קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מתן שיק ללא כיסוי לקזינו: השופט א. ריבלין: .1המשיבה, חברת מרינה שיפינג ליין בע"מ, מפעילה בית הימורים (קאזינו) על סיפון ספינה היוצאת מאילת וחוזרת אליה. ההימורים מתקיימים בעת שהספינה יוצאת אל מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל, זאת על מנת שלא ליפול בתחום האיסור החוקי לערוך הגרלות והימורים, שלא כדין, בשטח מדינת ישראל. המערער השתתף במשחקי הימורים על סיפון האוניה במשך תקופה ממושכת. בשנת 1988הוא פגש, לטענתו, על החוף, את איש יחסי הציבור של החברה המשיבה ובעקבות הפגישה חזר להמר על סיפון האוניה. לטענת המערער הוא נעתר בכך להצעת נציג המשיבה בשל שקיווה כי יוכל כך לנסות ולהשיב לעצמו את שהפסיד בתקופות קודמות. בידי המערער לא היה כסף מזומן לרכישת אסימוני משחק והוא מסר לידי נציג המשיבה, עוד בהיותו על חוף אילת, שלושה שיקים בסכום כולל של 000, 12ש"ח, במחיר רכישת אסימונים למשחק. מקצת מן הנזקים נמשכו למועדים מאוחרים יותר. כשבא לבית ההימורים קיבל המשיב לידיו אסימונים במחיר הנקוב בשיקים, ועשה בהם שימוש למשחקי ההימורים. לאחר שחזר וירד אל החוף הורה המערער לבנק, שעליו נמשכו השיקים, שלא לכבדם. השיקים הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל של בית משפט השלום באילת. .2המערער טען בבית משפט השלום כי אין הוא חייב בפרעון השיקים בשל שהם נמסרו "בקשר עם חוזה בלתי חוקי ו/או חוזה הסותר את תקנת הציבור" וכי מכל מקום אין בית המשפט צריך לאכוף את פרעונם בשל "שנמסרו בקשר של חוזה של משחק, הגרלה או הימור". טענות אלה נדחו כולן על ידי בית משפט השלום באילת שחייב את המערער לשלם למשיבה את הסכומים הנקובים בשיקים האמורים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בית המשפט קבע כי "עילת התביעה שבפני אינה עילה שיטרית בלבד וככזו אין לי להיזקק כלל לשאלת מהות העסקה ותוכנה". על החלטה זו משיג המערער כאן. המערער סבור כי במהלך המשפט הוכחו, בדרך של הסכמה דיונית, העובדות הנוגעות לעסקת היסוד, וממילא היה על בית המשפט לחתוך את הדין על פיהן. .3אין מחלוקת כי החוק בישראל אוסר ניהול משחקי הימורים מסויימים בלא היתר, אין גם מחלוקת, בין הצדדים, מאידך גיסא, כי משחק ההימורים נשוא המשפט הזה נערך מחוץ לגבולות ישראל וכי לא נערך בתחומיה של מדינה אחרת. עם זאת, מבחינת הדין החל על התביעה השיטרית, אין חשיבות לעובדה שהשטר ניתן בהקשר לחוזה שנתקיים מחוץ לגבולות המדינה. משנמשכו השיקים בישראל ומשהתביעה נסמכת על העילה השיטרית יחולו עליה דיני השטרות בישראל. לפיכך, מן הצורך לבחון שתיים אלה: האם אכן התמורה שניתנה לשיקים נשוא הערעור היא "בלתי חוקית", ואם לאו - האם יש בהוראות החוק כאן לגרוע מן התביעה השיטרית. .4סעיף 30לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973(להלן: חוק החוזים) קובע כי: "חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור, - בטל". כאמור, אין מחלוקת כי ניהול המשחקים על סיפון האוניה של המשיבה לא נפל ברשתו של חוק העונשין בישראל בכל הנוגע להוראות המתייחסות לעריכת משחקי הימורים. אין גם מקום לקביעה כי ההסכם שנכרת בין המערער למשיבה, כשלעצמו, נגוע בפסלות מוסרית או סותר את תקנת הציבור כמשמעות המושגים האלה בסעיף 30לחוק החוזים. האיסור לעסוק בהימורים, גם בתחומי מדינת ישראל, אינו איסור מוחלט והוא בטל מקום בו ניתן היתר מוקדם של שר האוצר לעריכת המשחק או