קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב לצאת לעבודה מטעם לשכת התעסוקה: .1זהו ערעור על החלטת ועדת הערר שליד לשכת התעסוקה בנצרת, אשר דחתה את עררו של המערער כנגד ההחלטה לראות בו "סרבן", עקב סרובו, כביכול, לצאת לעבודה מוצעת כלשהי, ביום .11/11/91 .2בטרם דיון בערעור לגופו, אני מוצא לנכון להעיר מספר הערות רקע: א. ה"סרוב" שנרשם למערער בחודש נובמבר 1991, הביא לכך שהמוסד לביטוח לאומי לא שילם למערער גימלת הבטחת הכנסה לחודשים נובמבר ודצמבר .1991לפיכך, ולאחר שהמוסד לביטוח לאומי הודיע למערער על כך, פנה המערער בתובענה לבית דין זה, כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי. ב. בתובענתו האמורה ניתנה החלטה ע"י כב' השופט הראשי של בית דין זה, שבה הודרך המערער בדבר זכאותו לפנות לועדת הערר, לפי סעיף 43לחוק שרות התעסוקה. משהוברר שאכן המערער הגיש ערר - נמחקה תובענתו. ג. אין ספק שבירור השאלה האם יש לראות במערער משום "סרבן", שהיא השאלה החשובה הן בערר בפני ועדת הערר והן בתובענה כגון זו שהגיש המערער כנגד המוסד לביטוח לאומי, עדיף שייעשה במסגרת ערר בפני ועדת הערר ולא במסגרת תובענה כנגד המוסד לביטוח לאומי. ההחלטה האם המערער "סרבן" אם לאו, מתקבלת על ידי לשכת התעסוקה, על פי הוראות חוק שרות התעסוקה, תקנותיו ותקנון שרות התעסוקה (להלן: "התקנון") ולפיכך, היעילות וההגיון מחייבים שתקיפת החלטת לשכת התעסוקה תיעשה במסגרת ערר לפי סעיף 43לחוק שרות התעסוקה ולא בתובענה כנגד המוסד לביטוח לאומי. ד. בהחלטתה של ועדת הערר נאמר, בין השאר: "1) ... 2) ... 3) אנו תמהים על החסד שנהג בעורר כב' ביה"ד באחור כה רב ולא דן בתביעות לגופן לפי סמכותו וחובתו. 4) אנו דוחים את הערר מחמת התיישנותו והגשתו באיחור כה רב ו/או מחמת השהוי הרב שהעורר השתהה בהגשתו בפנינו. 5) אך למען הסר כל ספק ..." ה. אם תמהה ועדת הערר על החלטותיו של בית דין זה, הרי שהתמיהה שיש לתמוה על החלטתה של ועדת הערר רבה שבעתיים. ועדת הערר חרגה מסמכותה בכך שקבעה שביה"ד היה אמור לדון בתובענה "לפי סמכותו וחובתו" (ההדגשה - לא במקור). מבחינת סמכות, אכן היתה סמכות לבית הדין לדון בתובענתו של המערער כנגד המוסד לביטוח לאומי, אך מהיכן שאבה הועדה את קביעתה על "חובתו", כביכול, של בית הדין לדון בתובענה, בעוד שניתן היה להעביר את השאלה שבמחלוקת למקומה הטבעי, כלומר, לועדת הערר ? לועדה פתרונים. אמנם נכון שבדב"ע נב/195- 04המוסד לביטוח לאומי - אבו חוסיין, פד"ע כה 163, נפסק שניתן לתקוף את פעולות לשכת התעסוקה הן בתקיפה עקיפה והן בתקיפה ישירה, אלא שכאמור בס"ק ג' לעיל, משהתאפשרה הגשת ערר לועדת הערר, אין טעם לדון בתובענה זהה כנגד המוסד לביטוח לאומי. ו. לענין ההתיישנות והשיהוי - היה זה מן הראוי להפנות את תשומת לב חברי הועדה לתאריך שבו התמנו להיות חברים בה ולברר האם טרם מינויים היתה ועדת ערר פעילה במחוז זה של שרות התעסוקה. למיטב ידיעתי, בעת שנשללה מן המערער גימלת הבטחת הכנסה בשל ה"סרוב" שנרשם לו ביום 14/11/91, הרי גם אם היה מגיש ערר על פי סעיף 43לחוק שרות התעסוקה, לא היה מי שידון בעררו (באותה עת). ז. לאור האמור לעיל, יש לשבח את ב"כ המשיב, עו"ד בית הלחמי, על כך שבפתח הדיון בערעור זה הודיע לביה"ד כי הוא מסכים שהערעור יתנהל לגופו של ענין מבלי שיהיה צורך להידרש לשאלת ההתיישנות והשיהוי וכי אין הוא מבקש לאמץ את חלק החלטתה של ועדת הערר הנוגע לסמכותו ולחובתו של בית הדין. עד כאן ההערות המקדמיות, ומכאן - דיון לגופן של טענות המערער וטענות המשיב. .3לטענת המערער, היה המערער חולה בתקופה שמיום 1/11/91ועד יום .14/11/91 טענתו זו נתמכת בתעודות רפואיות, שהומצאו לתיק בית הדין והיו אף בפני ועדת הערר. על טענתו זו אומרת ועדת הערר (בחלק של החלטתה שהוא "למען הסר כל ספק", שכן, כמצוטט לעיל, הנימוק העיקרי לדחיית