קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סכסוך שכנים בגלל כלבים: .1התובעת בת 80, המתגוררת ברח' איילון 15באשדוד. הנתבע, גר באותו רחוב בבית מס' .11 התובעת מגדלת כלבים וקיים סכסוך בינה לבין הנתבע, באשר למטרד שגורמים הכלבים, לטענת הנתבע. לטענת התובעת, ביום 2.9.95בשעות הערב המוקדמות, (להלן: "הארוע"), עמדה ליד שער הברזל, בכניסה לחצר ביתה (להלן: "השער") ושוחחה עם חברתה ע"ת 1, (להלן: "החברה"). לדבריה, הופיע לפתע הנתבע, ובלי אומר דברים, היכה אותה במוט ברזל, פצע אותה בבוהן רגלה הימנית (להלן: "הבוהן"), היכה אותה בגבה ובראשה והפיל אותה על שער הברזל. לטענת התובעת, היא נזקקה לטיפולים רפואיים, עקב מעשה התקיפה, והיא סובלת מאז מכאבים, בעמוד השדרה המותני והצווארי וגם מחולשה. היא תובעת מהנתבע סך של -.000, 100ש"ח, הכולל נזק מיוחד בסך -.200, 1ש"ח, עבור הוצאות לנסיעות וטיפולים ונזק כללי של כאב וסבל ועגמת נפש. לא הוגשה חוו"ד רפואית כלשהי, למעט המסמך ת/3, שהוא אישור ממחלקת המיון של בי"ח קפלן. .2לטענת הנתבע, התובעת מגדלת כלבים רבים, המסתובבים מחוץ לחצר ביתה, בלי מחסום ובלי השגחה, נכנסים לחצר שלו ועושים שם את צרכיהם. לדבריו, הוא פוחד מכלבים וביקש מהתובעת, פעמים רבות, לקשור את הכלבים ולשים מחסום לפיהם, לבל יכנסו לחצר ביתו, אולם התובעת לא עשתה כן. לטענתו, גם ביום האירוע, נכנסו כלבים לחצר ביתו. הוא יצא על מנת לגרשם ולקח עמו מעדר, עם ידית מעץ (להלן: "המעדר"), למקרה שהכלבים יתקפוהו. הכלבים ברחו. הוא ראה את התובעת, ליד השער, משוחחת עם חברתה וניגש אליהן, כדי להעיר לתובעת. בתוך כך, הגיע אחד הכלבים והחל לנבוח ותוך כדי גירושו, הוא פגע בעמוד השער, ידית המעדר נשברה והמעדר נפל. לטענתו, התובעת לא נפגעה כלל והוא לא היכה אותה. בנוסף הגיש הנתבע גם תביעה שכנגד, בה הוא מבקש צו עשה, שיחייב את התובעת, לשים מחסום בפי הכלבים שבהחזקתה, כל אימת שיהיו מחוץ לחצר ביתה ושעם הוצאתם מחוץ לחצר הבית, יהיו הכלבים קשורים למלווה, באמצעות רצועה. בתביעה שכנגד, תובע הנתבע גם סך של -.000, 50ש"ח, פיצויי נזיקין, עבור עוגמת נפש וכאב וסבל, הנגרמים לו - לטענתו, בשל נביחת הכלבים, כל שעות היום והלילה, כניסתם לחצרו ולגינתו, הפחד שנגרם לו מהכלבים ואי יכולתו ליהנות מביתו, בצורה שקטה ושלווה. .3מלבד הצדדים עצמם, העידו חברתה של התובעת, שהיתה העדה היחידה לארוע וחתומה על התצהיר ת/1, כעדת תביעה ושני שכנים, החתומים על התצהירים נ/ 5ונ/6, (להלן: "השכנים"), כעדי הגנה. השכנים לא היו עדי ראיה. .4לאחר ששקלתי את העדויות ואת חומר הראיות, אני מקבל את גירסת התובעת וקובע, כי הנתבע תקף אותה וביצע כלפיה עוולה של "תקיפה". בקביעתי זו, אני מסתמך על עדותה של החברה, שנכחה במקום בזמן הארוע. התרשמתי מכנות דבריה של החברה, שהעידה מה שראתה. אמנם לדברי החברה, הנתבע היכה את התובעת, לפתע ובלי כל דין ודברים, בעוד שבעדות התובעת במשטרה, המוצג נ/3, אמרה התובעת, כי קדם למעשה התקיפה וויכוח עם הנתבע, אולם אין בכך כדי לשנות, באשר לעצם מעשה התקיפה. מדובר באירוע שנמשך זמן קצר, כאשר החברה, נבהלה וברחה מהמקום. אני דוחה את גרסת הנתבע, כאילו תוך כדי גירוש אחד הכלבים, נפלה ידית המעדר ונשברה, בלי שהיתה פגיעה כלשהי בתובעת. גם ב"כ הנתבע, בחקירה הנגדית של התובעת מאשר, כי חלק המעדר נפל ופגע