בית המשפט פסק כי הבעל מעכב את אשתו מלקבל גט. דהיינו, שמבחינה ענינית היא מעוכבת גט מחמתו ודינה הוא כדין מעוכבת גט שביה"ד חייב את הבעל ליתן גט לאשה. לפיכך יש לחייב את הבעל במזונות האשה גם אם היא משתכרת די והותר למזונותיה קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מזונות מעוכבת גט: זוהי תביעת מזונות של אשה נגד בעלה ושל 2ילדים קטינים שנולדו להם מנישואיהם. האחד כבן 8שנים והשני כבן 10שנים. בני הזוג מנהלים ביניהם מאבקים משפטיים מזה מספר שנים, הן בבתי המשפט האזרחיים והן בבתי הדין הרבניים. לאחר מספר גלגולים והליכים שבבתי הדין הרבניים ניתן פס,ד ע"י ביה"ד הרבני הגדול בירושלים ביום ז' כסלו תשנ"ג, שלפיו הרוב פסק כי מצווה על הבעל לגרש את האשה ואילו דעת המיעוט היתה שיש לחייבו במתן גט. איני רואה צורך להתייחס להליכים הקודמים שהיו בבתי הדין הרבניים, לא משום שאין הם חשובים אלה משום שפסה"ד האחרון הנ"ל הוא הקובע. מתוך עיון בחוו"ד של פסה"ד נראה כי אין מחלוקת בין הדיינים הנכבדים בקשר לעובדות שעל פיהם יש ליתן את פסה"ד. המחלוקת היא מהי התוצאה הנובעת מאותן עובדות. בין כך ובין כך, הצהיר הבעל גם היום, ולא אחת בבתי הדין הרבניים, כי הוא מעוניין ליתן גט לאשה, ולא זו בלבד אלא הוא אף הגיש פעמיים תביעות גירושין, אלא שהוא מתנה והתנה מפורשות את מתן הגט בכך שהמשמורת על הילדים ואחזקתם יהיו בידיו בלבד. כאן המקום לציין, כי התרשמתי לא רק מדברי הבעל היום אלא גם מעיון בתסקירים ובחומר הראיות האחר שהובא, כמו התמלילים, שהבעל מנהל מאבק נגד האשה על גבם של הילדים הקטינים ובכך הוא פוצע את נפשם ועלול לגרום להם נזק בלתי הפיך. יש לגנות את הבעל כמו כל הורה אחר על כך שהוא משתמש בילדים ונלחם באשה באמצעותם, כמו שיש לגנות הורה אשר נלחם בבן זוגו כדי לסחוט ממנו כספים או הנאות אחרות. ילדים קטינים, כמו מבוגרים, אינם שייכים להוריהם או לכל אדם אחר. הם שייכים לעצמם בלבד אלא שלגבי קטינים יש חובות מסוימים שעל ההורה למלא אותם כלפיהם. יש לי את הרושם שהבעל אינו מבין זאת. בחילופי הדברים שנערכו לפני הבאת הראיות ניסיתי מספר פעמים להבהיר לבעל כי ראוי במקרה הנדון כאן שיסכימו ביניהם הוא והאשה להתגרש זמ"ז וכי אם יש מחלוקת ביניהם בקשר למזונות הילדים ולמשמורתם ניתן יהיה לקיים דיון נפרד. אולם כאמור לעיל הבעל סירב. אמנם בתשובה לשאלת ב"כ התובעים הודיע הבעל כי יהיה מוכן לשקול לגבי ההצעה שיתגרשו בני הזוג זמ"ז ולקיים דיון נפרד בשאלת הילדים, אך הוא הוסיף ואמר כי אינו יודע כמה זמן ישקול. מובן היה מאיליו כי היתה זו תשובה מתחמקת שלא נועדה אלא לסחבת ולעינוי האשה שבפועל הינה מעוגנת, שהרי אין מחלוקת בין הצדדים כי מזה 6- 7שנים חיים בני הזוג בנפרד. יש בכך עינוי לאשה להיות מעוגנת כאשר הבעל תופס בגרונה וטוען שהוא מוכן לשחררה