בבסיס החובה לפצות את הניזוק עומד עקרון היסוד של השבת המצב לקדמתו. Restitutio in integrum- עקרון זה, במגבלות מסוימות, חל גם בחקיקה המחייבת אחריות אבסולוטית. בע"א 702/87, 703/87, 711/87, רע"א 337/87החברה להגנת הטבע נ' ג'ון כהן ואח’, שבו נפצע קשה תייר אמריקאי בטיול ברמת-הגולן, נקבע בעקבות פרשת קלאוזנר נ' ברקוביץ ואח' (ע"א 705/79לז (4), 449), כי יש לחשב הפסד השתכרות של נפגע, המתגורר או העומד להתגורר במדינה זרה, על פי הנתונים במדינה שבה הוא חי, תוך הפעלת גמישות בהתחשב בנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. "עם זאת, מטרת הפיצוי החזרת המצב לקדמתו, ועל כן יש מקום להתחשב בהערכת הפיצוי, בנתונים שונים (עובדתיים ומשפטיים) אשר מקורם בחוץ לארץ, והמשפיעים על שיעור הפיצויים ומסוגלותם להחזיר המצב לקדמתו". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עקרון השבת המצב לקדמותו בתאונות דרכים: השופטת ר. שטרנברג אליעז: המערער, תושב מנשיה, חבל עזה, נהג ב- 26.2.86רכב המבוטח בישראל, בכביש כפר-סבא לכיוון קלקיליה. לפתע התהפכה המכונית והמערער נפצע ואושפז בבי"ח "מאיר" כפר-סבא. המערער תבע פיצויים על נזקי התאונה בבית משפט השלום בת"א, וביקש למנות מומחים בתחום הנוירופסיכיאטריה והאורטופדיה. המומחים מונו. קביעת אחוזי הנכות; חובת הקטנת הנזק: בפני בית משפט קמא (כב' השופטת ש. ברוש) הוגשו חוות דעת של דר' א. גנאל מומחה לכירורגיה אורטופדית, סגן מנהל מחלקה אורטופדית במרכז הרפואי ע"ש שיבא תל-השומר, ופרופ' ח. מוניץ מנהל בית החולים גהה. דר' גנאל קבע למערער % 10נכות לצמיתות בגין שברים דחוסים בחוליות עמוד השדרה הגבי. כמו כן העריך את ההגבלה בתנועתיות עמוד השדרה כקלה עד בינונית. המומחה הצביע על אפשרות לשיפור רב בתנועתיות, "לאחר הפסקת השימוש בחגורה וטיפול פיזיוטרפי אינטנסיבי", עד כדי "טווח תנועה מלא". אי לכך, נותרה קביעת אחוזי הנכות עקב ההגבלה בתנועתיות, לשיקול דעת בית המשפט על פי אחת משתי האפשרויות שעליהן הצביע האורטופד: הגבלה קלה המקנה %10, או הגבלה בינונית המקנה % 20נכות לצמיתות. הומלץ בפני המערער על ידי המומחה האורטופד לקבל טיפול פיזיוטרפי, שהיה בו כדי לשפר את תנועתיות עמוד השדרה הגבי ובכך להקטין את אחוזי הנכות ל- % .10נמסר לו מידע על המרפאות המתאימות לקבלת הטיפול בקרבת מקום מגוריו. המשך המשפט נדחה. הוכח כי המערער לא קיבל טיפול פיזיוטרפי, כפי שהומלץ בפניו ואף המשיך לחגור חגורה שעיכבה שיפור במצבו. הפסיכיאטר בדק את המערער ב- 14.5.91, למעלה מחמש שנים לאחר ארוע התאונה. בקטע "בבדיקה" שבחוות הדעת, נאמר: "מסודר בהופעתו. המודע צלול. מתמצא במקום אך לא בזמן (כנראה לא תרבותי). יוצר קשר מיידי, מבין את הנשאל. האפקט תקין. בחשיבה לא נצפו כל הפרעות. הזכרון שמור לכל טווחיו. אין הפרעות בפרספציה." המומחה ציין כי המערער חזר לנהוג, לתפקד בעבודתו ולהוליד ילדים, והוסיף: "לדבריו יש פגיעה ניכרת בחייו החברתיים ובחיי המשפחה שלו". חוות הדעת נעדרת בסיס עובדתי לעיגון תלונות המערער. פרופ' מוניץ קבע למערער % 10נכות פסיכיאטרית, לפי סעיף 34ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה): "ישנם