מלאי עסקי רכוש קבוע

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מלאי עסקי רכוש קבוע: 1) השאלה היחידה השנויה במחלוקת בין הצדדים הינה שווי המבנה שהפך ממלאי עסוק לנכס קבוע אצל המערערת, חברה קבלנית לבנין, בשנת .1984זאת לצורך קביעת המס המגיע כתוצאה מכך שרואים את הנכס כנמכר באותה שנה, לפי הוראת סעיף 85(א) לפקודת מס הכנסה, בו נקבע כדלקמן: .85 (א) בחישוב ההתשכרויות או הרווחים מעסק לענין פקודה זו, יראו מלאי עסקי שהיה שייך לאותו עסק במקרים האמורים להלן כנמכר בסכום השווי: (1) מלאי עסקי השייך לעסק בעת שהופסק או שהועבר; (2) מלאי עסקי שהוצא או שהועבר מהעסק שלא בתמורה או שלא בתמורה מלאה, וכן מלאי עסקי בעסק שהפכוהו לנכס קבוע באותו עסק." 2) בהודעת נימוקי השומה נטען כי השווי שנקבע ע"י המערערת על פי הערכות המנהלים שלה הוא 127,613, 65ש"י. המערערת נדרשה, לטענת המשיב, (סעיף 3(א) בהודעת נמוקי השומה), להציג פירוטים והוכחות לקביעת השווי. משלא נענתה לדרישתו, לפי האמור שם, הסתמך המשיב בשומה שהוציא על חוות דעת מקצועית שקבל משמאי ראשי במס רכוש. בהסתמכו על חוות דעת זו ערך המשיב את חישוב שומתו כדלקמן (סעיף .5ג. בהודעת נמוקי השומה): "המשיב יטען כי בהתבסס על חוות דעת מקצועית שקיבל משמאי ראשי במס רכוש שווי ההעברה של הבנין הינו כדלקמן: שווי העברה מוצהר 000, 345דולר שווי העברה לפי הערת מס שבח 000, 598דולר תוספת הפרש בהערכה 000, 247דולר שע"ח ליום 14.5.84 190.18X 195,975, 46ש"י" סכום אחרון זה הוסף ע"י המשיב להכנסתה המוצהרת של המערערת, בגין ההפרש שנקבע על ידו לגבי ערכו של הנכס שהפך, כאמור, ממלאי-עסוק לנכס-קבוע בשנת המס שבערעור. בהודעת נמוקי הערעור נטען כי שווי הנכס במועד השינוי של צביונו הוא -. 000,600, 7ש"י השווה ל-. 420.000דולר, וכי כך הוצהר ע"י המערערת והפירוט של סכום זה אף נמסר למשיב. בשלב של קדם משפט, ביום 29.4.92, הודיע ב"כ המערער כי המחלוקת העובדתית היחידה היא שווי המבנה, וב"כ המשיב הודיעה כדלקמן: "אנחנו מסכימים כי יש מקום לתקן את השומה באופן שהשער היציג לענין סעיף 85הינו ביום העברת הנכס (1.5.84) הוא .181 אנחנו מסרנו כבר את הערכת השמאי שלנו למערער. אנחנו נגיש אותה לביהמ"ש בצורה של חוו"ד מומחה." חוות הדעת של השמאי מטעם המשיב, מר אליעזר פישר, שמאי ראשי בנציבות מס הכנסה ומס רכוש, הוגשה לתיק ביהמ"ש ביום 24.1.93(סומנה אח"כ נ/5). לפי הערכה זו שווי הנכס הוא -.650, 574דולר, ובשקלים, ליום 1.5.84, 000, 104ש"ח. מטעם המערערת הוגשה ביום 29.6.92חוות דעת של גב' הודל סגל, שמאית במקצועה, לפיה שווי הנכס הוא -.000, 425דולר (חוות הדעת סומנה אח"כ ת/4). ביום 1.7.93במהלך שמיעת עדותו של העד הראשון, מנהל המערערת, הודיעה ב"כ המשיב כדלקמן (עמ' 2ש' 8-4): "המשיב מסכים שהמערערת העריכה, לפי מה שנאמר בהודעת נימוקי הערעור, את שווי הנכס, ביום העברתו להיות נכס-קבוע, בסכום של 420אלף דולר השווה ל- 76אלף ש"ח. מסכום זה היתה המערערת רשאית לנכות את עלות הבניה. המשיב טוען כי השווי באותו יום היה 650, 574אלף דולר." לאחר שהחלטתי ביום 1.7.93, במהלך שמיעת עדותה של המומחית מטעם המערערת (עמ' 5), כי הצדדים יכינו השלמות לחוות הדעת של המומחים שלהם ובהם יפורטו הנכסים ששימשו להשוואה - הודיעה ב"כ המשיב בישיבה שלאחר מכן (ראה בעמ' 6), כי המשיב מסכים שהערכת השמאי מטעמו כוללת מע"מ, וכי סכום השווי של הנכס ללא מע"מ הוא כ 700, 499דולר. 3) עדת המשיב, גב' שעשוע, (לגביה