כאבים בגב בזמן העמסת מטען

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כאבים בגב בזמן העמסת מטען: .1התובע, יליד 14.7.65, פועל בנין במקצועו, הגיש תביעתו בנוגע לאירוע מיום 15.12.93ושבו נפגע, לטענתו, ותביעתו הינה לפיצויים עקב הנזקים שנגרמו לו בעקבות אותו אירוע. .2אין מחלוקת כי הנתבעת הייתה המעבידה של התובע בתאריך האירוע והיא שלחה הודעה לצד שלישי בין היתר בטענה שנכרת ביניהן הסכם בניה כשהאירוע הנטען אירע במסגרת עבודות בניה שבצעה הנתבעת עבור הצד השלישי, כשהצד השלישי, כך נטען, התחייב להוציא פוליסת ביטוח שתורחב לשיפוי הקבלן. .3בכתב התביעה (סע' 3) נטען כי "ביום 15.12.93בשעה 45: 08עבד התובע עם עוד שני עובדים בהרמת ברזל באורך 3מ' ובמשקל כ- 200ק"ג, כדי להעמיסו על משאית. שני העובדים הרימו מצד אחד והתובע מהצד השני. בעת ששני העובדים שמו את קצה הברזל על המשאית פתאום החליק הברזל מהמשאית וכמעט נפל על התובע. התובע נאלץ להמשיך בהחזקת הברזל כדי למנוע נפילתו עליו אבל הצד השני של הברזל נפל על הרצפה ואז התובע חש בכאבים עזים בגבו התחתון..." .4בעדותו (הראשית) אמר התובע בנוגע לאירוע התאונה כלהלן: "ביום 15.12.93עבדתי בבנין גשר בחברה ששמה לוסטיגמן. הביאו לנו משאית... והיו בה כמה שקי מלט ארבעה חמישה, והמפקח מטעמנו אמר לנו להוריד את השקים מהמשאית. הורדנו את השקים, היינו שני פועלים אני ועוד אחד. אחר כך הוא אמר לנו שיש קצת ברזל ועץ שהיינו צריכים להעמיס אותם על המשאית. ביניהם הייתה זוית של שלושה מטר ששקלה כמעט 150קילו. את הזוית הזו היינו משתמשים בה היינו בונים עליה אבנים לגובה. הוא אמר לנו להעמיס אותה על המשאית ולהחזיר אותה למחסן הראשי. ביקשתי ממנו עזרה של אנשים שיעזרו לנו להעמיס אותה הוא הביא לי שניים... הם החזיקו מצד אחד ואני מצד שני. כשהניחו את זה על דופן המשאית כשרציתי לדחוף את זה לתוך המשאית הוא החליק מהצד שהם תפסו אותה..." לדבריו, תפקידו בזמן האירוע היה "כולבויניק" ולפני לאירוע לא העמיס ברזל אלא "דברים קלים כמו עצים לבנין". לדבריו כשעסק בהרכבת זוית ברזל ממין כזה, נעשה הדבר בעזרת 8פועלים ולדבריו הוא "מנוסה בכובד שלה" (של זוית הברזל). לדבריו, לאחר הנפילה הוא המשיך להחזיק בזוית הברזל ולאחר מכן החל לחוש כאבים. .5בחקירתו הנגדית הופנה התובע לטופס הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי (תיק הביטוח הלאומי הוגש בהסכמה), שם בתשובה לשאלה: "תאר בפירוט כיצד נגרמה החבלה ובמה עסקת בעת הפגיעה" השיב התובע: "בשעה שהרמתי שק מלט נתפס לי הגב ולא יכולתי ליישר את הגב בחזרה או ללכת". התובע אישר כי הינו חתום על טופס ההודעה הנ"ל וביקש להבהיר: "אני חתמתי על המסמך. לא כתבתי. אני סיפרתי במשרד תרגום והם כתבו זאת, מישהו פרטי שפניתי אליו. אני אמרתי להם והם רשמו... כל הפרטים שרשומים בהודעה אני אמרתי אותם למישהו שרשם בתביעה אבל אני לא יודע על סיפור של שקי מלט". אלא, שבחקירתו החוזרת חזר בו התובע ואמר כי הוא חתום על המסמך המסומן א מתיק הביטוח הלאומי שזו בקשה לקביעת דרגת נכות מעבודה. אך הכחיש כי חתם על ההודעה על פגיעה בעבודה. .6ראיות הצדדים כללו, למעשה, את עדותו של התובע ואת תיק הביטוח הלאומי. הצד השלישי שביקש להעיד את איגור, שהיה מנהל העבודה, לא עשה כן לאחר שנטען כי אותו איגור לא אותר. מכאן, שעדותו של התובע הייתה, הלכה למעשה, עדות יחידה של בעל דין כאשר במקרים בהם אין לה סיוע, על בית המשפט לפרט מה הניע אותו להסתפק בעדות זו (סעיף 54(2) לפק' הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971) כאשר, נוסף על כך, הוא נמנע מלהביא לעדות את שני הפועלים אשר היו עדים לאירוע ושעבדו בצמוד אליו ואחזו בקצה השני של מוט הברזל. (התובע לא טען כי ניסה לאתר עדים אלה והדבר לא עלה בידו או שלא עלה בידו לזמנם לעדות מסיבה אחרת כלשהי). וראה לענין זה ע"א 293/90 גרינהולץ נ. מרהלשטיין תקדין עליון כרך 94(4) תשנ"ד לעניין המשמעות הנודעת לאי העדתו של עד רלוונטי: "...