סימנים אוביקטיביים וסוביקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה". קביעת אחוזי הנכות אינה עומדת במבחן התקנה וההגיון, שכן הממצאים הדלים שנתקבלו בבדיקה, אשר נערכה שנים רבות לאחר קרות הטראומה, אינם מצביעים אוביקטיבית על נזק פסיכיאטרי. על אף כל זאת לא דחה בית המשפט את קביעת אחוזי הנכות על פי חוות הדעת הפסיכיאטרית. בית משפט קמא לא נתן אמון בעדותו של המערער וחזר והצביע על ההפרזה הרבה שבה תאר את נזקיו. דא עקא שדבריו לא נתמכו בראיות נוספות. כב' השופטת ברוש שקלה היטב את הנתונים העולים מחוות הדעת הרפואיות והגיעה לתוצאה משוקללת של נכות תיפקודית בשיעור של %20, לאחר הפחתה בגין הפרת חובת הקטנת הנזק, שהוכחה על ידי המשיבים. הקטנת הנזק היא חובה החלה על ניזוק לאחר פציעתו, ועליו להשתדל להקטין את נזקי הארוע שבגינו הוא תובע, ככל שהדבר לאל ידו. In case of personal injuries, the victim might have to submit To" his condition and, if he unreasonably refuses to do so, cannot surgery or other disagreel therapy in order to alleviate Or irrational scruples. But while standard is that of unload upon the defendant the consequences of his own stupidity Was the defendant's wrong which put the plaintiff into the reasonableness,it is not too high in view of the fact that it ".dilemma (228the law of torts, fohn g. Fleming, pg) הכלל שמקורו בדיני החוזים, הוחל לגבי תביעות על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] וחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975(ע"א 295/81עזבון המנוחה שרון גבריאל נ' דניאל גבריאל ואח' פד"י לו (4), 533בעמ' 540-ה וכן, דוד קציר "פיצויים בשל נזק גוף", מהדורה שלישית חיפה, תשנ"ג-1993, עמ' 953). מטבע הדברים אין חובת הקטנת הנזק ניתנת לאכיפה, אולם אם מוכיח הנתבע כי החובה לא קוימה, לא יפסוק בית המשפט לניזוק את מלוא הנזק, אלא רק אותו שיעור שלא היה בידו למנוע, אילו עשה את כל הדרוש להקטנת הנזק (ע"א 491/71רוזנר נ' שטיינר, עז' 1) 78בעמ' 81, וכן ראה דיון במאמרו של פרופ' ישראל גלעד "הסיבתיות במשפט הנזיקין הישראלי" - בחינה מחודשת, משפטים יד' 15עמ' 40, 41). השופטת המלומדת קבעה כי המערער לא עמד בחובה להקטנת הנזק לאחר הפגיעה, שכן טיפול פיזיוטרפי והמנעות מחגירה, היו משפרים את מצבו במידה רבה. "למיטב הבנתי אם הנכות היתה מתבטאת רק בשברים ללא הגבלה בתנועה תפקודו המקצועי כמעט לא היה נפגע". (עדות דר' גנאל בעמ' 23ו- 24לפרוטוקול). אין אנו מוצאים טעות בהסקת המסקנה שאליה הגיע בית משפט קמא על פי חומר הראיות, והביטוי שניתן לה בקביעת אחוזי הנכות המשוקללים. אי לכך לא מצאנו ממש בטענות המערער הנוגעות לחישוב אחוזי הנכות, על בסיס חוות הדעת, תוך התעלמות משיקולי בית המשפט בשיקלולם. הפסד השתכרות בעתיד: מכאן נעבור לדיון בחישוב נזקי הפסד ההשתכרות לעתיד, שגם אותו תוקף המערער בפנינו. בית משפט קמא בחן את מסכת הראיות הדלה בנושא זה, וציין כי לא עמדו בפניו נתונים מהימנים לעריכת חישוב אריטמטי של הפסד ההשתכרות של המערער, וכי אין הוא