נטל ההוכחה, מהי תקופת העבודה בה הועסק העובד ומהו גובה שכרו מוטל על העובד-התובע" (דב"ע נד/23- 3 חיים פרינץ - נתי גפן ואח’, פד"ע כו 547, 553). גם לעניין שעות נוספות קבע בית הדין הארצי לא אחת כי נטל הראיה מוטל על התובע. "התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב (דב"ע לב/32- 3 מרלן פרוימוביץ - בן-אדון פד"ע 39) אולם מקום עבודה שבו קיימת מסגרת שעות קבועה, ההנחה המשפטית היא שהעובד עבד אותן השעות, להוציא הפסקות העולות מעצם מהותו של מקום העבודה (דב"ע לז/1- 2 תופיק חלד מחמוד - דקל מרקט, פד"ע ח 343) הוא הדין בעובד המועסק בכל השבתות והחגים. במקרה זה אין צורך בפירוט באשר מספר השבתות והחגים עולה מן הלוח ואינו צריך ראיות (דב"ע לה/12- 2 עזבון המנוח שמואל נתן כהן - אטי רוזנהויזר, פד"ע ו 299); ##להלן פסק דין בנושא נטל ההוכחה שעות נוספות:## 1. התובע הגיש לבית הדין תביעה ובה ביקש לחייב את הנתבעת לשלם לו יתרת שכר עבודה בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת במהלך החודשים ספטמבר-אוקטובר 95, וגמול עבודה בשעות נוספות ובימי המנוחה השבועית בתקופת עבודתו זו. 2. הנתבעת הגישה כתב הגנה קצר ביותר, ובו הכחישה את כל האמור בכתב התביעה וטענה כי התובע לא הועסק על ידה, לא היה עובד שלה, לא קיבל שכר ממנה ולא היה לה כל קשר עימו. לפיכך ביקשה הנתבעת למחוק את התביעה נגדה בשל חוסר יריבות ובהעדר עילה. 3. בדיון המוקדם שהתקיים בבית הדין הוברר כי בתיק זה מתעוררת השאלה מי היה המעביד של התובע, היינו, האם קיימים יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבעת. לפיכך, הועבר התיק מהליך של דיון מהיר להליך של דיון רגיל על-פי סעיף 31(ה) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. 4. ואלה העובדות העולות מעדויות הצדדים ומחומר הראיות שהוצג לפני בית הדין: א. התובע עבד כשומר באתרי בניה שונים של הנתבעת, במשך שישה וחצי שבועות, במהלך החודשים ספטמבר-אוקטובר 95; ב. התובע התקבל לעבודה ע"י יאסר זרבני, שהינו עובד שכיר של הנתבעת; ג. לתובע ניתנו כרטיסי עבודה של הנתבעת; ד. לתובע שולם בסוף חודש ספטמבר סך של -.500, 1ש"ח, ובסוף חודש אוקטובר סך של -.000, 1 ש"ח. 5. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת אם כן בשאלה האם היה התובע עובד של הנתבעת או של יאסר זרבני. בדב"ע נב/142- 3 אלהרינאת - כפר רות ואח’, פד"ע כד 535, ובדב"ע נד/96- 3 מ.ב. תשלובת הבניה של הקיבוץ הארצי בע"מ - חליל עאבד אלרחמן עאבד ואח' (לא פורסם), כמו גם בענייננו, נדונה הטענה כי התובעים הועסקו על-ידי קבלני משנה ולא על-ידי הנתבעים. בדב"ע נב/142- 3 ניתנה רשימה ממצה של מבחנים לקביעת זהות המעביד. דא-עקא שחלק גדול ממבחנים אלה אינם רלוונטים לענייננו, כיוון שהתובע עבד אצל הנתבעת תקופה קצרה בת שישה וחצי שבועות בלבד, ולפיכך היבטים שונים ביחסים בינו לבין הנתבעת או בינו לבין הקבלן המשנה לא באו כלל לידי ביטוי. 