קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות בית המשפט לעניינים מנהליים - תביעה לפינוי מושכר: בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית. 1. הורתו ולידתו של ההליך דכאן בתביעה לפינוי מושכר שהוגשה לפי פרק ט"ז4 לתקנות סדה"א, התשמ"ד - 1984, שעילתה הפרה להסכם שכירות שנכרת בין הצדדים בשנת 2007. 2. לאחר הגשת התביעה ובטרם יוגש כתב ההגנה, עתרה הנתבעת למתן צו לעיכוב הליכי פינוי בהם החלה התובעת לנקוט בטרם תתברר תביעתה. בהחלטתי מיום 23.8.11, ולאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, נעתרתי לבקשה והוריתי על מתן צו האוסר על התובעת לנקוט בהליכים כלשהם לפינויה של הנתבעת מהמושכר, וזאת עד להחלטה אחרת. 3. בהמשך, בהסכמת הנתבעת וברשות ביהמ"ש הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן בו נכללו טענות מטענות שונות בעניין חוקיותו של הסכם השכירות. 4. בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת ובדיון שהתקיים בתביעה (ביום הגשת כתב ההגנה), טענה הנתבעת לחוסר סמכות עניינית של ביהמ"ש לדון בתביעה, כאשר לדידה תביעה זו נמצאת בסמכותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים ועתרה לדחיית התביעה על הסף. החלטה זו עניינה טענת הנתבעת בדבר חוסר הסמכות. התביעה המתוקנת וטענות הצדדים 5. בבסיס היחסים בין הצדדים עומד הסכם שכירות עליו חתמו, ככל הנראה, בסוף שנת 2007 (בהסכם לא ננקב מועד), לפיו השכירה התובעת לנתבעת מבנה בית ספר הנמצא על חלקה 64, גוש 12201, מאדמות כפר אעבלין, בשטח של 747 מ"ר (להלן "המושכר" או "הנכס"), לתקופה של 10 שנים עם אופציה ל - 10 שנים נוספות, וזאת כנגד תשלום דמי שכירות חודשיים ע"ס של 1,000 ₪, שישולמו מראש בתחילת כל שנת שכירות (להלן "ההסכם"). 6. בהתאם להסכם, התחייבה הנתבעת לבטח את המושכר ותכולתו בגין כל נזק והפסד ובכלל זה ביטוח פריצה ואש וכן ביטוח מעבידים וביטוח צד ג', כאשר בין הצדדים סוכם כי התובעת תהיה מבוטחת נוספת ויוצגו לפניה בתחילת כל שנה את הפוליסות הרלוונטיות. כן סוכם ,כי הנתבעת תשלם את כל המסים וההוצאות המוטלים עליה לפי כל דין ובכל זה ארנונה, חשמל ומים וכי תפקיד בידי התובעת מכתב התחייבות בלתי חוזרת, חתום ע"י בעלי זכויות החתימה אצל הנתבעת, ע"ס של 120,000 ₪, לכל תקופת השכירות. 7. בתביעתה כאן טוענת התובעת כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות הפרה יסודית בכך ש: לא שילמה דמי שכירות מאז תחילת השכירות ועד היום; לא דאגה לבטח את המושכר; לא הפקידה כתב התחייבות כמוסכם; ביצעה שינויים במושכר ע"י בניית מחסנים והצבת מבנים יבילים בשטח בית הספר. 8. במקביל לטענות אלה, טוענת התובעת לפגמים חמורים שנפלו בהליך ההתקשרות עם הנתבעת, בעטיים טוענת כי עסקינן בהסכם בטל שאין לו תוקף משפטי ולחילופין בהסכם שניתן לביטול בשל כל אחד מהפגמים דלהלן : א. הסכם המנוגד להוראת סע' 190א לצו המועצות המקומיות (א), לפיו השכרת מקרקעין לתקופה העולה על חמש שנים טעונה החלטת מועצה שנתקבלה ברוב חבריה ואישור השר או מי שהוא הסמיך לכך בכתב. התובעת טוענת כי בנסיבות דידן לא נתקבלה החלטה ע"י המועצה ולא ניתן אישור של שר הפנים, ואף עפ"י חו"ד שניתנה בחודש 9.11 ע"י היועץ המשפטי של משרד הפנים נקבע כי העברת זכויות במקרקעין ללא אישור משרד הפנים היא פעולה של רשות מנהלית בחריגה מסמכות, על כל המשתמע מכך. עוד נקבע כי במישור החוזי, חוזה