יוצרת הנחה כי דבריו היו עלולים לתרום לערעור גרסתו של הצד שהיה אמור להזמינו ולא עשה כן". מכאן, נשאלת השאלה האם הרים התובע את הנטל המוטל עליו ע"פ מאזן ההסתברות? טענתו של התובע בכתב תביעתו כי חל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" (סעיף 5לכתב התביעה) אין לה בסיס שכן לתובע הייתה ידיעה על ובדבר הנסיבות שהביאו לנזק, לתובע הייתה שליטה (מסוימת לפחות) על ה"נכס" שגרם לו לנזק וגם התנאי השלישי שלפיו נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק "מתיישב יותר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה" ספק אם הוא מתקיים כאן. וראה ע"א 206/89 רז נ. בית החולים אלישע בע"מ, פד"י מ"ז (3) .805 .7בכתב התביעה נטען כי התובע עסק בהרמת ברזל במשקל של כ- 200ק"ג ובהעמסתו על משאית כאשר הוא אחז בצד אחד ושני פועלים בצד האחר. בעדותו ירד משקל מוט-זוית הברזל ל- 150ק"ג ושעה שזו הועמסה על המשאית, (שוב: שני פועלים מצד אחד והתובע מהצד האחר) נפלה הזוית (ולעניין זה איני מוצא הבדלים משמעותיים בדבריו בעדותו כפי שניסה לטעון ב"כ הנתבעים והצד השלישי בסיכומיו (בסעיף 3). מנגד בטופס ההודעה על פגיעה למלל בהתייחסות לתיאור הפגיעה נאמר, כאמור לעיל: "בשעה שהרמתי שק מלט..." אמנם הדברים לא נכתבו בידיו של התובע אך הוא אמר כי הם נרשמו ע"י משרד תרגום: "אני סיפרתי... והם כתבו זאת... אני אמרתי להם והם רשמו... כל הפרטים שרשומים בהודעה אני אמרתי אותם למישהו שרשם בתביעה...". מכאן, שבהודעה שהוגשה למלל ביום 20.12.93, הגירסא הייתה של פגיעה מהרמת שק מלט. משרד התרגום לא רשם אלא מה שיצא מפיו של התובע, זאת כדברי התובע עצמו. "שקי המלט" לא היו נזכרים שם, אם לא באו מפי התובע שכן אחרת מדוע שירשמו דווקא דברים אלה? נסיונו של התובע בחקירתו החוזרת לחזור בו מדבריו בחקירתו הנגדית שלפיהם הוא חתום על ההודעה הנ"ל, אין בו כדי לשנות (פרט לפגיעה באמינותו, אם כי ניתן לראות שהחתימה שם אינה אלא "שרבוט") שכן לגבי תוכן הדברים אין שינוי. (גם בדו"ח הועדה הרפואית מצויין כי המדובר בכאבים עקב הרמת שק מלט אלא, שיש להניח, כי דברים אלה הועתקו מההודעה על פגיעה שכן קיימים שני דוחות כאשר בבדיקה נשוא הדוח הראשון לא הופיע התובע, וגם אז נרשמו אותם דברים). (והשווה ע"פ 218/63 פיק נ. היועץ המשפטי לממשלה, פד"י י"ח (2) 18, שם נקבע שאם גרסת התביעה ביחס לעובדה מסויימת מתמוטטת בחקירה נגדית, התוצאה הרגילה, באין הסבר מספק לדבר, שהסניגור קוצר את ההצלחה ואין לסמוך על עדות כזו ביחס לאותה עובדה. אמנם, הלכה זו נקבעה במשפט פלילי אך כב' השופט גולדברג בע"א 461/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ. מתיתיהו, פד"י מ"ה (4) 651קבע כי על פי הגיונם של דברים יפים דברים אלו לאד רק למשפט הפלילי. .8המסקנה המתבקשת היא שקיימות לפני שתי גרסאות שבאו מפי התובע עצמו באשר לנסיבות אירוע התאונה, גרסאות המתייחסות לנתונים עובדתיים שונים בתכלית (שק מלט או זוית ברזל כבדה מאוד) כאשר עדותו של התובע הייתה עדות יחיד שלא רק שלא בא לה סיוע אלא להיפך, הגרסה שנמסרה מפי התובע למ.ל.ל באמצעות ההודעה, אף גורעת ממשקלה, ולפיכך התוצאה היא שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ודין תביעתו להידחות. (המ.ל.ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה על סמך הנתונים שהתובע הביא בפני המוסד, נתונים שהתייחסו להרמת שקי מלט. אולם בכל מקרה אין הסכמת המוסד מחייבת את הנתבעים והוכחת אירוע כתאונה נתונה לבית המשפט על סמך העובדות כפי שמונחות בפניו. ר' ע"א 90/5379 מתיתיהו נ. מדינת ישראל, פד"י מ"ז ו (1) 167). התוצאה היא שהתביעה נדחית. התובע ישלם בגין הוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך 000, 10ש"ח בצירוף מע"מ כדין. מאחר שב"כ הנתבעת ייצגה למעשה גם את הצד השלישי והופיעה בשמה - אין צו להוצאות בין שני צדדים אלה. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גב