ההגרלה. עצם קיומה של האפשרות הזו לקבלת היתר נוטלת מחוזה ההימורים את תווית הפסול שמחמת תקנת הציבור. ראה בעניין זה החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' הנשיא וינוגרד) (ת"א) 996/95baygreata& casino inchotelנגד מרדכי זיפר (טרם פורסם). .5ואכן, המחוקק בחר לייחד הוראה נפרדת ושונה בכל הנוגע לתקפותם של חוזי משחק, הגרלה או הימור שאינם נגועים בפסלות מפורשת. הוראה זו מצויה בסעיף 32לחוק החוזים (החלק הכללי) הקובע כי "חוזה של משחק, הגרלה או הימור שלפיו עשוי צד לזכות בטובת הנאה והזכיה תלויה בגורל, בניחוש או באירוע מקרי יותר מאשר בהבנה או ביכולת, אינו עילה לאכיפה או לפיצויים". על מעמדו של חוזה ההימורים שאינו "בלתי חוקי" עומדים המלומדים ד' פרידמן ונ' כהן בספרם - חוזים, חלק א', הוצאת אבירם, בעמ' 350: "חוזה הימורים שבמסגרת סעיף 32(א) אינו בגדרו של חוזה בלתי שפיט. הוא גם אינו בגדר קטגוריית אי החוקיות. מבחינת תוצאותיו המשפטיות זהו חוזה שקיומו מותר., משום כך שונה הוא מחוזה בלתי חוקי; אך זהו חוזה שניתן גם לא לקיימו, לא רק בכך שלמתקשר יש כוח שלא לקיימו (אי היותו כפוף לסעד האכיפה), אלא גם חסינות בשל אי קיומו (אי היותו כפוף לפיצויים), ומבחינה זו קרוב הוא לחוזה בלתי שפיט. ניתן לכנותו חוזה "רופף". חוזה ההימורים הרופף נמצא על גבול אי החוקיות אולם חוק החוזים לא התייחס אליו כאל חוזה פסול. הוא ייחד לחוזה מסוג זה הסדר נפרד, שבמידת מה מקנה לו עדיפות על פני חוזה פסול". .6אולם מה דינו של מי שהפסיד בהימור ולא שילם לזוכה את הזכייה, אך נתן לזוכה התחייבות חדשה לשלם את חובו; האם נתונה ההתחייבות הזו, הנוספת, החדשה, לאכיפה ? על שאלה זו מציעים המחברים פרידמן וכהן להשיב בשלילה מן הטעם הבא: "חוזה הימורים הוא מלכתחילה חוזה פגום באופן מהותי, הוא בלתי אכיף באופן טבעי. ולפיכך ספק גדול הוא אם בכוחה של ההתחייבות הנוספת לטהר את מה שהוא פגום מטבעו. ההתחייבות הנוספת היא מעין שכפול של ההתחייבות המקורית, ואותו פגם שדבק במקורית מסתפח גם לנוספת". אפילו כך הדבר אין התשובה בהכרח דומה מקום בו עילת התביעה שוב אינה נסמכת על החוזה הבלתי אכיף ואף לא על חוזה נוסף שבא בנעליו כי עם על עילה שיטרית נפרדת. אכן, מקום בו ניתן השטר בעד תמורה לא חוקית עשויה עובדה זו לשמש הגנה בידיו של החייב על פי השטר. סעיף 28(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש] מלמד כי קבלת שטר בתמורה אי חוקית פוגמת בזכות קניינו של מסחר השטר. ממילא נמהלת אי החוקיות שבה נגועה התמורה שניתנה בעסקת היסוד אל תוך הזכות השיטרית. השופט זוסמן בספרו, דיני שטרות, במהדורה השישית, כותב כי "התמורה לשטר היא בלתי חוקית אם ניתן השטר בעבור התחייבות שאינה חוקית, או שניתן בתשלום מחיר שהיה מעל לזה הקבוע בחוק ... או שניתן לכיסוי חוב שמקורו בהימור.." (שם, בעמ' 279, הערה 134בנספח העדכון). בהקשר זה הוא סומך, בין היתר על ההלכה באנגליה. .7ואכן, באנגליה מנע הדין, במקורו, את האפשרות לתבוע על פי שטר שניתן בעקבות חוזה הימורים. אלא ששם היה זה חוזה הימורים שנאסר על פי הוראות סטטוטוריות. גם שם נסתמנה במהלך השנים, התמתנות בכל הנוגע לאיסור לגבות על פי שטר שניתן בהקשר לחוזה ההימורים: תחילה קבעו החוקים החרותים, מ- 1664ו1710, את בטלותו המוחלטת של כל שטר הניתן בתמורה לחוב הימורים. מאוחר יותר, בשנת 1835, הומרה בחוק חרות הבטלות המוחלטת בהוראה המשווה את תוקפם של הבטחונות ושל השטרות, אשר ניתנו