להעברת מקרקעין של מועצה מקומית הוא למעשה חוזה על תנאי ואישור משרד הפנים לחוזה מהווה תנאי מתלה כמשמעו בסעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי). ב. הסכם שנערך בניגוד לחוזרי מנכ"ל רלוונטיים ועניינם, נוהל הקצאת קרקעות ומבנים ללא תמורה או בתמורה סמלית. בהתאם לנוהל זה, אשר מתייחס להשכרת מבנה לתקופה העולה על חמש שנים ובתמורה סמלית, על הרשות למנות ועדת הקצאות המורכבת מהיועץ המשפטי של הרשות, הגזבר שלה או נציגו ו - 3 מחבריה; ועדה זו תגבש הצעות להקצאת קרקעות בתחום הרשות, זאת לאחר התייעצות עם הגורמים המקצועיים הנוגעים בדבר ברשות ותפרסם הודעה מתאימה בעיתונות. עפ"י נוהל זה, ההתקשרות של המועצה תהיה מותנית באישור מליאת המועצה ואישור שר הפנים, כאשר החלטת המליאה תינתן לאחר שעמדה בפניה חוה"ד של היועץ המשפטי של המועצה. התובעת טוענת, איפוא, כי ההסכם עם הנתבעת לא עבר את תהליך הקצאות זה ומכאן שאינו כדין. ג. הליכי הפרטה ומכרז שלא כדין - התובעת הוסיפה וטענה כי הליכי ההפרטה של ביה"ס והליך המכרז שהיו לא היו כדין, שכן לא ניתנה כל החלטה ע"י המועצה בעניין. ועדת המכרזים שדנה ביום 7.5.07 בהצעת יחיד של הנתבעת לשכור את הנכס, לא המליצה לפני ראש המועצה על זכייתה של הנתבעת, נהפוך הוא היא המליצה לדחות את ההצעה ולחילופין לנהל מו"מ בעניין. חרף זאת וללא כל הנמקה חתמה התובעת על הסכם השכירות עם הנתבעת. ד. התנגדות משרד החינוך - בנוסף, הבהירה התובעת כי משרד החינוך מתנגד להשכרת ביה"ס לנתבעת ולכתב התביעה צורפה פנייתו של מנהל מינהל הפיתוח במשרד החינוך לראש המועצה המקומית בה דרש הפסקת שכירות המבנה לאלתר. 9. הנתבעת העלתה בכתב הגנתה טענות שונות כנגד התביעה. לעניין הסמכות היא טענה כי התובעת מתבססת בתביעתה על כך שהליכי המכרז שקדמו להסכם ההתקשרות אינם כדין וכי לא ניתנו אישורים כנדרש של מליאת המועצה ושל שר הפנים. טענות אלה, כך סבורה הנתבעת, שמקורן מנהל הציבורי וצריך להעלות במסגרת עתירה מנהלית, בביהמ"ש לעניינים מנהליים, המיועדת לתקוף את הליכי המכרז ואת אי חוקיותו של ההסכם. 10. בתשובה טענה התובעת כי עסקינן בתביעת פינוי לכל דבר ועניין, שעילתה כי ההסכם ממנו ומכוחו מחזיקה הנתבעת במושכר אינו כדין, לא תקף ולא מחייב. לשיטתה של התובעת, במסגרת תביעה לפינוי מושכר מוסמך בימ"ש זה לדון בטענותיה בדבר חוקיות ההסכם ואין בעובדה כי חלק מהטענות נוגע לתחום המינהלי כדי לפגוע בסמכותו של ביהמ"ש. שני הצדדים הפנו לפסיקה, אשר לשיטת כל אחד מהם, תומכת בעמדתו. דיון 11. דין הבקשה להידחות. 12. אכן אין ספק כי התביעה בלבושה החדש (התביעה המתוקנת) חובקת טענות שמקורן בדיני חוזים ואחרות, כבדות משקל, מהמשפט המנהלי. סיווג תביעה, כתביעה אזרחית או מנהלית, לא אחת אינו קל וכפי שנקבע "סיווגו הענייני של נושא התובענה....מצריך בחינה החורגת מניסוחן הטכני של עילות התביעה והסעדים המבוקשים בתובענה, ומחייבת לא אחת ירידה למהות הסכסוך בין הצדדים ועמידה על התכלית שלשמה מתבקשת ההכרעה השיפוטית" (ע"א 9379/03 מיכאל צ'רני נ' מדינת ישראל,). מעיון מדוקדק בטענות התובעת כפי שהובאו בכתב התביעה לא שוכנעתי כי היסוד הדומיננטי בתביעה הוא היסוד המנהלי, ולראייה התביעה טרם תיקונה, בה נתבקש אותו סעד המבוקש היום, התבססה אך על טענות הנוגעות להפרת ההסכם ע"י הנתבעת. דומה כי הפרת ההסכם הנטענת ע"י התובעת היא אשר היוותה הבסיס והמניע להגשת התביעה וחרף העלאת טענות חמורות לפגמים במישור המנהלי, בכתב התביעה המתוקן, הרי שלא מצאתי כי יש באלה כדי לשנות ממהותה של התביעה. דברים אלה נאמרים גם בשים לב לעיתוי העלאת הטענות ע"י התובעת בנוגע לפגמים שנפלו בהליך ההתקשרות, כאשר על פני הדברים טענות אלה - אשר יש להניח כי היו בידיעתה של התובעת - מועלות בשיהוי לא מבוטל. 