מעבר דייר מוגן לבית אבות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פינוי דייר מוגן שעבר לבית אבות: ס. הנשיא מ. סלוצקי: .1בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת דנון) שניתן בת.א. 9025/90בתאריך ה .13.10.92 המערערים הם בעלי בית ברחוב חרמון 9 בחיפה (להלן: הבית הנ"ל). המשיבה היא אשה קשישה שהיא כיום כבת 91שנים. המשיבה ובעלה המנוח התגוררו בדירה המצויה בבית הנ"ל, כדיירים מוגנים משך של כ- 60שנה. לאחר פטירת בעלה המשיכה המשיבה לגור בה לבדה. בשל חששותיה להשאר לבדה בדירה וקשיה להסתדר בעצמה, הציעו לה בנה ובתה, שתעבור לתקופת נסיון של שנתיים, לבית האבות הספרדי. המשיבה קיבלה הצעה זו ובינואר 1990עברה לשהות במחלקת הקשישים בבית האבות הנ"ל, בהשאירה את הדירה כשהיא מרוהטת ועקר חפציה מצויים בה, הדירה טופלה והוחזקה על ידי ילדיה. ב- 2.7.90במחצית השנה לאחר שהמשיבה עזבה את הדירה, הגישו המערערים תביעה לפנויה של המשיבה מהדירה, בעילת נטישה. בית משפט קמא דחה את תביעתם זו מטעמים שפרט בהרחבה בפסק דינו. .2בתיק שכירות 92/90ביקשה המשיבה ב- 14.11.90מבית הדין לשכירות, בהסתמך על סעיף 93לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב 1972(להלן: החוק הנ"ל) מתן פסק דין המרשה לדייר מוצע בשם אלוס אבנר לקבל את החזקה בדירה הנ"ל תמורת תשלום דמי מפתח בסך 500, 16דולרים, בהתאם לתצהירו מה-.31.10.90 בית משפט קמא החליט ב- 5.2.91לבקשת המשיבה על פי סעיף 100לחוק הנ"ל, כי הדיון בתביעת הפינוי ובקשת הרשום ידונו כאחד, והורה על העברת בקשת הרשות מבית הדין לשכירות לבית משפט השלום. בתאריך ה- 8.4.91הגישה המשיבה בתיק המרצה 6526/91בקשה לתיקון בקשת הרשות שתכנה החלפת הדיור המוצע, בגברות צפרירה וסיגלית בצלאל שהצהירו על נכונותן לשכור את הדירה הנ"ל תמורת תשלום בסך 000, 26דולרים בהתאם לתצהירן מה-2.4.91, וזאת לאחר שהדייר המוצע הקודם הודיע כי בשל התמשכות ההליך החליט לחזור בו מהצעתו לשכור את הדירה, וקנה דירה אחרת לעצמו (עמ' 4לרשומות). נוכח מצב דברים זה הודיע ב"כ המערערים לבית משפט בישיבה מה- 15.5.91(עמ' 2) כי: "למקרה ותדחה תביעתנו לפנוי אנו נסכים לבקשה לחלופי דייר כפי שנמצאת עכשיו בתיק למרות שאין לה יסוד, ונממש את זכות הקדימה שלנו, ונשלם לדיירת היוצאת את הסכום הנדרש בבקשה המקורית, וזאת בלי לפגוע בטענתנו..." לאור הצהרה זו נראה לבימ"ש קמא "כי אין מקום לדון בבקשת רשות לפי סעיף 93לחוק אלא יש לדון בשאלה האם בעל הבית רשאי לקבל את הדירה במחיר שהוצע ע"י אבנר אלוס ב- 31.10.90או במחיר שלטענת המבקשות מוצע היום על ידי דייר פוטנציאלי אחר, מאחר ואבנר אלוס חזר בו מהצעתו". בימ"ש קמא הסיק מהצהרת ב"כ המערערים כי המחלוקת "היחידה שבין הצדדים היתה באיזה מחיר רשאי בעל הבית לממש את זכותו לקבל את הדירה..." (ראה החלטה עמ' 3לרשומות). להשלמת התמונה ולאור החלטת בימ"ש קמא הגישה המשיבה ב-26.5.91, לאחר ששלחה ב- 23.5.93למערערים