סעיף 200א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, מאפשר לערער על החלטתה של הועדה לעררים בענין ניידות, בשאלה משפטית בלבד. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור גמלת ניידות בשאלה משפטית בלבד: .1המערער לוקה בניידותו. ועדה מחוזית לענין ניידות שבדקה את המערער ביום 20/7/94, החליטה שליקויו של המערער אינו נכלל ברשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם הניידות שבין המשיב לבין ממשלת ישראל (להלן: "רשימת הליקויים"). המערער ערר על החלטת הועדה המחוזית, ועניינו נדון בועדה לעררים לענין יידות, ביום .19/10/94 הועדה לעררים החליטה לדחות את הערר, לאחר שקבעה כדעת הועדה המחוזית שנכותו של המערער אינה כלולה ברשימת הליקויים. .2הערעור שבפני הוגש כנגד החלטתה האמורה של הועדה לעררים. תמצית טענות המערער .3בכתב הערעור טען המערער (באמצעות באת כחו דאז, עו"ד ברוידה, שעל ייצוגה הוא ויתר בשעת הדיון), כי המערער הגיע לועדה לעררים לאחר התראות של בית הדין עצמו (לא צויינו מספרי התיקים שבהן ניתנו התראות אלה), כי לועדת העררים הקודמת זומן, שלא כדין, גם פסיכיאטר, כך שנוצרה כלפי המערער סטיגמה של מי שמעורער בנפשו. הרכב הועדה (האחרונה), לטענת המערער לא היה מתאים מאחר שכשהפגיעה הינה אורתופדית, על הועדה לכלול מומחים אורתופדיים ולחלופין היו"ד אמור להיות אורתופד. הועדה לא ביצעה מדידות, לא עיינה במסמכים, אלא רק רשמה שעיינה ולא ביצעה בדיקות מקיפות. המערער נמצא בשנת 1989כזכאי לגימלת ניידות בשיעור % 80ומצבו לא הוטב, כך שלא היה מקום לבטל את זכאותו. גם ברשיון הרכב הוא הוגדר כרכב נכה עם מנגנון מיוחד. .4בדיון בבית הדין, הסביר המערער כי הוא מוותר על ייצוגה של באת כחו, מאחר שהיא הסבירה לו שהמסמכים שבידיו כל כך משכנעים שאין צורך בבואה לבית הדין (אכן - באת כחו לא התייצבה לדיון). המערער חזר על חלק מהטענות שבכתב הערעור והוסיף כי בידיו חוות דעת ממומחים שונים שקבעו שהוא זכאי לגימלת ניידות ושהועדה לא בדקה היטב את המערער. המערער טען שהועדה לעררים למעשה "מחקה" את חוות הדעת האמורות, שעלו לו ממון רב. לטענת המערער הועדה לא בדקה אותו אלא שרופא אחד הסתכל עליו ושניים ישבו. במכון הפיזיותרפי בו מטופל המערער יש ממצאים שונים, לטענתו, מאשר אלה שמצאה הועדה לגבי כיפוף ויישור הברך. כן טען המערער כי בהליך בינו לבין חברת הביטוח שהיתה חייבת לשלם לו פיצויים בגין תאונת הדרכים בה נפגעה ניידותו, טענה חברת הביטוח שהמערער יקבל גימלת ניידות כל חייו. .5בנוסף לאמור לעיל טען המערער כי בעבר נמצא כזכאי לגימלת ניידות מאחר שמצבו נראה על ידי הועדות דאז כמתאים ככלול בסעיפים ו' 1ו-ו' 3לרשימת הליקויים, וכי רק משבא לברר את סוג הרכב שיינתן לו, החל המשיב להגיש עררים על כך. תמצית טענות המערער .6לטענת ב"כ המשיב הליקוי שעמד לדיון הוא ו' 3לרשימת הליקויים ואליו יש התייחסות מפורטת בהחלטת הועדה לעררים. .7לענין חוות הדעת שהמערער טען לגביהן, טענה