13. מעבר לאמור, ואולי חשוב ממנו, סבורה אני כי הליך זה אינו נתון לסמכותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים, שכן אין מדובר בעתירה הבאה לתקוף החלטה של רשות, כאמור בסע' 5 (1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים. הצדדים למעשה שמו דגש על מהות הטענות המועלות בכתב התביעה ועל סיווגם כעניינים מנהליים או אזרחיים, אלא שאת השאלה יש לבחון בעיקר בהתבסס על סע' 5 הנ"ל המגדיר את סמכותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים ואשר זו לשונו : "בת משפט לענינים מינהליים ידון באלה - (1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן - עתירה מינהלית); (2) ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן — ערעור מינהלי); (3) תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן — תובענה מינהלית); (4) ענין מינהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לענינים מינהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק" מבין החלופות המנויות בסעיף, יש להניח כי הנתבעת ביקשה לבסס את טיעוניה על החלופה בסע' 1, הואיל והנושאים עליהם מבססת התובעת את טיעוניה נכללים בתוספת הראשונה לחוק (ואין מדובר בתובענה המנויה בתוספת השלישית), אלא שכאמור לעיל אין מדובר בעתירה נגד החלטה של הרשות והתובעת אינה יכולה לפנות אל ביהמ"ש לעניינים מנהליים נגד החלטה שלה עצמה. 14. להשלמת התמונה יצוין כי אילו התובעת הודיעה על ביטול ההסכם בין הצדדים, נוכח הפגמים שנפלו לשיטתה בהליך ההתקשרות, הנתבעת היתה זכאית לפנות נגד החלטתה בעתירה מתאימה אל ביהמ"ש לעניינים מנהליים. משלא בוטל ההסכם ולא ננקט כל הליך לביטולו והוגשה תביעה זו לפינוי המושכר, מוסמך ביהמ"ש לדון אגב בירור התביעה, בטענותיה של התובעת בדבר חוקיותו של ההסכם. 15. ואם נותר ספק בלב, אפנה לפסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים (כב' השופט שפירא) מיום 12.1.12, במסגרתו מחק את עתירת התנועה למען איכות השלטון בישראל, לביטול ההסכם בין הצדדים, בשל קיומו של הליך זה בין הצדדים (עת"מ 17162-01-12). בפסה"ד נקבע "במקרה זה מבקשת העותרת לתקוף את חוקיות אותו הסכם שכירות נשוא ההליך האזרחי ואין מקום לעשות זאת בהליך נפרד מזה המתברר בבית משפט השלום במסגרת הליך אזרחי" (שו' 10, עמ' 2) ובהמשך "תקיפת ההתקשרות החוזית שבין המשיבות במסגרת האזרחית אינה מונעת העלאת טענות מתחום המשפט המנהלי" (שו' 20). דומה כי בדברים אלה הביע ביהמ"ש לעניינים מנהליים את עמדתו לפיה בימ"ש מוסמך לדון בטענות התובעת בדבר חוקיותו של ההסכם במסגרת התביעה לפינוי מושכר. 16. לאור המקובץ, אני קובעת כי בימ"ש זה מוסמך לדון בתביעה ומכאן אני מורה על דחיית הבקשה לדחיית התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית. אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 2,000 ₪, שישולמו לתובעת תוך 30 יום מהיום וללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.פינוי מושכרתביעת פינויבית המשפט לעניינים מנהלייםשכירותפינוי