קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מו"מ עם המעסיק לגבי הפסקת עבודה: התביעה בתיק זה הוגשה בגין פ"פ בסך 700, 4ש"ח וכן בדרישה לשכר 70ש"ח שנוכו ממשכורת התובעת. התובעת מציינת כי הועסקה בנתבעת מיום 22.8.93ועד 30.11.95וכי שכרה האחרון ברוטו היה 120, 2ש"ח. התובעת טוענת כי בחודש 10/95פנתה למנהל הנתבעת וניהלה עימו מו"מ בדבר הפסקת עבודתה, הן בשל מצב בריאות אביה שנזקק לטיפול סיעודי והן בשל בעיה קשה בעיניה שנוצרה עקב ישיבת שעות רצופות מול צג המחשב. מנהל הנתבעת הסכים כי התובעת תפסיק את עבודתה ב- 11/95תוך קבלת פ"פ. לאחר שהתובעת תידרכה עובדת מחליפה במהלך חודש 11/95ואף הציעה להמשיך ולהדריך במידת הצורך, סיימה את עבודתה בסוף 11/95כאשר מנהל הנתבעת הבטיח תשלום פ"פ תוך חודש ימים. לאחר שהפיצויים לא שולמו שלחה התובעת מכתב דרישה ב-20.1.96, אך לא קיבלה כל תשובה. בהמשך פנתה לבא-כוחה אשר אף הוא שלח מכתב בעניינה, אך הדרישה לעמוד בהתחייבויות ולשלם את המגיע לתובעת נדחתה. בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת נטען כי שכרה האחרון של התובעת עמד על סך 807, 1ש"ח ברוטו כאשר יתרת הסכום שולם עבור נסיעות. התובעת אכן התפטרה מהעבודה באופן חד-צדדי תוך גרימת נזק כספי ומקצועי לנתבעת בתקופה בה ההרשמה למכון היא בעיצומה, וזאת על אף שסמוך לפני פיטוריה קיבלה הדרכה אישית ממנכ"ל מגה-טק לגבי דרך הפעלת המחשב והתפטרותה אילצה את הנתבעת להכשיר את העובדת המחליפה - דבר אשר היה כרוך בעלויות נוספות. מנהל הנתבעת לא ידע כלל על הסיבות הנטענות בכתב התביעה כנימוקים להפסקת עבודת התובעת, והטענה כי הבטיח לשלם פ"פ אין בה אמת. לתובעת אכן לא שולם בחודש האחרון תשלום בגין 4ימים משהחסירה ימים אלה ולא המציאה אישורי מחלה. אשר על כן, יש לדחות את התביעה מכל וכל. בדיון במעמד הצדדים העידה התובעת אשר חזרה וציינה כי החליטה לסיים את עבודתה עקב נסיבות בריאותיות שלה ומצבו הסיעודי של אביה, וכי מנהל הנתבעת הבטיח תשלום פ"פ. התובעת הגישה אישורים רפואיים ואת המכתבים ששלחה למנהל הנתבעת לתמיכת גירסתה. מטעם הנתבעת העיד מנהלה אשר טען כי נושא פ"פ של התובעת עלה רק חודש לאחר שעזבה את העבודה וכי אז אמר לה שיבדוק את הנושא עם בעלי מקצוע משאינו מבין בענין. מנהל הנתבעת הסביר כי הוא לא רצה שהתובעת תעזוב את העבודה, במיוחד לא בתקופה של ההרשמה, אך לטענתו התובעת לא סיפרה לו על בעיות בריאות שלה ושל אביה ולראשונה שמע על כך חודש לאחר שהתפטרה. לטענתו, התובעת לא ציינה את הסיבה שבגללה היא מתפטרת; היא רק ציינה שהיא רוצה לעזוב ושהיא תשתדל לסייע לנתבעת. בח.