המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") אשר קובעת: "המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת שמועד שונה להגשת ערעור. תקנה 126 לתקנות קובעת: "תקופת פגרה של בית הדין לא תבוא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית הדין או הרשם, אלא אם כן הורה בית הדין או הרשם, לפי הענין, אחרת." תקנות בית הדין לעבודה (פגרות), התשמ"ד-1984 קובעות כי פגרת הקיץ חלה מיום 20 ביולי עד יום 4 בספטמבר. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מניין ימי הפגרה בבית הדין לעבודה בערעור: לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע בתיק תע"א 3336/09 מיום 21.7.11 (השופטת יעל אנגלברג- שהם ונציגי הציבור מר אביתר כהן ומר משה עזרא). רקע וטענות הצדדים בבית הדין האזורי התבררה תביעתו של המשיב לשמירה על רציפות זכויות פנסיה בגין שתי תקופות עבודתו במבקשת; בית הדין קיבל את התביעה ומכאן הערעור. ביום 6.10.11 הגישה המבקשת הבקשה דנא בה ציינה כי בא כוחה נפל למשכב ובשל כך נמנע ממנה להגיש הערעור במועד. עוד ציינה המבקשת כי בא כוחה טיפל בעניין באופן אישי וכי המדובר באיחור של יומיים בלבד ועל כן לא התפתחה ציפיה לסופיות הדיון אצל המשיב. בנוסף, ציינה המבקשת כי סיכויי הערעור טובים וכי גישתו של בית דין זה אינה בוחנת בנוקשות טעות משרדית או נסיבות הקשורות בעו"ד מייצג. המשיב הגיב לבקשה וטען כי במשרדי ב"כ המבקשת מצויים שני עורכי דין והחתום על הודעת הערעור הינו עו"ד מימון אשר לגביו לא נטען כי חלה או כי נמנע ממנו להגיש הערעור במועד. עוד טען המשיב כי, בהתאם לפסיקת בית דין זה, אין בצירוף תעודת מחלה כדי להוות הוכחה שמצבו הרפואי של ב"כ המבקשת היה כזה שמנע ממנו להגיש ערעור ואף עיון בתעודת המחלה העלה כי המדובר בדלקת גרון וכי ב"כ המבקשת לא אושפז ואף לא זומן לביקורת חוזרת ומשכך - הרי שלא קמה מניעה מהגשת הערעור במועד או, לכל הפחות, לפנות למשיב ולבקש הסכמתו להארכת המועד. כן, ציין המשיב כי אין להסתפק באמירתה הסתמית של המבקשת כי סיכויי הערעור גבוהים וכי עיון בהודעת הערעור מעלה כי עיקרו בתקיפת קביעות עובדתיות של בית הדין קמר, קביעות, אשר ממעטת ערכאת הערעור מלהתערב בהן. עוד ציין המשיב כי עובדי המחלקה המשפטית במבקשת עבדו במהלך פגרת הקיץ ועל בידי המבקשת היה להגיש הערעור במועד או, לכל הפחות, להגיש בקשה להארכת המועד להגשתו. המבקשת, בתגובתה, טענה כי בתי הדין לעבודה גילו גמישות בפרשנות "טעם מיוחד" וכי במחלת בא כוחה היה כדי "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערעור ולא ניתן לדרוש הגשת הערעור בימי מחלתו. עוד ציינה המבקשת כי בא כוחה אינו שכיר בשירותיה וכי עו"ד מימון הינו יועצה המשפטי הראשי ועל כן נדרשה חתימתו על הודעת הערעור וכן כי במשרדו לא עובדים כעת שישה עורכי דין. כן ציינה המבקשת, כי לא נפגעה ציפיות המשיב לסופיות הדיון מאחר שכוונתה להגיש ערעור על פסק הדין פורסמה ברבים במסגרת תגובתה לכתבה אשר פורסמה במקומון בעניין ההליך המשפטי בבית הדין קמא ופסק הדין. בנוסף, ציינה המבקשת כי סיכויי הערעור הם גבוהים, באשר אינה חולקת על ממצאיו העובדתיים של בית הדין קמא אשר דחה את גרסת המשיב, אלא על הקביעה המשפטית כי תשלום פיצויי הפיטורין אינו מונע את צירוף הזכויות לפנסיה. דיון והכרעה המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") אשר קובעת: "המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת שמועד שונה להגשת ערעור. תקנה 126 לתקנות קובעת: "תקופת פגרה של בית הדין לא תבוא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית הדין או הרשם, אלא אם כן הורה בית הדין או הרשם, לפי הענין, אחרת." תקנות בית הדין לעבודה (פגרות), התשמ"ד-1984 קובעות כי פגרת הקיץ חלה מיום 20 ביולי עד יום 4 בספטמבר. נמצאנו, אם כן, כי משניתן פסק הדין במהלך פגרת בתי המשפט, הרי שהימים לערעור עליו נמנים מהיום הראשון שלאחר הפגרה, דהיינו 5.9.11 ועל כן מסתיימים ביום 4.10.11; משכך, הרי שהערעור הוגש באיחור. בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":  "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו". מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע: "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא". לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם: "...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת, מאליה טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה". במקרה דנן, ציינה המבקשת את מחלת בא כוחה כטעם לאיחור בהגשת הערעור; בהתאם לעקרונות המשפטיים, כאמור לעיל, מחלה יכולה להיחשב כ"אירוע בלתי צפוי"; עם זאת נציין, כי לא מקובלת עלינו טענת המבקשת כי שמו וחתימתו של עו"ד מימון הוספו לבקשתה וזאת על אף ש"ממילא גם עו"ד מימון לא יכול היה להגיש דבר שלא ידע שיש להגישו". לדעתנו, על עורך דין החתום על הודעת ערעור, לגלות בקיאות בתוכנה וכן על המועדים להגשתה ועל כן על עו"ד מימון, החתום אף הוא על הודעת הערעור היה להגישו במועד, או, לכל הפחות, להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערעור - תוך המועד להגשתו. יחד עם זאת, לא נצא ידי חובתנו מבלי לבדוק את סיכויי הערעור; במקרה דנן, מערערת המבקשת על קביעתו של בית כי תשלום פיצויי הפיטורין אינו מונע את צירוף הזכויות לפנסיה. מדובר בקביעה משפטית ,אשר יכול ויהיו לה פנים לכאן ולכאן. בנסיבות אלה,עיון בטענות המבקשת ובפסק דינו של בית הדין האזורי מעלה, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי לא ניתן לומר כי הערעור מופרך על פניו. סוף דבר סיכויי הערעור, העובדה כי המבקשת ציינה ברבים את רצונה לערער על פסק הדין וכן היותו של האיחור בהגשת הערעור בן יומיים בלבד, מביאים לגיבושו של "טעם מיוחד" ועל כן מתקבלת בזה הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.פגרהערעורבית הדין לעבודה