קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה בחתונה: א. העובדות והטענות התובע יליד 1932, השתתף ביום 23.7.91 יחד עם אשתו ואחרים מבני משפחתו, בחתונה שנערכה באולם המנוהל ע"י הנתבע 1ומבוטח אצל הנתבע .2התובע הסב לשולחן עם מקורביו וכעבור זמן קצר קם ללכת לחדרי השירותים. כשחזר מחדר השירותים החליק ברחבה שלפני חדר השירותים (רחבה זו מוליכה גם למטבח) על גבי נוזל שמנוני, כנראה שאריות של רוטב מאכל שנשפך ע"י עובדים שהכניסו או הוציאו דברי מאכל מהמטבח לאולם. תוך כדי החלקה נטחבה רגלו מתחת לעציץ גדול והתעקמה. הוא חש בכאבים נוראים, קרוביו הגיעו למקום וראו את הנוזל השמנוני שעליו החליק התובע. התובע הועבר באמבולנס לבית חולים. התברר כי נגרם לו שבר פרק הירך השמאלי ונעשה קיבוע פנימי של השבר. המומחה מטעם התובע (הד"ר וולפין) קבע לו נכות לצמיתות בשיעור % 10בגין כאבים והגבלה בתנועות פרק ירך שמאל וכן נכות בשיעור % 10בגין צלקת רגישה וכואבת בצד החיצוני של ירך שמאל. המומחה מטעם הנתבעים (הד"ר הנדל) הסכים עם הד"ר וולפין בענין הנכות הרפואית. אשר לנכותו התיפקודית של התובע שעבד כאינסטלטור הוא קבע לו % 15נכות. מאז התאונה סובל התובע מכאבים ברגל שמאל שהתקצרה, לא יכול להתכופף אף לקשירת שרוכי נעליים, נעזר לעיתים במקל להליכה. המוסד לביטוח לאומי קבע לו נכות זמנית % 100מיום התאונה (23.7.91) עד 27.4.92; נכות זמנית בשיעור % 30עד 31.12.92ונכות לצמיתות בשיעור % 10בגין הפגיעה בירך השמאלית. ביום 24.5.93קבע רופא התעסוקה כי התובע אינו כשיר באופן מוחלט להמשיך בעבודתו כאינסטלטור, ואכן התובע מעיד כי מאז התאונה הוא איננו מסוגל לעבוד. לפני התאונה ניהל התובע שותפות לעבודות אינסטלציה יחד עם שלושת בניו - הרצל, מאיר ונפתלי. ביום התאונה הוא היה בן 59, היום הוא בן 63ולטענתו היה צפוי להמשיך לעבוד ולהשתכר עוד 7שנים עד הגיעו לגיל .70 את הפסד השתכרותו לעתיד הוא מעריך ב- 000, 150ש"ח. ב. האחריות לנזק אדון תחילה בשאלה האם אחראי הנתבע בנזיקין לפגיעה. מדובר באולם חתונות שאליו מוזמנים אנשים שונים להשתתף בשמחה. מובן מאליו שחובתו של בעל האולם להחזיק את המקום בצורה תקינה באופן שתמנע פגיעתם של המוזמנים ע"י כל מיני תקלות הצפויות במקום כזה. אם לייחד את הדברים בנושא הרצפה, מחובתו של בעל האולם לדאוג לכך שהרצפה תהיה ישרה, ללא מהמורות, ללא מרצפות מתנדנדות, ללא בצבוץ מים מתחת למרצות וכיו"ב. הרצפה חייבת להיות יבשה לבל תגרום להחלקה. במקרה שלפנינו - כך ניתן להסיק במידה הקרובה לוודאות - נשפך רוטב מאכל על רצפת הרחבה המוליכה למטבח והנוזל השמנוני גרם להחלקת התובע. סכנה כזאת היא סכנה צפויה במקום שבו מגישים אוכל מן המטבח לאלה המסובים באולם ויש לנקוט באמצעים לבל ישפך אוכל