קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מקרה בו חברת הביטוח לא משלמת על גניבת רכב: א. כללי: העובדות שלהלן אינן שנויות במחלקות: 1. ביום 25.12.92 רכש התובע רכב מדגם פורד סיירה מ.ר. 87-873- 33 (להלן: "הרכב"). 2. התובע ביטח את הרכב בביטוח כנגד נזקי גניבה ו/או פריצה אצל הנתבע וזאת על פי פוליסה שמספרה 92-83981767- 25 (להלן: "פוליסת הביטוח"). הרכב בוטח כאמור לפרק הזמן שמיום רכישתו ועד ליום 31.8.93. 3. בפוליסת הביטוח הוסכם כי תנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי בגין נזקי פריצה לרכב וגניבתו הוא שברכב קיים ומופעל, בעת חניית הרכב, מיגון של מנעול לידית ההילוכים (מסוג "רב בריח") או מערכת אזעקה המגנה על הפתחים, המכסים ושמשות הרכב. ב. טענות התובע: 1. לטענת התובע, הוא החנה את הרכב בקרבת ביתו שבשדרות ביום 24.6.93 בשעה 00: 01 לערך, הוא נעל את ידית ההילוכים במנעול רב בריח, נעל את דלתות הרכב והפעיל את מערכת האזעקה ברכב. 2. במהלך אותו לילה נגנב הרכב והוא לא נמצא לאחר מכן. 3. לטענת התובע הוא עמד בתנאי הפוליסה כאמור לעיל ועל כן על הנתבעת לפצותו בגין נזקי גניבת הרכב על פי תנאי הפוליסה. ג. טענות הנתבעת: לטענת הנתבעת אין עליה לפצות את התובע מהטעמים הבאים: 1. ברכב לא היה מותקן מנעול רב בריח. 2. ברכב לא היתה מותקנת מערכת אזעקה ואם אכן היתה מותקנת מערכת אזעקה ברכב הרי שזו לא הופעלה על ידי התובע עובר לגניבת הרכב. 3. משהיפר התובע את תנאי הפוליסה בנוגע לקיום אמצעי מיגון והפעלתם ברכב, אין הוא זכאי לפיצויי, בהתאם למוסכם בין הצדדים על פי הפוליסה. 4. התובע לא הוכיח את גובה הנזק שנגרם לו עקב גניבת הרכב ולא הוכיח את הסכום אשר בו על הנתבעת לפצותו. ד. האם היה מותקן ברכב מנעול רב בריח?: 1. כאמור לעיל, נרכש הרכב על ידי התובע ביום 25.12.92 (בדרך של עסקת חליפין ברכב קודם שהיה בידי התובע בצירוף תשלום שגובהו אינו רלוונטי לעניינינו). בתצהיר עדותו הראשית העיד התובע כי הוא התקין ברכב מנעול רב בריח בסמוך לאחר רכישת הרכב וכי התקנה זו בוצעה אצל "אביזרי משה" בנתיבות. להוכחת התקנת המנעול הציג התובע בפני הנתבעת את החשבונית נ/ 1 (ראה בעמ' 9 שורה 15 לפרוטוקול). כמו כן העיד התובע כי חשבונית זו מתייחסת להתקנת המנעול (ראה בעמ' 8 שורה 19). מעיון בחשבונית נ/ 1 עולה בבירור כי אין היא מתייחסת להתקנת המנעול ברכב שכן חשבונית זו נושאת את התאריך 11.12.92 שהוא מוקדם ב- 14 יום מהמועד בו רכש התובע את הרכב, על פי גירסתו. 2. אם היה ספק כלשהו בכך שדברי התובע בעדותו כי החשבונית נ/ 1 מתייחסת להתקנת המנעול ברכבו אינם אמת, הרי שספק זה נעלם למשמע עדותו של ע"ת 2, בונפרד שלום. לטענת התובע מר בונפרד הוא אשר התקין את המנעול ברכב. עד תביעה זה, הציג בפני ביהמ"ש את הדף מפנקס החשבוניות שמתוכו צולמה, כביכול, החשבונית נ/ 1 (ת/4). בשלב זה הוברר כי המקור ממנו צולמה נ/ 1 (על פי ת/ 4 ביחס לחשבונית מספר 829ב') מתייחס למכירת מסנן דלק בסך 4 ש"ח ביום 11.12.92 ללא ציון שם הרוכש. מאידך ערוכה החשבונית נ/ 1 (שמספרה 829ב') באופן בו היא מתייחסת למכירת מנעול רב בריח ומעמד בסך 245 ש"ח ביום 