כמה פעמים מותר לבקש פסילת שופט ? ככלל, בעל דין אינו מוגבל במספר הפעמים בהן הוא רשאי להגיש בקשה לפסילת שופט. בה בעת, בעל דין המעוניין לטעון טענת פסלות נוספת באותו הליך חייב לסמוך על עילת פסלות חדשה "שלא רק שלא נדונה בעבר, אלא שצמחה למן ההחלטה הקודמת בעניין הפסלות ואף נטענה במועד ושלא תוך שיהוי" (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 55-56 (2006)) קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה נוספת לפסילת שופט 1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ת' בר-אשר צבן), מיום 21.06.2012, שלא לפסול עצמו בת.א. 48328-05-10. 2. המשיבות הינן בעלות זכויות בשטח מקרקעין המצוי ברחוב אגריפס בירושלים (להלן - הנכס). על הנכס בנוי בנין הכולל, בין היתר, חנות בקומת הקרקע הפונה לכוון רחוב אגריפס. חנות זו מושכרת למערער (להלן - המושכר). המערער מפעיל במושכר חנות לממכר בגדים. בתובענה שהגישו טענו המשיבות כי המערער ערך עבודות שיפוץ במושכר באופן שגרם נזק למושכר, ולפיכך זכאיות הן לפנותו מהמושכר. המערער טען להגנתו, כי הינו דייר מוגן וכי אין לפנותו מהמושכר. לגרסתו, הוא נאלץ לבצע עבודות שיפוץ במושכר בעקבות עבודות תשתית שבוצעו ברחוב אגריפס וגרמו למושכר מפגעים בטיחותיים חמורים. לחלופין, ביקש המערער שבית המשפט יעניק לו  סעד מן הצדק. התובענה מתנהלת בפני בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ת' בר-אשר צבן). ביום 21.06.2012 נקבעה ישיבה  לשמיעת הוכחות (להלן - ישיבת ההוכחות). במהלך הישיבה, ביקש המערער מבית המשפט לפסול את עצמו. בית המשפט שמע אף את עמדת הצד שכנגד והחליט לדחות את בקשת הפסלות.    3. בית המשפט (כבוד השופטת ת' בר-אשר צבן) כתב בהחלטתו, כי מדובר בבקשת פסלות שנייה, לאחר שבקשת הפסלות הראשונה שהגיש המערער נדחתה והמערער לא הגיש עליה ערעור. לפיכך, סבר בית המשפט, שהמערער מנוע מלהעלות טענות פסלות שהועלו בבקשת הפסלות הראשונה ונידחו. כך למשל נקבע, כי המערער מנוע מלחזור ולטעון כי בית המשפט הביע דעתו בנוגע לסיכויי הגנתו של המערער והורה לצדדים לוותר על שלב ההוכחות ולעבור לסכם את טענותיהם. כמו כן, נאמר כי המערער מנוע מלשוב ולהעלות את הטענה לפיה אמר בית המשפט לבא כוח המערער "שהנתבע הפסיד את התיק". בית המשפט כתב בהחלטתו, כי התייחס לשתי טענות אלו בבקשת הפסלות הראשונה. בית המשפט הוסיף, כי  ביום 22.06.2011 ביקר במושכר נושא הסכסוך, לבקשת הצדדים. בביקור זה גיבש את עמדתו בנוגע לשינויים שבוצעו במושכר ומכיוון שהשאלות היחידות שלגביהן יש מקום לשמוע טענות הן שאלות משפטיות וההשלכות המשפטיות אשר יש לעובדות המצויות בפני בית המשפט, הוצע לצדדים לסכם את טענותיהם. בית המשפט סבר שמחובתו הייתה ליידע את בעלי הדין על תוצאות ההליך הצפויות על מנת לחסוך לצדדים ולבית המשפט זמן והוצאות. בנוסף, נכתב בהחלטה כי בית המשפט אינו זוכר אם אמר לבא כוח המערער "שהנתבע הפסיד את התיק" ואף לא ההקשר המדויק בו נאמר משפט זה אולם גם אם נאמרו דברים ברוח זו, הם נאמרו במענה לבא כוח המערער שהתבקש להשיב כיצד המערער יכול להתגונן נוכח השינויים שבוצעו במושכר.  