ב"כ המשיב כי לגבי חלקן לא היה צורך להתייחס, באשר הן לא כללו פירוט ספציפי של ליקויים מהרשימה וחלקן ישן מכדי שיהיה צורך להתייחס אליהן. .8הרכבה של הועדה לעררים כלל גם אורתופד (בנוסף ל- 2נוירולוגים) ואין צורך שהאורתופד יהיה יושב הראש. גורל הערעור .9סעיף 200א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, מאפשר לערער על החלטתה של הועדה לעררים בענין ניידות, בשאלה משפטית בלבד. .6טענותיו של המערער, ברובן המכריע, הן במישור הרפואי בלבד. למעשה, 4מהטענות בלבד נוגעות למישור המשפטי, והן הטענות לגבי הרכבה של הועדה, אופן בדיקת המערער, התייחסותה לחוות הדעת והקשר להחלטותיהן של ועדות קודמות. להלן, אדון בטענות אלה. הרכב הועדה .7בניגוד לנטען בכתב הערעור - הועדה כללה אורתופד. לא מצאתי כל בסיס לטענתה החלופית של ב"כ המערער על כך שיש משמעות לכך שדווקא האורתפוד יהיה יו"ר הועדה. אולי ניתן לטעון שהיתה לכך נפקות במקרה האמור בסעיף 16(ב) לתוספת ב' להסכם הניידות, אשר לפיו, בהעדר הסכמה בין חברי הועדה - יכריע יושב הראש, אלא שכאשר החלטת הועדה ניתנה פה אחד - מאי נפקא מינה מי מבין הרופאים הוא יו"ר הועדה ? .8לפיכך, אני קובע כי לא היה פגם בהרכבה של הועדה. אופן בדיקת המערער .9אם אכן המערער לא היה נבדק על ידי הועדה אלא, כדבריו, אחד מהרופאים הסתכל עליו ושניים אחרים רק ישבו, הרי שהיתה בכך טעות משפטית חמורה שהיתה מחייבת את השבת עניינו לועדה לעררים. .10אלא שלטענתו זו של המערער יש פן עובדתי, שקשה לבררו במסגרת של ערעור. אין ללמוד מכך שלא ניתן לחלוטין להעלות טענות עובדתיות מעין אלה, אך כאשר הן מועלות - יש צורך ביותר מטענה בעלמא כדי להוכיחן. כאשר המערער אינו מיוצג ניתן אולי להקל עמו ולא לדרוש ממנו דווקא הגשת תצהיר על אשר התרחש בועדה וניתן אולי להסתפק בכך שיתן "הצהרת אימות" בבית הדין. אולם, המערער הגיש את ערעורו בהיותו מיוצג על ידי עו"ד ואין כל סיבה שלא לדחות את טענתו העובדתית על אופן הבדיקה, כאשר טענה זו לא נתמכה בתצהיר. .11יתרה מכך, טענתו של המערער שכביכול לא נבדק - אינה סבירה בעליל. הועדה מפרטת בהחלטתה ממצאי בדיקות כיפוף ויישור של פרקי שתי הירכיים ושתי הברכיים, ולא ניתן על ידי המערער כל הסבר לאופן בו הצליחה הועדה להגיע לממצאים אלה בלא בדיקה. .12אם כוונתו של המערער בטענתו שרופא אחד "הסתכל" לכך שרופא אחד ביצע בפועל את הבדיקה - בעוד הרופאים האחרים יושבים, איני רואה בכך פגם. אין כל צורך ששלושת חברי הועדה ביחד יבצעו את הבדיקות הפיזיות של המערער, די בכך שרופא אחד יבצע זאת, השניים האחרים יהיו עדים לכך והמסקנה תינתן על ידי כל הרופאים. התייחסות לחוות הדעת .13בענין התייחסותה של הועדה לחוות הדעת שהיו בפניה, דעתי היא כי הועדה לעררים לא יצאה ידי חובתה. הועדה ערכה בסיום החלטתה רשימה של המסמכים שהיו בפניה, לרבות חוות הדעת, וכתבה כי עיינה בהם. אין די בכך. החובה המוטלת על הועדה להתייחס לחוות דעת המצויות בפניה ואשר מובעת בהן דעה שונה