קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מע''מ על שכר טרחת עו"ד בתביעה ייצוגית: 1. בפניי בקשה לתיקון שכ"ט עו"ד אשר נפסק לב"כ המבקשת במסגרת פסק הדין שניתן ביום 10.6.2012. 2. בפסק הדין מיום 10.6.2012 נעתרתי לבקשתם המוסכמת של שני הצדדים להסתלקות המבקשת מן הבקשה לאישור התביעה כייצוגית ומן התביעה הייצוגית. 3. בבקשת ההסתלקות הגיע הצדדים להסכמה, לפיה, בין היתר, יומלץ על תשלום שכ"ט עו"ד לב"כ המבקשת בסכום של 95,000 ₪ בצירוף מע"מ. אולם, במסגרת פסק הדין עמדתי על כך, שהוראת תקנה 512(ג) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי על הסכום שנפסק כשכ"ט עו"ד "לא ייפסק ולא ייווסף לסכום שנקבע, כאמור, סכום השווה למס ערך מוסף". עוד הפניתי בסוגיה זו לדבריהם של כב' המשנה לנשיאה (בדימוס) א. ריבלין ושל כב' השופט ע. פוגלמן בע"א 3099/11 בוקאעי נ' אביטל (לא פורסם, 11.10.2011). לפיכך, קבעתי כי על הסכום שנפסק כשכ"ט עו"ד אין להוסיף מע"מ. 4. בבקשה המונחת עתה בפניי, טוען ב"כ המבקשת כי במסגרת ההסדר אליו הגיעו הצדדים, נקבע בהסכמת שני הצדדים, כי המשיבה תשלם שכ"ט עו"ד בסכום של 110,200 ₪, סכום המגלם שכ"ט עו"ד של 95,000 ₪ + מע"מ בשיעור 16%. לדברי ב"כ המבקשת, הסכום הנ"ל של 110,200 ₪ הוסכם והומלץ בהתחשב, בין היתר, בשעות העבודה הרבות שהשקיע ב"כ המבקשת, בשיקולי חיסכון במשאבי המשיבה, בכך שהתקיימה ישיבת קדם משפט, ובהתחשב בתועלת שהושגה עבור כלל לקוחות המשיבה, שיקולים שנתקבלו גם בפסק הדין. לטענת ב"כ המבקשת, עקב שגגה נרשם כי סכום שכ"ט עו"ד המומלץ הוא 95,000 ₪ בצירוף מע"מ, בעוד שהסכום שהיה אמור להירשם הוא: 110,200 ₪. על כן, עותר ב"כ המבקשת לכך שיתוקן פסק הדין מיום 10.6.2012, כך שהסכום שייקבע כשכ"ט עו"ד יהא 110,200 ₪ במקום 95,000 ₪. עוד מציין ב"כ המבקשת כי המשיבה אינה מתנגדת לתיקון הסכום אשר נפסק כשכ"ט עו"ד. 5. לאחר ששקלתי בדבר, סבורני כי דין הבקשה להידחות. כפי שציינתי בפסק הדין, קובע סעיף 16(א) של חוק תובענות ייצוגיות, כי בא כוח מבקש בבקשת הסתלקות מן הבקשה לאישור תובענה כייצוגית "לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט" (ההדגשה שלי - י.ג.). מכאן, שרשאי בית המשפט לפסוק שכ"ט עו"ד לבא כוח המבקש אף כאשר מוגשת בקשת הסתלקות, כאשר הקריטריונים לקביעת שכ"ט עו"ד קבועים בסעיף 23(ב) של חוק תובענות ייצוגיות. חוק תובענות ייצוגיות אמנם אינו מתייחס לאפשרות בה הצדדים יסכימו על שכר טרחה מומלץ כאשר מבוקשת הסתלקות מבקשת האישור, אולם בעניין זה ניתן ללמוד מן האמור בחוק בנוגע להסדר פשרה, אשר לגביו נקבע בסעיף 18(ז) של חוק תובענות ייצוגיות: ” הסדר פשרה לא יכלול - ... (2) הוראה בדבר תשלום גמול למבקש או לתובע המייצג, או שכר טרחה לבא כוח מייצג, ואולם הצדדים רשאים להגיש לבית המשפט המלצה מוסכמת לענין תשלום גמול ושכר טרחה כאמור, לרבות שיעורו ותנאיו; הוגשה המלצה מוסכמת כאמור, ייכללו פרטיה בהודעה כאמור בסעיף קטן (ג).“ סעיף 19(ו) של החוק, קובע: ”אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי הענין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לענין זה.“ (ההדגשה שלי - י.ג.) דהיינו, המלצתם של הצדדים בעניין שיעור הגמול ושכ"ט עו"ד הינה אך בגדר המלצה בה רשאי להתחשב בית המשפט. 