בכתב ההגנה נטען כי התובעת לא עבדה עפ"י היקף של 8שעות עבודה, אלא לפי שעות בפועל. הנתבע מפרט את שעות העבודה בפועל מידי חודש. עוד מוסיף הנתבע כי ב- 8/95ביקשה התובעת לצמצם היקף יום העבודה ל- 4.75שעות ליום החל מ-1.9.95, עקב כך נוצר צורך לקבל עובדת נוספת בהיקף של חצי משרה, והיקף עבודתן של כל העובדות פחת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחלוקת לגבי שעות עבודה של עובד: התובעת דרשה בכתב התביעה המתוקן בגין העילות הבאות: .1פיצויי פיטורין בסך כולל של 166.66, 2ש"ח. .2פיצוי בגין אי הפרשה ל'מבטחים' בסך 407, 1ש"ח. .3פדיון חופשה בסך 535.30ש"ח. .4הפרשי שכר עד גובה שכר המינימום בסך 416.10, 2ש"ח התובעת פירטה לגבי כל אחד מהרכיבים חישוב בהתייחס לחלקיות המשרה בתקופות שונות, דהיינו משעבדה מ- 10/94עד 9/95בהיקף של 8שעות ליום, מ- 9/95ועד 7/95לפי היקף של 4.5שעות ליום 5ימים בשבוע. התובעת מציינת כי מכלל סכום התביעה יש לנכות סך של 825.84ש"ח שקיבלה מהנתבעת. בכתב ההגנה נטען כי התובעת לא עבדה עפ"י היקף של 8שעות עבודה, אלא לפי שעות בפועל. הנתבע מפרט את שעות העבודה בפועל מידי חודש. עוד מוסיף הנתבע כי ב- 8/95ביקשה התובעת לצמצם היקף יום העבודה ל- 4.75שעות ליום החל מ-1.9.95, עקב כך נוצר צורך לקבל עובדת נוספת בהיקף של חצי משרה, והיקף עבודתן של כל העובדות פחת. לטענת הנתבע, התובעת סירבה להפריש חלק העובד ל'מבטחים' ועקב כך לא הועבר גם חלק המעביד. באשר לפדיון חופשה, התובעת זכאית ליתרה של 284.33ש"ח, אך לעומת זאת קיבלה דמי הבראה ביתר בסך 216.44ש"ח ויש לקזז מהסכום. התובעת קיבלה מלוא שכרה לחודש עבודתה האחרון בשיק שנשלח לביתה בסך 541.73ש"ח וכן קיבלה מלוא תשלום השכר לכל תקופת עבודתה בהתאם לשכר המינימום במשק. לתובעת שולם סך 825.84ש"ח בסיום עבודתה מתוך רצון טוב ולחיסול תביעותיה. בדיון במעמד הצדדים העידה התובעת וציינה כי הנתבע הפחית את היקף עבודתה לשבועיים עבודה בחודש, דבר שלא יכלה להשלים איתו. התובעת אישרה שביקשה לעבוד עד 30: 13החל מ- 1.9.95כשבנה נכנס לגן, אך טענה כי רצתה לעבוד במשך כל ימי החודש, דבר שלא התאפשר לה, והנתבע היה קורא לה כשהיתה לו עבודה. במקביל העסיק עובדות אחרות, כאשר לה לא סיפק עבודה והתשלום היה עפ"י שעות בפועל בלבד. התובעת לא ידעה להסביר חישוב פדיון החופשה הנתבע. באשר לתביעה להפרשות ל'מבטחים', טענה כי דרשה זאת במהלך עבודתה ובסוף רצתה להתפטר עקב כך כבר ב- .10/95התובעת טענה לענין שכר המינימום כי אכן מידי חודש חתמה על ההתחשבונות שנערכה עפ"י רישומי השעות, אך טענה כי תמיד קיבלה פחות משכר המינימום והעירה על כך, אלא שהנתבע היה מבטיח כי חודש לאחר מכן יסודר הענין. להלן החלטתי:ב- לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחים, כמו גם בעדויות ובראיות שהגישו הצדדים, הגעתי למסקנות כדלקמן: באשר לפ"פ: התובעת אכן הועסקה עפ"י שכר שעה לפי תעריף שכר המינימום, אלא שעולה בבירור מנספח א' לכתב ההגנה, בו פירוט ימי העבודה עפ"י רישומי המעביד, כי אכן חלה ירידה בימי העבודה של התובעת בשנת 96'. התובעת לא עבדה כלל בחודש מרץ, עבדה 6ימים באפריל, 7ימים במאי. מעדויות שני הצדדים עלה כי התובעת עבדה בימים שלנתבע היתה עבודה עבורה, ולא שמעתי כי היא לא רצתה לעבוד, מכאן כי אכן הופחת היקף עבודתה במשך חודשים