קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה - מעצר עד תום ההליכים : מונחת בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996 ( להלן: "חוק המעצרים"). כנגד הנאשם (להלן: "המשיב"), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק; נהיגה בפסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"); נהיגה ללא רישיון תקף, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודה; חובת פוליסה, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל- 1970. נטען בכתב האישום כי ביום 12.5.11 נהג המשיב ברכב מסוג סובארו, בכביש מס' 653 בסמוך לרגבים, ללא רישיון רכב ופוליסת ביטוח חובה בתוקף, ועת היה פסול נהיגה. בזמן הנהיגה הבחינו במשיב, השוטרים אלדד פישר, והמתנדבים זאב קישון ויצחק בוגין (להלן: "השוטרים"). השוטרים קראו למשיב לעצור רכבו אולם המשיב ביצע פניית פרסה והחל להימלט מהשוטרים בנסיעה פרועה ומהירה לכיוון כפר-קרע. השוטרים הפעילו הסירנה וכרזו מספר פעמים למשיב על מנת שיעצור, אולם המשיב המשיך בנסיעתו, בכוונה להימלט מהשוטרים. המשיב נכנס לתוך כפר-קרע, נסע ברחובות הכפר במהירות גבוהה, תוך שהוא מבצע עקיפות מסוכנות של מספר כלי רכב, ומזגזג בין הנתיבים. בהמשך ביצעה ניידת משטרתית חסימה בנתיב נסיעתו של המשיב, אולם המשיב המשיך בנסעיתו, עקף הניידת, תוך שהוא עולה על המדרכה המיועדת להולכי רגל, נכנס לכיכר תנועה ומסכן את בטיחותם של משתמשי הדרך. המשיב המשיך בנסיעתו, נכנס בכביש בניגוד לתמרור "אין כניסה", והמשיך בנסיעה פרועה ליציאה מכפר קרע, עת הוא נוסע בנתיב בניגוד לכיוון התנועה וגורם לרכבים לבלום ולסטות מנתיבם, על מנת להימנע מלהתנגש בו. המשיב המשיך בנסיעתו המהירה והפרועה על כביש 65 לכיוון כללי עפולה, תוך שהוא נוסע בנתיב בניגוד לתנועה. לאחר נסיעה של מאות מטרים, בנתיב הנגדי, בצומת ברטעה-קציר השתלב המשיב בנתיב הנסיעה המוביל לכיוון עפולה, ובשלב זה הצליחו השוטרים להדביק המשיב ולנסוע בסמוך אליו. השוטרים קראו למשיה לעצור רכבו. המשיב מיאן מלהשמע להוראות והסיט רכבו במתכוון לעבר הניידת באופן שסיכן השוטרים ואילץ אותם להסיט הניידת על מנת להימנע מפגיעה. השוטר אלדד פישר ירה מאקדחו כדור אחד באוויר. המשיב המשיך בנסיעתו הפרועה והסיט פעם נוספת רכבו לכיוון הניידת. בהמשך, נכנס המשיב לתחנת דלק "סונול" הסמוכה לצומת ערערה, עצר רכבו ונמלט מהמקום. בד בבד עם הגשת כתב אישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. הצדדים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המעשים למשיב, כך גם לא על קיומה של עילת מעצר. טענותיהם התמקדו סביב הימצאותה של חלופת מעצר ראויה בהתחשב בנסיבותיו של המשיב, ונסיבות המקרה. יוער, כי לבית המשפט הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית לאחר שזו התבקשה על ידי ב"כ המשיב, ומסקנותיה היו כי המשיב כשיר לעמוד לדין ולעקוב אחרי הליכי המשפט, וכן בעת ביצוע המעשים הבדיל בין טוב לרע, מותר ואסור והיה אחראי למעשיו. המבקשת התנגדה לשחרור המשיב לחלופת מעצר או לשליחתו לבחינת תסקיר, לגישתה נסיבות המקרה מצביעות על המסוכנות הרבה הנובעת מהמשיב. המבקשת מדגישה כי התנהלות המשיב במהלך האירוע נמשכה לאורך זמן, ולוותה בסיכון ממשי לחיי אדם המשתמשים בנתיב התחבורה, וכן סיכון ממשי לחיי השוטרים שניסו לעצרו, כל זאת עת שהמשיב אינו שועה לכריזות השוטרים, דברים שיש בהם להצביע בנוסף על חוסר מורא מהחוק. דברים אלו מתחדדים לנוכח עברו הפלילי של המשיב, ודפוס התנהגות החוזר על עצמו שמסכן אחרים. כך הובהר כי לחובת המשיב 7 הרשעות קודמות בעבירות אלימות ורכוש, ו-15 הרשעות קודמות