ירושה של אדם ערירי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ירושה של אדם ערירי" 1) המנוח נפטר בשנת 1991 כשהוא אלמן ואף לא היו לו צאצאים. להורי המנוח נולדו גם שלוש בנות. לטענתם של המבקש ושל המתנגד, הלכו אלה לעולמן בלא שנולדו להם ילדים: שתיים מהן, נספו בשואה, והשלישית, נפטרה בשנת .1957 כמו כן נטען ע"י הצדדים כי הוריו של המנוח (אביו הירש ואמו) וכן הורי אביו וכל משפחתו מצד אביו נספו אף הם כולם בתקופת השואה ולא נותרו להם צאצאים. 2) בבקשה שבפני למת צו ירושה שהוגשה ע"י המבקש (להלן - המבקש) ובעדויות שהובאו מטעמו, נטען כי להורי אמו של המנוח נולדו שש בנות אשר נפטרו כבר אף הן. ארבע מהן נפטרו לעולמן בלא שהותירו צאצאים. בנה היחיד של אמו הוא המנוח ואילו אחת האחיות נולדו שלושה: בת ושני בנים. הבת היא גב' X. שני אחיה, דוד ומשה X, נפטרו לעולמם והותירו אחריהם בנים ובנות. מגיש הבקשה מר X, הוא אחד בניו של דוד X ז"ל. לטענתו היורשים היחידים של המנוח הם על כן: גב' X הנ"ל ( 1/3העזבון) וחמשת צאצאיהם של שני אחיה הנ"ל של גב' X (כמפורט בחלק ד' של הבקשה למתן צו הירושה). בהתנגדות למתן הצו שהוגשה ע"י מר אנטון X נטען לעומת זאת כי לאמו של המנוח היו אח בשם יצחק ושלש אחיות: רחל, אסתר והני. בתצהיר שהוגש על ידו ובעדותו טען המתנגד כי כל אלה, היינו האח ושלושת האחיות היו נשואים ונספו על משפחותיהם בשואה, למעט שניים: המתנגד - בנה של אסתר, ואחיו שנפטר והותיר בן אחד. היורשים היחידים של המנוח הם על כן לטענת המתנגד: הוא עצמו ובנו של אחיו המנוח. 3) לאחר שבחנתי העדויות והמסמכים שהוצגו במהלך הדיון שוכנעתי שיש להעדיף את גרסת המבקש על פני גרסת המתנגד. מתצהירה ועדותה בפני של גב' X הנ"ל (ראה עדותה בעמ' 5- 2) שהיא כיום כבר 86עולה כי הכירה היטב, עוד בטרם עליתה ארצה בשנת 1928, את המנוח והוריו וכן את חמשת אחיותיה של אמה (שאחת מהן היא, כאמור, סלי, אמו של המנוח). היא הכחישה בכל תוקף שלאמה היה לידיעתה שם סבה, אבי אמה, היה אברהם בראון, שהיה עדיין בחיים כאשר עלתה ארצה. בתצהיר של המתנגד ובעדותו נטען, כאמור, לעומת זאת כי לאם המנוח היה אח אחד ושלש אחיות. שם האח שנפטר, לפי האמור בתצהיר, הוא יצחק בראון. שם סבו של המנוח (אביה של סלי אמו של המנוח, שהוא, לטענת המתנגד, אבי אמו אסתר) הוא יוסף בראון. במהלך עדותו בפני חזר המתנגד טענתו ששם הסב המשותף לו ולמנוח מצד אמותיהם הוא יוסף. ביחס לאתי אמו טען ששמו היה בן-ציון. משנחקר על סתירה זו שבדבריו לעומת האמור בתצהיר ששם דודו היה יצחק - השיב שלא הוא כתב שהשם הוא יצחק. במהלך הדיון בפני הוגשה בהסכמה כמסמך ציבורי תעודה שהוצאה ע"י משרד הפנים של רומניה. (ת/ 2ותורגמה ע"י נוטריון מהשפה הרומנית). המסמך (שבכותרתו מצוין שהוא "תמצית לידה רק לשימוש מנגנון המדינה") מעיד על לידתה של סלי בראון להוריה אברהם ורבקה. שוכנעתי על כן, הן על פי התרשמותי מעדותה של הגב' X, שעשתה עלי רושם כעדה מהימנה לחלוטין, והן על פי האמור במסמך ת/2, בנכונות גרסתו של המבקש. אני דוחה כבלתי אמינה לחלוטין את גרסתו של המתנגד. יצויין כי בעדותו טען המבקש כי לאחר פטירתו של המנוח טלפן אליו המתנגד, אותו לא הכיר קודם לכן, והציע לו שיסכים על "איחוד הירושה" ביניהם, בטענה כי המנוח הוא קרובו וכי גם שמע שהמבקש הוא קרובו. בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ המתנגד לא הוצגה למבקש כל שאלה לגבי קטע זה של עדותו. בעדותו לאחר מכן במועד אחר, טען המתנגד כי לא שמע כלל את שמו של המבקש "עד עכשיו" (עמ' 13ש' 12). מיד לאחר מכן