כזה, ובמקרה שבכל זאת אירע כדבר הזה - לסלק את הרטיבות, ככל האפשר מייד לאחר שנוצרה, כדי למנוע החלקה. מאידך גיסא, גם המוזמנים לאולם חתונה חייבים לתת דעתם לאפשרות של רטיבות מהסוג האמור ולהשמר מפניה ולא לצעוד בהנחה שהכל מתנהל כשורה ושום מכשול איננו צפוי להולכים שם. המוזמנים אינם נדרשים כמובן לבדוק בקפידה את מצב הרצפה לפני כל צעד וצעד אך סביר לדרוש מהם סקירה חטופה של הרצפה תוך כדי הליכה כפי שאמנם נוהגים לעשות בני אדם המהלכים בדרך, אפילו בלי צורך בהתכוונות מיוחדת. בסקירה חטופה כזאת ניתן פעמים רבות לגלות ולמנוע תאונות. בנסיבות המקרה שלפנינו, הייתי מחלק, לאור האמור לעיל, את האחריות בין התובע לנתבע בשיעור 3/4על הנתבע, בעל האולם, ו- 1/4על התובע. התובע העלה בכתב התביעה, בצדק, טענת "הדבר מדבר בעד עצמו". לתובעים אין ידיעה או יכולת לדעת מה בדיוק היו הנסיבות להמצאות הרוטב המחליק על הרצפה באותו מקום, אשר גרם להתחלקות התובע ולפציעתו. לנתבע 1היתה שליטה מלאה על המקום ואירוע הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעים לא נקטו זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה, לפיכך על הנתבע הראיה שלא היתה מצדו התרשלות שגרמה לנזק. הזהירות הסבירה הנדרשת למניעת תקלה כמו במקרה שלפנינו היא - פיקוח על המלצרים והדרכתם למנוע שפיכת נוזלים תוך כדי הליכתם ולהסיר מייד כל נוזל שנשפך; לדאוג להציב אדם במקום שבו נשפך הנוזל עד לסילוקו וכיוצא בזה. הנתבע לא יצא כדי חובתו זאת. בתצהירו הקצר הוא טוען באופן כללי כי איזור השירותים מנוקה אחת לחצי שעה ע"י עובד נקיון וכי לכלוך חריג מנוקה מייד כשמתגלה, ואולם בחקירתו הנגדית השיב על רוב השאלות שנשאל ב"לא זוכר". הוא לא זוכר אפילו אם היה נוכח בעת שהמקרה שבו מדובר בתביעה זו התרחש, הוא לא ישב לאחר מכן עם מישהו מעובדיו לברר את האירוע וסיבותיו. המסקנה המתבקשת לאור זאת היא כי הנתבע אף לא ניסה להרים את הנטל המוטל עליו לגבי המקרה הספציפי שבו מדובר ולא נסתרה ההנחה כי המצאות הנוזל השמנוני במקום מקורה בהתרשלות מצדו כבעלים של המקום. ג. שיעור הנזק התובע הוא שרברב שהקים את השותפות (התובעת 1) יחד עם שלושת בניו. עבודתו היתה בעיקר ניהול השותפות, קבלת עבודות, ניהול מו"מ עם קליינטים וכיו"ב. בדרך הטבע, בשותפות משפחתית כזאת שהוקמה ע"י אבי המשפחה, מצמצם האב את פעילותו הפיזית עם השנים ובניו הצעירים ממנו נוטלים על עצמם עיקר פעילות זו. לפיכך אינני מאמין לטענת התובע כי בעקבות התאונה הוא אינו עובד עוד. יש לזכור כי הנכות שנקבעה לו היא % 19(ולשיטת הנתבעת - %15) ולא %.100 רו"ח מר משה שמש הוא רואה החשבון של השותפות יהודה ג'ורג' ובניו (התובעת 1) שנים רבות. הוא מעיד כי רווחי השותפות מתחלקים בחלקים