בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי שילמה לתובע את כל הסכומים שהיה אמור לקבל, וכי עזב את העבודה במפתיע, ובלא שנתן הודעה מוקדמת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עזיבת עבודה ללא הודעה מוקדמת: .1התובע הגיש לבית-הדין תביעה, ובה ביקש לחייב את הנתבעת לשלם לו סכומי כסף שונים בגין הפרשי שכר, וכן גמול עבודה בשעות נוספות ופדיון חופשה. .2בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי שילמה לתובע את כל הסכומים שהיה אמור לקבל, וכי עזב את העבודה במפתיע, ובלא שנתן הודעה מוקדמת. .3המסגרת החוזית: א. בין הצדדים נחתם ביום 31.5.94חוזה עבודה. עפ"י חוזה העבודה אשר צורף לכתב התביעה אכן נקבע, בסעיף 12, כי שכרו של התובע יהיה -. 500, 2ש"ח בחודש. ואולם, אל החוזה מצורף נספח שכותרתו "היקף משרה", וזו לשונו: "בהמשך להסכם העבודה, שנחתם ביננו ביום 31.5.94("ההסכם") אנו מודיעים לך בזאת, כי עד להשלמת הליכי רישומנו כקבלן רשום יהיה היקף משרתך חלקי. שכרך וזכויותיך יקבעו וישולמו לפי היקף העסקתך בפועל, באופן שהיחס בין השכר (והזכויות) שישולמו לך בפועל לעומת השכר היסודי והזכויות הקבועים בסעיפים 12, 13ו- 14של ההסכם יהיה כיחס היקף עבודתך בפועל לעומת היקף ההעסקה הנובע ממשרה מלאה". בשולי הדברים כתוב שמו של העובד ומופיעה חתימתו תחת המלים "אני מסכים". משמע, שמלכתחילה, היינו מיום חתימת ההסכם, היה ידוע לתובע כי במשך תקופה מסויימת יהיה היקף משרתו שונה מזו שהוסכם עליו בחוזה, וכי חוזה העבודה שנחתם בין הצדדים, ואשר בו מדובר על שכר בגובה של -.500, 2ש"ח, ייכנס לתוקף רק במועד מאוחר יותר. יתר על כן, בעדותו אמר מנהל הנתבעת כי אמר לתובע שיעבוד שעתיים ביום בלבד עד אשר תקבל הנתבעת את העבודה הגדולה במודיעין, וכי שכרו במשך תקופה זו יהיה -.200, 1ש"ח או -.250, 1ש"ח כיוון שמדובר בתקופה זמנית. על דבריו אלה חזר מנהל הנתבעת גם בחקירה הנגדית (ע' 14ש' 18-15). משמע, שגם לאחר רישום החברה נדחתה התחלת תוקפו של החוזה בין הצדדים. מנהל הנתבעת הציג בעדותו גרסה מאד אמינה, משכנעת ומהימנה בעניין זה, ומקובלת עלי גרסתו כי אכן אלה היו פני הדברים, וכי התובע הועסק במסגרת זמנית ובהיקף עבודה מצומצם, וכי בין הצדדים נעשה הסכם בע"פ בעניין זה; ב. התובע בעדותו הודה כי "ב- 31במאי אנחנו חתמנו חוזה בת"א. לפני שחתמנו מר סלע (אמר) שהיום אין עבודה והוא ישלם לי -. 500ש"ח, אחרי שיהיה עבודה הוא ישלם לי משכורת -.500, 2ש"ח ואת היתרה של חודש יוני, אני הסכמתי. עוד 3ימים הוא ביקש ממני להכין כתב כמויות של תכנית ואמר שזה כבר לפי חוזה" (ע' 1ש' 30-25). משמע, גם התובע ידע כי יעבוד עפ"י חוזה עסקה זמנית, וכי החוזה ההעסקה אשר נחתם בין הצדדים ייכנס לתוקף רק בשלב מאוחר יותר, אולם לדבריו נכנס החוזה לתוקף לאחר שלושה ימים. דבריו אלה של התובע לא זכו לסימוכין כלשהם, אף לא בדבריו שלו עצמו. התובע עצמו הודה בחקירתו כי בחודש יוני קיבל -. 500ש"ח בלבד, ולשאלת ב"כ הנתבעת מדוע המשיך לעבוד כאשר קיבל, לטענתו, שכר נמוך מזה שסוכם עליו, ענה: "הוא אמר שזה זמני, אני לא אמרתי כלום" (ע' 5ש' 30). מדברים אלה עולה כי התובע ידע בבירור שהוא עובד בהיקף משרה שונה מזה שסוכם עליו בחוזה, וכי חוזה העבודה עצמו לא נכנס לתוקף לאחר שלושה ימים כפי שטען; ג. ב"כ התובעת בסיכומיה טוענת כי אין מחלוקת כי בין הצדדים נחתם חוזה עבודה. ב"כ התובעת מתעלמת לחלוטין מן הנספח לחוזה (סעיף 3א לעיל), ומדבריו של מנהל הנתבעת בעדותו, כי למעשה הוסכם בין הצדדים על חוזה זמני, עד אשר ייכנס לתוקף החוזה העיקרי. ממשיכה ב"כ התובעת וטוענת כי אין המעביד יכול להביא לשינוי חד צדדי בחוזה (ע' 3סעיף 8א). ואולם לא זה המצב בענייננו. חוזה ההעסקה בין הצדדים לא נכנס כלל לתוקף, כפי שנוסח בין הצדדים, וכאמור להלן היו שני הצדדים מודעים לכך שהחוזה ככתבו וכלשונו ייכנס לתוקף רק בשלב מאוחר יותר, על כן לא היה מדובר כלל בשינוי חד צדדי של החוזה, אלא בחוזה שהיה מוסכם על הצדדים בתקופת ביניים. מקובלים עלי במלואם דברי ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי הנתבעת הסכימה להעסיק את התובע גם לפני שהיו עבודות גדולות, וכי הובהר לתובע כי יקבל את מלוא הסכום רק כאשר יהיה לנתבעת עבודות גדולות (סעיף 12לסיכומים), וכי התובע ידע על כך והסכים לכך. .4היקף העבודה בפועל: א. התובע אמנם הדגיש בעדותו כי עבד בהיקף שעות רב ביותר, אולם גם לעניין היקף משרתו של התובע, מקובלת עלי במלואה גרסת מנהל הנתבעת כי התובע עבד כשעתיים ביום, כי במשך חודש יוני לא עבד התובע אלא שעות ספורות, וביולי עבד במתכונת מצומצמת מאד. (ע' 11ש' 20-13). אף כי בעדותו אמר התובע כי עבד שעות רבות מאד, והיו ימים שבהם עבד 12שעות (ע' 7ש' 17), לא שוכנעתי כי אכן כך היה. גם מעדותו של התובע עולה כי בחודש יוני עבד על חישוב כמויות בלבד, וכי בוילה ברמות התחיל לעבוד רק ב- 18- 19ביולי (ע' 7ש' 14). דבריו אלה אך מחזקים את דברי מנהל הנתבעת כי לנתבעת לא היתה עבודה עבור התובע, וכי סוכם אתו כי במשך התקופה הראשונה תהיה עבודתו מצומצמת ביותר. גם העד מטעם התובע, מר ליאוניד וולינסקי חיזק בעדותו את גרסת הנתבעת. העד העיד כי התובע עבד בבית במשך פעמיים שבהן ביקר אותו (ע' 8ש' 31-28, ע' 9ש' -10 5). העד לא אמר דבר אשר תמך בגרסת התובע כי עבד שעות ארוכות ובמשרה מלאה, ולא אישר את גרסת התובע לעניין שעות עבודתו בוילה ברמות. כאשר נשאל לעניין חישוב שעות עבודתו של התובע, ענה העד: "אני לא יודע, אני עבדתי לבד והוא לבד" (ע' 9ש' 14-13). מכל האמור לעיל עולה בבירור כי התובע עבד במסגרת זמנית, בשכר של כ- 250, 1ש"ח או -.200, 1ש"ח, ועפ"י עדותו שולם לו כל המגיע לו; ב. בחקירה הנגדית של מנהל הנתבעת, הציג התובע למנהל הנתבעת שאלה בזו הלשון: "בספטמבר עבדתי פחות מאד שעות והוא שילם לי -.500, 2ש"ח (ע' 14ש' 20-21). מדבריו של התובע עולה בבירור כי אף בחודש ספטמבר, ולא רק בחודשים הקודמים, עבד התובע מעט שעות, ודי בדברים אלה כדי לסתור את האמור בעדות התובע כולה. .5שעות נוספות: א. כאמור לעיל תבע התובע גמול עבודה בשעות נוספות. בכתב התביעה נתבע סכום של -.611, 1ש"ח. מן האמור לעיל עולה בבירור כי התובע עבד במתכונת מצומצמת בלבד, ועל כן אין כל בסיס לתביעתו לשעות