בתעבורה, בין היתר עבירות של נהיגה בלי רישיון, נהיגה בפסילה, חציית רמזור באור אדום וכהנה. עוד ציינה המבקשת כי בזמן ביצוע העבירות, המשיב היה פסול נהיגה מכוח 3 החלטות שיפוטיות שונות, דבר המלמד על זלזול לצווים והחלטות שיפוטיות, ושאין לתת בו כל אמון. המשיב ביצע המיוחס לו, בזמן שהוא מרצה עונש של 6 חודשי עבודת שירות שנגזרו עליו בחודש ינואר 2011, וזאת בגין הרשעתו בעבירות הדומות למיוחס לו בכתב האישום, ושעניינן בריחה משוטרים שניסו לעצור אותו, בזמן שהוא נהג בפסילה, וניהול מרדף אחריו תוך שהוא נוהג באופן פוחז ורשלני ומהווה סכנה למשתמשי הדרך. מכאן כי חרף זאת לא היה בעונש שנגזר עליו, כדי להרתיעו וזמן קצר לאחר מכן ביצע העבירות נשוא כתב האישום. לנוכח אלו, לגישת המבקשת, בהתחשב במסוכנות הנלמדת ממעשי המשיב, עברו הפלילי, ודפוס ההתנהגות העולה ממעשיו, אין מקום לשקול חלופת מעצר בעניינו, או הגשת תסקיר מעצר לבחינת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. ב"כ המשיב, הסכים לקיומה של עילת מעצר והסכים כי עבירות אלו טומנות בחיקן חומרה מיוחדת המצדיקות מעצר, עם זאת ציין כי הדבר נובע מכך שלעבירות אלו ככלל מתלווה סוג עבירות נוסף כגון רכוש, גניבת רכבים או התנגדות למעצר, אם כי ככל שהדברים נוגעים למרשו, הרי שעבירות אלו לא מיוחסות לו, ומעשיו מסתכמים בנהיגה פרועה. ב"כ המשיב גם לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, אם כי ערער על התמונה הכללית המצטיירת מכתב האישום, והוא ציין כי השוטרים פתחו בירי כנגד המשיב וביצעו נגדו מרדף מסוכן ובניגוד להנחיות הפנימיות של המשטרה, דבר שמשך המשיב לבצע המעשים המיוחסים לו, מתוך פחד וחוסר מחשבה. לנוכח אלו הרי שמסוכנותו של המשיב פוחתת, ואינה מצדיקה מעצר. מעבר לכך צויין, כי עיקר העבירות המיוחסות למשיב הן עבירות ישנות, שרובן בוצעו לפני כ-10 שנים ושתי עבירות נוספות מ-2006, התחזות ומ-2009 נהיגה פוחזת. לנוכח אלו אין לראות בעברו הפלילי של המשיב כעבר פלילי מכביד המונע שקילת חלופת מעצר. עוד הוסף על ידי המשיב, כי ככל שהדברים מיוחסים לעבירה האחרונה בגינה הוא הורשע, הרי שבמסגרת העונש לא נקבע עונש על תנאי, מכאן כי לא ניתן להשליך מהעבירה ומהעונש בגינה על המעשים דנן. לנוכח האמור, עותר ב"כ המשיב לשחרר מרשו לחלופת מעצר בפיקוח 2 אחיות של המשיב וגיס המשיב, בגיבוי איזוק אלקטרוני, על כן מוצע לבחון עניינו של המשיב והתאמתו לחלופת המעצר המוצעת על ידי תסקיר מבחן. דיון ומסקנות ראיות לכאורה כאמור, הצדדים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה, להוכחת המיוחס למשיב במסגרת כתב האישום, כך גם אני סבור, ולאחר בחינת הראיות שהונחו בפניי, כי ישנן ראיות לכאורה בתיק, שיש בהן להצביע על אשמתו של המשיב, כמיוחס לו בכתב האישום. כך ניתן למנות את עדויות השוטרים, שניהלו המרדף אחר המשיב והמתארים את נתיב בריחתו של המשיב. [ראו לעניין זה הודעתו של השוטר אלדד פישר מיום 12.5.11 מסומן 3; ושאר הודעות ודוחות השוטרים שהשתתפו באירוע] וכן ראו עדותו של אחי המשיב, אשר ישב ליד המשיב במשך הנסיעה[ ראו לעניין זה הודעתו מיום 12.5.11 מסומן 6]. בנוסף ניתן ללמוד, ובהתאם למסמכים ממשרד הרישוי, כי למשיב לא היה רישיון נהיגה בתוקף. כך גם, ובהתאם למסמכים שיפוטיים, במועדים הרלוונטיים המשיב היה פסול נהיגה מכוח שלוש החלטות שיפוטיות שונות. אסתפק בסקירה זו של הראיות, לנוכח הסכמת הצדדים לקיומן של ראיות לכאורה, וכן בהתחשב בטיב הראיות הנדרשות בשלב זה של ההליך הפלילי, הרי שבשלב זה, אין להעמיק בחקר האמת ובירור שאלת חפותו או אשמתו של המשיב על-פי חומר הראיות הלכאוריות שיש בתיק, ואין לבחון את