נ. טען כי קודם להודעה בתחילת נובמבר לא דיברה איתו התובעת על כוונתה לעזוב, אם כי אישר כי היתה בביתו בענייני עבודה. כמו כן טען כי התובעת לא המציאה כל אישור רפואי על אף שכתבה מכתב ובו ציינה כי שלחה אישורים רפואיים. מטעם הנתבעת העידו 3עובדים, אשר ציינו כי שמעו ממנהל הנתבעת שהתובעת עומדת לעזוב, אם כי לא ידעו את הסיבה. ב"כ התובעת ביקש לקבל את גירסת התובעת תוך שהוא מציין כי אילולא הובטח לתובעת סכום הפיצויים היא לא היתה כותבת מכתב דרישה בענין זה למנהל הנתבעת, כאשר ציינה כי היחסים היו יחסים טובים - דבר אשר גם מנהל הנתבעת אישר. ב"כ התובעת ביקש לקבל את גירסת התובעת כאמינה, תוך שהוא מביע פליאה לגבי גירסת מנהל הנתבעת אשר ציין בעדותו כי לא התעניין לסיבה שבגינה התובעת מבקשת לעזוב את העבודה על אף שציין כי היה מרוצה מעבודתה ורצה בהמשך עבודתה במיוחד באותה תקופה. לכן הגירסה הנכונה לטענתו היא שמנהל הנתבעת הבטיח תשלום פ"פ, אך לא עמד בהבטחתו. כמו כן ביקש לקבל את גירסת התובעת כי שלחה את אישורי המחלה וכי נעדרה יומיים בלבד בחודש .11/95 ב"כ הנתבעת טען כי יש לקבל את גירסת מנהל הנתבעת כאמינה, זאת משהתחום בו הוא מדריך הוא הגנה עצמית וכבוד הדדי, ואין כל מקום להטיל ספק ביושרו ויושרם של העדים מטעמו. לכן יש להאמין לגירסת הנתבעת שהתובעת לא סיפרה על מחלתה או על רצונה להתפטר. באשר לעובדה כי מנהל הנתבעת לא השיב על מכתביה של התובעת, טען כי אדם סביר אינו צריך להשיב על טענה שאינה נכונה כלל, משמדובר בניצול לרעה של יחסי אנוש תקינים. כמו כן ביקש לראות בעובדה, שמנהל הנתבעת לא הטיל בתובעת כל דופי וציין שהיתה עובדת מצויינת, כדבר חריג בנתבע. גם עובדי הנתבעת ציינו כי לא ידעו דבר בנושא התפטרות התובעת, ועדות זו תומכת בגירסת מנהל הנתבעת. להלן החלטתנו:ו- אין מחלוקת בין הצדדים לגבי תקופת עבודת התובעת, כמו גם לגבי העובדה כי התובעת התפטרה מהעבודה. המחלוקת בין הצדדים היא לגבי שאלת זכאותה של התובעת לפ"פ עקב הבטחה שקיבלה ממנהל הנתבעת. הנתבעת ציינה כי שכרה של התובעת היה בסך 877, 1ש"ח לחודש ברוטו וכי יתרת הסכום שהתובעת ציינה כמשכורת חודשית שולם לה בגין נסיעות. התובעת בעדותה הסבירה כי לא קיבלה תלושי משכורת אחרונים וכי תלוש משכורת אחרון איננו בגין שכר מלא וכי המשכורת הנכונה היתה צריכה להיות 877, 1ש"ח. אשר על כן, יש בפנינו למעשה הסכמה כי השכר הקובע של התובעת הוא בסך 877, 1ש"ח - דבר שנתמך גם בספחי המשכורות שהוצגו לתיק ביה"ד (ת/3). באשר לשאלת זכאותה של התובעת לפ"פ, הרי שכאמור התובעת התפטרה ומבססת את זכאותה על הסכמה שקיבלה ביום זה ממנהל הנתבעת. לענין זה יש בפנינו את עדות התובעת מול עדות מנהל הנתבעת. אומנם מטעם הנתבעת העידו 3עדים נוספים, אך לא מצאנו כי יש בדבריהם כדי להוות תמיכה לגירסת אחד הצדדים ככל הנוגע לענין פ"פ. לאחר ששקלנו את גירסאות הצדדים זו מול זו, הגענו