6. בת"צ (מחוזי מרכז) 14543-05-09‏ לוי נ' קסטל הפצת כרטיסים (לא פורסם, 20.6.2010), הגישו הצדדים בקשה מוסכמת בדבר הסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית, כשהם מתנים את אישור הבקשה המוסכמת בדבר ההסתלקות בהסכמת בית המשפט להמלצת הצדדים בדבר גמול למבקש ושכר טרחת עורך דין לבא כוחו. כב' השופטת א. שטמר כתבה שם בהחלטתה (בפיסקה 3): ” בקשה כזו מנוגדת לרוחו של חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, שלפיו אף בהסדר פשרה לא תהווה הצעת הצדדים לגמול ולשכר טרחה אלא המלצה בלבד (סעיף 18(ז)(2) בחוק), כאשר מראש הנחת העבודה היתה שהמלצה זו לא תהווה חלק מהסדר הפשרה. לא כל שכן בסעיף 16 בחוק, שענינו הסתלקות מתובענה ייצוגית, שאין בו התיחסות לשאלת הגמול ושכר הטרחה, כנראה משום שנקודת המוצא היתה שהסתלקות תהא בלא תמורה.“ בסופו של דבר, כב' השופטת א. שטמר אישרה את הסדר ההסתלקות, ואולם היא הפחיתה את הסכומים ששולמו כגמול למבקש ושכ"ט עו"ד לבא כוחו. 7. כמו כן, במרבית המקרים בהם הומלץ בהסדר הסתלקות על סכומים גבוהים, לא נעתרו לכך בתי המשפט, וזאת כפי שעמד על כך עו"ד ר. עדיני במאמרו (ר. עדיני, "גם זו דרך לסיים - על הסדרי הסתלקות בתובענה ייצוגית", עתיד להתפרסם ב-פרקליט נב(1) 3 (2012), בעמ' 41 (זמין לצפיה באתר: )): ”מספר המקרים שבהם אישרו בתי המשפט את המלצות הצדדים לתשלום סכומים גבוהים בגין גמול ושכ"ט, הוא קטן יחסית: רק בכ-5% מהסדרי ההסתלקות, שבדקנו, אישר בית המשפט סכומים העולים על 120,000 ש"ח עבור התובע המסתלק ובא כוחו.“ עוד כותב עוה"ד ר. עדיני במאמרו (שם, בעמ' 37): ”לא אחת מוצא בית המשפט לנכון להתערב בהסכמת הצדדים, וזאת כחריג לכלל הנוהג באשר להסכמות הצדדים לעניין הוצאות. בתביעות ייצוגיות, בשל אופיו המיוחד של ההליך והצורך לשמור הן על האינטרס הציבורי והן על כך שלא תהיה תמורה מוסווית או פרטית רק לתובע המייצג ולבא כוחו, בתי המשפט לא מהססים להתערב בהסכמות, ולהפחית במידה ניכרת מהסכומים המומלצים.“ עו"ד ר. עדיני כותב במאמרו כי מבדיקה שערך עולה כי ב-33% מבקשות ההסתלקות בהן התבקשה פסיקת גמול או שכר טרחה - מצא בית המשפט לנכון להתערב ולהפחית את הסכומים שנתבקשו (שם, בעמ' 31). 8. במקרה שבפנינו ציינתי בפיסקה י"ב של פסק הדין: ”באשר לשיעור הגמול ושכר הטרחה המומלצים: בשים לב לשלב בו מצוי תיק זה, דהיינו, לאחר קיומה של ישיבת קדם משפט ובטרם הוגשה תגובת המשיבה, ניתן לומר כי סכום שכר הטרחה הוא על הצד הגבוה, ואולם לא ראיתי מקום להתערב בסכומים עליהם המליצו הצדדים, וזאת היות וגילוי הליקויים על-ידי המבקשת, הביא, בסופו של יום, לתיקונם של ליקויים אלה, דבר שהביא תועלת לכלל ציבור לקוחותיה של המשיבה.“ (ההדגשה שלי - י.ג.) דהיינו, בפסק הדין סברתי כי נוכח הנסיבות שבהליך זה, לפיהן תיקנה המשיבה את הליקויים, דבר שהביא תועלת לציבור לקוחותיה, ראוי לאשר שכ"ט עו"ד בשיעור 95,000 ₪, על אף שסכום זה הוא על הצד הגבוה. אולם, איני סבור שיש לחרוג מסכום זה ולאשר שכ"ט עו"ד בסכום של 110,200 ₪, סכום המגלם שכ"ט עו"ד של 95,000 ₪ ומע"מ בשיעור 16%. 9. נוכח השיקולים המפורטים לעיל, סבורני כי דין הבקשה להידחות, וכך אני מחליט. אין צו להוצאות.מיסיםתביעה ייצוגיתשכר טרחהמע"מ (מס ערך מוסף)