הסכים ב"כ המערערת שהיא תעיד במקום המפקח שהוציא את הצו נשוא הערעור - ראה בעמ' 11) אמרה בעדותה כי בהוצאת הצו הסתמך המשיב על הערכתו של השמאי מר פישר. נראה כי צודק ב"כ המערערת, עו"ד פיקאז', בטענתו כי בהוצאת השומה בשלב הראשון, עליה הוגשה השגה מטעם המערערת, לא עמדה בפני המשיב הערכתו של השמאי הממשלתי (ראה האמור בנ/5, חוות הדעת של מר פישר אשר ביקר לראשונה בנכס ביום 28.9.91), אך אין להסיק מכך, כטענת עו"ד פיקאז', שהערכתו של מר פישר נערכה באופן מגמתי כדי להצדיק את עמדת המשיב לגבי שוויו של הנכס בסכום גבוה מזה שהוצהר ע"י המערערת, וכי אין להתיחס להערכתו של מר פישר כאל חוות דעת אוביקטיבית. התרשמותי מעד זה, שנחקר ארוכות על חוות דעתו ע"י ב"כ המערערת, היתה חיובית לחלוטין, ואני מאמין שהערכתו נעשתה ביושר ולפי הבנתו המקצועית. 4) טענה נוספת, כללית במהותה, שב"כ המערערת מעלה לגבי עמדת המשיב היא שבהיות הפער בין הערכות המומחים משני הצדדים - כפי שנקבע בסופו של דבר כאמור לעיל - בשעור של כ- % 15בלבד משווי הנכס (700, 499דולר לעומת 000, 422דולר), וזאת לעומת הפער הגדול בהרבה בהערכת הנכס מצדו של המשיב בשלבים הקודמים - הרי שהמסקנה המתבקשת מכך היא שהמשיב לא היה מלכתחילה דוחה את הערכת המערערת אילו עמד בפניו פער בשעור מוקטן זה. יתר על כן, בהיות פער בשעור כזה נחשב כתוצאה מקובלת וסבירה גם בהערכות אוביקטיביות של נכסים מסוג זה, אפילו לגרסת השמאי מטעם המשיב - מן הדין שהערכת המערערת תקובל ללא התערבות מצד המשיב. את טענתו האחרונה מבקש ב"כ המערער לבסס גם על המשמעות שיש ליתן לדעתו להוראת החוק בדבר "סכום השווי" של נכס אותו יש לכלול, לפי הוראת סעיף 85לפקודה, בחישוב הרווח העסקי. הגדרת מונח זה כפי שהיא מובאת בסעיף 85(ג) היא כדלקמן: ".85 ג) בסעיף זה - "סכום השווי" - הסכום שאפשר היה לקבל תמורת המלאי העסקי ממוכר מרצון לקונה מרצון כשהוא נקי מכל שעבוד הבא להבטיח חוב, משכנתה, או זכות אחרת הבאה להבטיח תשלום; אולם אם פקיד השומה שוכנע, כי המחיר בעד המלאי נקבע בתום לב בלי שהושפע במישרין או בעקיפין מקיום יחסים מיוחדים בין המוכר לקונה - ובמקרקעין גם בתנאי שהמכירה נעשתה בכתב - יהא סכום השווי המחיר שנקבע." באשר לפירושה הנכון של הוראה זו ואופן ישומה הלכה למעשה, מפנה אותי ב"כ המערערת להגדרת המונח שווי בסעיף 1לחוק מס שבח מקרקעין התשכ"ג-1963, שם נקבע כך: "'שווי של זכות פלונית' - הסכום שיש לצפות לו ממכירת אותה זכות על ידי מוכר מרצון לקונה מרצון, ובלבד שבמכירות - (1) שנעשו בכתב ושבהן שוכנע המנהל כי התמורה בעד הזכות במקרקעין או בעד זכות באיגוד נקבעה בתום-לב ובלי שהושפעה מקיום יחסים מיוחדים בין המוכר לקונה, בין במישרין ובין בעקיפין - התמורה כאמור; (2) שלגביהן נקבע בחוק זה אחרת - השווי כפי שנקבע בחוק זה;" ההגדרות האמורות של המונחים "סכום השווי" בסעיף 85לפקודה ו"שווי" בחוק מס שבח זהות למעשה, לטענת ב"כ המערערת, למרות נסוחן השונה, ומן הדין לגרסתו לנקוט בשאלה שבפנינו באותה אמת- מידה בה מפורש ומיושם המונח המקביל בחוק מס שבח. אמת מידה זו, לטענתו, היא שרק "כאשר התמורה הקבועה בהסכם נופלת במידה ניכרת משווי השוק רשאי המנהל לבסס את השומה על שווי השוק" (מובאה זו בסיכומיו היא "מתוך ע"א 866/77, קמיר נ' מנהל מס שבח, מאוזכר ע"י רוסטוביץ, מס שבח מקרקעין מהדורה רביעית, עמ' 148", וראה גם מובאות מספרו של מחבר זה בעמ' 24ו- 25בסיכומי ב"כ המערערת). נראה לי