6. עיקר טענתו של מנהל הנתבעת כפי שהיא עולה מעדותו הינה כי התובע עבד באתר אחד בלבד, אתר של האחים ישראל בפסגת זאב. לדברי מנהל הנתבעת מר ששון, יאסר זרבני שהינו עובד הנתבעת, ומקבל תלוש שכר כמו כל העובדים האחרים (ע' 5ש' 31-30), קיבל לידיו את ניהול האתר הנ"ל. וכך אמר מנהל הנתבעת בחקירה הנגדית: "לגבי האתר של האחים ישראל יאסר לקח את זה על עצמו, ואני נתתי לו סכום מסויים והוא אמר לי שהוא לוקח את האתר על עצמו והוא היה מעסיק עובדים ואני לא יודע את מי" (ע' 6ש' 24-20). עוד אוסיף מנהל הנתבעת ואמר כי כאשר פגש את התובע לא ידע כלל מיהו משום שהועסק על ידי יאסר, וכי היה משלם ליאסר, ויאסר היה משלם לשומרים שהועסקו באתר זה (ע' 5ש' 25-20). 7. מדברי מנהל הנתבעת עולה, אם כן, שהתובע עבד באתר אחד בלבד שהיה בניהולו העצמאי של יאסר זרבני, ולפיכך לא היתה הנתבעת מעסיקתו ולא נוצרו ביניהם יחסי עובד-מעביד. ואולם גרסתו זו של מנהל הנתבעת לא זכתה לביסוס משום מקור אחר. ההיפך הוא הנכון. הן מעדותו של התובע, והן מעדותו של יאסר זרבני עצמו עולה בבירור כי התובע עבד במספר אתרים, ולא רק באתר של האחים ישראל. כך אמר התובע בחקירה הראשית: "שמרתי בארבע חמישה מקומות, אני לא יודע את השם של המקומות, פסגת זאב אני מכיר, פעם אחת שמרנו על 20טרקטורים, שמרנו על בניינים בפסגת זאב, וברמות שמרנו על בניין גדול ויש שם כמה טרקטורים. המקום השני אחרי תחנת הדלק מצד שמאל משה מכיר את המקום יש טרקטורים סללו כבישים שם, חתכו את ההר סללו את הכביש, יש בית אבות" (ע' 3ש' 31-26). על דברים אלה חזר התובע גם בחקירה הנגדית (ע' 5 ש' 11). יש לציין עוד כי התובע עשה רושם מהימן ביותר, וניכר בו כי הוא דובר אמת בהציגו את העובדות בתיק זה. 8. יאסר זרבני, שהופיע כעד מטעם הנתבעת אומנם אמר בעדותו כי: "שקיבלתי את התובע לעבוד אמרתי לו שהוא יעבוד אצלי, ואני לקחתי אותו לעבוד, השארתי אותו באתר בניה ששייך לאחים ישראל" (ע' 7ש' 20-19). ואולם בחקירתו הנגדית הודה העד כי: "שמתי את התובע בכמה מקומות. במקומות האלה אני עובד כמפקח, ויש לי כמה אתרים שאני לוקח אותם על עצמי, ואני גובה ממשה כסף עבור האתרים והוא אומר לי שאני יכול להביא את מי שאני רוצה לעבוד" (ע' 7ש' 31-27). דברים אלה סותרים את הדברים שנאמרו בעדותו של מנהל הנתבעת, כאילו לקח יאסר על אחריותו אתר אחד בלבד ובאתר זה עבד התובע. כאמור, מעדות התובע והעד מטעם הנתבעת עולה בבירור כי התובע עבד במספר אתרים, אשר אף מנהל הנתבעת לא טען כי הם נמצאים באחריותו של יאסר, ולא נטען כלל כי העובדים בהם אינם עובדיה של הנתבעת. די בדברים אלה כשלעצמם כדי לקבוע כי בין התובע לנתבעת אכן שררו יחסי עובד-מעביד, ואולם מחומר הראיות עולות עובדות נוספות המצביעות על כך. 9א. אומנם מנהל הנתבעת טען בעדותו כי לא היה לו כל קשר עם התובע וכי לא נתן לו הוראות. אך מעדות התובע עולה כי נפגש עם מנהל הנתבעת כמה וכמה פעמים; כי מנהל הנתבעת אמר לו מידי פעם "תתכונן אני מעביר אותך למקום אחר" (ע' 4ש' 7-6); וכי יאסר עצמו אמר לו לאחר שהתלונן על גובה שכרו ש"משה שלח