קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות עיון בכתבי בי דין: פתח דבר התיק העיקרי עסק בבקשה לאישור הפחתת הון מכוח סעיף 303 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "הבקשה העיקרית"). הבקשה העיקרית הוגשה ביום 8.1.2012; נידונה ביום 17.4.2012, ובמסגרת הדיון האמור - הבקשה העיקרית אושרה. במסגרת הבקשה בפניי, שהוגשה ב-15.5.2012, עותרת המבקשת לקבל לעיונה את כלל כתבי בי הדין, המסמכים והפרוטוקולים שהוגשו ונוצרו במסגרת הבקשה העיקרית, מכוח תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: "התקנות"). טיעוני הצדדים המבקשת טוענת כי ישנן מחלוקות שונות בינה לבין המשיבה 1 (להלן: "החברה") שחלקן הבשילו לכדי הליכים משפטיים שמתנהלים בין הצדדים (ה"פ 15206-02-12; ה"פ 17845-03-12). הליכים אלו נוגעים כוללים מחלוקות בנוגע להיקפים כספיים משמעותיים, ובנוגע לליבת נכסי התובעת - דהיינו מלון קלאב הוטל טבריה. לגרסתה, המבקשת לא ידעה על קיומה של הבקשה העיקרית ועל מהותה אלא בסמוך למועד קיום הדיון בה. ואמנם, בדיון בבקשה העיקרית מיום 17.4.2012, שבו אושרה הבקשה העיקרית בתיק דנן, נכח ב"כ המבקשת. בעקבות הדיון האמור, המבקשת סברה כי המחלוקות המשפטיות הנוספות האמורות בפסקה 3, לא הוצגו כדבעי בפני בית המשפט. לפיכך, המבקשת פנתה לחברה ביום 17.4.2012, וביקשה הבהרה האם ההליכים המשפטים הוצגו במלואם בפני בית המשפט; וכן ביקשה לעיין בכל כתבי בי הדין והמסמכים שהוגשו במסגרת הבקשה העיקרית. בקשתה נדחתה על ידי החברה במכתב, האחרון בהם מיום 10.5.2012. מטרת העיון לו עותרת המבקשת בבקשה שבפניי, הינה לעמוד על דרך הצגת הנתונים בפני בית המשפט בכל הנוגע להליכים משפטיים שהחברה מעורבת בהם כמתואר לעיל, וככל שנפל בהצגה זו פגם - לשקול את צעדיה. לגישתה, התקנות והפסיקה הדגישו את חשיבות מתן האפשרות לעיון בתיק בית המשפט, וצמצמה את רשימת נימוקי ההתנגדות האפשריים - שמכל מקום אינם מתקיימים בענייננו. זאת במיוחד לשיטת המבקשת, הגורסת כי ההליך בבקשה העיקרית מעצם טיבו ומהותו היה צריך להיות פתוח גם בפניה, ואשר למדה עליו רק במועד מאוחר, כמפורט לעיל. בתגובה, החברה טוענת כי המטרה היחידה שעומדת בבקשה שבפניי, הינה ניסיון פסול לפתוח מחדש את הליך הבקשה העיקרית, נשוא התביעה העיקרית בתיק דנן. המבקשת משיבה לטענה זו, כי מדובר בחשש בלבד, שאינו עומד כרגע על הפרק. לשיטת החברה, טענות המבקשת בכל הנוגע למידע שלא נחשף בפני בית המשפט בפרוטרוט, הינה האשמת שווא משוללת יסוד. החברה הציגה בפני בית המשפט את התמונה המלאה במסגרת הדיון בבקשה העיקרית מיום 17.4.2012, ב"כ המבקשת, שנכח בדיון, לא העלה בזמן אמת כל טענה כנגד הצגת הדברים בפני בית המשפט ולא הגיש עמדה במועד שנקבע מכוח תקנה 3 לתקנות החברות (אישור חלוקה), התשס"א-2001. בעניין זה, אין שחר לטענה כי היה על החברה לעדכן את המבקשת על הגשת ותוכן הבקשה העיקרית באופן אישי, וממילא טענה זו לא עוגנה בדין. החברה ממשיכה וטוענת, כי מהבקשה שבפניי עולה כי למידע המופיע בתיק בית המשפט אין כל רלוונטיות למחלוקות שבין המבקשת לחברה; המבקשת לא מסבירה בבקשתה מדוע היא, לגישתה, צד רלוונטי להליך הבקשה העיקרית בתיק דנן; וממילא הפסיקה שצורפה כתמיכה בבקשה לא רלוונטית. מהאמור עולה, כי המבקשת לא העלתה טעם מוצדק לאישור העיון, וניסיון המבקשת להטיל דופי בהתנהלות החברה נגוע