נקודות המוצא ליחסים בין חברה ששניים הם בעלי המניות בה והשניים הם מנהלי החברה - אינם יחסי עובד-מעביד, אלא יחסים שבין חברה למנהליה או יחסים שבין חברה לבין בעלי המניות (דב"ע לה/73- 3יעקב גיסון נ' בית ספר אריאל בע"מ פד"ע ז' 293; ע"א 85/86ישראל וצביה דננברג נ' שרה ואליעזר וולף פ"ד מב' (3) 465), מנקודת מוצא זאת ניתן להגיע, משיתמלאו התנאים התנאים לכך, כי קיימים אף יחסי עובד מעביד בין החברה לאותם מנהלים. מן האמור עולה כי 'בתפקיד של מנהל חברה בלבד אין לראות איפוא, בדרך כלל, תפקיד של עובד - לגבי חובת תשלום המשכורת, לא לגבי דין קדימה לשכר שמקבל המנהל בפשיטת רגל, לא לגבי שאלת פיטורין וכו'; וזאת למרות שהוא מקבל משכורת או תגמול אחר בקשר למילוי תפקידו' (ע"א 536/65יעקב כץ נ' חברתקציף בע"מ פ"ד כ(3) 533; דב"ע תשן/11- 2ששון לוי נ' מלונות שלום בע"מ פד"ע כב' 285; דב"ע נא/175- 3אלי אליעזרי נ' אימפריה של קולנוע בע"מ פד"ע כד' 218; דב"ע נב/33- 02חמדה ליובין נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ' 367; דב"ע נג/128- 02שלמה טל נ' המוסד לביטוח לאומי לא פורסם)". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יחסי עובד מעביד מנהל חברה: .1 לפני תביעה לפסק דין הצהרתי בה נדרשתי לקבוע כי נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין חב' עידו בע"מ (להלן - החברה), לצורך תביעת פיצויי פיטורין, פדיון חופשה, הבראה וביגוד באמצעות גימלת פש"ר מהנתבע. .2 כנגד החברה ניתן צו פירוק על ידי בית המשפט המחוזי לפי בקשת התובעת ביום .6.7.92 הצדדים הסכימו כי בית הדין יפסוק בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובעת לחברה. .3 טענות התובעת הן (כעולה מתצהירה): א. התובעת היתה מנהלת ובעלת מניות בחברת עידו בע"מ (להלן - החברה) מיום 22.4.81ועד למועד פירוקה של החברה. ב. החברה עסקה בתפירה בתור קבלנית משנה עבור מפעלים ויצרני אופנה. ג. פעילותה של החברה נעשתה מבית התובעת שברחוב הבנים 20, כפר סירקין, והעסיקה מספר עובדות שהשתנה מפעם לפעם לפי צרכי העבודה. ד. התובעת טוענת כי היא עצמה עבדה בחברה הנ"ל, מבוקר ועד ערב, ועשתה את כל מה שהיה נחוץ, תפרה בעצמה, ומילאה מקומן של תופרות אלו או אחרות שעה שהיו חסרות, היתה בקשר עם המזמינים מבחינת השגת עבודה, ביקורת על ביצוע העבודה, טפלה בגביית כספים, בקרת איכות, אריזה, משלוח וארגון העבודה בין הפועלות, וכל מה שהתחייב מפעילות החברה. לטענת התובעת - במשך כל הזמן שהחברה היתה פעילה לא עבדה בשום מקום אחר, ולא היה לה כל מקור אחר לעבודה זולת משכורתה שהשתכרה בעבודתה בחברה. ה. התובעת טוענת כי לאור מצבה הקשה של החברה, לא משכה לעצמה דמי הבראה, וכן לא לקחה חופשה שנתית, במשך כל השנים, בעוד שהעובדות האחרות קיבלו דמי הבראה, וחופשה שנתית. לא התובעת ואף לא אחת מהעובדות לא קיבלו דמי ביגוד, ואף לא היו מבוטחות בקופת גמל או ביטוח מנהלים כלשהו. ו. התובעת ראתה עצמה כעובדת שכירה של החברה, ובמשך כל הזמן שילמה את דמי הביטוח הלאומי. ז. התובעת הגישה בקשה לפירוק החברה הנ"ל, ואכן החברה הנ"ל פורקה על פי צו בית משפט. ח. כל העובדות אשר הועסקו על ידי החברה קיבלו מהמוסד לביטוח לאומי את התשלומים שהגיעו להם מהחברה בתוקף יחסי עובד ומעביד שהיו ביניהם אלמלא נכנסה החברה לקשיים. ט. התובעת העבירה למוסד לביטוח לאומי הוכחת חוב בו כללה את כל הנתונים והמסמכים שהיו ברשותה, כדי לקבל מהם את התשלומים שהיו מגיעים לה מהחברה בסך 764, 10ש"ח בתוקף יחסי עובד ומעביד שהיו ביניהם. .4 הנתבע דחה את תביעתה של התובעת בטענה כי לא היתה בבחינת עובדת של החברה, ולא נתקיימו בינה לבין החברה יחסי עובד ומעביד. .5 כבר נפסק כי "נקודות המוצא ליחסים בין חברה ששניים הם בעלי המניות בה והשניים הם מנהלי החברה - אינם יחסי עובד-מעביד, אלא יחסים שבין חברה למנהליה או יחסים שבין חברה לבין בעלי המניות (דב"ע לה/73- 3יעקב גיסון נ' בית ספר אריאל בע"מ פד"ע ז' 