קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב הורים לטיפול רפואי בקטין: .1הוגש ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה שדן בעניינו של קטין חולה. ההליך החל כאשר נציג היועץ המשפטי לממשלה עתר בפני אותו בית משפט לחייב את הורי הקטין להסכים לביצוע הליך חודרני רפואי בגופו של הקטין הסובל בין היתר ממחלת כליות קשה. .2בית המשפט קמא נעתר לבקשת היועץ המשפטי לממשלה למרות התנגדות ההורים, נתן צו לביצוע מידי של הליכים רפואיים זמניים (החדרת קטטר זמני) וכן התיר לרופאים לבצע הליך קבוע ומסובך יותר דהיינו החדרת קטטר "קבוע" בדרך של ניתוח בהרדמה כללית. .3על פי חוק בית המשפט לענייני משפחה ניתן לערער על פסק הדין בפני בית משפט מחוזי וברוב הנושאים מתברר הערעור בפני מותב של דן יחיד ונראה לי כי גם במקרה זה נושא הדיון מטעם ערעור בפני הרכב שכזה. יתר על כן, על פי אותו חוק רשאית ערכאת הערעור לדון בעניין מלכתחילה לרבות שמיעת עדים, ובתוקף סמכותי זו מיניתי מומחה מטעם בית המשפט שיעזור לי בהבהרת הנושאים הרפואיים המתעוררים בערעור קשה זה. פסק דיני זה ניתן במעמד הצדדים באולם המשפטים מיד עם סיומו של הטיעון וזאת עקב הדחיפות בנושא המחלוקת. .4שאלות רפואיות, מוסריות ואתיות שהתעוררו בתיק זה התעוררו גם בהליכים אחרים בפני בית משפט זה הליכים שהתחילו בבית משפט מחוזי בהמרצות פתיחה שם עתרו החולים אם בעצמם ואם באמצעות קרוביהם להורות לשלטונות בתי החולים שלא לחברם לטיפול רפואי בניגוד לרצונם. למרות השוני בדרך פתיחת ההליכים ההם לעומת הליך זה, הרי השאלות והמבחנים דומים. .5לאחר עיון בחוות הדעת המומחה מטעם בית המשפט ושמיעת עדותו בעל פה הובהר הרקע הרפואי ובית המשפט יכול להגיע להכרעה בנידון. יש לציין כי חוות הדעת הממצה והברורה והמקצועית הוגשה לבית המשפט בדחיפות רבה וזאת עקב הנסיבות הלוחצות. .6מתברר כי הקטין סובל מתחילת ימיו במחלה נוירולוגית קשה שגרמה לו לפגיעה שכלית ומוטורית קשה. מאז לידתו ועד היום (הקטין בן 8שנים) לא הגיע בכלל התפתחות נוירולוגית כלשהי ואין לו קשר עם סביבתו לרבות המטפלות המסורות שטיפלו בו ומשפחתו הדואגת. כנראה עקב מחלתו הנוירולוגית הקשה, חשוף הקטין למחלות אחרות וכך במסגרת אשפוז בעניין אחר הובחנה בו מחלת הכליות החדשה שבגינה הוא מאושפז. .7בחוות הדעת מפורטות הדרכים השונות היכולות להועיל לחולי כליות (בהנחה שזוהי המחלה היחידה) במקרה דנן מוצאות מכלל אפשרות הדרכים של דיאליזה (אינה ניתנת לקטינים בדרך כלל עקב כלי הדם הצרים) והשתלת כליה. כך שנותרה למעשה הדרך של החדרת הקטטר הקבוע שאותו מבקשים הרופאים להחדיר לגופו של הקטין. כדי לבצע החדרה זו יש צורך בהסכמת החולה ובהעדר תקשורת עם החולה שגם הוא קטין לא היתה ברירה למדינה אלא לפנות להוריו בנידון כאפוטרופסים טבעיים שלו. אין מחלוקת כי ההורים הם אכן בעלי הדין הנכונים בהליך שכזה הוראה בעניין זה מצויה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב 1962(להלן: החוק). בסעיף 68לחוק הוסמך בית המשפט ליתן הוראות כפייתיות לביצוע ניתוח למרות התנגדות ההורים אם הניתוח דרוש לשמירת שלומו הגופני של הקטין. .8ספק רב אם סעיף 68(ב) לחוק עדיין בתוקף לאור הוראותיו של חוק זכויות החולה, תשנ"ו 1996(להלן: חוק זכויות החולה). החוק האחרון הוא גם מאוחר יותר וגם מיוחד לשאלה המתעוררת בערעור זה. על פי סעיף 