סירוב רואה חשבון להחזיר מסמכים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב רואה חשבון להחזיר מסמכים: במשך שנים שימש המשיב רואה חשבון של המבקשים. בראשית שנת 1990 ולתקופה קצרה של שלושה חודשים, עסק המשיב גם בניהול נכסיהם של המבקשים. משנתגלע סכסוך בין הצדדים, הודיעו המבקשים למשיב על סיום ההתקשרות ביניהם וביקשו את כל חומר המסמכים המצוי בידיו. המשיב סירב להיענות לבקשה זו בטענה שהמבקשים חייבים עדיין בשכר טרחתו, וכי עד שישולם החוב עומדת לו זכות עכבון על מסמכים אלה. בינתיים העביר המשיב לידי המבקשים את המסמכים המתייחסים לשנים 1981- 1989, אולם טרם העביר את מסמכי שנת 1990. בבקשה זו עותרים המבקשים לצו עשה זמני שיורה למשיב להעביר לידיהם את יתרת הממסכים שברשותו. זכות העכבון עוברת כחוט השני בשורה ארוכה של חוקים (רק למשל סעיף 11 לחוק המטלטלין, התשל"א- 1971; סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד- 1974; סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970; סעיף 31 לחוק המכר, התשכ"ח- 1968; סעיף 8 לחוק הנאמנות, התשל"ט- 1979; סעיף 9 לחוק השומרים, התשכ"ז- 1967; סעיף 12 לחוק השליחות, התשכ"ה- 1965, ובהיקף רחב יותר גם בסעיף 88 לחוק לשכת עורכי- הדין, התשכ"א- 1961). בה"פ (ת"א) 743/81 כתב נ' גולדשפט, פס"מ תשמ"ב (ב) 480 התעוררה השאלה האם זכאי רו"ח לעכב ספרי חשבונות ומסמכים הנמצאים בחזקתו עד לחיסול חובו של הלקוח. ככל שמדובר בזכותה עכבון של רו"ח, רלבנטיים סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות , התשל"ד- 1974; סעיף 11 לחוק המטלטלין, התשל"א- 1971; סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970; וננקטה בהם לשון "נכס" לצורך תחימת היקפה של זכות העכבון. במילים אחרות, השאלה הייתה האם מסמכים שמחזיק רו"ח הינם בבחינת "נכס" כמשמעו בסעיפים אלה (שרק אז ניתן לעכבם)? הנשיאה התורנית אבנור (כתוארה אז) הגיעה לכלל מסקנה כי "נכס" פירושו חפץ בעל ערך חומרי, דהיינו כזה שניתן להיפרע ממנו ובכך לכסות את החוב: "ההגיון בטענה שהעכבון יחול רק על נכס שיש לו ערך חומרי הוא בכך: בעל העכבון מעכב הנכס תחת ידו, בכדי להיפרע ממנו. זהו מעין שעבוד. אם יחול העיכוב על מטלטלין חסרי שווי - לא תהא זכות העכבון אלא אמצעי לחץ גרידא ולא תרופה לתשלום. המחוקק התכוון לנכס מוחשי ובעל ערך חומרי, וזאת אתה למד גם מנוסח הסעיף: הנכס נמסר לקבלן בכדי שהמלאכה את השירות ייעשה בנכס (ס' 6). זכות העכבון היא בנכס שנמסר לקבלן לביצוע מלאכתו או למתן שירותו". (בעמ' 482). המסמכים המוחזקים אצל רואה החשבון אינם בעלי ערך עובר לסוחר, לא ניתן למוכרם ולפרוע את החוב בדרך זו. לפיכך, נקבע באותו עניין, כי אין זכות העכבון משתרעת עליהם. כך קבעתי אף אני במקרה דומה (ת"א 1415/86, המ' 8854/86 נשיץ ושץ עו"ד, כונסי נכסים של אז"ק בע"מ נ' מרסלו קוסיאק, רו"ח ואח' [לא פורסם]), וזו גם עמדתי העקרונית בעניין שלפנינו. אלא שב"כ המשיב מעלה את הטענה כי המסמכים המעוכבים הם אלה שהגיעו לידי מרשו במסגרת תפקידו כמנהל נכסי המבקשים ולא כרואה החשבון שלהם, מה שמכפיף את הסיטואציה לחוק השליחות, המאפשר לטענתו עכבון על מסמכים מכוח סעיף 12. דינה של טענה זו להידחות. כשלעצמי, אינני בטוח כלל כי לעניין תחולת חוק השליחות יש ממש בהבחנה בין מנהל נכסים ורואה חשבון. אלא שאפילו נניח, כפי שמציע ב"כ המשיב, כי כשמדובר בניהול נכסים החוק הרלבנטי הינו חוק השליחות, התשכ"ה- 1965, ולא חוק חוזה קבלנות (החל לטענתו על ניהול חשבונות גרידא, ומשום כך הוא - ולא חוק השליחות - עמד לנגד עיני בית- המשפט בשני פסקי- הדין שצוטטו לעיל), וגם אז אין בכך כדי למנוע את מתן הסעד המבוקש. הטענה כי המסמכים המעוכבים הם אלה שהגיעו במסגרת הפונקציה של ניהול הנכסים, צריכה הייתה להיתמך בתשתית ראייתית כלשהי, דהיינו בתצהיר נגדי - וזה לא הובא. בהעדר גירסה עובדתית מצד המשיב, המאששת את הטענה כי המסמכים שבידיו הגיעו אליו במסגרת התפקיד הקרוי ניהול נכסים דווקא, אין זו אלא טענה בעלמא, באשר יכול הוא לנווט כאוות נפשו בין ה- Capacities השונים, על- פי היתרונות המשפטיים הצפויים לו, ולא על- פי פעולתו האמיתית בשטח. במצב דברים כזה אין בפנינו אלא גירסתו של המבקש, ומטעם זה הייתי דוחה את טענת המשיב. טענה נוספת שנשמעה מפי ב"כ המשיב היא שהיענות לבקשה תזכה את המבקש במלוא הסעד, ומשום כך אין להעניק את הצו הזמני. בעניין זה הלכה היא שהעובדה שתובע עשוי לזכות בצו הזמני במלוא הסעד המבוקש בתובענה, אינה אלא אחת מן הנסיבות שבית- המשפט חייב להביאן בחשבון (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 5, עמ' 565-564), ואין בכך כדי לשלול מניה וביה את האפשרות להעניק את הצו (ר' דברי השופט ויתקון בע"א 218/58 "מרום" בע"מ נ' המועצה ליצור ושיווק כותנה בע"מ, פ"י יב 1380, 1382 מול האות ב'). משהוכחה לי זכות, לכאורה, של המבקשים, ומשברור כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לצידם, באשר חומר המסמכים חיוני להמשך ניהול ענייניהם ולהגשה לרשויות, ומנגד פתוחה למשיב הדרך להיפרע בתביעה כספית, אין אני מוצא בטענה זו מחסום מפני מתן הצו המבוקש. לפיכך, אני מורה למשיב למסור לידי המבקשים את כל הדו"חות והמסמכים הקשורים לענייני המבקשים. המשיב ישלם למבקשים הוצאות משפט ושכר- טרחת עורך- דין בסך 500 ש"ח בתוספת מע"מ, הצמדה וריבית מהיום. מיסיםמסמכיםרואה חשבון