נפילת אבן ממשאית - האם תאונת דרכים ?

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילת אבן ממשאית - האם תאונת דרכים: 1. הרקע וההליך התובע נפגע באירוע המהווה, לטענתו, תאונת דרכים. בהתאם הגיש התובע תביעה לפיצויים על פי החוק לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן "החוק") כפי שתוקן בתיקון מס' 8 התשנ"א -1990. הנתבעת טוענת שהאירוע אינו תאונת דרכים כמשמעו בחוק. בשאלה זו בלבד התמקד הדיון שבפני. התובע העיד בעדות קצרה ותיאר את עובדות המקרה בו נפגע והצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב בהתייחס לשאלה שבמחלוקת והיא האם האירוע הינו תאונת דרכים. מובן כי אם יקבע בית המשפט כי אכן מדובר בתאונת דרכים כי אז יש לדון בשאלת הנזק. 2. העובדות העובדות כולן נמסרו ע"י התובע בעדות קצרה ומהימנה (כעמוד וחצי כולה). לדבריו הוא בעל משאית להובלות עפר. המשאית היא עם היבר מתהפך. התובע הוביל עפר למקום מסוים. לאחר שהגיע לנקודת שפיכת העפר בנסיעה לאחור עצר את המשאית וירד ממנה. הוא פתח את הארגז האחורי ולאחר שסבר שהכל מוכן לשפיכה הרים את ההיבר. פעולת ההרמה הינה פעולה מכנית באמצעות המנוע של המשאית. לאחר שסיים להרים את ההיבר ראה כי החומר לא נשפך. הוא ניסה להוריד את ההיבר כדי לתקן את התקלה והדבר לא עלה בידו. התובע חשש כי הרכב יתהפך. אז לקח התובע פטיש ונעמד מאחורי המשאית והחל לדפוק עם הפטיש על החלק שנתפס (האוזן). כתוצאה מדפיקת הפטיש השתחרר החומר ואבן גדולה נפלה מהמשאית על התובע ופגעה בו. בזמן בו דפק התובע על האוזן של ההיבר היה הרכב בעצירה מוחלטת וגם ההיבר היה במצב של עצירה לאחר שסיים את ההתרוממות. לדברי התובע עצמו הוא לא היה נפגע אם לא היה מכה על האוזן ומשחרר את החומר (ואבן) שנפלו עליו ופצעו אותו. 3. המחלוקת המשפטית הצדדים חלוקים בשאלה האם האירוע כמפורט לעיל הינו תאונת דרכים כמשמעו בחוק כפי שתוקן בתיקון מס' 8. בלב המחלוקת המשפטית ההלכה שנקבע בפסק הדין בענין רע"א 8061/95 עוזר יצחק נגד אררט ואח' בענין המבחנים לתחולת החוק על אירועים דומים. שתי שאלות מתעוררות באירוע. הראשונה היא האם התאונה בה נפגע התובע מקיימת את דרישותיה של ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" המצויה ברישא של הגדרת הדיבור "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק, כפי שתוקן בתיקון 8. השניה היא אם התאונה אינה מקיימת את תנאי ההגדרה הבסיסית - האם היא מקיימת את תנאי החזקה החלוטה לפיה יראו תאונת דרכים מאורע שגרם לנזק גוף אשר נגרם עקב "ניצול הכוח המכני של הרכב". התשובה לשאלות הנ"ל מצוייה בהגדרת המונחים "תאונת דרכים" ו - "שימוש ברכב מנועי" שבתיקון מס' 8 אשר זו לשונם: " "תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה: יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי: ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכוש של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב מנועי". "שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החניתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפלו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". הצדדים הפנו את בית המשפט לפסק דין עוזר הנ"ל וכן לפסקי דין נוספים שניתנו לאחרונה בשאלות דומות, ע"א 4469/95 דראושה נגד אררט (פסק דין מיום 28/11/96, טרם פורסם) וע"א 6000/93 עיזבון המנוח קוואסמה ואח' נגד האשם רג'בי ואח' (פסק דין מיום 28/11/96 טרם פורסם) וכן להחלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 411/95, אטיאס סימון נגד הפניקס הישראלי (החלטה מיום 21/4/97, טרם פורסם). הצדדים ניסו לאבחן את המקרה שבפני בית המשפט זה לענין החלת הוראות החוק והפירוש שיש לתת לו. לא מצאתי מקום להאריך ולפרט את כל ההלכות שנקבעו בפסקי הדין הנ"ל. מסקנתי לאור העובדות שבפני ובהתבסס על ההלכות שנקבעו בפסקי הדין הנ"ל היא כי האירוע אינו מהווה "תאונת דרכים" כמשמעו בחוק. 4. ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" על פי ההגדרה הבסיסית למונח "תאונת דרכים" תאונת דרכים כמשמעו בחוק היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". במקרה שבפני אין העובדות מקיימות את תנאי ההגדרה הבסיסית. התיקון לחוק הוציא את פריקתו של מטען במפורש מהגדרת "שימוש". באירוע בו נפגע התובע לא נוצל הרכב לייעודו התעבורתי והסיכון שכתוצאה ממימושו נפגע התובע לא היה תעבורתי. אשר על כן אין האירוע נכנס בגדר הוראות ההגדרה הבסיסית. הפעולה שחל פתיחת הדלת האחורית של ההיבר באמצעות מכות הפטיש אינה נכללת גם בהגדרת "טיפול" ברכב. לא מדובר בטיפול דרך שמטרתו הקטנת הסיכון התעבורתי ושהוא נעשה אגב נסיעה או לשם המשכתה המיידית (זאת גם בהנחה שלאחר הפריקה התכוון התובע לנסוע מהמקום, גם את זאת לא ציין בעדותו). הפעולה אותו ניסה התובע לבצע הינה לתיקון חלק המשמש ליעוד שאינו תעבורתי, דהיינו - פתיחת ארגז המשאית לצורך שפיכת העפר. 5. החזקה החלוטה - ניצול כוח מכני של רכב השאלה השניה היא האם התאונה מקיימת את דרישותיה של החזקה החלוטה בדבר "ניצול הכוח המכני של הרכב". העובדות כפי שתוארו ע"י התובע מובילות למסקנה כי גם תנאי החזקה החלוטה אינם מתקיימים. אמנם מנוע המשאית עבד בעת התאונה ולשם הרמת ההיבר נדרשה פעולה מכנית של הרכב ואולם התאונה עצמה אירעה לאחר שהסתיימו הפעולות המכניות באמצעות כוח המנוע. התאונה נגרמה בשך פעולה "ידנית" של התובע ללא כל קשר לפעולת המנוע של המשאית. המנוע אכן פעל בזמן התאונה ואולם לפעולתו לא הייתה כל השפעה על גרימת התאונה. יש להניח, על פי תיאור התובע עצמו, כי גם אם היה מדממם את הרכב כליל הייתה התאונה נגרמת בדיוק באותו האופן. לכוח המכני של הרכב לא הייתה כל השפעה על הדרך בה אירעה התאונה. עצם העובדה שמנוע הרכב פועל ואף שנעשה בו שימוש קודם לתאונה (הרמת ההיבר) אין בה די כדי לקיים את הוראות החוק בחזקה החלוטה. לענין החזקה החלוטה נדרש ניצול של ממש של כוח מכני אשר יגרום לתאונה על פי מבחני הקשר הסיבתי העובדתי והמשפט. עצם פעולה מכנית של המנוע במקביל לגרימת התאונה, בשעה שאין לפעולה המכנית כל השפעה על גרימת התאונה, אין בו די. הבחנה ברורה בענין זה הובאה בפסק הדין המנחה בענין עוזר, בסעיף 39 לפסק דין שם נאמר: האם מאורע הנגרם על ידי טעינת מטען על רכב עומד או פירוק מטען ממנו נופל לגדריה של החזקה החלוטה בענין "ניצול הכוח המיכני של הרכב"? פשיטא, שאם טעינת המטען או פירוקו מהרכב העומד נעשתה שלא על ידי "ניצול הכוח המיכני של הרכב" כגון שנעשתה על ידי כוח העבודה של בני אדם ("ידנית") - אין היא נתפסת בגדרי החזקה, זאת ועוד: אם הרכב הוא "חד יעודי" ויעודו הוא תעבורתי בלבד, לא תחול החזקה החלוטה מקום שהטעינה והפריקה עשתה שימוש "מאולתר" בכוח המיכני של הרכב. בדומה אם הרכב היה "דו תכליתי" תוך שאיבד את תכליתו התעבורתית (כגון, שהורדו ממנו הגלגלים הוא הפך למתקן קבוע), לא תחול החזקה החלוטה. לעומת זאת, כאשר הטעינה והפריקה באמצעות הכוח המיכני של הרכב העומד הוא חלק מיעודו המקורי של הרכב אשר ממשיך להיות גם בעל יעוד תעבורתי, כי אז נזק הנגרם תוך טעינה ופריקה, נופל לגדר החזקה החלוטה בענין "ניצול הכוח המיכני של הרכב". (ההדגשה הוספה ר.ש.) כאמור לעיל ועל יסוד העובדות כפי שפורטו ע"י התובע עצמו אני קובע כי במקרה שבפני אירעה התאונה כתוצאה מפעולה ידנית ללא כל ניצול של הכוח המכני של הרכב במועד התאונה ובנסיבות בהן לעצם פעולת מנוע הרכב לא היתה כל השפעה על גרימת התאונה. בהתאם לא חלה החזקה החלוטה והאירוע אינו נכלל בגדר של תאונת דרכים. התובע טוען כי במקרה שבפני זהה למקרה שנדון בת.א. 411/95 של בית המשפט המחוזי בחיפה בענין אטיאס סימון נגד הפניקס. עיינתי בהחלטה זו ואולם שם העובדות שונות בתכלית. שם, תוך כדי הרמת ההיבר באמצעות כוח מכני של הרכב נפל ההיבר עצמו על התובע ופגם בו. שם נגרמה התאונה במפורש עקב ניצול כוח מכני של הרכב תוך שימוש ברכב לפי ייעודו המקורי. הרמת ההיבר באמצעות הכוח המכני של הרכב גרמה לנפילתו ולפגיעה בתובע. באירוע שבפני בית משפט זה הסתיים ניצול הכוח המכני של הרכב קודם שהחל התבוע בביצוע הפעולה הידנית של פתיחת ה"אוזן" של דלת ההיבר באמצעות מכות פטיש. הפעולה הידנית היא שגרמה לתאונה כשלפעולת המנוע של הרכב, אשר פעל באותו הזמן, לא היתה כל השפעה על גרימת התאונה. 6. סיכום בסיכומו של דבר אני קובע כי האירוע כפי שתואר ע"י התובע עצמו אינו מקיים את דרישות החוק ואינו מהוות "תאונת דרכים" כמשמעו בחוק. בהתאם - דין התביעה להידחות. אני מחייב את התובע לשלם לנתבע 500, 2 ש"ח + מע"מ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.תאונת דרכיםשאלות משפטיותמשאיתנפילה