מכבלי העיגון ובלבד שהיא תוותר על תביעתה למשמורת על הילדים. ההתרשמות הנ"ל שיש לי מהבעל בקשר לשאלת הגירושין מתחזקת די והותר מפסה"ד הנ"ל של ביה"ד הרבני הגדול בירושלים אשר קבע - ולו רק בדעת רוב שמצווה עליו לגרש את האשה כאשר דעת המיעוט היא שחובה עליו לגרש. כאן המקום לציין כי כאשר נקבע ע"י ביה"ד שמצווה עליו לגרש, חובתו של הבעל לקיים מצווה זו. אין זו מצווה דתית בלבד שאם אין הוא מקיים אותה הוא חייב עפ"י הדין הדתי, אלא שזוהי מצווה שהוא חייב לקיים אותה עפ"י דיני המעמד האישי. נכון הדבר שאם לא נקבע מפורשות ע"י ביה"ד הרבני שיש לחייב את הבעל ליתן גט אין האשה מעוכבת גט פורמלית, אך יש והתוצאה הענינית של חיוב הבעל לקיים את המצווה שציוו אותו בביה"ד לגרש את האשה כמוה כחיוב הבעל ליתן גט לאשה. עינינו הרואות כי במקרה הנדון כאן טוען הבעל לא אחת כי אכן הוא מעוניין ליתן גט לאשה אלא שהוא מתנה זאת במשמורתו על הילדים. דהיינו, שלפי טענתו הסיבה לסירובו לקיים את מצוות ביה"ד לגרש את האשה לא רק שאינה סיבה סבירה אלא היא סיבה אשר בגללה הוא מעכב את אשתו מלקבל גט. דהיינו, שמבחינה ענינית היא מעוכבת גט מחמתו ודינה הוא כדין מעוכבת גט שביה"ד חייב את הבעל ליתן גט לאשה. לפיכך יש לדעתי לחייב את הבעל במזונות האשה גם אם היא משתכרת די והותר למזונותיה. דהיינו, שבמקרה כזה לא נאמר לאשה צאי מעשי ידייך למזונותיך אלא נחייב את הבעל לספק לאשה את מזונותיה. בכתב התביעה וגם בטענותיו של ב"כ התובעים מתבקש ביהמ"ש לחייב את הבעל לשלם למזונות האשה סך של 500, 1ש"ח לחודש צמוד למדד חודש ינואר 93מיום הגשת התביעה (3.12.89). נראה לי כי אמנם סכום זה יש לחייב את הנתבע ואין להתחשב בהכנסותיה, יהיו כאשר יהיו. יצויין גם, כי הנתבע התייחס בטענותיו רק לטענה המשפטית שאותה דחיתי שאין האשה מעוכבת גט אך הוא לא התייחס לשיעור המזונות עבור האשה. אשר למזונות הילדים. בס' 19מפורטים כל ההוצאות הדרושות לצרכיהם. בסיכומיו תיקן ב"כ התובעים את ס' 19ג' בכך שהוא טוען שהסכום הוא רק עבור השתתפות בהוצאות החזקת המדור וכי את המדור לילדים נותנת האשה שאותם יש לזקוף להכנסותיה כהשתתפות במזונות הילדים. לדעת ב"כ התובעים דמי המדור עבור הילדים שהאשה משתתפת בהם מגיעים עד כדי 850ש"ח לחודש. ואילו הוצאות החזקת הבית מגיעים לסך של 250ש"ח לחודש. אכן נראה לי כי בהתחשב בגיל הילדים על האשה להשתתף במזונותיהם. התביעה היא בסך של 090, 2ש"ח לחודש בגין המזונות ובנוסף לכך 406ש"ח לחודש בגין חוגים וכיוצב' ובסה"כ 496, 2ש"ח לחודש. ההוצאות והצרכים הללו אינם מוגזמים, מה גם שהבעל בעצמו הודה בעדותו כי הוא עצמו היה מעוניין במתן חוגים לילדים, ובכלל נראה לי כי גם הבעל לא טוען בקול ענות גבורה נגד שיעור ההוצאות והצרכים של הילדים. אולם כאמור לעיל על האשה להשתתף בהוצאות אלה מהכנסותיה. לפיכך