על-פי הנטען בכתב האישום המתוקן, בשנים 2003 עד 2006 קיבל המערער תמלוגים מסרסורים שהעסיקו יצאניות. המערער ניהל אתר אינטרנט, שאיפשר הזמנת שירותי יצאניות דרך האתר. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הזמנת שירותי ליווי (זנות) באתר אינטרנט - עבירה פלילית של בעל האתר: המערער הורשע על-פי הודייתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. המדובר ב- 4 עבירות של שימוש במירמה, עורמה ותחבולה מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, עבירה על סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961. על-פי הנטען בכתב האישום המתוקן, בשנים 2003 עד 2006 קיבל המערער תמלוגים מסרסורים שהעסיקו יצאניות. המערער ניהל אתר אינטרנט, שאיפשר הזמנת שירותי יצאניות דרך האתר. המערער לא הודיע לפקיד השומה על עיסוקו, לא ניהל מערכת חשבונות ולא רשם הכנסה בסך למעלה ממיליון ₪, שצמחה לו לאורך התקופה הנ"ל מעיסוקו. בכך עבר, כאמור, את העבירות שצויינו לעיל. בבית-משפט קמא הגיעו הצדדים להסדר טיעון חלקי, שמכוחו הודה, כאמור, המערער בעבירות שיוחסו לו. בית-משפט דחה את הטיעון לעונש לתקופה מסויימת, כדי לאפשר למערער להסיר את המחדלים. עד למתן גזר הדין בבית-משפט קמא לא הוסר המחדל אלא רק חלקו, והצדדים עדיין נחלקו ביניהם בשאלת גובה השומה. בית-משפט קמא (כב' הנשיאה ז' הדסי-הרמן) הטיל על המערער את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי, וקנס כספי בסך 40,000 ₪. על גזר הדין, וליתר דיוק, על רכיב המאסר בפועל שבו - הערעור בפנינו. על אלה מלין הסניגור: 1. בית המשפט קמא העדיף בעליל, וכפי שהוא בעצמו ציין, את שיקול הגמול וההרתעה והתעלם משיקולים אחרים, שיכלו להביא להקלה בעונשו של המערער. 2. הטענה השנייה, שהיא המרכזית בטיעוני הסניגור הינה, כי מדובר במקרה זה באכיפה סלקטיבית. למערער היה שותף בשם רותם הולצמן, כנגד שותף זה לא הוגש כלל כתב-אישום בגין עבירות המס. כדי להבהיר: נגד כל אחד מן השניים, קרי - נגד המערער ונגד רותם הולצמן הוגשו כתבי-אישום בגין העבירות הפליליות, שעניינן הסרסרות והעבירות הנלוות. אולם, נגד המערער, כאמור, הוגש גם כתב האישום הנוכחי שעניינו עבירות מס ואילו נגד רותם הולצמן לא הוגש כתב-אישום כזה. לטענת הסניגור, יכולה היתה הפרקליטות בקלות להגיש כתב-אישום נגד אותו הולצמן. תשובתה בבית-משפט קמא, ולפיה לא היו די ראיות כנגדו - אין בה ממש. הסניגור היתווה בפנינו את הדרך שבו יכלה ללכת הפרקליטות על-מנת להגיש את כתב האישום. משלא עשתה זאת, הגשתו של כתב האישום נגד המערער יש בו משום אכיפה סלקטיבית, ודי בכך כדי להביא להתערבותה של ערכאת הערעור במידת העונש. 3. המערער הודה בפירוט רב ושיתף פעולה באופן מלא. בית-משפט קמא לא נתן לכך את המשקל המתאים. 