עקרון הבטלות היחסית הוגדר ברע"א 3640/03 דקל נ' דקל מיום 16.12.07:  "...דוקטרינה זו עניינה בעקרון לפיו, מקום שנפל פגם משפטי בפסק דין של בית משפט או בהחלטה של רשות מינהלית, בין היתר, מבחינת הסמכות העניינית הנתונה לאותה רשות, אין הדבר גורר, בהכרח, את בטלותה מעיקרא של אותה החלטה. כדי להחליט בדבר תוקפה, נדרש לבחון את מהות ההחלטה, את מהותו של הפגם, ולהתאים את הסעד שינתן למכלול הנסיבות על פי כלל האינטרסים השונים השזורים באותו ענין... ... בהתאם לדוקטרינת הבטלות היחסית, החלטה שניתנה על ידי ערכאה שיפוטית, מקום שנשוא הדיון מצוי בסמכותה הייחודית של ערכאת שיפוט אחרת לא בהכרח תבוטל מחמת חוסר סמכות. לצורך בירור תוקפה של החלטה שנפל בה פגם כאמור, יש לבחון את מכלול נסיבות הענין, ובכלל זה את מהות הנושא העומד לדיון, את מהות הפגם, את האינטרסים היחסיים של הצדדים להתדיינות, ואת אינטרס מערכת השיפוט המייצגת את עניינו של הציבור הרחב. בהתאם לכך יוחלט האם במישור הסעד יש מקום לבטל את ההחלטה מכל וכל, או להותירה על כנה, או שמא להותיר רק חלק מן ההחלטה בתוקפה (רע"פ 2413/99 גיספאן נ' התובע הצבאי הראשי, פד"י נה(4) 673, 685; רע"א 4929/04 פינס נ' חומרי בנין יוסי תק-על 2005(4) 1054; ע"פ 866/95 סוסן נ' מדינת ישראל, פד"י נ(1) 793, 809-810); דנ"פ 5189/05 איילון חב' לביטוח נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2) 474, 477; בג"צ 2911/94 באקי נ' מנכ"ל משרד הפנים, פד"י מח(5) 291, 305-6)"דוקטרינות משפטיותעקרון הבטלות היחסית