קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכירת זכויות בפרויקט בניה למשרד השיכון: השופט א. ריבלין: .1המערערת רכשה מן המשיבות, שתיהן חברות העוסקות בבניין, דירה אחת המצויה בתוך פרוייקט בין שני בניינים רבי קומות בעיר אילת. בכל אחד משני הבניינים שביקשו המשיבות להקים נבנו 45דירות. בעלון פרסומת שהופץ על ידי המשיבות דובר על פרוייקט יוקרה "המעניק משמעות חדשה למושג איכות חיים". עוד נאמר בעלון כי שני מגדלי הדירות, המוקמים על ידי המשיבות, כוללים "פיתוח סביבתי מלא עם מרחבי דשא, בריכת שחיה פרטית לדיירים בלבד, מגרשי חניה פרטיים, לובי מפואר, חדר כושר ותרבות, מעליות מהירות, לובי קומתי ועוד". מן העלון השתמע גם כי "הבניינים והבריכה מתוחזקים על ידי חברת ניהול". .2ביום 12לחודש ספטמבר 1990נחתם הסכם בין המערערת לבין המשיבים. מן הנספחים שצורפו להסכם עולה כי אכן נתכוונו המשיבות לבנות, בתחום הרכוש המשותף, בריכת שחיה ומתקנים אחרים המיועדים לשמש את כלל הדיירים. יחד עם זאת הוסכם בין הצדדים כי "הקונה מודע לכך כי החברה ו/או אחרים עשויים להמשיך לבנות את הפרוייקט ... בין לפי תכנונו הקיים כיום ובין לפי כל תיקון או שינויים שהם" וכן כי "הקונה מודע לכך כי לצורך האמור לעיל החברה ו/או מי שיבוא במקומה ... עשויים ליזום שינויים בתוכניות בניין ערים המתייחסים לפרוייקט" וכי "הקונה מסכים בזאת מראש לכל שינוי כנ"ל... ולכל בקשת שינוי של תוכנית בניין ערים או תוכנית הפרוייקט כלעיל". ואכן, ביום 30/12/91הודיעו המשיבות למערערת כי משרד השיכון רכש מהן, במסגרת התחייבות שניתנה מראש, את כל הדירות שטרם נמכרו. במכתבן מדגישות המשיבות כי "כפי שהובהר בעבר, ישאר הפרוייקט במתכונתו ללא שינוי למעט זאת שלא תוקם חב' תחזוקה, ולא תיבנה מהסיבות הנ"ל בריכת שחיה". .3ביום 15/1/92חזרו המשיבות ופנו אל המערערת והודיעו לה כי אם ברצונה לבטל את ההתקשרות עימן, בעקבות מכירת הפרוייקט כולו למשרד השיכון ובשל השינויים שהוכנסו בבניה כאמור היא רשאית לעשות כך בהודעה שתימסר למשיבות עד ליום .10/2/92 במכתב הודגש כי לאחר מועד זה, ובאם לא תבוא הודעה אחרת יראו המשיבות את ההסכם שנחתם כאמור בין הצדדים כהסכם תקף לרבות השינויים שהוכנסו בו, לאמור: אי ביצוע הקמת בריכת השחיה והימנעות המשיבות מלהקים בעצמן חברת תחזוקה שתטפל בעתיד בניהול הבית המשותף. המערערת לא הגיבה על הודעות אלה עד למועד פנייתה לבית המשפט, תשעה חודשים לאחר שקיבלה לידיה את הודעתן הראשונה של המשיבות. עובדות אלה כולן עולות מן הראיות שבאו במשפט. פסק הדין התמציתי של בית משפט השלום אינו מפרט אותן אך יש להן נפקות לצורך העניין. .4ביום 23/9/92הגישה המערערת תובענה, על דרך של המרצת פתיחה, ובה עתרה ליתן צו אכיפה המחייב את המשיבות להקים על החלקה שבה ניצב הבניין בריכת שחיה ולהתקין בבניין מערכת טלויזיה במעגל סגור, מחסום חשמלי בכניסה למקום החניה ושטיחים מקיר לקיר לחדר השינה בדירת המערערת וכן להקים ולהפעיל חברת אחזקה שתנהל את הבניין. בשלב מאוחר יותר הוגשה מטעם המערערת בקשה לפיצול סעדים על מנת לאפשר לה לתבוע את נזקיה, בשלב מאוחר יותר, אם תידחה תביעתה למתן צו אכיפה כאמור. בית המשפט נעתר לבקשה, על פי ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, ובתום הדיון דחה בית המשפט את התובענה ככל שהיא נוגעת למתן סעד של אכיפה למעט הציווי להתקין שטיח "מקיר לקיר" בדירת המערערת. על החלטה זו הוגש הערעור. .5אין מקום לדעתי להתערב בפסק דינו של בית המשפט. אין מחלוקת כי בעת שהוגשה התובענה ועוד קודם לכן העבירו המשיבות את זכויותיהן בשני מגדלי הדירות למשרד השיכון שהשלים בעצמו את הפרוייקט. אין גם מחלוקת כי במועד הגשת התביעה ואף קודם לכן נמכרו מקצת מהדירות לדיירים אחרים ואין גם מחלוקת כי למעט עניין התקנת השטיח בדירתה של המערערת מתייחסות יתר עתירותיה לאכיפה של בניית מתקנים ברכוש המשותף. אין ולא יכולה היתה להיות מחלוקת עובדתית כי המשיבות שוב לא היו בעלות זכויות ברכוש המשותף בבניין במועד הגשת התובענה. חרף כל אלה נמנעה המערערת מלצרף את בעלי הזכויות ברכוש המשותף ואת בעלי הזכויות בדירות האחרות כצד לתביעתה. .6משנמכרו הזכויות בפרוייקט כולו למשרד השיכון - ועל כך באה עדות מפורשת במשפט, שוב לא היה בידי המשיבות, לבדן, כדי לקיים את התחייבותן בכל הנוגע להתקנת הבריכה המחסום והחניון ושאר המתקנים ברכוש המשותף. כאמור, מן הראיות שבאו במשפט ניתן גם לסבור כי נתקיימה הסכמה מצד המערערת לקיים את החוזה עם המשיבות, חרף השינויים שאלה האחרונות הכניסו בו; אלא שלצורך תביעת האכיפה ולצורך הערעור היום אין צורך להידרש לשאלה זו. אם נבצר מן המשיבות לקיים חלקים מסויימים בחוזה ואפילו נעוצה הסיבה לכך בפעילותן שלהן לא יצווה בית המשפט על אכיפת אותם תנאים. בנסיבות העניין כולן ומשהמערערת בחרה לקיים את החוזה, לפחות במשך פרק זמן ממושך, חרף השינויים שהוכנסו בו והמתינה בתביעתה למתן צו אכיפה, עד שנשתנו הנסיבות לא יהא זה גם צודק לאכוף את ביצוע אותם חלקים בחוזה. זאת ועוד זאת: משנמנעה המערערת מלצרף כבעלי דין למשפט את בעלי הזכויות האחרים במקרקעין אין גם תועלת במתן צו אכיפה משאין כוחו של פסק הדין יפה כלפי מי שמחזיק בזכויות באותם מקרקעין ולא היה צד במשפט. את הטרוניה שמביעה היום המערערת, כנגד בית המשפט דלמטה, שיכול היה "להורות לה לצרף לתובענה כמשיבים את כל בעלי הזכויות האחרים בבניין" עליה להפנות כלפי עצמה. השערותיה כי בעלי הזכויות בקרקע לא היו מביעים התנגדות אילו נשאלו לדעתם כי ינתן צו אכיפה, כפי שנתבקש, אין בהם די ואין בהם כדי לשמש תחליף לצורך לשמוע את דעתם של אלה בדרך הדיונית הקבועה לכך. סוף דבר: התוצאה אליה הגיע בית משפט השלום נתבקשה בנסיבות העניין. .7היום אין עוד מחלוקת בין הצדדים כי אף שפסק הדין בערכאה הראשונה הוכתר בשם "החלטה" ואף שבית המשפט הורה לצדדים, לאחר אותה החלטה, להמשיך להתדיין במסגרת אותו תיק גם בשאלת תביעת פיצויים שעשויה לעמוד לזכות המערערת - נסתיים למעשה הדיון בבית משפט השלום ויש לראות את החלטתו כפסק דין. בתוצאת פסק הדין כאמור אין להתערב. המשיבים בערעור שכנגד טוענים כי בית המשפט טעה כאשר לא השית על המערערת הוצאות הולמות משנדחה החלק הארי בתביעתה. נראה לי כי לאחר שמביאים בחשבון את התוצאה הסופית ואת נסיבות המקרה כולן, מן הראוי להסתפק בהטלת הוצאות על המערערת, בגין שכר טירחת עו"ד בערעור זה בלבד ובסכום של 000, 4ש"ח + מע"מ. בניהמשרד הבינוי והשיכוןפרויקט בניהמכירת זכויות