הערר היה התיישנות ו/או שיהוי): "5) ... אין שחר לטענת העורר כי היה חולה ... העובדה שהעורר לא הראה לנו תעודות מחלה מקוריות אומרת דרשני לגבי נכונות טענותיו ... ". קריאה נוספת בהחלטת הועדה מלמדת כי הועדה נתנה משקל גם לכך שהמערער טען בפניה כי כלל לא התייצב בלשכת התעסוקה בעת מחלתו, בעוד שמחברת הנוכחות שהוגשה על ידי המשיב לועדה - הצביעה על כך שהמערער התייצב בלשכת התעסוקה בימים 4, 6ו- 11בנובמבר .1991 עיון מעמיק יותר בפרוטוקול הועדה מגלה שלא נרשם מפי המערער כי לא התייצב כלל בעת מחלתו אלא נרשם שלא התייצב ביום 11/11/91, המועד בו נרשם כ"סרבן". .4בדיון בביה"ד טען ב"כ המערער כי המערער לא אמר לועדה שלא היה כלל בלשכת התעסוקה בעת מחלתו אלא רק שלא בא לשם "התייצבות". הופעתו בלשכת התעסוקה בעת מחלתו היתה לשם הגשת תעודות המחלה או למטרות אחרות, אך לא לשם "התייצבות" לשליחה לעבודה. .5לעומתו טען ב"כ המשיב כי הועדה לא נתנה אמון בדברי המערר והתייחסה בחשד לתעודות המחלה. .6ב"כ המשיב לא הסביר מהו ה"סרוב" המיוחס למערער, ולא ניתן להבין מטענותיו של ב"כ המשיב לאיזו עבודה טוען המשיב שהמערער נשלח ביום 11/11/91וסירב להגיע אליה. גם טענותיו של נציג לשכת התעסוקה שהופיע בפני ועדת הערר אינן כוללות פירוט של העבודה שאליה נשלח, כביכול, המערער ביום 11/11/91, אלא רק טענה שבשל הזמן שחלף קשה למצוא את המסמכים המתאימים. גם ועדת הערר, אשר קבעה בפסקנות: "בדין נרשם לעורר סרוב ב 11.11.91" לא פירטה בהחלטתה מהו אותו סירוב המיוחס למערער, כלומר לאיזו עבודה נשלח וסרב ללכת. אם ייטען שהעדר הפרטים על העבודה שאליה נשלח, כביכול, המערער ביום 11/11/91נובע מהזמן שחלף, יש להשיב שעל פי סעיף 45(ג) לתקנון, על לשכת התעסוקה לשמור אצלה עותקים של כתב השליחה לעבודה במשך 3שנים. הערר הוגש ביום 13/6/94, בטרם חלפו 3שנים מה"סרוב" המיוחס למערער, כך שאם לא נשמר בלשכת התעסוקה עותק של ה"הפניה", אין למשיב להלין אלא על לשכת התעסוקה. אם אשתמש בלשונה של ועדת הערר, הרי שאי-המצאותו של העתק כתב השליחה לעבודה "אומרת דרשני" ומפחיתה מאד ממשקל טענותיו של המשיב. .7אין באפשרותי לקבוע, על יסוד החומר שבתיק, האם המערער התייצב בלשכת התעסוקה בין יום 1/11/91לבין יום 14/11/91, אולם, משהוצאו למערער תעודות מחלה בגין תקופה זו, ניתן גם ניתן לקבוע שאף אם היה "סרוב" כלשהו (שמהותו לא פורטה על ידי המשיב, כאמור לעיל), הרי שבעת מחלתו של המערער לא מוטלת עליו כל חובה לצאת לעבודה. .8העובדה שלא היו בידי המערער תעודות מחלה מקוריות הוסברה על ידי בא כחו בכך שהתעודות המקוריות הוגשו ללשכת התעסוקה. העתקי התעודות שהוגשו לתיק (ולועדת הערר), אינן מעוררים כל רושם בלתי אמין, ולדעתי ועדת הערר טעתה כאשר זקפה לחובתו של המערער את העובדה שבידיו מצויים העתקים בלבד. המחלות המצויינות בתעודות המחלה ("טחורים" ו- "behaviour disorders") אינן מחלות מחייבות ריתוקו של המערער למיטתו כך שגם אם אכן התייצב בלשכת התעסוקה בעת מחלותיו - אין בכך כדי לגרוע מהאמור בתעודות, דהיינו, שהמערער לא היה כשיר לעבודה בתקופות המצויינות בתעודות. .9הצטרפותם של שני הנימוקים המפורטים לעיל; העדר פירוט של טענת ה"סרוב" והימצאות תעודות המחלה הכוללות גם את יום 11/11/91, שבו נרשם ה"סרוב", מביאה אותי למסקנה שדינו של ערעור זה להתקבל. .7לאור האמור לעיל אני קובע שטעתה לשכת התעסוקה בכך שראתה את המערער כ"סרבן" בעת מחלתו וטעתה גם ועדת הערר בדחותה את הערר, למרות שהעתקי תעודות המחלה היו בפניה ולמרות שלא הוברר לה לאיזו עבודה נשלח המערער ביום 11/11/91ו"סרב", כביכול. .8אני מחייב את המשיב לשלם למערער את הוצאות המשפט בסך -. 200ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/5/95, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/5/95ועד התשלום בפועל.סירוב עבודהדמי אבטלה