שווים בין ארבעת השותפים (התובעת 2,3,4,5). התובע לא היה מסוגל למסור בעדותו מה היו הכנסותיו עובר לתאונה ובכמה פחתו לאחר מכן. תשובתו היתה כי רואה החשבון הוא האחראי לכך... ב"כ הנתבע טרח וסיכם את נתוני ההכנסה של השותפות, המחזור, ההוצאות, הרווח לחלוקה. הפדיון החודשי לעומת מס התשומות (והכל לפי דוחות רווח והפסד שהמציא רוה"ח מר שמש) והגיע למסקנה כי ההכנסה לשותף היתה (במספרים עגולים, משוערך) כדלקמן: 1988 - 000,274 1989 - 000,264 1990 - 000,372 1991 - 000,242 1992 - 000,191 1993 - 000,258 1994 - 000,292 מסקנתו, לאחר ניתוח הנתונים, היא כי אכן ב- 1991היתה ירידה מסויימת בהכנסה אך זו החלה עוד לפני התאונה ועל כן אין לה קשר אליה. בשנת 1992ההכנסות עולות וכן לאחר מכן. לחלופין בלבד הוא טוען כי ניתן להגיע למסקנה שהפסד השותפות הקשור לתאונה היה 000, 100ש"ח בערך הנוכחי. באת כח התובעים ערכה בסיכומיה טבלאות מצדה. לשיטתה הפסד השותפות בשנת 1992היה 000, 285ש"ח (משוערך) ולכך יש להוסיף ריבית בשיעור % 15(!) לשנה. אינני מתכוון להכנס לחשבון מדוקדק של שיעור הפסד השותפות עקב פציעת התובע. נראה לי כי ניתן לקבוע בענין זה סכום גלובלי משוער של הפסד בסך 000, 180ש"ח בצרוף % 11החל מיוני .1992 העובדה כי מדובר בשותפות משפחתית המנוהלת ע"י האב שהוא - כי שהתרשמתי - דמות פטריארכלית סמכותית שבניו חולקים לו כבוד, היא שתרמה בוודאי לכך שהכנסות העסק המשיכו לעלות זמן מה לאחר הפציעה למרות הפגיעה שנפגע האב, שכן עיקר עבודתו של התובע בתוקף מעמדו וגילו היא ניהולית ויכולת זו לא נפגע פגיעה ממשית למרות נכותו. אינני מקבל את טענת התובע כי לאחר התאונה ועד היום הוא איננו מוסיף לעבוד בעסק השותפות. לגבי הפסד השתכרות בעתיד מציעה באת כוחו לפסוק לו סכום גלובלי של 000, 150ש"ח ואילו בא כח התבוע מציע סכום של 000, 25ש"ח. אני קובע בענין זה סכום גלובלי של 000, 75ש"ח. עבור עזרת צד ג' מבקש התובע 000, 30ש"ח. הסכום שמציע ב"כ הנתבע הוא 000, 5ש"ח. אני קובע סך 000, 10ש"ח ועוד 000, 5ש"ח עבור טיפול רפואי ונסיעות, ובסה"כ - 000, 15ש"ח. על כאב וסבל אני פוסק 000, 30ש"ח. ד. סיכום אני קובע את סכום הפיצוי עבור הנזקים שנגרמו לתובע כדלהלן: .1אבדן הכנסה לעבר - 000, 180(בצרוף % 11לשנה החל מיוני 1992). .2הפסד הכנסה לעתיד - 000, 75ש"ח. .3טיפול רפואי, נסיעות, עזרה - 000, 15ש"ח. .4כאב וסבל - 000, 30ש"ח סה"כ 000, 300ש"ח מתוך זה יש להוריד רבע עבור תרומת רשלנות והסכום המגיע לתובע הוא 000, 225ש"ח. כמו"כ אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות המשפט ועוד 000, 40ש"ח שכ"ט עו"ד בצרוף מע"מ והכל בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום. נישואין / חתונהנזקי גוףנפילה