נוספות. למעלה מהצריך לענייננו אוסיף עוד כי הלכה פסוקה קובעת כי על מנת שעובד יהיה זכאי לגמול בגין שעות נוספות עליו לקבל אישור ממעבידו לעבוד אותן. לא נדרש עובד לעבוד שעות נוספות לא יהיה לתשלום בגינן, אף אם עבד אותן למעשה (תב"ע ח"י לו/3- 3אימבר קופ"ח מכבי, פד"ע ח ע"ח). בחקירתו הנגדית הודה התובע כי לא דיבר עם מנהל הנתבעת על עבודה בשעות נוספות, אולם לדבריו הוא זכאי לתשלום זה מכוח החוזה, והוסיף עוד: "יש חוזה ויש חוק, למה אני צריך לדבר על זה" (ע' 7ש' 29-22). ב. וזו לשון הסעיף בחוזה שעליו מסתמך התובע: "זכות העובד לגמול בגין שעות נוספות, לחופשה שנתית, לדמי מחלה, לדמי הבראה, לפיצויי פיטורין ולדמי נסיעה - יהיו בהתאם ובכפוף לקבוע בהוראות כל דין". אין כל ספק כי אין בכך כדי לבסס תביעה לגמול שעות נוספות, אלא אם נדרש התובע לעבוד שעות נוספות, ואכן עבד בפועל שעות נוספות. שני אלה לא הוכחו. כאמור לעיל מעדות התובע עצמו עולה בבירור כי לא נדרש לעבוד שעות נוספות, ואינני מוצאת לנכון לקבוע ממצא עובדתי על סמך עדותו של התובע לעניין שעות עבודתו. רישומיו של התובע אינם בגדר ראיה מספיקה לנוכח האמור לעיל, מה גם שלא הוצגו לפני בית-הדין. .6בשולי הדברים יש לציין עוד כי גם הסכומים שנתבעו תמוהים ביותר, ויש בהם כדי לערער את אמינות התובע. כאמור בעדותו אמר התובע כי שולם לו ביוני -. 500ש"ח, ביולי -.500, 1ש"ח ובאוגוסט -.500, 1ש"ח (ע' 2ש' 30-24). ואולם בכתב התביעה בסעיף 1כתב התובע כי שולם לו ביוני וביולי -.100, 1ש"ח, ולא -. 500, 1ש"ח. יתר על כן, כאמור בסעיף 5ב הודה התובע כי קיבל בחודש ספטמבר -. 500, 2ש"ח. ואכן בכתב התביעה לא נתבע שכר עבור ספטמבר. אולם בסיכומיה בסעיף 25מבקשת ב"כ התובע לפסוק לו בגין חודש ספטמבר -.792.5, 1ש"ח - הכיצד? .7התובע תבע פדיון חופשה בסך של -. 638.4ש"ח. בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת את זכאות התובע לפדיון חופשה בלא כל פירוט. בסיכומיו לא התייחס ב"כ הנתבעת כלל לתביעה זו. מאחר שלעניין ימי חופשה מוטל נטל ההוכחה על המעביד, והמעביד לא טען דבר וחצי דבר בעניין זה, תשלם הנתבעת לתובע סך של -. 638.4ש"ח בגין ימי חופשה. .8א. בסיכומיה ביקשה ב"כ התובע לפסוק לו שכר ופיצויי הלנה בגין שכר אוקטובר ונובמבר. דבר זה לא נתבע בכתב התביעה. כאמור לעיל נתבע בכתב התביעה שכר בגין החודשים יוני-אוגוסט 94בלבד. כתב התביעה הוגש ביום 22.3.95ע"י התובע עצמו, ואעפ"י לא ראה התובע לנכון לתבוע תשלום שכר עבור החודשים אוקטובר ונובמבר, משמע שהתובע עצמו סבר כי אינו זכאי לשכר בגין חודשים אלה. משלא נתבע דבר בגין חודשים אלה בכתב התביעה, איני רואה מקום להתייחס לכך; ב. למעלה מהצריך לענייננו אוסיף עוד כי בעדותו הודה התובע כי קיבל שכר עבור אוקטובר בסך של -.300, 1ש"ח (ע' 5ש' 8-7), ועל כן אין כל מקום לתביעה בגין חודש זה. לעניין נובמבר מקובלת עלי גרסת הנתבעת כי התובע עזב בסוף אוקטובר. הנתבעת תשלם לתובע פדיון חופשה בסך של -. 638.4ש"ח. מאחר שהתובע לא זכה אלא בחלק זעיר מתביעתו, ישלם התובע הוצאות התובעת בסך של -. 700ש"ח, בצירוף מע"מ כחוק.הודעה מוקדמת