לך רק -.000, 1 ש"ח, שאלתי למה רק -.000, 1 ש"ח, הוא אמר שאני אדבר איתו" (ע' 3ש' 25-24); ב. יתר על כן, אין כל ספק כי הנתבעת היא זו שנהנתה מעבודתו של התובע (ראה לעניין זה דב"ע נב/142- 3 הנ"ל בעמ' 541), שכן מנהל הנתבעת הודה כי לנתבעת יש חוזה עם האחים ישראל בקשר לאתר שבו דובר (ע' 6ש' 25). מנהל הנתבעת אומנם טען בחקירתו הנגדית כי מעולם לא נתן לתובע כסף במזומן, אולם הודה כי העביר ליאסר סכומי כסף כדי שישלם לשומרים. משמע, שיאסר היה כטענת ב"כ התובע רק צינור להעברת כספים; ג. זאת ועוד, אין כל ספק כי יאסר הציג מצג ואכן היה מפקח מטעם הנתבעת. הוא השתמש ברכב של הנתבעת, נתן לתובע כרטיסי עבודה של הנתבעת, והנתבעת כלל לא הכחישה כי היה עובד שלה. בעדותו חזר והתובע ואמר כי יאסר הינו מפקח בחברה (ע' 3 ש' 5), ובחקירה הנגדית אמר: "יאסר אמר לי אני כמוך אני פועל" (ע' 5 ש' 12), וכי "מה שאומרת לו החברה הוא אומר לי" (ע' 4 ש' 26); ד. מכל האמור לעיל עולה בבירור כי הנתבעת היא זו שהעסיקה את התובע, ויאסר לא היה אלא עובד שכיר של הנתבעת ומפקח על השומרים באתרים השונים. דבר זה אינו הופך אותו למעביד. אכן צודק ב"כ הנתבעת בטענתו כי יאסר הודה כי העסיק את התובע באופן עצמאי, ואולם דבריו עומדים בסתירה לדברי מנהל הנתבעת ואין בהם כדי לבסס את הגרסה כי אכן היה קבלן עצמאי והעסיק את התובע. מחומר הראיות עולה בבירור כי יאסר היה שכיר של החברה, ושימש כמפקח באתרים השונים. מקובלת עלי לעניין זה טענת ב"כ הנתבעת כי ליאסר לא היה עסק משלו וכי כל הסימנים מורים כי לא היה כלל קבלן עצמאי (סיכומי ב"כ התובע סעיף 14). מכל האמור לעיל עולה כי הנתבעת היא שהיתה המעבידה של התובע. היא נתנה לו הוראות, היא שילמה את שכרו, והיא המשתמשת בעבודתו של התובע. 10. נותרה אם כן לדיון השאלה, האם עבד התובע בשעות נוספות ובימי המנוחה השבועית והאם הוא זכאי לתשלום יתרת שכר בסך של -.070.7, 1 ש"ח. ב"כ הנתבעת הכחיש בכתב הגנתו את כל האמור בכתב התביעה ולא התייחס כלל לתביעותיו הספציפיות של התובע. גם בחקירה הנגדית לא נשאל התובע כלל לעניין שעות עבודתו וכיוצ"ב. בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת כי אף שלא היתה התייחסות לתביעתו של התובע פרט להכחשה, הרי אין לקבל את תביעותיו כפי שפורטו מכוח תקנה 30(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991. תקנה 30(ב) הנ"ל עניינה "שיעור דמי הנזק או סכום הפיצוי המגיע על-פי כל עילה". על-פי תקנה זו, אלה לעולם יהיו שנויים במחלוקת זולת אם הודו בהם במפורש. ואולם בענייננו אין מדובר כלל לא בדמי נזק ולא בפיצוי. התביעה הינה ליתרת שכר עבודה וגמול שעות נוספות ועבודה במנוחה השבועית, ואלה כשמם כן הם, ואין הם לא פיצוי ולא דמי נזק, אלא שכר עבודה בגין עבודה שנעשתה בפועל. 