בעקבות משחקי הימורים האסורים, לתוקפם של שטרות שניתנו בתמורה בלתי חוקית. בכך נתאפשרה הגביה של השטר בידיו של צד שלישי תמים שקיבל מצדו את השטר בתמורה חוקית ובתום לב. בשנות ה- 60של המאה הנוכחית הוכרה באנגליה חוקיותם של משחקי הימורים בתנאים מסויימים; שטרות שניתנו בהקשר לחוזי ההימורים האלה ניתנים מאז לאכיפה, בתנאים מסויימים. .8יתרה מכך, חוק ההימורים האנגלי מ- 1968(ה- gaming act) נותן תוקף מפורש, תוך התגברות על הוראות החוקים החרותים מן המאה ה- 19, לשיק שנתקבל בתמורה למזומנים או אסימוני משחק הניתנים בידי המהמר לצורך השתתפות במשחק. (סעיף 4לחוק מ- .1968) במילים אחרות: החוק באנגליה מבחין בין מי שנותן שיק לכיסוי הפסדיו כתוצאה ממשחקי ההימורים לבין מי שמציע שיק, בטרם משחק, לצורך רכישת אסימונים, שאז אין להבחין בינו לבין מי שרכש אסימונים בכסף מזומן. כשם שהאחרון אינו יכול לדרוש את כספו בחזרה כך אין הראשון יכול לדרוש את השיק שנתן בראש ובטרם משחק. אומנם החוק באנגליה מציע הבחנה בין שיק מיידי כזה לבין שיק שניתן למועד עתידי, אך ספק אם הבחנה נוספת זו ראויה לאימוץ. ההבחנה המהותית שם היא בין תשלום "דמי הכניסה", שאינו ניתן להחזר, לבין מימוש תוצאות חוזה המשחק, לאמור: אכיפת תוצאותיו. בית המשפט באנגליה הדגיש בפסיקתו את ההגיון הזה העומד מאחורי הוראת החוק, לאמור את ההבחנה שבין מתן שיק בתמורה מדוייקת לרכישת האסימונים הצריכים למשחק לבין מתן שיק מאוחר יותר בסכום שאינו זהה לסכום האסימונים או במועד שבו כבר ממומשות תוצאות המשחק: l.s gaz 81(1984) ladup v. Siu , C.a.283 .9התפתחות הדין באנגליה מצביעה, כאמור, על התמתנות המגמה לפסול תוקפו של שטר אשר ניתן להקלת גביית כספים המשתלמים בהקשר לעריכת משחק הימורים. ההכרה המתרחבת בתוקפו של השטר, תחילה במקרים בהם אין הוא בא לממש התחייבות כספית שבין המהמר לבין עורך המשחק, ומאוחר יותר גם במקרים מסויימים בהם השטר בא להקל על גביית חובו של המהמר עצמו משקפת רצון לאתר את נקודת האיזון בין הערכים המתחרים כאן. מן הצד האחד, מתקיימת הרתיעה מפני מתן סיוע משפטי לאכיפת חוזה ההימורים הבלתי מבוקר, הנגוע בתופעות חברתיות לא רצויות; מן הצד האחר מתקיימת רתיעה חמורה לא פחות מן התוצאה המאפשרת לחייב להשתחרר מהתחייבות שנטל על עצמו ואשר בקיומה הודה בעת שחתם על השטר. יחס אמביוולנטי זה לתביעתו של האוחז בשטר מחייב התייחסות נפרדת לכל מקרה על פי נסיבותיו המיוחדות. .10ובענייננו: השיקים אשר נמשכו על ידי המערער אינם נגועים בתמורה בלתי חוקית, מן הטעם שלא נועדו לרכישת אסימונים המשמשים למשחק בתחומי המדינה. הם גם לא ניתנו לצורך מימוש תוצאותיו של משחק ההימורים ולהקלת גביית מחיר ההפסדים שברגיל אינו נצפה מראש על ידי המהמר. השיקים באו להבטחת מחיר רכישתם של אסימונים בסכום המדוייק שהציב לעצמו המערער להשתמש בו במשחק. בנסיבות המקרה הזה. אין להרחיב את סייגי האכיפה הקבועים בחוק החוזים אל תחומי העילה השיטרית. לא פחות משדבק פגם חברתי בעצם חוזה ההימור, דבק פגם במי שטורח ויוצא להמר, מבקש לרכוש אסימוני משחק, מקבל אשראי לצורך כך אך נמנע מלקיים התחייבותו בתום המשחק. בנסיבות אלא הייתי מציע שלא להתערב בתוצאה העולה מהחלטת בית משפט השלום ולדחות את הערעור. הייתי מחייב את המערער לשאת בהוצאות הערעור בסך -.000, 3ש"ח + מע"מ. א. ריבלין שופט אני מסכים. לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט א. ריבלין. הימוריםשיקיםשיקים ללא כיסוי