הוסיף כי שמע שם זה לראשונה מפיו של שכן אחרי מות המנוח. אח"כ אמר כי שמע פעם בבית הוריו שיש אחד X, קרוב משפחה, אך מיד תקן עצמו ואמר כי לא שמע זאת מבן משפחה אלא משכן (עמ' 13). הוא לא הכחיש זאת את עדותו הנ"ל של המבקש בדבר פניתו אליו לאחר פטירת המנוח, והצעתו בדבר חלוקת הירושה. איני מתעלם מהראיות שבפני כי המנוח קיים יחסים קרובים והדוקים במשך שנים רבות עם המתנגד ובני משפחתו, ואף הציג עצמו כבן דודו או קרוב משפחתו. נראה שהדבר נבע מכך שהמנוח ידע על קרבת משפחה כל שהיא בדרגת קרבה רחוקה יותר בין המנוח לבין המתנגד, אך אין בכך, לדעתי, לסתור את הראיות המשכנעות שהוצגו בפני לגבי נכונות גרסת המבקש הסותרת את גרסת המתנגד. 4) אף כי הכרעתי כאמור במחלוקת שבין המבקש והמתנגד לקבל את גרסת המבקש לא ניתן, לדעתי, לצוות על חלוקת העזבון כמבוקש על ידו, ונראה לי כי יש לקבל במקרה שבפני את עמדת האפוטרופוס הכללי - המשיב מס' 2- כי היורשות של עזבון המנוח בשלמות הן שלושת אחיותיו הנ"ל (פרידה, צפורה ואילונקה) שעובדת מותן לא הוכחה כנדרש בסעיף 2של חוק הירושה תשכ"ה-.1965 נראית לי בענין זה טענת ב"כ האפוטרופוס בסכמה את העדויות בנידון כדלקמן: "הן המבקש והן המתנגד הצהירו באופן סתמי כשידיעתם מבוססת על עדות שמיעה בלבד, ששתי אחיות המנוח נפטרו בשואה ואחת נפטרה בשנת .1957המבקש מר אברהם בירנבאום, בעמוד 7לפרוטוקול מעיד כי: 'שמעתי מאבי שהדודות שלו נספו וכל המשפחה נספתה בשואה'. ובעמוד 8לפרוטוקול: 'אני לא יכול לומר לך מאיזה קרובים משע אבי על כך שבני מהשפחה נספו. אבי שמע מהם לא אני. המנוח עצמו לא סיפר לנו על המשפחה'. המתנגד מר X אנטון בעמוד 12לפרוטוקול מעיד כי: 'היו לו למיכאל שלוש אחיות: פרידה צפורה ואילונקה. הן נשלחו לאושוויץ. אני מתקן לא כולן נשלחו לאושוויץ. פרידה נשארה בחיים אחרי המלחמה. פגשתי אותה ב- 48, היא היתה אז ילדה בת .15לא שמעתי ממנה מאז .1948לא ידוע לי איפה היא ואם היא חיה . ובעמ' 13לפרוטוקול מעיד המתנגד: 'אני לא יודע שהיא נפטרה ב- .57זו השערה שלי'. (ההדגשות במקור - ) אין להתעלם מכך שיורשים המבקשים להוכיח מה עלה בגורלם של בני משפחה שעקבותיהם נעלמו בתקופת השואה נתקלים בקשיים מרובים להוכיח זאת, ועל כן נקבע בפסיקת בית המשפט העליון (ע.א. 500/78, 506פד"י לד(3) 609, ע.א. 646/81פמלה מקלין ואח' נ' ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, לא פורסם, ע.א. 795/87מיצסלב מיטקביץ ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה, לא פורסם) ש"ניתן להסיק העדר קיומם של יורשים אחרים לפי הנסיבות, וכי השאלה היא שאלה של הסתברות" (ע.א. 646/81הנ"ל). סבורני עם זאת כי בהעדר עדות במקרה במקרה שבפנינו אף מפי עד כל שהוא, ואף לא מפי המבקש והגב' X, כי מי מהם שמעו מפי המנוח עצמו כי כל אחיותיו נספו בשואה או לאחר מכן - הרי שלא ניתן לקבוע, אף לא לפי מידת ההסתברות בלבד הדרושה במקרים מעין אלה (השווה ע.א 795/87הנ"ל), כי אכן כך הוא המצב. מטעם זה יש לדחות את בקשת המבקש. אני מקבל על כן את עתירת האפוטרופוס הכללי וקובע כי יורשיו של המנוח הן שלושת אחיותיו הנ"ל (פרידה, צפורה ואילונקה) כאשר כל אחת מהן יורשת 1/3 מהעזבון. משלא ידוע מקום המצאן של היורשות ימונה מנהל עזבון שיאסוף ויכנס את רכושו של המנוח ויפעל לאיתור היורשות. ב"כ הצדדים - המבקש והמתנגד - הודיעו על הסכמתם שלא לחייב בהוצאות ושכ"ט עו"ד את הצד שעמדתו תדחה בפסק הדין. הודע ביום 7/4/.94 בפני בכ' המבקש עו"ד טייטלבאום בפני בכ' המתנגד עו"ד יניב מתמחה ממש' האפוטרופוס הכללי פרי-הר ירושה