מענק מביטוח לאומי לרכישת מזגן

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מענק מביטוח לאומי לרכישת מזגן: 1) לפנינו תביעה לחייב הנתבע כדלהלן: א. מענק לתובע לרכישת מזגן והתקנתו, בסכום של -. 15000ש"ח. ב. קצבה מיוחדת לתובע לפי תקנה 10(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקצבה מיוחדת לנכים), תשנ"ה-1965, (להלן "התקנות"). 2) בכתב ההגנה הוכחשו טענות התובע, נטען שלא התמלאו תנאי תקנה 10(ג) לתקנות למתן מענק, ולענין התקנת מזגן, התובע קבל המקסימום המגיע לפי התקנות. 3) במהלך הדיון הסכימו ב"כ הצדדים שהסכומים ופסק הדין יהיו רק לגבי הקצבה המיוחדת, ואילו לענין שיפוץ הדירה לצורך התקנת מזגן תוגש בקשה נפרדת. 4) להלן טענות ב"כ התובע בסיכומיה: א. התובע נכה עבודה בשיעור %.100 ב. הנתבע אישר לתובע קצבה מיוחדת לפי תקנה 10(ב). ג. תביעתו של התובע היא לקצבה מיוחדת לפי תקנה 10(ג) - בהיותו זקוק בקביעות להסעות שלא בתחבורה ציבורית. ד. התובע הסביר בתצהירו מדוע אינו מסוגל לנסוע באוטובוס. התובע לא נחקר כלל בחקירה נגדית על הסעיפים שפורטו בסיכומי ב"כ התובעת. הוא נחקר אך ורק לגבי תלותו בזולת, אולם לא נחקר לגבי הליקויים המונעים ממנו לנסוע בתחבורה ציבורית. ה. בסיפא של סע' 1לתעודת עובד הצבור סע' 1(ג) - מציין העד כי התובע איננו זקוק לנסיעות בקביעות כיוון שאינו עובד. בעדותו הסביר מר מטאנס כי מי שאיננו עובד אינו זקוק לנסיעות בקביעות, אלא אם הוא נמצא בהליכי שיקום במרכז שיקום, או בעבודה התנדבותית או עובד במשקם, או הגיש לנתבע תכנית מוסכמת ומקובלת לעבודה והסעות מיוחדות בצורה קבועה. העד הסביר כי האמור לעיל רשום בחוק וגם רשום בהנחיות הפנימיות (נ/2). יש להדגיש כי בעיון בתקנות אנו מוצאים את תקנה 10(ד) הקובעת: "קבע פקיד השיקום כי לצורך שיקומו המקצועי או הבטחת עיסוקו של הנכה יש צורך בכיסוי הוצאות מיוחדות קבועות עקב נכותו של הנכה, תשולם לנכה קצבה מיוחדת לכיסוי הוצאות אלה." תקנה 10(ד) מתאימה, אכן, לעדותו של מר מטאנס כמצויין בסע' 11לסיכום טענותיי לעיל. תקנה, 10(ג) אינה מתנה היזקקות בקביעות בהסעות שלא בתחבורה ציבורית רק למי שעובד או למי שנמצא בתכנית שיקום או מתנדב. ו. הנחיות של מח' השיקום - נ/ 2לא נאמר בשום מקום שרק נכה עובד או נמצא במסגרת שיקומית או התנדבותית - יהיה זכאי לקצבה מיוחדת לפי תקנה 10(ג). ז. מהאמור לעיל עולה כי התובע הוכיח את תביעתו. הוא איננו יכול לנסוע כלל בתחבורה ציבורית והוא זקוק בקביעות בכל נסיעותיו להסעה שלא בתחבורה ציבורית 5) להלן טענות ב"כ הנתבע בסיכומיה: א. בתצהירו מנה התובע את הסיבות המונעות ממנו לנסוע באוטובוס. ב. התובע לא הוכיח שאינו מסוגל לעלות לאוטובוס. גם יתר הטענות לגבי נסיעות באוטובוס אינן מדוייקות. בעניינים אלה מופנית תשומת לביו של כב. בית הדין כי באוטובוס הוקצו מקומות ישיבה מיוחדים לנכים. לא ברור מה השוני בין "טילטולים" של נסיעה באוטובוס ו"טילטולים" שבנסיעה במכונית. אדרבה, יש סבירות שנסיעה במכונית מורגשת יותר מנסיעה ברכב גדול כאוטובוס, אך אם רצונו