נראה לי כי מחצית מהסכום הנתבע על האשה לשאת בה. דהיינו, בסך של 248, 1ש"ח, מזה יש להפחית 850ש"ח לחודש בגין המדור שהיא נותנת להם בבית המגורים שלה ושבגינו היא חייבת לשלם תשלומים עבור הלוואות ומשכנתא. סופו של דבר הוא שיש לחייב את הבעל בסכום של 098, 2ש"ח. בכתב התביעה נטען כי הבעל משתכר 000, 5ש"ח לחודש ואילו הבעל טוען כי הוא משתכר 800, 2ש"ח ברוטו. האשה לא נחקרה בנושא זה של משכורתו. אני מקבל איפוא את הטענה כי הבעל משתכר או מכל מקום יכול להשתכר סכום של 000, 5ש"ח לחודש. לאור האמור לעיל אני מחייב את הבעל לשלם לאשה דמי מזונות מיום הגשת התביעה (3.12.89) וצמוד למדד חודש ינואר 93סך של 500, 1ש"ח לחודש וכן לשלם לה עבור מזונות הילדים סך של 098, 2ש"ח לחודש אף זאת מיום הגשת התביעה וצמוד למדד ינואר .93סכום המזונות יתעדכן אחת ל 3חודשים מבלי לשלם הפרשי הצמדה למפרע. את סכום המזונות שעל הבעל לשלם עבור העבר עד היום ניתן לקזז על יסוד אסמכתאות שיוגשו, ומה שיוותר לאחר קיזוז זה יוכל הבעל לשלם ב 10תשלומים חודשיים, שווים וצרופים. כשהתשלום הראשון יחול ביום .15.11.93על כל איחור בתשלום יתווספו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מכסימלית. אשר לתביעה לחייב את הבעל בסכום של 000, 10ש"ח בגין הוצאות שהיו לה בהליכים שבבתי הדין הרבניים או הליכים אחרים, איני רואה אפשרות לקבל תביעה זו. היה עליה לבקש בכל הליך שהתקיים את ההוצאות שהוציאה. לעניין הסדרי הראיה. נושא זה של הסדרי ראיה אף פעם אינו קבוע ועומד לעד, אלא תמיד נתון לשינויים המתחייבים לפי הנסיבות העשויות להשתנות מידי פעם בפעם. בשלב זה הוגש בפני תסקיר של פקיד סעד מיום .18.10.93 אמנם לנתבע יש הערות לגבי המקצועיות של פקיד הסעד, אך עיינתי בתסקיר המפורט והמשתרע על כ 5עמודים, והוא עולה בקנה אחד עם ההתרשמות שהיתה לי היום. אני מאמץ בזה את ההמלצות של פקיד הסעד, וקובע כי המשמורת של הילדים תשאר בידי האשה. סדרי הראיה יהיו פעמיים בשבוע בימי החול (ימים א,ה) בין השעות 30:19-30: 15ובכל סוף שבוע שני מיום שישי שעה 00:17 (לאחר הפעילות בתנועת הנוער) עד מוצ"ש שעה 00: .20על הנתבע להמנע מלהשתמש בילדים כמתווכים בינו לבין האשה ולא לשלוח אליה מסרים באמצעותם אלה ישירות טלפונית או אחרת אתה או באמצעות אדם אחר שיבחר לו. אשר לחופשות הארוכות שיש לילדים מלימודים. גם כאן אני מאמץ את המלצת פקיד הסעד שמצבם הנפשי של הילדים יבדק לעומק ע"י אבחון פסיכולוגי שיערך ע"י פסיכולוג שיקבע ע"י פקידת הסעד, בהתאם לאבחון זה, אם יהיה צורך הם יקבלו את הטיפול הפסיכולוגי והנושא של המצאם של הילדים בימי החופש הארוך יבדק שוב ע"י פקידת הסעד. כמו כן אני מחייב את הבעל לשלם לאשה סך של 000, 8ש"ח בגין הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מכסימלית.סרבנות גטמזונות