וכנובע מכך פחת שכרה. משמדובר בהפחתת היקף שעות העבודה והפחתת השכר שנמשכה משך חודשים, מקובלת עלי גירסת התובעת כי ביקשה לעבוד בהיקף של שבוע עבודה מלא והדבר לא ניתן לה והמעביד סיפק לה עבודה באופן לא סדיר ובשל כך נפגע שכרה. בנסיבות אלה, ניתן לראות בכך נסיבות שאין לדרוש מהתובעת להמשיך ולעבוד בהן בהתאם להוראות סעיף 11א' לחוק פ"פ. אשר על כן, אני קובעת כי התובעת זכאית לפ"פ כדין מפוטרת עפ"י החישובים שהנתבע סיפק בסעיף 4לכתב ההגנה, לפיהם עבדה התובעת 2162שעות במשך כל תקופת עבודתה, וכן ציין כי שכרה האחרון לשעה עמד על סך 10.40ש"ח. על בסיס נתונים אלה מצאתי כי התובעת זכאית לסך 877, 1ש"ח כפ"פ לכל תקופת עבודתה ( 22חודש). משהתובעת קיבלה ע"ח פ"פ סך 825.84ש"ח, זכאית היא ליתרה בסך 071.16, 1ש"ח. באשר לפדיון חופשה: התובעת דרשה את הסכום שצויין לעיל בגין פדיון חופשה, אך לא בכתב התביעה ואף לא בעדותה לא הסבירה כיצד חישבה את הסכום, וממילא אין פירוט לגבי רכיב תביעה זה. הנתבע, לעומת זאת, ציין כי התובעת ניצלה 61שעות, כאשר לטענתנו היא זכאית ליתרה של 27.34שעות. בהעדר כל ראיה סותרת, מתקבלת גירסת הנתבע כי התובעת זכאית לסך 284.33ש"ח בגין רכיב זה. באשר לטענת הנתבע כי יש לקזז את דמי ההבראה ששולמו ביתר מהסכום שמגיע לתובעת בגין חופשה, טענה זו דינה להידחות. דמי ההבראה שולמו מידי חודש, כאשר הסכום שלהם השתנה בהתאם להיקף שעות העבודה והשכר ששולם בגינם. לא שמעתי כי תשלום זה נעשה מתוך טעות, ולא מצאתי כל הצדקה להפחית תשלום זה מסכומים אחרים שהתובעת זכאית להם. באשר לרכיב ההפרשה ל'מבטחים': התובעת דרשה את הסך 407, 1ש"ח בגין אי הפרשות מעביד ל'מבטחים'. הנתבע מצידו חישב את חלק המעביד כסך 365.94, 1ש"ח. אין אני מקבלת את טענת הנתבע כי התובעת היתה בגדר עובדת יומית ופועלת זמנית ולכן לא זכאית ל'מבטחים'. צו ההרחבה בענף הטקסטיל מזכה את כל העובדים בתפירה בכך שיבוטחו בקרן הפנסיה 'מבטחים'. התובעת ציינה כי דרשה זכות זו במהלך עבודתה ואף רצתה להתפטר בשל אי מתן זכות זו כבר בשנת 95'. לכן אני קובעת כי התובעת זכאית לחלק המעביד בהפרשות ל'מבטחים' בסך 365.94, 1ש"ח. באשר לשכר המינימום: תביעה זו לא הוכחה. עיון ברישומי הנתבע מלמד על רישום מדוייק של שעות העבודה. התובעת גם אישרה כי מידי חודש חתמה על החישוב החודשי לגבי שכר בהתייחס לרישום שעות העבודה, ואין לקבל כיום את טענתה כי לא בדקה. התובעת ביססה את הטענה כי עבדה בתקופה הראשונה 8שעות מידי יום על טופסי 106(ת/1), אך שוכנעתי כי הרישום המדוייק לגבי היקף שעות עבודתה הינו כמצויין ברישומים שצורפו לכתב ההגנה ואשר כאמור נושאים גם את חתימת התובעת מידי חודש בהתייחס לשעות העבודה והתשלום. אשר על כן, התביעה להשלמת שכר בעקבות שכר המינימום דינה להידחות. לסיכום: הנתבע ישלם לתובעת: 1) השלמת פיצויי פיטורין בסך 071.61, 1ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.8.96ועד הפרעון. מאחר והתובעת התפטרה מהעבודה, הרי שלא מצאתי לחייב בפיצויי הלנת פיצויי פיטורין. 2) חלק המעביד ל'מבטחים' בסך 365.94, 1ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.8.96ועד הפרעון. 3) פדיון חופשה בסך 284.33ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.8.96ועד הפרעון. 4) הוצאות משפט בסך 300ש"ח.שעות עבודה ומנוחה