למסקנה כי הכף נוטה לזכות גירסת התובעת, וזאת מהטעמים הבאים: התובעת טוענת כי הודיעה על התפטרותה בתחילת 11/95למנהל הנתבעת באופן אישי תוך שהיא מציינת כי תעבוד על סוף החודש ומביעה נכונות לסייע למחליפה. התובעת הסבירה כי נימקה את התפטרותה במצב בריאות עיניה ובמצבו הסיעודי של אביה, וכי מנהל הנתבעת הפגין הבנה ואף הסכים לשלם את פ"פ. גירסת התובעת מוצאת תמיכה בעובדה כי בחודש 1/96שלחה התובעת מכתב בו היא מזכירה למנהל הנתבעת את הבטחתו לענין תשלום פ"פ תוך חודש מסיום עבודתה ומבקשת ממנו לעמוד מאחוריה. מול גירסה זו עומדת גירסת מנהל הנתבעת הטוען כי לא שאל לסיבת עזיבת התובעת את העבודה, זאת על אף שהוא מציין בעדותו כי היו ביניהם יחסים טובים וכי היתה עובדת חיונית, בפרט בתקופה בה ביקשה לעזוב את העבודה - שהיא תקופת ההרשמה לנתבעת. עוד מציין הוא כי רק זמן קצר קודם לכן עברה הדרכה בתחום הפעלת המחשב. תמוה הדבר כיצד זה מנהל הנתבעת, על אף שהוא מציין כי התובעת היתה חיונית בעבודה באותה עת, אינו טורח לשאול לסיבת הפסקת העבודה ואינו מתעניין באם קיימת אפשרות לפתור את הבעיה שבגינה התובעת מבקשת לסיים את העבודה. דווקא גירסה זו מביאה אותנו למסקנה כי מנהל הנתבעת מבקש להתכחש להסכמתו לשלם פ"פ, וממילא מבקש לבטל את נימוקי הבריאות שהתובעת מציינת כעובדה שציינה בפניו להצדקת סיבת העזיבה. אשר על כן, סבורים אנו כי גירסת התובעת נראית לנו אמינה יותר ואנו מקבלים אותה וקובעים כי שוכנענו שמנהל הנתבעת הבטיח לשלם לתובעת את פ"פ. התובעת עבדה תקופה של שנה ו- 3חודשים ולכן, עפ"י שכרה שהיה בסך 877, 1ש"ח, זכאית היא לסכום של 250, 4ש"ח כפ"פ. באשר לניכוי בסך 70ש"ח - אנחנו מקבלים את גירסת התובעת כי המציאה את האישורים הרפואיים, זאת משלתיק ביה"ד צירפה קבלה בדואר רשום ומכתב בו היא מציינת כי היא מצרפת את העתק אישור המחלה; ואנו קובעים כי על הנתבעת לשלם את הסך 70ש"ח הנתבעים בגין ימי המחלה. לסיכום:ב- הנתבעת תשלם לתובעת: 1) פיצויי פיטורין בסך 250, 4ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.1.96ועד הפרעון תוך 30יום. 2) יתרת שכר בסך 70ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.1.96ועד הפרעון תוך 30יום. לא מצאנו לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פ"פ נוכח המחלוקת הממשית שהיתה בין הצדדים באשר לזכאותה של התובעת לפ"פ וליתרת השכר. היה והסכומים הנ"ל לא ישולמו תוך 30יום ממועד קבלת פס"ד זה, ישא הסכום של 250, 4ש"ח פיצויי הלנת פ"פ כחוק מיום מתן פס"ד ועד הפרעון, והסכום של 70ש"ח פיצויי הלנת שכר כחוק מיום מתן פסה"ד ועד הפרעון. 3) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 500ש"ח. בהעדר צדדים היום 29/01/97 הפסקת עבודהמשא ומתן