11.12.92. על הקשר בין החשבונית נ/ 1 ובין המקור לפי ת/ 4 מעיד מר בונפרד: "משהו לא מסתדר לי ואני רוצה לבדוק. נכון שהתאריך עבר באופן זהה והחתימה עברה באופן זהה מת/ 4 לנ/1" (עמ' 14שורה 22). מהאמור לעיל עולה כי לכאורה מדובר במעשה פיברוק שכן החשבונית שהוצגה בפני הנתבעת (נ/1) אינה מתייחסת במקורה להתקנת מנעול רב בריח. 3. אף ביחס לעצם ההתקנה אין עד התביעה 2מסייע בידי התובע. עד זה אינו זוכר אם מדובר בהתקנה של המנעול ברכבו של התובע או ברכבו של אחיו ואם מדובר ברכב נשוא התביעה (מדגם סיירה) או ברכב אחר (ראה עדותו בעמ' 13 שורות 10-8). 4. לאור האמור לעיל, אני קובע כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי ברכבו היה מותקן מנעול רב בריח. נסיונו של התובע להוכיח דבר זה הביאו לכך שהוא הציג בפני הנתבעת ובפני ביהמ"ש חשבונית שהיא מעשה זיוף של החשבונית שבידי עד התביעה 2. ה. האם היתה מותקנת ברכב מערכת אזעקה?: 1. העדות היחידה אשר באה בפני בענין זה הנה עדותו של התובע, לפיה היתה מותקנת ברכב מערכת אזעקה בעת שהרכב נרכש על ידו. 2. חוסר מהימנותו של התובע הוכח בעליל בנוגע להצגת החשבונית נ/ 1כחשבונית המתייחסת להתקנת מנעול רב בריח ברכבו, דבר שהוברר כבלתי נכון. מי לכפינו יתקע כי בענין קיומה של מערכת האזעקה ברכב דובר התובע אמת?. סבור אני כי אין להשתית על עדותו של התובע ממצא כלשהו ביחס להמצאות מערכת אזעקה ברכב. 3. לטענת התובע הוא רכש את הרכב מחבר לעבודה בשם נאביל, אשר עבד עמו במשך שנה (ראה עדותו בעמ' 8 שורה 6-3). את פרטיו של חבר זה לרבות מספר תעודת זהות יכול היה התובע להשיג בנקל שכן פרטים אלה מופיעים ברישום במשרד הרישוי ביחס לבעלים הקודמים של הרכב (ראה נ/4). מטעמים השמורים עמו לא טרח התובע להזמין את נאביל להעיד ביחס לקיומה של מערכת האזעקה ברכב. המנעותו של התובע מהזמנתו של עד זה יש לזקוף לחובתו. ראה בענין זה ע"א 55/89 קיפל נ. טלקר בע"מ פד"י מ"ד (4) עמ' 595 בעמ' 602 (מול האות ז') וכן ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ. סלימה מתתיהו ואח’, פד"י מ"ה (4) עמ' 651 בעמ' 658 (מול האות ו'). ו. סיכום: משהגעתי למסקנה, כאמור לעיל, כי לא עלה בידי התובע להוכיח התקנת מנעול רב בריח ברכב ולא עלה בידו להוכיח קיומה של מערכת אזעקה ברכב, דין התביעה להידחות שכן התובע לא עמד בתנאי הפוליסה לפיהם היה עליו להפעיל אמצעי מיגון (אזעקה או מנעול) ברכבו. בנסיבות אלה, אין עוד צורך ומקום לדון בשאלת גובה הנזק ובשאלת נפקות סירובו של התובע להיבדק בפוליגרף לאחר שהוא נתן הסכמתו לכך. אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעת הוצאותיה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של - 000, 5 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מאחר ומהראיות שבאו בפני עולה כי לכאורה נעברה ע"י מאן דהוא עבירה הנוגעת לזיוף החשבונית, כאמור לעיל, אני מורה למזכירות בית המשפט להעביר העתק מפסק דין זה וכן העתק מנ/ 1 ומת/ 4 ומפרוטוקול הישיבה בה העידו עדי התביעה בתיק זה לתחנת המשטרה בשדרות על מנת שזו תפתח בחקירה בנוגע לחשד זה. רכבחברת ביטוחגניבת רכבפוליסהביטוח גניבת רכב