4. אשר לטענות שלא נטענו בבקשת הפסלות הראשונה כתב בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ת' בר-אשר צבן) בהחלטתו, כי אכן נאמר למערער ולבא כוחו שתשלום דמי שכירות בסך 3,500 ש"ח למשך שנת שכירות שלמה לנכס המשמש לעסק במרכז העיר מהווה פגיעה ממשית וקשה בזכויות הקניין של בעל הנכס. בית המשפט הסביר, כי דברים אלו נאמרו נוכח הפסיקה הענפה של בית המשפט העליון העוסקת בפגיעה בזכות הקניין של בעל הנכס ולעובדה שבשל פסיקה זו יש לפרש את חוק הגנת הדייר באופן מרחיב לטובת בעל הנכס. כמו כן, נכתב בהחלטה, כי לאחר שבא כוח המערער ביקש מבית המשפט להעניק למערער "סעד מן הצדק", ציין בפניו בית המשפט שנדירים המקרים שבהם ניתן "סעד מן הצדק" במקום שבו מדובר בדייר מוגן בנכס המשמש לעסק. בית המשפט הדגיש בהחלטתו, כי ככל שיוכח שניתן להעניק במקרה דנא סעד מן הצדק, תתברר הטענה לגופה ובאופן ענייני. דעתו של בית המשפט לא ננעלה, שכן הטענה טרם נשמעה בפניו, כך נכתב בהחלטה. בית המשפט הוסיף והתייחס גם לטענה כי אמר לצדדים שלא יאפשר חריגה ממסגרת הזמן שנקבעה לחקירות העדים וכי חקירות נגדיות ממושכות בעניינים שאינם רלוונטיים, יגררו הוצאות גבוהות, אשר ילכו ויאמירו גם אם במסגרת ערעור יופחתו ההוצאות לכדי מחצית. בית המשפט כתב בהחלטה כי ביקש להבהיר לצדדים את כוונתו להטיל הוצאות ריאליות כמתחייב במקרה דנא. לבסוף, כתב בית המשפט כי אין בעובדה שהביע דעתו בשלב מסוים של ההליך כדי לחרוץ את גורלה של התביעה וכדי להביא לפסילתו, שכן דעתו של בית המשפט עשויה להשתנות בהמשך ההליך. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.                                                                                                        5. המערער טוען בכתב הערעור, כי במהלך ישיבת ההוכחות, בטרם נשמעו כל העדים והוצגו כל הראיות, גילה בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ת' בר-אשר צבן) דעתו על סיכויי הגנתו. המערער למד על כך מהתבטאויותיו הנחרצות של בית המשפט כלפיו וכלפי בא כוחו. לגירסתו, בית המשפט פנה לבא כוחו ואמר לו כי "המערער הפסיד את התיק ולא יקבל סעד מן הצדק"; עוד אמר בית המשפט, כי למיטב ידיעתו נדירים המקרים שבהם יינתן "סעד מן הצדק" במקום שבו מדובר בדייר מוגן בנכס המשמש לעסק; כמו כן, אמר בית המשפט למערער, לטענתו, שלא יכול להיות שישלם 3,500 ש"ח בשנה וישאר בנכס. המערער מוסיף וטוען, כי בית המשפט אף איים על בא כוחו בהטלת הוצאות ניכרות במיוחד "שאפילו אם המחוזי יחתוך את ההוצאות לחצי אז אלה יישארו גבוהות מאוד שלא תדעו מאין זה הגיע". המערער מפנה בערעורו להחלטת בית המשפט בבקשת הפסלות השנייה בה נכתב כי בית המשפט מאשר את הדברים שיוחסו לו לעניין סיכוי הגנת המערער וכותב שהם בעיקרם נכונים, גם אם אינם מדויקים באופן מלא. כמו כן, לדברי בית המשפט אין עוד מחלוקת עובדתית ונותרו רק שאלות משפטיות ולכן אין חשיבות או רלוונטיות לעדויות שנשמעו, זאת בניגוד לעמדתו של המערער לפיה יש עוד צורך בבירור עובדתי. לבסוף מציין המערער, כי בית המשפט קבע בצורה ברורה, כי אינו מאמין למערער וכי דברי המערער בבקשת הפסלות הראשונה לא היו מהימנים. בנסיבות אלו, סבור המערער, כי אין אפשרות שבית המשפט ייתן אמון בדבריו בהמשך ההליך. 