4. המערער שילם בינתיים, עד לשמיעת הערעור בפנינו, סכום נוסף והגיע עם שלטונות המס להסדר על הסרת מלוא מחדלו. המערער אמנם עדיין לא סיים לשלם את מלוא התשלומים המתחייבים מהסדר זה אלא את חלקם, אולם כאמור, ההסדר קיים. לפיכך, יש מקום להקל בעונשו. התביעה טוענת, כי לא נפלה שגגה מעם בית-משפט קמא. העונש הוא מידתי, ראוי ומשקלל בתוכו את כל השיקולים הרלבנטיים. לטענת התביעה אין ממש בטענת האכיפה הסלקטיבית. באשר להסרת המחדל, טוענת המדינה, כי רק לאחר מתן גזר הדין בבית-משפט קמא, הגיע המערער להסדר עם שלטונות המס. שעל-כן, גם בנושא זה אין כדי לשנות את התמונה. שקלנו את טיעוני הצדדים ודעתנו היא, כי יש מקום להקל במידת-מה בעונשו של המערער, אולם לא לבטל כליל את עונש המאסר. באשר לטיעון כי בית המשפט לא נתן דעתו לשיקולים אחרים פרט לשיקול הגמול וההרתעה, הרי עיון בגזר הדין מצביע על-כך, כי כב' השופטת קמא שקלה גם את נסיבותיו האישיות של המערער. ראה לענין זה עמ' 21 בין השורות 19 - 21 וכן משורה 25 ואילך. בית המשפט אמנם הדגיש את שיקול הגמול וההרתעה, אולם באופן ברור התחשב גם בשיקולים הנוספים. לענין האכיפה הסלקטיבית - איננו סבורים כי יש ממש בטענותיו של הסניגור בנושא זה. איננו נכנסים לכלל דיון בשאלה האם יכלה המדינה לפעול במיתווה שהציע הסניגור לענין גיבוש כתב האישום נגד הולצמן. די לנו אם נאמר, כי אין מדובר בשני עבריינים זהים (הכוונה להולצמן ולמערער), שעל-כן לא ניתן גם לדבר על אכיפה סלקטיבית. אכיפה סלקטיבית מתקיימת מקום שנוהגים בצורה שונה עם מעורבים שונים, שעניינם זהה. לא כך המצב בפנינו. רותם הולצמן היה אחד הסרסורים עימם עבד המערער, אולם לא היחיד. לגבי רותם הולצמן מדובר בשנת מס אחת בלבד, בניגוד למערער שבפנינו, שלגביו מדובר במעשים שנמשכו לאורך תקופה שבין 2003 ל- 2006, דהיינו - למעלה משלוש שנים ולא שנה אחת. לפיכך, אפילו ניתן היה להגיש כתב אישום, אין בהחלטתה של התביעה להימנע מהגשת כתב אישום בעבירות המס נגד הולצמן משום אכיפה בררנית בהתייחס למערער. לפיכך, אנו דוחים את הטענה. אם בכל זאת מצאנו לנכון להתערב במידת-מה, הרי זה משום שמצאנו לנכון לתת משקל לכך שהמערער הגיע להסדר עם הרשויות באשר להסרת המחדל כולו, ולו גם בתקופה שלאחר מתן גזר הדין ועד לשמיעת הערעור בפנינו. הדעת נותנת, כי המערער עשה זאת משום שרצה להביא להקלה נוספת בעניינו, עדיין יש בכך משום ביטוי לנטילת אחריות ורצון להסיר את המחדל במלואו, שעל-כן יש מקום למתן משקל מסויים נוסף לדרך פעילות זו. עוד אנו נותנים משקל לנסיבותיו האישיות העדכניות של המערער, כפי שהובאו בפנינו, ובמיוחד לענין הלידה הקריבה, כפי שהבהיר לנו הסניגור. בהתחשב באמור לעיל, אנו מעמידים את תקופת המאסר בפועל על 7 חודשים במקום 9 חודשים, אותם ירצה המערער מאחורי סורג ובריח. יתר רכיבי גזר הדין ישארו בעינם. משפט פלילימחשבים ואינטרנטעבירות מחשב ואינטרנטסחר בבני אדם