של התובע לנסוע במכונית הוא יכול לעשות זאת במונית שרות. גם הטענה שנסיעה באוטובוס "עלולה לגרום" להיפרדות שקית השתן היא טענה סתמית והיפוטטית. אם התובע מסוגל ללכת עם השקית כיצד ניתן לטעון כי השקית "עלולה לגרום להיפרדות" שעה שהתובע יושב באוטובוס במושב המיועד לנכים? ג. בענייננו הנתבע הלך מעבר לכך והעניק - כאמור לעיל, קיצבה עפ"י ההגדרה "זקוק למידה רב" וזאת למרות שגם לטענת התובע"... התרופות נשלחות הביתה מדי חודש. מדי פעם אני מבקר במרפאה עם אשתי ולפעמים קוראים לרופא הביתה. אני לא עובד בכלל" (רא' עמ. 5לפרוט.), היינו - בנסיבות אלה קביעתו של הנתבע מיטיבה עם התובע. ד. במהלך החקירה הנגדית של פקיד שיקום הלה טען כי התובע לא הגיש למוסד תוכנית להסעות מיוחדות המתבצעות בקביעות, וכי הואיל והתובע לא עובד אינו זקוק בקביעות להסעות. לטענת ב"כ התובע רק תק. 10ד' מתאימה לעדותו של פקיד שיקום, אך טענה כאמור בטעות יסודה. ת' 10(ד) לא מתייחסת בכלל להסעות. ה. בענייננו יש לפרש את המונח "בקביעות" גם בהתייחסות למונח "במידה רבה". בנוסף, יש לבחון את טענת התובע עפ"י תכליתן של התקנות ו"מנוסחה של התקנה עולה כי תכליתה הינה - השתתפות בהוצאות המיוחדות הנגרמות לנכה, שעקב נכותו נזקק לפחות במידה רבה להסעות שלא בתחבורה ציבורית " [ר' סעיף 4(ב) לפסה"ד דב"ע נו/50- 0הנ"ל] כיצד יכול המוסד להשתתף בהוצאות שלא הוכחו. התובע לא הגיש תוכנית של הסעות קבועות כפי שנדרש בתק. 6(2) לתקנות וגם לא עשה כן בפני בית הדין, לא עשה כן מהסיבה הפשוטה שאינו זקוק להסעות "בקביעות" שלא בתחבורה ציבורית. 6) א. התקנות הנוגעות לענינינו הנן החלופות של תקנה 10לתקנות, לצורכי נוחות יצוטטו כדלהלן: "א) נכה, שעקב נכותו זקוק לעזרה בביצוע פעולות יום יום, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השוו ל-% 20מהקיצבה המיוחדת המקסימלית. (ב) נכה, שעקב נכותו תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היום יום, זקוק להשגחה או להסעות שלא בתחבורה ציבורית במידה רבה, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל-% 40מהקיצבה המיוחדת המקסימלית. (ג) נכה, שעקב נכותו תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע כל פעולות היום יום או הזקוק להשגחה מתמדת או הזקוק בקביעות להסעות שלא בתחבורה ציבורית, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל-% 60מהקיצבה המיוחדת המקסימלית. (ד) נכה שעקב נכותו תלוי לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע כל פעולות היום יום זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה לקיצבה המיוחדת המקסימלית." ב. אין מחלוקת לגבי נכותו של התובע ומוגבלתו, הדבר תואר היטב בתצהיר ועל כך אין חולק (אה סעיפים 4, 5לתצהיר). כמו כן אין מחלוקת שאין לתובע שליטה על שתן, והוא מסתובב עם שקית שתן. ג. אין חולק שעל פי המתואר לעיל, ועדות התובע בפנינו אין הוא יכול לעשות שימוש בתחבורה ציבורית כלל. ד. יש לדחות טענת ב"כ הנתבע כי על התובע להמציא לנתבע תכנית הסעות, אין צורך בכך, לא ניתן ללמוד