושיעורה של השקעה, בכדי לגבור על זכות עקרונית זו. ספק גדול בעיני, אם ראוי לצמצם זכות זו באורח מלאכותי, כפי שמבקשים הנאמנים כי אעשה. אעיר; התנגדותם הנחרצת של הנאמנים לבקשת העיון תמוהה בעיני, גם ובעיקר נוכח העובדה, כי דווקא קיומה של זכות עיון עשויה לשחק, במידה רבה, לטובתם. דווקא נוכח העובדה, כי עו"ד ויסולי (ושמא אף אחרים) מעלים האשמות קשות ביותר כנגד הנאמנים. חלקן האשמות אישיות וחמורות מאד לכאורה, הרי שבמצב דברים כזה, הרי שדווקא הסכמה לזכות עיון וקיומה בפועל, תסייע לנאמנים "להסיר את העננה" שהודבקה לשמם וליושרתם, ולהראות קבל עם ועדה כי נכונה טענתם כי הדברים הם עורבא פרח, וראוי לדברים אלמלא באו לעולם כלל ועיקר. לעומת זאת, דווקא איזון אינטרסים הפוך, שהיה מעדיף את הזכות לסודיות על פני זכות העיון, היה מזיק לא רק לנאמנים, אלא יוצר עננה מיותרת מעל אישור ההסדר עצמו. דומה, כי בדיוק אודות מקרים שכאלו ניתן להשתמש באמירתו הידועה של בית המשפט העליון (הגם שניתנה במקור בהקשר אחר), כי "אור השמש הינו המחטא הטוב ביותר"; וזאת שלא בכדי.אני מתחזקת בדעתי דווקא נוכח העובדה, כי מדובר בהסדר כה בעייתי וכה רגיש, הן משפטית והן ציבורית. ראוי היה כי יינתן עיון ויוסר ספק, אליבא דכוליי עלמא, כאילו אישור ההסדר היה נגוע או הושג באמצעות הצבעות פסולות ושאר אמצעים שלא יכירם מקומם בדיני חדלות פירעון. יוצא, כי אף מבחינה זו, הרי תוצאה לפיה תוותר "העננה" על כנה, בין אם באמצעות הכשלת הבקשה בטענות סף כאלו ואחרות, ובין אם באמצעים אחרים המונעים הלכה למעשה עיון ראוי, הייתה בגדר "שירות דוב" לנאמנים עצמם, לבית המשפט, ובראש ובראשונה לאינטרס הציבורי. אי לכך, אני מחליטה לקבל את חלקיה הרלוונטיים של הבקשה, קרי, את אותם חלקים בבקשתו של עו"ד ויסולי שעוסקים בזכות העיון (להבדיל מטענות אחרות החוזרות על חלקים אחרים בהתנגדות, שנדחו בהחלטתי בעניין אישור הסדר הנושים). בנסיבות אלו, אין מנוס מדחייה הן של התנגדותם של הנאמנים, והן של בקשתם לעיון מחדש. יוער, כי נוכח טיב המידע שיתכן ומצוי בטפסי ההצבעה, הרי מוטלת בזו על מבקש העיון חובת סודיות, במובן זה כי חל עליו איסור לפרסם או להשתמש בדרך כלשהי במידע שייחשף אליו, זולת שימוש כדין במסגרת בקשה לבית המשפט, שאת חיסיונה יבקש עם הגשתה, אם יגיש. זאת, במטרה לצמצם את הפגיעה בפרטיות המשקיעים למינימום הנדרש בכדי להבטיח למבקש זכות עיון אפקטיבית, הא ותו-לא. שקלתי את עניין ההוצאות והגעתי למסקנה כי בשלב זה אין מקום כי יוטלו הוצאות על מי מהצדדים, בגין בקשה זו.מסמכיםזכות העיוןנושה