בבוהן. (ע' 15שורה 8). התובעת אכן הוכתה, נפלה ונחבלה. אני מאמין לה שכתוצאה מכך, אם זה מהנפילה ואם זה מהמכות, כנראה מהנפילה, נחבלה בעמוד השדרה הצווארי, עד כי נאלצה לשים צווארון. מכל מקום, בעת מתן עדותה במשטרה, המוצג נ/3, הבחין השוטר בסימני שפשוף ברגל ימין של התובעת וכן בסימן מתחת לעין שמאל. למחרת נבדקה התובעת ע"י ד"ר לונה לאון, אליה נשלחה ע"י המשטרה. בתעודת רופא עליו חתומה ד"ר לונה לאון, המוצג ת/4, היא מצאה את הממצאים הבאים - "כאב חזק בצוואר בזמן תנועות, בוהן ימין נפוחה עם פצע דלקתי כאב חזק בבוהן בלחיצה ובתנועות". היא נשלחה לחדר המיון בבי"ח קפלן. במסמך ת/ 3של חדר המיון נתגלו רגישות מעל עמוד שדרה צווארי, תוך הגבלה בתנועות ונפיחות בבוהן, שטופלו בצווארון רך ובחבישת הבוהן. במצב דברים זה, צודקת התובעת, כי בשלב המיידי של הארוע, בסערת הרגשות, לא ניתן להצביע על כל הפגיעות, אם אין פגיעות זבות דם. סביר להניח, שסימני מכות בחלקים אחרים של הגוף, בעיקר אלה המכוסים, ובוודאי כאבים נלווים, יופיעו או יתגלו בשלב מאוחר יותר. גם אם מעשה התקיפה היה על רקע וויכוח, באשר למטרד הכלבים, לא היתה כל הצדקה, שהנתבע יתקוף את התובעת. משעשה עשה כן, עליו לפצותה על נזקיה. .5באשר לנזקי התובעת. לא הוגשה, כאמור חוו"ד רפואית כלשהי, באשר להשלכות של החבלות מיום האירוע. לא הוגשו גם קבלות, באשר להוצאות הנסיעה לטיפולים הרפואיים והצווארון הרך, לו נזקקה התובעת. מאידך, אין כל ספק שנגרמו לתובעת כאב וסבל ועגמת נפש, כתוצאה ממעשה התקיפה של הנתבע. התובעת הגזימה בתאור פרטי מעשה התקיפה וגם בתאור התוצאות והשלכותיהן. נראה לי, על דרך האומדנה, כי יש לפסוק לתובעת סכום של -.500, 7ש"ח, נכון להיום, שיפצה אותה על הוצאותיה ועל הנזק הלא ממוני שהיא תובעת. .6התביעה שכנגד. חברתה של התובעת העידה, כי לתובעת 6כלבים, שאין מחסום לפיהם והם מסתובבים לפעמים גם מחוץ לחצר ביתה של התובעת. מקובלות עלי עדויות השכנים, כי הכלבים נובחים בשעות לא שעות ומפריעים את מנוחתם. מקובלת עלי עדות הנתבע, כי הכלבים נכנסים לחצרו ולפעמים עושים שם גם את צרכיהם. לא מקובלת עלי טענת הנתבע, כאילו הוא פוחד מהכלבים. אכן, גם ע"פ עדות החברה וגם ע"פ התמונות נ/8, נראה שמדובר בכלבים קטנים. לא נראה לי שהנתבע, אשר גידל במשך 5שנים כלבת זאב, יפחד מהכלבים הקטנים. מה עוד, שהנתבע לא עושה להקטנת נזקו, כאשר אינו דואג לסגירת החצר, באופן שתמנע כניסת כלבים, אם זה אלה של התובעת ואם זה אלה כלבים אחרים. מדובר במטרד יחיד, שהוא עוולה ע"פ סעיף 44לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח - 1968(להלן: "הפקודה"). ע"פ הסיפא של סעיף 44(א) לפקודה "לא ייפרע אדם פיצויים בעד מטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק". לא ניתן, איפוא, לתבוע נזק שאינו נזק ממוני. כאב וסבל ועגמת נפש, שבגינם תובע הנתבע סך -.000, 50ש"ח, הם נזקים לא ממוניים. נזק אחר לא נתבע ולא הוכח ע"י הנתבע, כך שאין מקום לחייב את התובעת בפיצוי כספי כלשהו. יש מקום ליתן צו עשה קבוע כמבוקש. .7אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של -.500, 7ש"ח, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. צו עשה זמני, שניתן ביום 21.2.96בהמ' 255/96יהיה לצו קבוע. בהתחשב בנסיבות, אין צו להוצאות. בעלי חייםכלבסכסוך שכניםסכסוך