קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סילוק יד של קיבוץ ממקרקעין: .1זהו ערעור על החלטתו של ביהמ"ש קמא (כב' השופט גרמן) לדחות תביעות לסילוק ידו של קיבוץ גליל ים מאדמות מסויימות שהוא מחזיק ללא הסכמת המינהל, ולהעביר ל"וועדת האריסים" את ההכרעה בשאלה אם חל סעיף 18לפקודת האריסים על המשיבים. בדיון העלה הקיבוץ טענה מקדמית שהענין כולו חייב להיות נדון תחילה בפני הוועדה מיוחדת שהוקמה עפ"י סעיף 19לפקודת האריסים (הגנה) (חוקי ארץ ישראל דרייטון כרך א' 476, ע"ר 1937תוספת 1) (להלן: הוועדה ו-הפקודה) וזאת משום שסעיף 18לפקודה מעניק הגנה לכל "אדם" שהיה נוהג לעשות על הקרקע "מלאכה מועילה" (כיוצא ב"מלאכות של השקיית עדרים, כריתת עצים או קטילת קנים"); וסעיף 19של הפקודה קובע, שעניינים מסויימים יוחלטו ע"י הוועדה וביניהם, בסעיף (1)(ד), השאלה אם אמנם נהג אותו אדם לעסוק במלאכה כזו. .2נעיר תחילה שתמוה בעינינו הנוהל שנקוט בידי המערער, מינהל מקרקעי ישראל לפתוח דיון בשאלה נכבדה של סילוקו של קיבוץ מאדמות שהוא מעבד למעלה מ- 40שנה - בתביעה לקונית לסלק ידו של מסיג גבול - ובדרישה לדון בכך לפי "סדר דין מקוצר". המינהל ברשות ציבורית יודע היטב שקיימת מחלוקת של ממש ופקידיו מנהלים דיונים ענייניים עם הקיבוצים המעבדים את האדמות הללו, ונקיטה בסדר דין מקוצר כשכתב התביעה אינו מגלה את העובדות האמיתיות שבמחלוקת, פניה כזו לביהמ"ש לא רק שאינה לכבודו, אלא שהיא גוררת האחזות בטענות לגליסטיות משונות כמו זו שלפנינו, שהקיבוץ טוען שמגיעה לו זכות של "קוטל קנים וכיוצ"ב" או שהוא אריס עני המנושל מפרנסתו. התיחסות מכובדת לטענות ולזכויות של הזולת היתה מאפשרת התרכזות בעובדות שבאמת שנויות במחלוקת. .3בפנינו עלו שתי שאלות. האחת - האם כדין פסק בימ"ש קמא להעביר את עצם ההכרעה בשאלה אם סעיף 18האמור חל על הנתבע. והשאלה השניה, אם דיון בפני הוועדה הוא ייחודי לה, ואין לביהמ"ש להסיג את גבולה. בשאלה השניה שנוסחה לעיל אנו פוסקים שאמנם ענין שהוא בתחום הסכסוכים שנזכרו בסעיף 19- הוא ייחודי לוועדה. ניתן ללמוד זאת מהוראות הסיפא של הסעיף, הקובעת שהחלטה זו היא "החלטת גמר, ואין לערער עליה" אלא ברשות ביהמ"ש בנקודה משפטית, ושאם החליטה הוועדה תהיה החלטתה "מעשה שנידון" (רס-יודיקטה) שתחייב את ביהמ"ש. .4אלא שאין הכרעה זו מועילה למשיב. סעיף 18לפקודה קובע ששופט לא יוציא "צו נישול" נגד אדם כזה (שהמשיב טוען שהוא נכלל בהגדרתו) "מלבד אם הניח בעל הקרקע את דעת השופט "שהוכח לשר המשפטים שהמציאו לאותו אדם קרקע אחרת שוות ערך לצרכי פרנסתו". סעיף זה משאיר את שיקול הדעת בנקודה זו לביהמ"ש דווקא ולא לוועדה. ע.א. 756/82קבוץ יגור נ' שירותי נפט בע"מ (פד"י מא(1) 85, בעמ' 116) הכריע ברוב דעות בשלילה בשאלה אם קיבוץ יכול להיות "אריס חוקי", אך קבע גם שהמונח "אדם" יש לו משמעויות שונות בחלקיה השונים של הפקודה (עמ' 113). לעצם השאלה שהועלתה בפנינו ע"י ב"כ המינהל/המערער, אם מי שמעבד אדמות ואין הגנת סעיף 6מן הפקודה חלה עליו (מאחר שאינו בגדר "אריס חוקי") יכול שתחול עליו בגין אותו עיבוד הגנת סעיף 18- איננו מתייחסים בשלב זה, כי היא מסורה לביהמ"ש הדן בענין עצמו. בפנינו רק ערעור על החלטתו של השופט קמא להעביר את הענין להחלטתה של הוועדה האמורה. חוששנו שהחלטה זו אינה יכולה לעמוד מאחר שההחלטה בענין זה היא משפטית ולא עובדתית גרידא. לא היתה מחלוקת של ממש בעובדה שהקיבוץ אכן מעבד קרקע זו וקשה להניח שיש סכסוך של ממש בשאלה אם עיבוד קרקע הוא "מלאכה מועילה אחרת". השאלה אם על העיבוד הזה חל סעיף 18או 6או שניהם - אינה ענין לוועדה, וביהמ"ש צריך להכריע בה. אי לכך הערעור מתקבל והדיון מוחזר לבימ"ש קמא. הוצאות בערכאה זו על המשיב בסך 000, 3ש"ח. מקרקעיןסילוק ידקיבוץ