מהימנותן של העדויות והראיות. אלא שזוהי מלאכתה של הערכאה השיפוטית שבפניה עתיד המשיב ליתן את הדין. בית המשפט, בשלב זה, עסוק בבחינת הפוטנציאל הראייתי שיצא אל הפועל בעתיד, בסיומו של הליך משפטי, ודי לו לבית המשפט אם התרשם כי קיימות ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות למשיבים, שאינן חסרות ערך על פניהן. השוו לדוגמא: בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08); בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.08); בש"פ 10307/07 מדינת ישראל נ' אסף לוזון ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 6.12.07); בש"פ 9585/07 אסעד שיבלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 28.11.07). עילת מעצר מסוכנות המשיב, התגלתה לאורך ביצוע כל המרדף, מרדף שארך מאות רבות של מטרים. המשיב, נהג ברכב בצורה מהירה ופרועה, עת שאין בידו רישיון בר תוקף כך גם ללא ביטוח וטסט על הרכב. נהיגתו הפרועה של המשיב לוותה בזיגזוגים בכביש, נסיעה בנתיב נגדי, כניסה לצמתים בצורה מסוכנת, הסטת הרכב לכיוון רכב השוטרים, כל זאת תוך סיכון ממשי לנוסעים ולעושים שימוש בכביש, עת שנהיגת המשיב אופיינה באדישות לחיי אדם, ובלי שהמשיב נותן דעתו לסיכונים הטמונים במעשיו. אין ספק כי לנוכח עזות רוחו של המשיב, ופריצת כל גבול וכל סטנדרט נהיגה בטיחותית, כי מתקיימת מסוכנותו רבה מהמשיב. מעבר לאלו, עולה לכאורה, כי המשיב נהג ברכבו כפי שנהג, על אף שהשוטרים ביקשו ממנו חזור ושוב לעצור רכבו, הן באמצעות כרזות והן באמצעות מחסומים משטרתיים. כמתואר על ידי השוטרים: "הפעלתי סירנה ברכב, וכרזתי לנהג מספר רב של פעמים לעצור מייד את הרכב. הנהג לא התייחס לדרישה והתעלם והמשיך לברוח בנהיגה מטורפת." [הודעתו של השוטר אלדד פישר מיום 12.5.11 מסומן 3 ש' 22- 23]. המשיב מיאן מלציית להוראות המשטרה והמשיך בניסונותיו להימלט מהשוטרים. בעניין זה יוער, כי אין אני מקבל טענת ב"כ המשיב לפיה מרשו נמלט מהמשטרה לנוכח הירי שבוצע בניגוד לנהלי המשטרה, ולאחר שנבהל מהמשטרה, שכן ניתנו כמה וכמה הזדמניות למשיב לעצור רכבו. השוטרים כרזו והתרו שוב ושוב במשיב לעצור רכבו המשיב לא נענה להוראות השוטרים, המשיך בנסיעתו, וסיכן חיי העושים שימוש בכביש, חיי השוטרים, חיי אחיו וחייו עצמו. הטענה כי המשיב פחד ונבהל אינה מהווה צידוק למעשיו. בעשותו כן המשיב מצהיר על זלזול ברשויות אכיפת החוק ומוכנות ליטול סיכונים בלתי סבירים.. התנהגות זו, ללא ספק מקימה עילת מעצר ומצביעה על המסוכנות הרבה העולה מהמשיב, ויפים לעניין זה הדברים שנאמרו בבש"פ 9701/06 מדינת ישראל נ' סלים אלסטד (טרם פורסם, 27.11.06): "עצם ההתעלמות מאנשי משטרה שמנסים כברת דרך ארוכה לעצור את המשיב בדרכים חוקיות, מצביעה בפני עצמה על מסוכנות. לא סתם מסוכנות אלא מסוכנות שיש לה השלכה רבתי לעניין האפשרות לבטוח במשיב, כאשר על הפרק עומדת האפשרות לשחרורו בחלופת מעצר. מי שאיננו נרתע משוטר העומד בפניו ומסמן לו פיזית בצורה הברורה ביותר לעצור וכי מדוע יירתע מהוראה ערטילאית של בית המשפט המכתיבה לו תנאים כאלה ואחרים". מסוכנות המשיב, מקבלת מימד נוסף, עת שהמשיב, נהג כפי שנהג, אך מתוך רצון לברוח מהמשטרה, כאשר על פניו, רצון זה בא לעולם, על מנת שהמשיב לא יתפס כשהוא נוהג ברכבו ללא טסט וביטוח. היעדר פרופורציה בין התנהגותו הפרועה של המשיב, לבין הסיבה להתנהגותו, מדגישה את מסוכנות המשיב, ומרחיקה את האפשרות לשקול בעניינו חלופת מעצר. המסוכנות העולה ממקרים אלה הובהרו וסוכמו ב- בש"פ 7701/10 בילאל שתיווי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 27.10.10): "המדיניות השיפוטית הינה כי התנהלותו