קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה עקב רטיבות באולם ספורט: 1. לפנינו שלושה ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת יהודית שיצר, ס"נ) בת"א 13490/96 מיום 9.5.00 על פיו נפסקו למערער פיצויי נזיקין בסך 132,750 ש"ח בתוספת אגרת בית משפט, שכ"ט עו"ד בשעור של 20% ובצירוף מע"מ.   העובדות ופסק הדין של בית משפט השלום :   2. ביום 12.11.92 בבית הלוחם שבשכונת אפקה בתל - אביב, במהלך משחק ספורטיבי - דמינגטון (בלעז) כדור נוצה (בעברית), החליק המערער על רצפת אולם הספורט ונפגע ברגלו השמאלית. לטענתו, תוך כדי המשחק רץ לעבר הכדור, מעד והחליק על שלולית מים שנקוותה באולם, למרות שנעל נעלי ספורט מיוחדות עם סוליות גומי קשיחות המיועדות למנוע החלקה. נציין כי המערער טופל טיפול ראשוני במקום והועבר לבית חולים.   בהמשך הגיש המערער את תביעתו כנגד המשיבה 1 - כמיפרן שהינה חברה שהוזמנה על ידי המשיב 3 - בית הלוחם, הבעלים והמחזיק של האולם, ליתן שירותי איטום, סיוד וזיפות גגות. המשיבה 2 - מגדל - הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את כמיפרן.   3. בית משפט השלום בפסק דינו המפורט דן תחילה בשאלת האחריות לתאונה, בנקודה זו קבע כי המשיבים כולם אחראים במשותף בגין הנזק שנגרם בשל הימצאותה של שלולית המים בתוך אולם הספורט. בהמשך דן ברשלנותו התורמת של המערער ומצא לקבוע כי זו מגיעה לכדי 10%. לבסוף דן בית המשפט בנכותו של המערער (20% נכות רפואית ו - 10% נכות תפקודית) ובשאלת הנזק. בשאלה אחרונה זו פרט בית המשפט את ראשי הנזק השונים כדלקמן: הפסד השתכרות בעבר - לא נפסק כל פיצוי, שכן בית המשפט לא מצא שנגרמו למערער הפסדי השתכרות בעבר, אשר להפסדי השתכרות בעתיד בראש זה נפסקו למערער באופן גלובלי 80,000 ₪. אשר להתקנת מעלית לא נפסק כל פיצוי. כך גם לעניין עזרת הזולת, שכן מהראיות לא עלה כי המערער נזקק לעזרת הזולת כיום. עם זאת, לעניין נסיעות במוניות מצא בית המשפט לפסוק למערער בגין התקופה שלאחר התאונה פיצוי גלובלי בסך של 1,500 ש"ח (פיצוי בגין פריט זה לעתיד לא נפסק), כך גם לעניין רכישת חגורת ברך - 2,000 ש"ח, לעניין הוצאות בגין טיפולים רפואיים ואחרים - 4,000 ש"ח ולבסוף לעניין ראש הנזק של כאב וסבל - 60,000 ש"ח. יוצא כי סה"כ הפיצוי הגיע לכדי 132,750 ש"ח (בניכוי רשלנותו התורמת של המערער - 14,750 ש"ח).         הערעורים:   4. כל הצדדים לפסק הדין של בית משפט השלום ערערו על פסק הדין כל אחד מטעמיו ומנימוקיו הוא:   ב"כ המערער בערעורו סבור כי לאדם בגילו ובעיסוקו של מרשו הסובל מנכות בשיעור של 20% (דבר המוסכם על הכל), מגיע פיצוי כספי שלא יפחת מהסך של 400,000 ש"ח וכי הפיצוי שנפסק למרשו נמוך באופן קיצוני מהסכום הראוי.   כמו כן מלין המערער על שלא נפסק לו כל פיצוי בגין אובדן הכנסות בעבר, בגין החזר התקנת המעלית לדירתו ובגין עזרת הזולת בעתיד.   ב"כ המערער אף תוקף את קביעתו של בית המשפט כי יש לייחס למרשו רשלנות תורמת בשיעור של 10% ועל גובה הפיצוי שנפסק למרשו בגין אובדן הכנסות בעתיד ובגין כאב וסבל. ב"כ המשיבות 1 ו- 2 (המערערות שכנגד) (להלן - "כמיפרן ומגדל") בערעורן שלהן יוצאות כנגד קביעתו של בית המשפט כי יש להטיל את האחריות לנזקו של המערער על כמיפרן בכלל ובפרט בחלוקה שווה עם המשיב 3 - בית הלוחם.   כמו כן מלין ב"כ המלומד של המשיבות 1 ו- 2 כנגד החלתו של כלל הדבר מדבר בעדו (סעיף 41 לפקודת הנזיקין) על המקרה דנן ובהעברת הנטל לכתפיה של המשיבה 1 - כמיפרן.   ב"כ המשיב 3 (המערער שכנגד) (להלן - "בית הלוחם") בערעורו שלו מלין על קביעתו של בית המשפט כי מרשו נושא באחריות לנזקי המערער בשיעור כלשהו, לחילופין, מלין על קביעתו של בית המשפט כי מרשו והמשיבה 1 (כמיפרן) אחראים במשותף ובחלקים שווים לנזקו של המערער.   