6. המשיבות הגישו תגובה לערעור הפסלות וביקשו לדחותו. לטענתן,  בקשת הפסלות השנייה הוגשה בחוסר תום לב במטרה לעכב את ניהול ההליך המשפטי. עיון בבקשת הפסלות השנייה מעלה, כך לפי המשיבות, כי המערער ביסס את הבקשה הנוכחית על אותם טעמים שנידחו בהחלטה בבקשת הפסלות הראשונה ואשר עליה לא הוגש ערעור. עוד טוענות המשיבות, כי אין בניהול הליך ההוכחות בתיק נושא הערעור דנא, כדי לשנות את העובדות מהן התרשם בית המשפט בביקורו במושכר. הלכה למעשה השאלות האמיתיות שנותרו להכרעה הן אכן כפי שציין בית המשפט בהחלטתו, רק שאלות משפטיות. המשיבות מוסיפות, כי התייחסותו של בית המשפט לעניין גובה דמי השכירות שמשלם המערער על המושכר, נאמרה על רקע המצב המשפטי בפסיקת בית המשפט העליון באשר למעמדה העדיף של זכות הקניין אל מול הדיירות המוגנת. 7.          דין הערעור להידחות. ככלל, בעל דין אינו מוגבל במספר הפעמים בהן הוא רשאי להגיש בקשה לפסילת שופט. בה בעת, בעל דין המעוניין לטעון טענת פסלות נוספת באותו הליך חייב לסמוך על עילת פסלות חדשה "שלא רק שלא נדונה בעבר, אלא שצמחה למן ההחלטה הקודמת בעניין הפסלות ואף נטענה במועד ושלא תוך שיהוי" (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 55-56 (2006)) (להלן - מרזל). עיון בפרוטוקול ישיבת ההוכחות מלמד כי טענות המערער מבוססות על התבטאויותיו של בית המשפט במהלך ישיבת ההוכחות. לא מצאתי כי המערער העלה טענות בערעורו שנטענו בבקשת הפסלות הראשונה ונידחו. 8.         לגופו של עניין, הלכה היא, כי התבטאות בית המשפט אפילו אינה מוצלחת, אינה מהווה על פי רוב עילה לפסלות שופט ויש לבדוק כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו (למשל, ע"פ 4651/90 מוריס אשור נ' מדינת ישראל ([] 13.11.1990); מרזל 190). רק במקרה בו התבטאות מעידה על קיומה של דעה מוגמרת, שאינה ניתנת לשינוי או שאינה מאפשרת שפיטה תוך פתיחות לשכנוע ייפסל בית המשפט (מרזל 194). לא שוכנעתי כי במקרה דנא הוכיח המערער כי אלה הם פני הדברים. ייתכן והתבטאות בית המשפט בנוגע לסיכוי הצלחת הגנתו של המערער לא הייתה במקומה, ומוטב היה אלמלא נאמרה, ולוּ בגלל האופן בו ניתן היה להבינה, אך יש לראות בדברים משום התרשמות שאינה סופית. אמירה, אף אם לא ראויה, שמטרתה הייתה לחסוך זמן שיפוטי יקר הן לצדדים והן לבית המשפט לא תביא בהכרח לפסילה. מהחלטת בית המשפט עולה כי התבטאותו של בית המשפט נאמרה על יסוד לכאורי  ולא באופן מחייב, שכן בית המשפט נותר פתוח לשכנוע. על כן, אין התבטאות זו מקימה עילת פסלות. כך גם לגבי שאר ההתבטאויות, כולן ביחד וכל אחת בפני עצמה. בית המשפט ביקש להעמיד את המערער על מצבו המשפטי נוכח הפסיקה המנחה הקיימת בעניינו. המדובר בהתרשמות לכאורית של בית המשפט אשר עשויה להשתנות בהמשך ההליך. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש כי התבטאויותיו של בית המשפט מצביעות על קיום חשש ממשי למשוא פנים. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3848/01 באן נ' באן ([] 28.06.2011)). 9. הערעור נדחה. המערער יישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של 15,000 ש"ח. שופטיםפסלות שופטשאלות משפטיות