על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג-1973, חייב השופט, המאשר הסכם ממון, להסביר תחילה לבני הזוג, את משמעותו של הסכם הממון ורק לאחר ששוכנע כי בני הזוג הבינו את הסכם והסכימו לו והם חותמים על ההסכם מרצונם, הוא רשאי לאשרו כהסכם ממון, ראה סעיף 2(ב) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973). על מנת ששופט ישתכנע, שבני הזוג הבינו את תנאי ההסכם, הוא צריך לשוחח איתם על תנאים אלה. על כן, חלקו של השופט המאשר הסכם ממון, אינו רק בפעולה הטכנית של האישור, אלא יש לו מעורבות בהסברת תנאי ההסכם לצדדים. לפיכך, הפניה להבהרת פסק הדין לשופט שאישר את הסכם הממון היא במקומה. גם בע.א. 464/78 (בניסטי נגד בניסטי) פד"י כרך ל"ג, חלק ראשון, עמוד 151, נדון מקרה בו אמר בית המשפט העליון, כי פניה לשופט שאישר הסכם גירושין, כדי שיבהיר את האמור בהסכם, על פי הוראות סעיף 12 של חוק ההוצל"פ, היא הדרך הנכונה (שם, בעמוד 153, ליד אות השוליים ד', מפי כב' השופט - כתוארו אז, - שמגר). כלומר, גם שופט שאישר הסכם פשרה, ניתן לפנות אליו להבהרת ההסכם אותו אישר, בהתאם להוראות סעיף 12 של חוק ההוצל"פ. ראה לעניין זה גם: ע.א. 769/77 (יוסיפוב נגד יוסיפוב) פד"י כרך ל"ב, חלק ראשון, עמוד 667. שופטיםחוזההסכם ממון