15לחוק זכויות החולה ניתן לכפות טיפול רפואי אם אישרה זאת ועדת האתיקה כאשר צפוי שהטיפול הרפואי ישפר במידה ניכרת את מצבו הרפואי של המטופל וקיים יסוד סביר להניח שלאחר מתן הטיפול הרפואי יתן המטופל את הסכמתו למפרע. .9אפילו יצליח הניתוח ויתגברו על כל הקשיים הקשורים בפרוצדורה המסובכת הקשורה בו ובמיוחד כאשר מדובר בחולה הנמצא במוסד שאינו אמון על תיקון שכזה גם אז אין ספק שהוא לא יביא לשיפור מצב מחלתו כי ממחלה זו אין ריפוי כלל. בפרוצדורה זו ניתן רק להאריך את חייו של החולה באופן מלאכותי כך שההכרעה בגורלו תדחה. .10החלטת בית משפט השלום לענייני משפחה והחלטת הרופאים בבית החולים שבו נמצא החולה היא ההחלטה הקלה יותר בנסיבות המקרה והסרת אחריות בשאלה האתית והמצפונית המתעוררת במקרה דנן. .11אין חולקים על כך כי טיפול ההורים בילד במשך 8שנות חייו חורג מהבחינה החיובית על טיפול מסור של הורים ועל כך ניתנו השבחים הן על ידי הרופאים הן על ידי המומחה הן על ידי בית משפט קמא והן על ידי בית משפט זה. הורים אלה שהם המוסמכים האמיתיים לבחינת צורכי הקטין מגובשים בדיעה שלא להתחיל בהרפתקאה רפואית חדשה זו מעבר לבעיות הרפואיות הקשות שסבל וסובל הילד עד לאחרונה. החלטתם זו ניתנה שלא בחופזה, תוך יישוב דעת, תוך התייעצות עם הרופאים ועם פרקליטיהם. מאחר ודרושה הסכמתם לניתוח שכזה נישאלת השאלה אם יש לכפות עליהם להסכים שמא התנגדותם נובעת מנימוקים זרים. לאחר שבית המשפט שוכנע כי עמדתם מעוגנת דווקא בטובת הילד על ידי הבאת סוף ליסוריו, לא בנקל יחליף בית המשפט את שיקוליו הוא. מה גם שעמדתם אינה מנוגדת לשיקולי בית המשפט ואף אינה מנוגדת לשיקולים ולמסקנות המפורטות בחוות הדעת שנתקבלה. .12על פי מצב הפסיקה העדכני כיום ניתן להעתר לרצונם של חולים שלא לחברם לאמצעי החייאה מלאכותיים ולא לבצע בהם ניתוחים אם זה רצונם האמיתי. כך החליט בית משפט זה, למשל, בעניינו של בנימין אייל ז"ל שלא להתחבר למכונת ההנשמה ובענינה של רחל צעדי ז"ל שלא לחברה למכונת דיאליזה. גישה זו של בתי המשפט המחוזיים אף אושרה למעשה ולו גם בדיעבד בפסק דינו המקיף והמאלף של ממלא מקום נישא בית המשפט העליון השופט אלון בפסק הדין שפר. אין לי ספק כי אם הקטין היה יכול לדבר (והרי דבריו מובעים על ידי הוריו) הוא היה נוקט באותה גישה שנקטו החולים האחרים דהיינו להשתחרר מחיים קשים אלה שנכפו עליו שלא באשמתו. אכן קיים עקרון "קדושת החיים" אולם במקרה דנן במצבו הנוכחי חייו של הקטין אינם חיים כלל ואין לכפות עליו את המשך הסבל. חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו רק מועילה לטיעון ההורים דהיינו שמירת רצונם על שמירת גופו של הקטין שלא לחדור אליו בהליך שלא מביא לריפוי אלא לשמירה מלאכותית של חייו. .13לאחר ששוכנעתי כי מדובר בשתי מחלות קשות ביותר שמהן סובל הקטין בכך ניתן להכלילן בגדר "מחלות סופניות" למעשה, ולאחר שלא שוכנעתי כי ההליך הרפואי שאותו מבקשים לבצע הרופאים יפתור בסופו של דבר את בעיותיו הרפואיות של הקטין, החלטתי שלא לכפות על ההורים הסכמה לניתוח שכזה. מכאן שדין הערעור מתקבל בהוראת בית המשפט לענייני משפחה המחייבת ביצוע ניתוח שכזה, מתבטלת. אין בפסק דיני זה הוראה לנתק את החולה מחיבורים זמניים כלשהם שהוא מחובר להם, אם מחובר. המדינה תשלם את הוצאות המומחה בסך של 000, 3ש"ח בצירוף מע"מ.קטיניםרפואהטיפול רפואי (קטינים)