11א. נטל ההוכחה, מהי תקופת העבודה בה הועסק העובד ומהו גובה שכרו מוטל על העובד-התובע" (דב"ע נד/23- 3חיים פרינץ - נתי גפן ואח’, פד"ע כו 547, 553). גם לעניין שעות נוספות קבע בית הדין הארצי לא אחת כי נטל הראיה מוטל על התובע. "התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב (דב"ע לב/32- 3מרלן פרוימוביץ - בן-אדון פד"ע 39) אולם מקום עבודה שבו קיימת מסגרת שעות קבועה, ההנחה המשפטית היא שהעובד עבד אותן השעות, להוציא הפסקות העולות מעצם מהותו של מקום העבודה (דב"ע לז/1- 2תופיק חלד מחמוד - דקל מרקט, פד"ע ח 343) הוא הדין בעובד המועסק בכל השבתות והחגים. במקרה זה אין צורך בפירוט באשר מספר השבתות והחגים עולה מן הלוח ואינו צריך ראיות (דב"ע לה/12- 2 עזבון המנוח שמואל נתן כהן - אטי רוזנהויזר, פד"ע ו 299); ב. מכרטיסי העבודה שצורפו לכתב התביעה לא ברור מהן שעות העבודה של התובע. בכרטיס אחד רשומה רק השעה 7: 00 בכל יום. בכרטיסים האחרים לא רשומות שעות העבודה וכלל, ובחלק מן הכרטיסים רשום תחת העמודה "שעות עבודה" המספר .8 עם זאת, בחלק מכרטיסי העבודה מצויינים ימי חג. בכתב התביעה נטען כי בניגוד לאמור בתלושי השכר, החל יום עבודתו של התובע בשעה 00: 15 והסתיים בשעה 00: 07 בבוקר למחרת. בעדותו אמר התובע: "כל יום שמרתי 16 שעות ולא 8 שעות. הייתי הולך לעבודה גם בשבת ובחג" (ע' 4ש' 6-5); ג. כאמור לעיל היתה עדותו של התובע משכנעת ומהימנה על כן מקובלת עלי גרסתו לעניין שעות העבודה אשר על-פי עדותו היו קבועות. התובע לא נחקר על כך בחקירה הנגדית ודבריו לא נסתרו על ידי עדי הנתבעת. זאת ועוד, מאחר שהתובע עבד 16 שעות מדי יום, הרי לא נתמלא התנאי האמור בתקנה 2 לתקנות שעות עבודה בשמירה, התשי"א-1951, ועל התובע חל חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, עצמו (דב"ע תשן/57- 3 אל עורג'אן - אגודת השומרים בע"מ, פד"ע כב 54). לעניין עבודה בחג מצויין בכרטיסי העבודה כי התובע עבד בחגים. מכל האמור לעיל עולה כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו והוכיח כי עבד בשעות נוספות ובשבתות וחגים. על כן לעניין זה, ומשלא הוצג חשבון אחר על-ידי הנתבעת מקובלים עלי הסכומים שצויינו בסעיפים 5, 6 ו- 7 בכתב התביעה. 12. עם זאת, לעניין יתרת שכר עבודה לא עמד התובע בנטל ולא הוכיח את זכותו ליתרת שכר בסך של -.070, 1 ש"ח. מעדותו של התובע עולה בבירור כי סוכם עימו השכר של -.700, 1 ש"ח (ע' 3 ש' 9). התובע עבד שישה וחצי שבועות, משמע, שהוא זכאי לשכר בסך של -.762.5, 2 ש"ח (6.5X4:1700) התובע קיבל מהנתבעת סך של -.500, 2 ש"ח, משמע שהוא זכאי ליתרת שכר בסך של -. 262.5 ש"ח. לפיכך, תשלם הנתבעת לתובע גמול עבודה בשעות נוספות ובימי המנוחה השבועית בסך של -.224.58, 3 ש"ח עבור חודש ספטמבר, ובסך של -.649.24, 2 ש"ח עבור חודש אוקטובר, ויתרת שכר בסך -. 262.5 ש"ח. סכומים אלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.95 ועד ליום התשלום המלא בפועל. איני רואה לנכון לפסוק פיצויי הלנה בנסיבות העניין, שכן בין הצדדים היו חילוקי דעות של ממש בדבר עצם חוב. הנתבעת תשלם הוצאות התובע בסך של -. 450 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.נטל ההוכחהשעות נוספות