נפילה בגלל שלולית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה בגלל שלולית: .1התובעת-יהודית פלם מבקשת מביהמ"ש לחייב את הנתבעות 1ק.מ.י. קומפלקס מזון ישראל בע"מ ו- 2קניון הדרים בע"מ. לשלם לה סך של -. 8000ש"ח פיצוי בגין נזק שנגרם לה עקב תאונה שבה נחבלה רגלה, (להלן-הארוע). הארוע ארע בקניון הדרים במעבר שבין קונדיטורית לונדון לשטח שבו היו מצויים שולחנות וכסאות השייכים לקונדיטוריה (להלן-מקום הארוע) בלילה שבין 3.7.93ובין 2.7.93בשעה 00: 03לפנות בוקר (להלן-שעת הארוע). .2התובעת טוענת כי: בשעת הארוע, לאחר שסימה לצפות בסרט בבית קולנוע המצוי בקניון, החליקה ונפלה במקום הארוע עקב המצאותה של שלולית נוזל כלשהוא. עוד טוענת התובעת כי עקב הנפילה נחבלה ברגלה השמאלית, ולאחר מספר ימים בהם סבלה כאבים והנפיחות ברגלה לא ירדה פנתה לקופת חולים, שם טופלה טיפול של חבישה אלסטית וכן נשלחה ל- 7ימי מחלה. התובעת טוענת כי נותרה לה בליטה קשה וכעורה של העצם במקום הפגיעה והדבר מסב לה עוגמת נפש. התובעת פנתה הן לנתבעת 1והן לנתבעת 2אך פניותיה לא נענו ומכאן תביעתה. נתבעת 1וכן נתבעת 2טוענות בכתב ההגנה מספר טענות משותפות: .1פניתה של התובעת לרופא רק לאחר 8ימים ממועד התרחשות הארוע תמוהה. .2טענתה של התובעת להפסד ימי עבודה וצירוף תלושי השכר לכתב תביעתה אינה ענינית, משום שבתלוש השכר לחודש יולי שכרה זהה לשכרה בחודשים קודמים ובתחשיב השכר אין הפסד שכר בשל העדרות, אין כל רלוונטיות לתלושי המשכורת שצרפה התובעת. .3שעת הארוע מעלה שאלות באשר למעשיה של התובעת בשטח הקניון בשעה זו. נתבעת מס' 1טוענת בכתב הגנתה כי: קביעתה של התובעת כי מקור השלולית בגינה נגרמה התאונה היא ב"קפה לונדון" משמע נתבעת 1היא קביעה שרירותית ובלתי מבוססת וע"פי תרשים בית הקפה ומקום שולחנות האורחים (שצורף לכתב ההגנה) מקום הארוע היא מעבר ציבורי. עוד טוענת נתבעת 1כי בשעת הארוע "קונדיטורית לונדון" היתה סגורה ואף נסגרה שעה אחת קודם. כמו כן טוענת הנתבעת כי האחריות לניקיון השטחים הציבורים היא בתחום הנהלת הקניון, ואחריות זו נובעת מסעיף חוזה הניהול שבין הנתבעות 1ו-2, המורה במפורש כי חברת הניהול אחראית לאחזקת השטחים הפנימים. נתבעת 2טוענת בכתב הגנתה: .1מוכחש כי התובעת החליקה בתוך שטח הקניון וכי נגרם לתובעת נזק כלשהוא וגם אילו ארע הארוע הנ"ל במקום ובמועד בו מצינת התובעת, הרי שהתובעת הסיגה את גבול הקניון בשעות שאין בו פעילות כלשהיא ותנועת מבקרים בו אסורה ונזקיה אם היו, הם נזקיו של מסיג גבול לגביהם אין לנתבע 2כל אחריות. .2כמו כן אין בכתב התביעה כדי ולו להוכיח לכאורה כי לתובעת נגרם נזק כלשהוא. לא ברור מהו היקף הנזק שנגרם לתובעת בברכה השמאלית ומהו מצב הפגיעה בברך נכון ליום הגשת התביעה. וכי אין בידי התובעת חוות דעת של מומחה רפואי כנדרש עפ"י דין. .3לחילופין טוענת נתבעת 2כי מקום הארוע הינו חלק מן השטח המושכר לנתבעת מס' 1- בו היא מנהלת את בית הקפה ועל כן הינו באחריותה הבלעדית של נתבעת .1בהתאם להסכם השכירות שבין נתבעת 1ו- 2סעיף 23.5להסכם- "נתבעת מס' 1תישא בכל נזק שיגרם לקהל המבקרים בקניון ואשר ינבע מניהול עסקיה של נתבעת מס' 1". מכאן התביעה שבפני. התובעת מייחסת לנתבעים אחריות בהיותם המחזיקים והמתחזקים את הנכס בו התרחש הארוע. לפיכך דרושה בשלב זה הכרעה בשאלת האחריות כלפי התובעת האם קיימת ואם לאו בעקבות ע"א 145/80ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד ל"ז (1) 