את תצהירו של הדייר המוצע החדש, בתיק המר' 9926/91בקשה לחלוקת דמי המפתח המוצעים בין המשיבה - כדיירת יוצאת, לבין המערערים - כבעלי הבית שהביעו רצונם להחזיר לעצמם את החזקה בדירה הנ"ל. .3בית משפט קמא בהסתמכו על עדותה של הגב' צפרירה בצלאל, שהיתה אמינה עליה, קבע כי דמי המפתח העשויים להנתן עבור העברת השכירות בדירה הנ"ל היא 000, 26דולר, כשחלקה של המשיבה בסכום זה הוא 334, 17דולר. בית משפט קמא החליט לדחות את תביעת הפנוי, לחייב את המערערים לשלם למשיבה כנגד פנוי הדירה הנ"ל את הסכום של 334, 17דולר בשווי שקלי תוך 30יום מיום מתן פסק הדין. על פסק דין זה הדוחה את תביעת הפנוי ומחייב את המערערים בתשלום דמי מפתח בשעור שנקבע נסב הערעור שבפנינו. .4הכלל הוא שהגנת החוק אינה פרשה על דייר של דירה שחדל להשתמש במושכר כבית מגורים. בעל הבית התובע פינוי בעילת נטישה חייב לשכנע את בית המשפט שהדייר נטש את הדירה לחלוטין בלא כונה לחזור אליה. כל ספק בענין זה אם נטש הדייר את הדירה אם לאו פועל לטובת הדייר. בע"א 669/91פסד כ"ו ע' 205בע' 206אמר כב' השופט ויתקון המנוח: "אוסיף שאני רחוק מלקבל את הטענה שבכל מקרה שאדם זקן עובר לבית אבות מן הדין לראות בכך, מיד, מעשה של נטישה. הכל תלוי בנסיבות ולא פעם קורה שתכנית כזאת מתבטלת בשל טעמים מטעמים שונים..." .5מהעובדות שהיו בפני הערכאה הראשונה עולה, לכאורה, כוונת המשיבה לראות בדירה הנ"ל את ביתה. המדובר הוא במשיבה שגילה גבוה, שהתגוררה ערירית בדירה שהסכימה, לתקופת נסיון, לבדוק אפשרות לקליטתה בבית אבות. המשיבה השאירה בדירה את עקר חפציה ורהיטיה והמשיכה להציע את דמי השכירות החלים, ואף דאגה לתחזוקה נאותה ושוטפת של הדירה. נסיבות גלויות אלה המצביעות על כוונת המשיבה להמשיך ולראות את הדירה הנ"ל כביתה, מחזקים את ההנחה כי לא בשלה בליבה הכוונה לעבר למקום אחר ולנטוש את הדירה. יצוין כי מחות דעתו הרפואית של פרופ' פילר שבדק את המשיבה ב-7.6.91 ומעדותו ע' 25ואילך עולה, כי היא יכולה להתגורר גם בדירתה כשהיא נעזרת בנהול משק ביתה שאין היא מסוגלת לנהל. המדובר הוא בעזרה בקניות, בשול, כביסה, נהול חשבונות, נקיון הדירה וכו'. מצבה הבריאותי לא דרש השגחה רפואית ומצבה התפקודי לא הצריך עזרה מקצועית של אחות מוסמכת או מעשית או של אדם המוסמך בסיעוד, (ראה גם עדות מנהל בית האבות עמ' 25וכן עדות דר' לוינסון - רופאת בית האבות - עמ' 11ואילך). זאת ועוד, הלכה פסיקה היא בע"א 300/91פ"ד כ"ו כרך 2ע' 796כ"ג 801א כי: "... כדי לזכות כדין על סמך עילת נטישה חייב המשכיר להזדין בסבלנות ולחכות פרק זמן מספיק לפני שהוא מגיש את תביעתו, כי הרי אורך הזמן שבו אין הדייר מחזיק במושכר היא אחת מהראיות החשובות על כוונת הנטישה." במקרה שבפנינו הזדרזו המערערים בהגשת התביעה כעבור מחצית השנה שאין די בה בנסיבות מקרה זה להצביע על כוונת נטישה. דעתי היא שאין עלינו להתערב בקביעת בית משפט קמא כי לא הוכח שהמשיבה נטשה את הדירה הנ"ל, ובדין דחה את תביעת הפנוי בעילה זו. אין לקבל את הטענה כי יש לראות בנקיטת הליכים לקבלת דמי מפתח מצד דייר ראיה לענין הנטישה. הכלל הוא כי "דייר יוצא הפותח בהליכים לפי חוק דמי מפתח וממשיך בהם עד שהשיג הרשאה, אין נטישתו שוללת את זכויותיו לפי החוק הזה..." כאמור בע.