זאת מהתקנות. כל מה שיש להוכיח אם הנכה זקוק בקביעות להסעות, שלא בתחבורה ציבורית, דהיינו, כל אימת שיוצא מביתו הוא אינו יכול לעשות שימוש בתחבורה ציבורית, ובנסיבות כפי שתוארו בפנינו אין ספק שהתובע הרים הנטל המוטל עליו. ה. הטענה כי בתחבורה ציבורית יש מקום לנכים דינה להדחות, מהטעם, שיש לנו ספיקות אם המקומות השמורים לנכים, מתאימים לנכים המסתובבים עם שקית שתן היכולה להפרד עקב פעולה פתאומית או אחרת של נהג או תנועה של נוסע. אף אם המקומות לנכים מתאימים גם לנכים אלה, ספק אם נכה כאמור ירצה להסתכן ולעשות שימוש בתחבורה ציבורית או במונית שירות, עם מוגבלותו. נוסיף, שהשימוש בתחבורה ציבורית או במונית שירות, אינו מצטמצם אך ורק במושבים שהוקצו לנכים, יש להתייחס גם לצורך להגיע לתחנת האוטובוס, להמתין עד שהאוטובוס יגיע, להצטופף עם הקהל הממתין בתחנה וכד', איננו סבורים שמצבו של התובע מאפשר שימוש בתחבורה ציבורית. ו. ההבחנה אותה עושה ב"כ הנתבע בין "במידה רבה" שבתקנה 10(ב) לב"קביעות" שבתקנה 10(ג), אינה במקומה, כאילו המונח בקביעות דורש תכנית מוגדרת מראש של נסיעות. לא נראה לנו שכך יש להבין או לפרש התקנות, או שזאת תכליתן. כפי שצוין לעיל המונח ב"קביעות" מצביע על כך שלא ניתן לעשות כלל שימוש בתחבורה ציבורית, ואילו המונח "במידה רבה" מצביע על כך שבמרבית המקרים לא עושים שימוש בתחבורה ציבורית אך ישנם מקרים שכן עושים שימוש בתחבורה ציבורית. ז. ב"כ הנתבע מפנה לאבן שושן, להגדרת המונח "בקביעות" ושם אחת ההגדרות מתייחסת לאופן קבוע, בזמנים מיועדים מראש, בעוד שההגדרות האחרות מתיחסות למצב תמידי, קבוע, להבדיל מזמני או ארעי. בנסיבות תיק זה ההגדרות המתייחסות למצב תמידי, קבוע, מתאימות לענין. ח. כפי שציינו לעיל, ולאור התרשמותינו ממצבו של התובע, תקנה 10(ג) מתאימה ליישום בנסיבות הענין. ט. ההפניה לפסק הדין שצורף לסיכומי ב"כ הנתבע אינו לענין, הואיל ומדובר בפסק הדין הדן בענינו של תובע בעל רכב. אף אם נתעלם מהעובדה שבפסק הדין הנ"ל מדובר בתובע בעל רכב, הרי עיון באמור בסעיף 4(א)(ב) לפסק הדין מלמד שיש לבחון תכלית התקנה, ומתכלית התקנה לא עולה כי יש לשלול מהתובע הגמלה לפי התקנה, בענין זה ראוי להפנות לסעיף 4(ה) לפסק הדין הקובע באמרת אגב נסיבות בהן חסר רכב יכול לתבוע קצבה מיוחדת, ואין בסעיף כל אזכור לענין הגשת תכנית לנסיעות. י. בהשלמת סיכומיה מפנה ב"כ הנתבע לתקנה 6(2) לתקנות ולפיה רוצה ללמוד שיש צורך בהגשת תכנית של הסעות קבועות, דינה של הטענה להדחות מהטעם שתקנה זאת עוסקת בתביעה למענק או קצבה מיוחדת על פי סעיף 69לחוק, השונה מעניננו. בנוסף, לא ניתן ללמוד מהתקנה כי ענינה נוגע לתקנה 10(ג) אלא לתקנה 2(א)(2) לתקנות, וההבדל רב. 7) בהתייחס לאמור לעיל, יש לחייב הנתבע לשלם לתובע קצבה מיוחדת לפי תקנה 10(ג) לתקנות, החל מיום 12.12.94, מועד הגשת הבקשה למל"ל. ניתן היום 15.2.97 בהעדר - לשלוח לב"כ הצדדים פס"ד בדואר. 8) כל צד רשאי להגיש ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30יום מקבלת פסק הדין. מענקמזגןביטוח לאומי