שיש מקום לדחות טענה זו מכל וכל. אין להתעלם מכך שנקודת המוצא בשני החוקים האמורים היא שונה לחלוטין אף שבשניהם מדובר על הטלת מס על הרווח או השבח שמפיק הנישום כתוצאה מעלית ערכו של נכס שבבעלותו. בעוד שבחוק מס שבח מוטל המס על ההפרש שבין התמורה במכירה של נכס לבין מחיר רכישתו, הרי שבסעיף 85לפקודה מדובר על המס המתחייב בגין הרווח הרעיוני שיש ליחס לנישום לגבי נכס במצבים מסוימים. סביר על כן להניח, כאשר מדובר בחיוב במס שבח בגין מכירת נכס, שהתמורה שנתקבלה באותה מכירה משקפת את המציאות שעל פיה יקבע השבח שהופק במכירת הנכס, אלא אם כן מסתבר שהתמורה נתקבלה שלא בתום לב ו/או שקיימים יחסים מיוחדים בין המוכר והקונה. לא כך הוא מצב הדברים כאשר מדובר בנכס הנשאר בבעלות הנישום שיש לחייבו במס הכנסה בגלל המהפך גרידא שחל בסטטוס של הנכס בידי הנישום עצמו. בסיטואציה כזו הלא קיום "היחסים המיוחדים" הוא מצב נתון אפריורי, בבחינת אדם קרוב לעצמו מטבע בריתו. פשיטא שקיימת הצדקה, וכך גם לפי גישת המחוקק עצמו, למידה מסוימת של "חשדהו" בצד "כבדהו" כלפי הנישום בהערכת שווי של נכס שכאילו נמכר על ידו על פי הוראת המחוקק, אף כי לא הגיעה לידו כל תמורה עבורו. בשוותינו לנגד עינינו את השוני האמור בין מכירה בפועל לבין מכירה רעיונית, יש גם מקום, לדעתי, לאבחנה ביניהן במקרים בהם מתגלה פער במידה-שאינו-חורג-מתחום-הסביר בהערכת שווי הנכס ע"י הגורמים השונים: בעוד ש"פער סביר" אין בו כדי להצדיק התערבות של שלטונות המס לענין קביעת השווי במכירה לענין מס שבח, היינו שכף המאזניים במקרה כזה יכולה להיות מוטית במידה מסוימת לצד עמדת הנישום, בלא שיחויב במס על ההפרש הקיים לגרסת שלטונות המס הרי שלא כן הדבר בחיוב של מס הכנסה על הרווח הרעיוני המחושב לפי השווי של הנכס בעת שנוי צביונו בידי הנישום. כאן הגישה צריכה להיות יותר מאוזנת, והתוצאה מכך היא כי שווי הנכס יקבע על פי הראיות, גם כאשר הפער בין ההערכות המנוגדות אינו גדול והוא עדיין בתחום הסביר. 5) ההלכה הפסוקה היא כטענת ב"כ המשיב, עו"ד ליבנה, שאין בהוראת הסעיף 155לפקודה כדי להעביר אל המשיב את נטל הראיה, גם כאשר אין הוא חולק על נכונות ספרי החשבונות של הנישום מהבחינה הפנקסנית (ע"א 2/81שפירא נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד לח (2) 414, ע"א 59/87השקעות ותמלוגים בע"מ נ' פקיד השומה ת"א 1, פ"ד מד(1) 210). בפס"ד בע"א 59/87אף נקבע הדבר מפורשות לגבי שומה הנעשית לפי סעיף 85לפקודה בהתקיים הערכות מנוגדות של שמאים מטעם שני הצדדים. די בכך, כך נקבע, שעלה בידי המשיב "להצדיק" את החלטתו. הצדקה כזו קיימת במקרה שבפני על פי חוות דעתו של מר פישר. לגופו של ענין - לאחר שבחנתי את העדויות המפורטות של המומחים משני הצדדים - נראה לי שאף אם אין למצוא פגמים היורדים לשרשם של דברים בשקוליה של השמאית מטעם המערער לקביעת הערכת הנכס - נראה לי שיש להעדיף על פניה את שומתו של מר פישר, השמאי מטעם המשיב. בעדותו של האחרון ניתן למצוא, לדעתי, תשובות ראויות לפרכות שהעלה כלפיו ב"כ המערערת בחקירתו הנגדית. השומה תעשה על כן על יסוד קביעת השווי של הנכס ללא מע"מ בסכום השווה ל700, 499דולר, בהתאם לשער היציג של הדולר, במועד בו רואים הנכס כנמכר לצורך סעיף 85לפקודה (1.5.84). בהתחשב בגלגולי השומה ותקוניה, שעל המערערת היה להתמודד עימן, כמפורט לעיל, אני מחליט לזכות המשיב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך -.000, 1ש"ח בלבד.מלאי