נוטה להאמין לעדותו על היקף השתכרותו לפני ואחרי התאונה. אי לכך בחרה השופטת ברוש לפסוק סכום גלובלי תחת ראש נזק זה בסך 000, 100ש"ח, בהוסיפה פיצוי עבור הפסד הכנסה בעבר בסך 000, 20ש"ח. המערער מלין על דרך החישוב וטוען כי השופטת קמצה ידה בנסיבות המקרה. המערער סיים שבע שנות לימוד, עסק במסחר בכלי רכב משומשים בעזה והעסיק מספר עוזרים. את קניותיו היה עורך בדרך כלל בנצרת. הורשע במכירת רכב גנוב. המערער העיד כי השתכר לפני התאונה כ- 000, 5$ (דולר ארה"ב) לחודש, אולם לא הגיש ראיה חיצונית לתמוך בדבריו. כמו כן אמר כי רשויות המס דרשו ממנו תשלום מס, אך הוא לא שילם מס הכנסה מעולם, ואף לא הציג שומה או דרישה, למרות שהמשפט התנהל במשך שנים מאז ארוע התאונה ( 1988- דצמבר 1993). המשיבה הגישה נתונים לגבי שכר ממוצע במגזר הערבי, אך השופטת החליטה שלא להסתמך עליהם. בבסיס החובה לפצות את הניזוק עומד עקרון היסוד של השבת המצב לקדמתו. Restitutio in integrum- עקרון זה, במגבלות מסוימות, חל גם בחקיקה המחייבת אחריות אבסולוטית. בע"א 702/87, 703/87, 711/87, רע"א 337/87החברה להגנת הטבע נ' ג'ון כהן ואח’, שבו נפצע קשה תייר אמריקאי בטיול ברמת-הגולן, נקבע בעקבות פרשת קלאוזנר נ' ברקוביץ ואח' (ע"א 705/79לז (4), 449), כי יש לחשב הפסד השתכרות של נפגע, המתגורר או העומד להתגורר במדינה זרה, על פי הנתונים במדינה שבה הוא חי, תוך הפעלת גמישות בהתחשב בנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. "עם זאת, מטרת הפיצוי החזרת המצב לקדמתו, ועל כן יש מקום להתחשב בהערכת הפיצוי, בנתונים שונים (עובדתיים ומשפטיים) אשר מקורם בחוץ לארץ, והמשפיעים על שיעור הפיצויים ומסוגלותם להחזיר המצב לקדמתו". אין חולקים כי המערער ובני משפחתו מתגוררים בעזה ושם מתנהלת פעילותו הכלכלית. הנתונים העדכניים לגבי המערער הם אלה השוררים במרכז חייו, ורמת השתכרותו נקבעת אף היא על פיהם. (ע"א (ת"א) 718/91קאמל סולימאן נ' טוויל וופהה, לא פורסם, ראה מ. צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים" בעמ' 943, וכן ת.א. (י"ם) 316/92עטיה נ' קרנית ואח’, יוני 93' לא פורסם). הסכום הגלובלי שאליו הגיע בית המשפט, בהתעלמו מנתוני שכר בחבל עזה, מיטיב עם המערער שעליו נטל ההוכחה. אשר לטענה כי לא נפסקו פיצויים בגין הפסד השתכרות בעבר, אין היא עולה בקנה אחד עם האמור בפסק הדין (000, 20ש"ח - הפסד התשכרות בעבר). בית משפט קמא לא מצא לנכון לחייב את המשיבים בתשלום עבור "עזרה לזולת" והוצאות נסיעה, משום שפריטי נזק אלה לא הוכחו דיים. אני מציעה, איפוא, לחברי לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 000, 6ש"ח צמוד כדין. ר. שטרנברג-אליעז, שופטת השופט א. אבן-ארי -אב"ד: אני מסכים. א. אבן-ארי, אב"ד השופט ד. בר-אופיר: אני מסכים. ד. בר-אופיר, שופט הוחלט לדחות את הערעור. המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 000, 6ש"ח בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה ורבית צמודה ומצטברת של 5אחוז לשנה, מהיום ועד לפרעון. הפקדון אשר הופקד על ידי המערער יועבר לידי ב"כ המשיבה.עקרונות משפטייםהחזרת המצב לקדמותותאונת דרכים