בחוסר תום לב ומקורו בניסיון לעשות שימוש לרעה בזכות העיון. לגופו של עניין, החברה טוענת כי לפי הדין זכות העיון בתיק בית המשפט הינה זכות יחסית, שעשויה לסגת בפני זכויות ואינטרסים שונים של בעלי הדין, וביניהם הזכות לפרטיות עסקית. לגישת החברה, בענייננו קיימים שיקולים כבדי משקל לדחיית הבקשה. כך, כתבי הטענות והמסמכים שהוגשו בהליך דנן כוללים חוות דעת כלכלית ופרוטוקולים של הדירקטוריון, העוסקים במידע עסקי סודי. חלק מהמסמכים לא פתוחים לעיון אף בפני בעלי מניות החברה. מכל מקום, המידע שאמור להיות גלוי לציבור, הכולל בין השאר את הדוחות הכספיים של החברה, מפורסם כדין ולמבקשת יש נגישות מלאה אליו אף ללא עיון בתיק בית המשפט. לכך משיבה המבקשת, כי רכיב החיסיון והסודיות לא הוכח במידה הדרושה על ידי החברה, ולא פורט במסגרת התגובה מטעם החברה הסבר קונקרטי המרים את הנטל הכבד שמוטל על כתפי החברה. לבסוף, טעמה של החברה מקבל משקל מופחת גם לאור העובדה שההליך בבקשה העיקרית נוהל בדלתיים פתוחות. לחלופין, מבקשת החברה כי בית המשפט יתיר את העיון במשורה, ויקבל את הבקשה דנן בנוגע למסמכים שהעיון בהם לא יגרום לחברה נזק משמעותי העולה על התועלת שתפיק המבקשת. דהיינו, החברה מבקשת לסייג את העיון ולא להתירו בנוגע לחוות הדעת הכלכלית ובפרוטוקולים של הדירקטוריון שצורפו לבקשה העיקרית בתיק דנן; ולהשחיר את כל המידע המצוי בתיק בית המשפט, למעט מידע שהועבר על ידי החברה בנוגע לתובענות התלויות ועומדות בינה לבין המבקשת. כן מבקשת החברה מבית המשפט להורות על מתן התחייבות המבקשת, כתנאי מוקדם לעיון, להימנע מלהשתמש במידע הכלול בתיק בית המשפט ולהימנע מהפצתו בכל דרך שהיא. המבקשת משיבה כי סייג זה איננו מופיע בדין; חסר תוחלת לכשעצמו; ומהווה ניסיון עקיף לייתר משמעות מעשית לזכות העיון. דיון תקנה 4 לתקנות, גורסת כך: "4. (א) כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן - בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין. (ב) בקשת עיון תוגש לשופט או רשם שהתיק נדון לפניו, ובאין אפשרות כאמור, לשופט או רשם שיקבע נשיא בית המשפט. (ג) בקשת עיון תהיה מנומקת, ותוגש לפי טופס 2 שבתוספת. (ד) בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה. (ה) בית המשפט רשאי להורות על העברת בקשת העיון לתגובת בעלי הדין בתיק שמבוקש בו העיון או לתגובת צד שלישי, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע במי מהם, וכן רשאי בית המשפט לבקש את תגובת היועץ המשפטי לממשלה, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע באינטרס ציבורי; תגובות כאמור בתקנת משנה זו יוגשו בתוך שלושים ימים ממועד המצאת ההודעה על זכות התגובה או בתוך מועד אחר שיקבע בית המשפט. (ו) החליט בית המשפט להתיר את העיון, רשאי הוא לקבוע בהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון, לרבות השמטת פרטים, הגבלת מספר המעיינים ונקיטת אמצעים למניעת זיהוים של בעלי דין או אנשים אחרים; בית המשפט רשאי להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים, אם ראה כי הקצאת המשאבי הנדרשת מחייבת זאת". פרשנות תקנה 4 לתקנות נידונה בהרחבה במסגרת פסיקתו של בית המשפט העליון. כך, כב' הנשיאה ד' ביניש קבעה, כי נקודת המוצא בבקשה לעיון בתיק בית משפט, היא כי יש לאפשר את העיון בתיק בית משפט מכוח עקרון פומביות הדיון (בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (פורסם במאגרים המשפטיים, 8.10.2009), להלן: "עניין האגודה לזכויות האזרח"). במקום אחר, הבהיר כב' הרשם ג' שני, כי הנטל המוטל על הצד המבקש את העיון הינו "קל ומצומצם" וכי כבר נפסק כי טענה שלפיה העיון דרוש למבקש לצורך התדיינות משפטית עם צד להליך די בה, בדרך-כלל, כדי לעמוד בדרישה המינימאלית להנמקה. עוד ציין כב' הרשם ג' שני, כי אין הכרח מוטל על המבקש להסביר כיצד העיון יועיל להתדיינות המשפטית האחרת (בג"ץ 10003/08 ‏עו"ד תומר לוי נ' מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר‏ (פורסם במאגרים המשפטיים, 5.4.2012)). ממשיכה כב' הנשיאה ד' ביניש ומדגישה, כי נטל השכנוע רובץ על כתפיו של המתנגד לעיון או המבקש להגבילו, וכי על ההתנגדות להיות מנומקת באופן קונקרטי לגבי המסמכים הספציפיים (עניין האגודה לזכויות האזרח). זאת בהמשך לקביעה של כב' השופט (כתוארו אז) מ' חשין כי "לעולם תטה הכף אל עבר פומביות הדיון" (ראו ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, 341 (1995)). יחד עם זאת, ברי כי אין הזכות לעיון, כנגזרת לעקרון פומביות הדיון, מהווה זכות מוחלטת, אלא זכות יחסית של מגיש הבקשה, שיש לאזנה מול זכויות נוגדות של המתנגדים לבקשה. הנימוקים שהוכרו כנימוקים שיכולים להוות משקל נגד לבקשה הינם, כהגדרת כב' הרשם (כתוארו אז) י' מרזל: "יחסיות זו של עקרון היסוד בדבר פומביות הדיון - וממילא באשר לזכות העיון - באה לידי ביטוי בצורך לאזן לעיתים בין פומביות הדיון ובין שמו הטוב של אדם (ראו בש"פ 5153/04 הנ"ל; רע"א 3614/97 הנ"ל, וכן סעיף 70ה(ה1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984). יכול והאיזון יתבקש אל מול טעמים של בטחון המדינה (השוו ב"ש 2007/99 (י-ם) יואב יצחק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). תכלית אחרת המונחת ביסוד התקנות היא חשיבותה של הזכות לפרטיות. אף היא זכות יסוד בעלת מעמד חוקתי על חוקי (סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכן על"ע 1368/04 אפרתי נ' לשכת עורכי הדין (לא פורסם); בג"ץ 1435/03 פלונית נ' בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, פ"ד נח(1) 529, 534). יש ממילא לאזן את זכות העיון ועקרון הפומביות אל מול הזכות לפרטיות" (ע"א 8849/01 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' פז-גז חברה לשווק בע"מ, פ''ד נט(5) 385 (2005)). בהתאם לאמור ובהמשך לפסיקה קודמת בנושא, קבעה כב' הנשיאה ד' ביניש שלושה שלבים לבחינת הבקשה כדלקמן: "ראשית, נבחנת השאלה האם קיים איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. ככל שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה, נבחנת בשלב השני השאלה האם העיון הוא מוצדק. על רקע נקודת המוצא באשר למתן זכות העיון, כבר נפסק כי הנטל על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע כי אין להתירו: 'הכלל הוא, אפוא, שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט, ואף את פרסומם, אלא אם קיימת הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה, המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום' (ראו עניין גהל, בעמ' 437). 