א. 404/61פסד ט"ז ע' 347, לא כל שכן כשמדובר בדייר שלא הוכחה נטישתו את המושכר. .5מטרת התצהירים הנדרשים על פי החוק הנ"ל לענין דמי מפתח הם להעמיד את בעל הבית על העובדות החשובות, אותן עליו לשקול לצורך החלטתו אם להסכים להעברת המושכר לדייר מוצע או להחזיר את המושכר להחזקתו ולשלם לדייר היוצא את חלקו בדמי מפתח. כשהצהיר ב"כ המערערים שיש בדעת מרשו להחזיר לעצמו את החזקה במושכר היו בפניו שני תצהירים של דיירים מוצעים אחד שבוטל והאחר שבתוקף. ב"כ המערערים ייחד את הסכמת מרשיו להחזרת הדירה הנ"ל לעצמו לסכום דמי המפתח שבוטל על ידי הדייר המוצע, ורשאי דייר מוצע לחזור בו מהצעתו על פי סעיף 105לחוק הנ"ל. החיוב של בעל הבית לשלם דמי מפתח קם על ידי תשובתו, שיש בדעתו להחזיר לעצמו את החזקה במושכר, וכי הוא מסכים לסכום דמי המפתח ולחלוקתם כפי שהציע הדייר המוצע בהצהרתו. קבלת הצעת הדייר מחייבת את הדייר היוצא בפינוי הדירה כאמור בסעיף 87(א) לחוק הנ"ל. משהצהיר ב"כ המערערים שיש בדעת מרשו להחזיר לעצמו את החזקה במושכר וכי הם מסכימים לסכום דמי המפתח שהציע הדייר המוצע הראשון שחזר בו, ממילא שחלקו על זכותה של המשיבה לדמי המפתח בשעור שהוצע בתצהיר הדייר המוצע החדש שהיה אותה עת לפניהם, והעמיד בכך את הענין לפסיקת בית המשפט במסגרת הליך זה. בנקיטת עמדה זו, שהמערערים מצהירים שבדעתם להחזיר את הדירה הנ"ל לעצמם כשהם מודעים בעת נקיטת עמדתם לתצהיר הדייר המוצע התקף, יש משום ויתור מצדם על זכותם לקיים הצעדים הפורמליים המקדימים. לענין המועדים שקובע החוק הנ"ל, ונקיטת עמדה לגופו של ענין החולקת על שעור דמי המפתח שהוצע בתצהיר החדש והתקף שהיה בפניהם, במצב דברים זה נסב למעשה הדיון בשאלת שעור דמי המפתח שיש לשלמם וכיצד לחלקו. בית משפט קמא קבע כי הצעת הדייר המוצע האחרונה המאוחרת בזמן שהיתה ההצעה האקטואלית שעמדה באותו שלב על הפרק, "היא המשקפת את הערך האמיתי של המושכר" ולא מצאתי בטעונו של ב"כ המערער עילה שלא לקבל עמדתו זו. .6דעתי היא שיש לדחות את הערעור ולחייב את המערערים לשלם למשיבה את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 500, 1ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשנ"א - 1961, החל מיום מתן פסה"ד ועד לתשלום בפועל. ניתן היום 3/10/93 מ. סלוצקי, סגן נשיא י. מרגלית - נשיא אני מסכים. י. מרגלית, נשיא ד"ר ד. ביין - שופט אני מסכים. ד"ר ד. ביין, שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' ס. הנשיא מ. סלוצקי. ניתן היום 3/10/93 י. מרגלית - נשיא מ. סלוצקי - ס. נשיא ד"ר ד. ביין - שופטמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)בית אבות