של אדם המסכן חיי אחרים תוך ניסיון הימלטותו מעידה על כך שנובע ממנו סיכון של ממש לשלום הציבור ולביטחונו ולפיכך קיים אינטרס ציבורי להורות על מעצרו עד תום ההליכים נגדו." ראו בהקשר זה את: בש"פ 7986/09 אחמד שאהין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.10.09); בש"פ 4518/09 סמיר אלחמידי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.6.09); בש"פ 987/09 ליאור נחמיהייב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.2.09); בש"פ 9368/08 מרק פולסקי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.11.08); בש"פ 6433/06 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (טרם פורסם, 9.8.2006) . חלופת מעצר ואכן הכלל הוא, שגם בעבירות חמורות יש לבחון חלופת מעצר. שכן, מצוות המחוקק, ועקרון המידתיות מחייבים את בית המשפט לבדוק, גם במקרים חמורים שעולה מהם מסוכנות, האם ניתן להפיג המסוכנות באמצעות חלופת מעצר. כך נפסק: "חובה היא לשקול בכל מקרה וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר, והשאלה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. עליה לבדוק אם החלופה מבטיחה את תכלית המעצר. אם תמצא לומר, שבכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת מעצר, נמצאת מרוקן את חובת שקילת החלופה מתוכן" [בש"פ 4224/99 מדינת ישראל נ' כהן (טרם פורסם, ניתן ביום 28.6.99); ראו גם: בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 25.9.06)].   המשיב, כבן 36, בעל עבר פלילי לא מבוטל מתחום עבירות הרכוש והאלימות, כך גם בעל עבר תעבורתי מהסוג הדומה לעיבורת המיוחסות לו במסגרת כתב האישום נשוא ענייננו. אכן עבירות האלימות והרכוש הינן ישנות. ואולם טיב המעשים במקרה זה שבפני, והמסוכנות העולה מהם אינה מתחשבת ביחסו הערכי של המשיב למעשים, ואין היא משתנה בהתאם למידת חרטתו של המשיב למעשים שבוצעו על ידו. שכן נהיגתו הפרועה של המשיב לאורך מרחק רב תוך סיכון חיי המשתמשים בכביש, ובעיקר רצף המעשים שסיכנו חיי שוטרים והתעלמו מהוראותיהם, מצביעים על מסוכנות במדרג הגבוהה ועל העדר אפשרות ליתן אמון באפשרות של פיקוח יעיל על המשיב, יהיו סדרי הפיקוח והמפקחים טובים ככל שיהיו. על כך יש להוסיף, כי ככל הנראה המדובר בדפוס התנהגות קבוע של המשיב ללא הפנמה לסכנה העולה מהתנהגותו. לחובת המשיב הרשעה בגין מעשים הדומים למיוחס לו בכתב האישום, שבוצעו על ידי המשיב בחודש נובמבר 2009, בגין כך נגזר דינו של המשיב בתאריך 2.1.11 והוטלו עליו 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודת שירות. אם כי וכפי שעולה לכאורה מכתב האישום, המשיב חזר וביצע מעשים דומים, וזאת במסגרת תקופת המאסר שהוטלה עליו. מכאן כי המשיב לא הפנים הסכנה העולה ממעשיו, ולא נרתע מלחזור שוב על אותו דפוס התנהגות מסוכן. כך גם נראה כי למשיב אין מורא מפני החוק,הוא אינו שועה להוראות השוטרים ואין הוא מושפע מעונש קודם שנגזר.   בהתאם, בשים לב לכל נתוני האירוע, כפי שפורטו, בשים לב לעובדה כי כל שחרור לחלופה מטיל גם על המשטרה חובת פיקוח על הנאשם המצוי בחלופת מעצר, ובשים לב להלכות הפסוקות בעניין מעשים מסוג זה, סבור אני כי לא ניתן לתת במשיב אמון, ואין מקום לסכן את שלום הציבור ככלל ואת שלום השוטרים בפרט בדרך של שחרור המשיב לחלופת מעצר, טובה ככל שתהיה. ומכאן גם אין אני רואה צורך להיעזר בתסקיר מבחן שיבחן עניינו של המשיב.   אשר על כן אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בת"פ 34193-05-11 המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה. מעצרמשפט תעבורהסיכון חיי אדם בנתיב תחבורהתחבורהמעצר עד תום ההליכים