'עקרון פומביות הדיון וחופש המידע קובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית-המשפט' (בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עיריית חיפה, פ"ד נט(3) 714 (2004) (להלן: עניין גל)). אם תוצאת האיזון הינה שישנה הצדקה עקרונית לאפשר את העיון, יש לעבור לשלב השלישי. בשלב זה נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון. בגדר שאלה זו נבחנת האפשרות להגביל את היקף העיון או להתנותו בתנאים, תוך התחשבות בין היתר בסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט (ראו ע"א 3914/91 לחאם נ' פקיד השומה נצרת (פורסם במאגרים המשפטיים, 1.5.2006))" (עניין האגודה לזכויות האזרח). מן הכלל אל הפרט בענייננו, לא מצאתי מקום שלא להיעתר לבקשה שבפניי. בבחינת השלב הראשון, בו יבחן האם קיים איסור בדין השולל את מתן זכות העיון, הרי שלא נטען בפניי כי קיים איסור כאמור, ועל כן אין בשלב זה הצדקה למניעה מהמבקשת את מבוקשה. בבחינת השלב השני, בו תיבחן ההצדקה להתיר עיון בתיק בית המשפט, לטעמי, די בנימוק שניתן על ידי המבקשת, על פי הפסיקה שצוינה לעיל, כדי להתיר לה להשתמש בזכותה על פי דין לעיין בתיק העיקרי. החברה, מצידה, לא עמדה בנטל ולא העמידה נימוקים שמגבשים בסיס לדחיית הבקשה מהסיבות הבאות: טענת החברה כי המבקשת תחפוץ להגיש ערעור או השגה על ההחלטה במסגרת התיק העיקרי, הינו כרגע בגדר חשש בעלמא שאין בו כדי לחסום את המבקשת מלעיין בתיק בית המשפט שבענייננו. גם במידה ותבחר המבקשת להגיש ערעור או השגה על ההחלטה שניתנה במסגרת התיק העיקרי, ככל שתסבור שמתגבשת עילה מכוח המסמכים שיוגשו לעיונה, יהיה עליה להגיש בקשה נפרדת שתידון לגופה. התנגדות החברה לגופו של עניין, בטענה כי תיק בית המשפט בענייננו מכיל חומר סודי שלא ראוי לחושפו לעין הציבור, אין לה על מה להישען. כתב הבקשה העיקרי, יחד עם חוות הדעת הכלכלית שנטען בגינה לסודיות, הותר לעיונו של הציבור במסגרת הבקשה העיקרית, כך שלא ניתן לטעון כעת כי החומר מכיל מידע סודי ורגיש. אילו המבקשת הייתה חפצה לעיין בבקשה ובמסמכים הרלוונטיים בזמן, כלל המידע בבקשה העיקרית היה מוגש לעיונה כדת וכדין. מכאן, כי לא מצאתי ממש בטענות החברה. אציין, כי טענות החברה לפיהן המבקשת לא עיינה במידע כאשר התאפשר לכלל הציבור לעשות כן על פי הדין, ולא הגישה עמדה במסגרת הבקשה העיקרית בסד הזמנים הנקוב בדין, יפות לעניין ההשפעה על זכות העמידה של המבקשת, ככל שיהיו לה השגות וטענות בעלות אופי ערעורי בעניין הבקשה העיקרית בתיק דנן, אך לא על זכות המבקשת לעיין במידע שהגישה החברה במסגרת הבקשה העיקרית. יצוין, כי ההליך בתיק העיקרי נוהל בדלתיים פתוחות. החברה לא הגישה בקשה לנהל את ההליך בדלתיים סגורות, ועל כן אין להישמע לטענותיה כעת בדבר חיסיון וסודיות המסמכים בבקשה העיקרית. לבסוף, טענות המבקשת בדבר היותה צד אינהרנטי לבקשה העיקרית, ראוי שיידונו במסגרת אחרת שמתאימה לאופי הערעורי של טענות אלו. לבסוף, וכנגזר מהשלבים הקודמים, במסגרת השלב השלישי, בו תיבחן מידתיות הגשמת זכות העיון אל מול זכויות מתנגשות נטענות של החברה, לא מצאתי לנכון להגביל את זכות העיון, במיוחד לאור אפשרות הציבור לעיין במלוא החומר שהוגש במסגרת אישור הבקשה העיקרית בתיק דנן, וניהול התיק בדלתיים פתוחות. סוף דבר, אני מתיר למבקשת לעיין במלוא תיק בית המשפט בתיק העיקרי דנן. החברה תישא בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דינה של המבקשת בסך כולל של 3,000 ש"ח. מסמכיםזכות העיוןכתבי טענות / כתבי בי דין