מזו של הועדה, באה כדי שהמבוטח (וגם ביה"ד לצורך הפעלת ביקורתו השיפוטית) יוכלו לדעת מה הגורם לשוני בין חוות הדעת לבין החלטתה של הועדה. ציון בעלמא של העובדה שהועדה עיינה בחוות דעת כלשהי - אינו מעלה ואינו מוריד ואין בו כל הסבר לענין הסיבה לשוני בין מסקנת הועדה לבין מסקנת חוות הדעת. .14איני מקבל את טענתה של באת כחו המלומדת של המשיב בענין חוות דעתו של ד"ר פישמן, שכביכול, לא רשם איזה ליקוי ברשימת הליקויים הוא מייחס למערער. בסיפא לחוות דעתו (עמ' 11) מסביר ד"ר פישמן כי המוגבלות בניידות של המערער, לדעתו היא בשיעור % 60כפי שנקבע בהחלטת ועדה מיום 9/4/92, כלומר, לפי פריט ו' 3כמצוטט בעמ' 8לחוות דעתו של ד"ר פישמן. .15גם לגבי חוות הדעת הישנות יותר, אין לקבל את טענתה של ב"כ המשיב. אם סבורה הועדה שחוות דעת מסויימת המוצגת בפניה כבר אינה עדכנית במידה כזו המאפשרת לך התעלם מתוכנה - עליה לציין זאת בהחלטתה במפורש, כדי שגם שיקול זה יהיה נתון לביקורת שיפוטית. החלטות ועדות קודמות .16ועדות קודמות קבעו קביעות סותרות בעניינו של המערער. חלקן קבעו שמצבו של המערער כלול בפריט ו' 1לרשימת הליקויים (הגבלות בתנועת מפרק הירך), חלקן קבעו שמצבו כלול בפריט ו' 3לרשימת הליקויים (הגבלות בתנועת מפרק הברך), חלקן קבעו שמצבו מתאים לשני הפריטים האמורים וחלקן קבעו, כמו הועדה מיום 19/10/94- שמצבו אינו כלול אף לא באחד הפריטים של רשימת הליקויים. .17הלכה פסוקה היא שכאשר סוטה הועדה לעררים מהחלטות ועדות לעררים קודמות - עליה לנמק זאת (בדרך של שינוי במצב בריאותו של הנבדק או בהסבר שהועדות הקודמות - טעו). אין מדובר כאן בחלוקת "ציונים" לועדות קודמות, כטענת ב"כ המשיב, אלא במתן הדבר לנכה למען יידע מדוע השתנה מצבו ומדוע נפגעו זכויותיו. גם לבית הדין ענין במתן הנמקות מעין אלה של הועדה לעררים, כדי לייעל את הביקורת השיפוטית על החלטותיהן. .18בענייננו, הועדה לעררים אמנם הסבירה מדוע לדעתה מצבו של המערער אינו כלול ברשימת הליקויים, אלא שלא השלימה את התמונה ולא קבעה האם הועדות הרפואיות הקודמות טעו או שמא השתפר מצבו של המערער. לסיכום .19אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה לעררים בענין ניידות. .20הועדה לעררים תתייחס בהחלטתה העתידית, התייחסות עניינית ומנומקת לחוות הדעת הבאות: א. חוות דעתו של ד"ר אגינסקי, משנת .1985 ב. חוות דעתו של ד"ר בנטל משנת .1985 ג. חוות דעתו של פרופ' סולסי, משנת .1993 ד. חוות דעתו של ד"ר פישמן מחודש יוני .1994 .21הועדה לעררים תסביר מדוע הגיעה למסקנה שונה ממסקנותיה של הועדות לעררים שקדמו לה, ותסביר את השינויים בין מסקנותיה של הועדה לבין מסקנותיהן של אותן ועדות קודמות, ככל שיש שינויים כאלה. .22לאור טענתו של המערער בענין חוסר הבדיקה, טענה שלא ניתן לה כל בסיס ולא הוסברה סבירותה, אין אני מוצא לנכון לפסוק הוצאות נגד המשיב. .12כל אחד מן הצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.שאלה משפטית (ערעור)ניידותערעור