כמו כן קובל משיב זה על קביעתו של בית המשפט קמא כי רשלנותו התורמת של המערער להתרחשות התאונה הינה בשיעור של 10% בלבד, וכן על גובה הפיצוי בראש הנזק של כאב וסבל ובראש הנזק של הפסד ההשתכרות.   דיון:   5. הדיון בערעורים כולם ידון לפי ארבעה ראשי פרקים עיקריים כפי שיפורט להלן:   א. שאלת האחריות עיינו בפסק דינו של בית המשפט קמא למול טענות הצדדים בנקודה זו ומצאנו כי בסיכומה אין אנו סבורים שקביעותיו של בית המשפט לעניין שאלת אחריותם של המשיבים נכנסות לגדרן של הנסיבות המיוחדות בהן תהרהר ערכאת ערעור אחרי קביעות שבעובדה ובמהימנות של הערכאה הנמוכה יותר (ע"א 488/83 צנעני נ' אגמון, פ"ד לח (4) 141, בע' 150 (א - ב) לפסק דינו של הנשיא שמגר כן ראו: י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעריכת ש. לוין) ע' 856 - 857, סעיף 665).   נציין כי בכל הנוגע לסעיף 41 לפקודת הנזיקין (כלל "הדבר מדבר בעדו") מצאנו כי אכן נתמלאו שלושת תנאיו של הסעיף ובצדק העביר בית המשפט קמא את נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות אל כתפיה של המשיבה 1 (לעניין זה ראו לאחרונה את פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' סולן, דינים עליון, כרך ס, 182). חלוקת האחריות בחלקים שווים בין כמיפרן לבין בית הלוחם סבירה ונכוחה היא בנסיבות המקרה.     ב. שאלת האשם התורם: שניים הם המבחנים העיקריים שנקבעו בפסיקה לבחינת האשם התורם מצד הניזוק - התובע: 1. מבחן האדם הסביר - לפיו נשאל האם האדם הסביר היה נזהר יותר. 2. מבחן חלוקת האשמה - בהנחה שבית המשפט מצא כי היתה רשלנות מסוימת מצד הניזוק, ישקול בית המשפט את מעשי הרשלנות של המזיקים והניזוק, בהצבתם זה מול זה, על מנת להעריך את מידתם ומשקלם של מעשיהם ומחדליהם של כל הצדדים בנוגע לתוצאה המזיקה (ע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע"מ נ' מוסטפא בן אחמד, פ"ד מד (1) 422, בע' 438 וע"א 2904/92 עירית תל - אביב יפו נ' עזבון המנוחה לטרה, פ"ד נ (1) 754, בע' 763).   בענייננו מתקיים ללא כל צל של ספק המבחן הראשון (מבחן האדם הסביר), בהקבלה לדבריו הנכוחים של כב' השופט אור בת"א (נצ) 54/85 רייצס נ' מרכז קהילתי נצרת עילית, פ"מ תשנ"ט ג 142, בע' 146 כאשר משתמש באולם ספורט, כמערער בענייננו, ער לסיכון הקיים באולם ונוקט צעדים למניעתו לא מתרחשות תאונות (כן השוו לע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח (1) 72, 81 - 82).   נותר לבחון ולדון בהפעלתו של המבחן השני (מבחן האשמה) לעניין זה יש להיעזר בפסיקה מנחה בתחום מקרי הרשלנות הכרוכים באחריות למקרי תאונות החלקה: בעניין רייצס הטיל כב' השופט אור על הניזוק (התובע שם) תרומת רשלנות בשיעור של 25%, בעניין מלון רמדה שלום הטיל כב' השופט ד. לוין על הניזוק (המשיב שם) תרומת רשלנות בשיעור של 33%.   בחינת נסיבות המקרה שבפנינו מוליכה למסקנה כי יש להטיל לפתחו של המערער אשם תורם מסויים אך זאת בשיעור נמוך לנוכח רשלנותם הניכרת של המשיבים. לאור זאת אין להתערב בשיעור שנקבע על ידי בית משפט השלום. ג. שאלת הנכות: על הנכות הרפואית בגין התאונה אין חולק וזו עומדת על 20%. אשר לנכות התפקודית זו הוערכה כאמור בשיעור של 10% וגם בעניין נראה כי אין חולק, אשר על כן בהעדר כל טענה בשאלת הנכות קביעות הערכאה הראשונה נותרות על כנן.   ד. שאלת הנזק: בדקנו את כל פרטי הנזק אחד לאחד הן לפי קביעותיו של בית המשפט והן לאור טענותיהם של ב"כ הצדדים. אנו סבורים כי אין מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט שכן "הלכה מושרשת היא כי בית המשפט יתערב בהכרעות עובדתיות של בית המשפט קמא הנוגעות לשאלת סכום הפיצויים רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם" (ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה - נתניה, פ"ד נג (3) 433) לא זה המצב בענייננו.   סוף דבר: התוצאה היא כי דינם של כל שלושת הערעורים להדחות, וכל צד ישא בהוצאותיו. הערבונות יוחזרו למפקידיהם. נזקי מיםדיני ספורטרטיבותנפילה