293; ע"א 85/86ישראל וצביה דננברג נ' שרה ואליעזר וולף פ"ד מב' (3) 465), מנקודת מוצא זאת ניתן להגיע, משיתמלאו התנאים התנאים לכך, כי קיימים אף יחסי עובד מעביד בין החברה לאותם מנהלים. מן האמור עולה כי 'בתפקיד של מנהל חברה בלבד אין לראות איפוא, בדרך כלל, תפקיד של עובד - לגבי חובת תשלום המשכורת, לא לגבי דין קדימה לשכר שמקבל המנהל בפשיטת רגל, לא לגבי שאלת פיטורין וכו'; וזאת למרות שהוא מקבל משכורת או תגמול אחר בקשר למילוי תפקידו' (ע"א 536/65יעקב כץ נ' חברתקציף בע"מ פ"ד כ(3) 533; דב"ע תשן/11- 2ששון לוי נ' מלונות שלום בע"מ פד"ע כב' 285; דב"ע נא/175- 3אלי אליעזרי נ' אימפריה של קולנוע בע"מ פד"ע כד' 218; דב"ע נב/33- 02חמדה ליובין נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ' 367; דב"ע נג/128- 02שלמה טל נ' המוסד לביטוח לאומי לא פורסם)". .6 כמו כן נפסק כי "הגבול בין חבר בתאגיד, העובד בתאגיד בתוקף היותו חבר (או 'בעל שליטה'), לבין חבר העובד בתאגיד כ'עובד והכנסתו היא 'משכורת', הינו לעתים דק וגמיש, ומבחנים שונים משמשים כאמצעי עזר לסייע לשופט להכריע בענין (ע"א 85/86הנ"ל; דב"ע תשן/11- 2ששון לוי נ' מלונות שלום בע"מ פד"ע כב' 285)". .7 התובעת היתה אחת ממנהלי החברה והחזיקה ב- 9מניות רגילות, והמנהלת השניה היתה בתה, אשר גרה באילת ולא נחשבה כעובדת החברה. הבת החזיקה במניה אחת. .8 כדבריה של התובעת (עמ' 1שורות 27-25): "המנהלת של החברה אני הייתי ואני הייתי הפועלת ואני הייתי הפועלת הנקיון ואני הייתי הכל". התובעת היתה זו שקבעה את שכר הפועלות. כפי עדותה, לא תמיד משכה לעצמה משכורת, אך לעובדות שילמה תמיד משכורות, תוספות יוקר ודמי הבראה וכל התנאים הסוציאליים שהיתה חייבת לתת. התובעת אף העידה (עמ' 2שורה 24ואילך) כי בספרים נרשם שקיבלה משכורת, אך בפועל לא קיבלה את המשכורת. וכדבריה: "כשהיה כסף לקחתי וכשלא היה לא לקחתי". (עמ' 3שורות 16-15). .9 לענין זה כבר נפסק כי "שעה 'שכל העובדים במפעל אחד נשכרים באופן שווה, יהא אשר יהיה השכר הראוי לעבודתו של כל אחד בשוק העבודה, קשה לדבר עוד על יחסי עובד ומעביד' (ע"א 580/67מאיר רזניק נ' פקיד השומה תל אביב פ"ד כב(2) 837; ע"א 5/86ישראל וצביה דננברג נ' שרה ואליעזר וולף פ"ד מב (3) 465). ולכן מנהלים שהם גם בעלי מניות בחברה, אשר מקבלים שכר שווה בלי קשר לעבודה אותה הם מבצעים, לא יחשבו כעובדיה". .10בעוד שהתובעת העידה בתחילת דבריה כי בתה לא היתה עובדת החברה (עמ' 1שורה 25) הסתבר מהרישומים כי בשנת 87' היתה בתה רשומה כעובדת במשך 11חודשים בחברה. התובעת לא ידעה להסביר זאת והניחה כי כאשר הבת התגוררה אצלה תקופת מה לאחר גירושיה, יתכן שעזרה לה בחברה. .11ההסבר שניתן על ידי התובעת באשר לרישום הבת כעובדת, בעוד שהיתה מנהלת אך לא עבדה בפועל - מעיד כי אין קשר בין הרישומים לבין יחסי העבודה בין מנהלי החברה לחברה. גם הדיווח בספרים לגבי התובעת אינו תואם את גירסתה: מהעדויות עולה כי היו שנים בהם לא דווח כלל שהחברה מעסיקה את התובעת. .12התובעת העידה כי בינה לבין החברה לא נחתם כל חוזה עבודה. לענין זה נפסק כי "מקום בו קיים חוזה עבודה בין החברה ומנהלה, הקובע את משכורתו ותנאי עבודתו, יחשב המנהל כעובד החברה (עמ"ה ת"א 133/76סריגי ארצי בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב פ"מ תשל"ט (1) 342), ואף מנהל עסקים של חברת יחיד one man companyיכול להיות 'עובד' של החברה שבשליטתו ( lee v. Lee's air. .12a.c(1961)". .13כמו כן העידה התובעת כי לעצמה לא משכה חופשה והבראה "כי לא היה ממה" אך לעובדות נתנה זכויות אלה. וכדברי התובעת (עמ' 4שורות 31): "אני עשיתי הכל בהחלטה שלי כמה למשוך כל חודש ואם למשוך". .14העולה מכל האמור לעיל הוא כי בין התובעת לחברה לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד, ועל כן - אין התובעת זכאית לפיצויי פיטורין או זכויות עובד אחרות מהחברה. התביעה - נדחית. אין צו להוצאות.יחסי עובד מעביד