113, "קביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות מעוררת שלש שאלות", האם חב המזיק חובת זהירות לניזוק, האם הפר אותה חובת זהירות והאם הפרת החובה היא שגרמה נזק". באשר לשאלה ה- 1האם חב המזיק חובת זהירות לניזוק? מענה לשאלה זו מצויי במבחן הציפיות הקבוע בסע' 36לפקודת הנזיקין המורכב משני חלקים, עקרוני וספציפי. על פי חלקו הראשון, יש לבחון אם ביחס לסיכון מסויים קיימת חובת זהירות ואילו עפ"י חלקו השני יש לבחון את קיומה של חובת הזהירות ביחס לניזוק פלוני. כבוד השופט ברק, בפסק דינו הנ"ל, מכנה חובות זהירות אלו "חובת זהירות מושגית" "וחובת זהירות קונקרטית" בהתאמה. אף אני אשתמש במינוח זה להלן. באשר לחובת הזהירות המושגית. משמעותה קיומה של חובה זו היא האם אדם סביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק? מובן כי לא לגבי כל נזק הניתן לצפייה אכן קיימת החובה לצפותו. זוהי צפיות הנורמטיבית הבאה להגביל את היקף האחריות במקום בו קיימות צפיות טכניות. בהתיחס לשאלה האם ביחס לסיכון מסויים קיימת חובת זהירות משמע האם בעניניו קיימת חובת זהירות מושגית של הנתבעים. בלא להתיחס לשאלה באחריות מי נמצא השטח בו ארעה התאונה בין אם זה באחריות נתבעת 1ובין אם זה באחריות נתבעת 2אתיחס לענין האחריות. חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות לנזקים. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת. בכל מקרה שבו מתרחשת תאונה, יש לבדוק אם היה על "האחראי" לצפות את קרותו של אותו הסיכון, שמטבעו צריך להיות סיכון בלתי סביר, שאינו מן הסיכונים הטבעיים ויש גם לבדוק אם עשה "האחראי" כל שניתן בצורה סבירה למנוע את אותו סיכון. ברור ומקובל כי על האחראים לתחזוקת השטח בו ארעה התאונה לתחזק את השטח בצורה נאותה, משמע לשמור על נקיונו על מנת למנוע סיכון. אני מוצא את סכנת ההחלקה עקב הימצאות שלולית במקום הארוע כסיכון בלתי סביר שאינו מן הסיכונים הטבעיים. לסיכום חלק זה יאמר כי אכן מוטלת חובת זהירות מושגית על הנתבעים אולם שאלת הרשלנות תיקבע אך לאחר בחינת השאלה האחרת, היינו האם מוטלת על מתחזקי מקום הארוע חובת זהירות קונקרטית כלפי אדם המצויים בשטחם בשעת לילה מאוחרת (00: 03לפנות בוקר) כאשר בשעה זו לא מתקיימת פעילות כלשהיא בשטחם. חובת הזהירות המושגית היא שאלה מופשטת, לא רק היא שאלת חובת הזהירות הקונקרטית שהינה מוחשית ביותר, במסגרתה יש לבדוק על בסיס הנסיבות המיוחדות של המקרה את יכולתו של האדם הסביר לצפות את התרחשות הנזק. בנקודה זו דעתי היא כי אדם סביר לא צריך לצפות את התרחשות הנזק. במקרה שלפניי, ההתרשלות הנטענת ע"י התובעת מתבססת בעיקר על הנחת התובעת כי היה על מתחזקי מקום הארוע לדאוג לתיחזוקו ולנקיונו באופן רציף במשך 24שעות ביממה ואף בשעות שלא קיימת פעילות בשטח הקניון. כיוון שעל התובעת נטל ההוכחה לרשלנותם של הנתבעים ולא עמדה היא בנטל זה אין אני יכול לכוף על הנתבעים אחריות קונקרטית כלפי התובעת, בהעדר קיומה של חובת זהירות קונקרטית של הנתבעים כלפי התובעת, מתייתר הדיון בשאלת הפרת החובה וממילא גם בשאלה האם הפרת החובה היא שגרמה נזק. בנוסף לכל האמור, התובעת לא הוכיחה את נזקיה. לאור כל האמור עד כאן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך -. 250ש"ח. סכומים אלה ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד לפרעון המלא בפועל. תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורישלוליתנפילה