האם מכירת נכס מהווה "פסק דין" או "החלטה אחרת" ? על "פסק דין" ניתן לערער בזכות, ואילו על "החלטה אחרת" ניתן לערער רק לאחר קבלת רשות ערעור. המבחן שנקבע לצורך הבחנה בין "פסק דין ל"החלטה אחרת" הוא מבחן סיום התיק. עמד על כך השופט ש. לוין ברע"א קמחי נ' קמחי פ"ד מג(2) בעמ' 96: "כבר מאז שנת 1957 המבחן הקובע איזו החלטה ניתנת לערעור בזכות ("פסק דין") ואיזו החלטה ניתנת לערעור ברשות ("החלטה אחרת") אינו המבחן של חיתוך זכויות בעלי הדין, אלא המבחן הטכני, האם נסתיים הדיון בתיק" קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על מכירת נכס - בזכות או ברשות: המבקש הגיש נגד המשיב תובענה לפרוק שיתוף במקרקעין בת.א. 4126/90 (בפני כב' השופט בשן). ביום 26.2.92 ניתן ,בהסכמת הצדדים, פסק דין המורה על פירוק השיתוף האמור, אך ביצוע הפירוק נדחה על מנת לאפשר לצדדים לערוך הסכם ביניהם לגבי גורל הנכס. ואכן, ביום 30.4.92 חתמו הצדדים על הסכם פשרה כאמור ,אשר אושר על ידי בית המשפט ,וקיבל (לאחר ערעור) תוקף של החלטה ביום 3.6.92 (להלן: הסכם הפשרה). המבקש הגיש תביעה לביטול הסכם הפשרה בת.א. 2842/42. ביום 20.6.95 תביעתו נדחתה על ידי השופטת אוהד בקובעה כי "ההסכם מיום 30.4.92 ...הינו תקף". לטענתו של המשיב ,המבקש לא פעל על פי ההסכם. על כן בהתאם להסכם הפשרה הגיש המשיב בקשה בתיק המרצה 1989/92 למינוי כונס נכסים וכן בקשה בהמרצה 1990/92 למינוי שמאי. בקשותיו של המשיב התקבלו על ידי השופטת דסקין ביום 27.11.97. בהתאם לסעיף 27 א' להסכם הפשרה מינתה השופטת שמאי מקרקעין לצורך שומת הנכס בכלל, וחלקו של המבקש בנכס בפרט. כמו כן בהתאם לסעיף 27 ה' להסכם הפשרה נתמנה כונס נכסים אשר בגדר סמכותו היה לחתום בשם המבקש על כל המסמכים, התצהירים, הבקשות והמסמכים להעברת זכויותיו במקרקעין. ביום 26.5.98 הגיש השמאי שמונה על ידי בית המשפט חוות דעת מומחה ,לפיה אמד את שווי הנכס בשלמות סביב 242,000 $ , ואת חלקו של המבקש על פי הסכם הפשרה סביב 121,000 $. המבקש הגיש בקשה לפסול את חוות דעת של השמאי שמונה על ידי בית המשפט (בש"א 692/98). ביום 19.7.98 דחה בית המשפט קמא את בקשתו זו של המבקש. בעקבות חוות דעתו של השמאי ובהתאם להסכם הפשרה ,הגיש כונס הנכסים בקשה לאישור הסכם מכר שניסח בין המבקש לבין המשיב (בש"א 855/99),לפיו המשיב ירכוש באמצעות כונס הנכסים את חלקו של המבקש בנכס בתמורה ל 121,000 $. הנתבע בתגובתו לבקשת הכונס התנגד לאישור ההסכם, אולם התנגדותו נדחתה, וביום 4.8.98 אישר בית המשפט קמא את הסכם המכר. ביום 10.11.98 הגיש המשיב בקשת הבהרה לבית המשפט בא בקש מבית המשפט להבהיר ולאשר המחאת זכותו בנכס לבנו ואשתו לפי סעיף 3 להסכם הפשרה. בית המשפט נעתר לבקשתו כאמור. ביום 19.11.98 הגיש המבקש בקשת הבהרה מטעמו בא ביקש להבהיר את החלטתו של בית המשפט קמא מיום 10.11.98. בית המשפט קמא קבע כדלקמן: "מאחר שההחלטה מיום 10.11.98 אין בה אלא כדי לאשר את האמור בפסה"ד שבפשרה, לא ברור לגבי מה יש ליתן הבהרה. פסה"ד שאישר את הפשרה בעינו, ואין בהחלטה מיום 10.11.98 כדי לשנותו. ב"כ הצדדים יבואו בדברים ובמידת הצורך יגישו הודעות לביהמ"ש" ביום 27.1.99 הגיש כונס הנכסים בקשה לבית המשפט (בש"א 153/99) להסמיכו לחתום על כל מסמך שידרש לצורך ביצוע הסכם המכר בנסיבות בהן המבקש מסרב לחתום על המסמכים. גם לבקשה זו נעתר בית המשפט קמא, בדחותו את התנגדותו של המבקש, אשר שוב טען לבטלותו של הסכם הפשרה. כעת בא המבקש ומבקש מבית משפט זה ליתן רשות ערעור על כל החלטותיה של השופטת קמא בת.א. 4126/90 לרבות החלטותיה של השופטת קמא בבש"א 692/98 ובבש"א 855/98. במובן זה מבקש המבקש לפסול את חוות הדעת של בשמאי שמונה על ידי בית המשפט. כן מבקש המבקש לבטל את הסכם המכר שאושר על ידי בית המשפט קמא, כמו גם את כל ההחלטות ה"כרוכות בטבורן" להחלטות אלה. דרך זו של בקשות רשות ערעור במיקשה אחת על החלטות רבות של השופטת קמא, איננה עולה בקנה אחד עם הדרך הקבועה בתקנות סדר הדין. מעיון בבר"ע עולה ,כי הבר"ע ערוכה ובנויה כערעור בזכות ולא כבקשת רשות ערעור ,שכן המבקש מבקש למעשה לערער על רוב ההחלטות שנתנו בתיק העקרי (ת.א. 4126/90) בכל השנים בהם מתנהל התיק בבית המשפט. במילים אחרות, מדובר למעשה בערעור על פסק דין. נוכח האמור, השאלה המרכזית שיש לענות עליה היא האם רשאי המבקש להגיש ערעור בזכות. לצורך מתן תשובה לשאלה זו עלינו לקבוע האם החלטתה של השופטת קמא בדבר אישור מכירת הנכס מהווה "פסק דין" או "החלטה אחרת", על "פסק דין" ניתן לערער בזכות, ואילו על "החלטה אחרת" ניתן לערער רק לאחר קבלת רשות ערעור. המבחן שנקבע לצורך הבחנה בין "פסק דין ל"החלטה אחרת" הוא מבחן סיום התיק. עמד על כך השופט ש. לוין ברע"א קמחי נ' קמחי פ"ד מג(2) בעמ' 96: "כבר מאז שנת 1957 המבחן הקובע איזו החלטה ניתנת לערעור בזכות ("פסק דין") ואיזו החלטה ניתנת לערעור ברשות ("החלטה אחרת") אינו המבחן של חיתוך זכויות בעלי הדין, אלא המבחן הטכני, האם נסתיים הדיון בתיק" - ההדגשה שלי , ד.א. [ראה גם ע"א 613/78 פ"ד לד (1) 32, וכן ד"ר י. זוסמן בספרו "סדרי הדין האזרחי" ,מהדורה שביעית, בעמ' 766] במקרה דנן יש להדגיש ,כי בפירוק שיתוף במקרקעין עסקינן. הליך זה הוא הליך ייחודי ומיוחד בו ממלא בית המשפט מתחילת ההליך ועד סופו תפקיד מעורב של פוסק ושל מבצע פעולות בעלות אופי מינהלי. עמד על כך השופט לנדוי בע"א 613/78 אניס נ. פוירשטיין פ"ד לד(1) בעמ' 35: "למרות אופים "המעורב" של הליכי החלוקה ,ממלא השופט את כל תפקידיו במשפט חלוקה ובמכירה הבאה במהלכו, בתור בית משפט ולא בתור מוציא לפועל, והוא חייב למלאם עד לגמר פעולת המכירה והרישום." " וכן שם, בעמ' 36: "תפקידו של בית משפט השלום בדונו במשפט חלוקה, הוא תפקיד מעורב שיש בו גם יסודות של פסיקה וגם עשית הסדרים מינהליים שאינם מצריכים הפעלת שיקול דעת שיפוטי, מכאן שגם כיום מוסיף בית משפט השלום לפעול כבית משפט עד לפירוק הסופי של השיתוף" [ההדגשה שלי, ד.א] העולה מן האמור הוא שתיק המתנהל במשפט חלוקה (פרוק שיתוף במקרקעין) יסתיים אך ורק לאחר פירוק סופי של המקרקעין. לכן כל החלטה לרבות החלטה על מכירת המקרקעין במהלך משפט החלוקה ,אינה אלא "החלטה אחרת" הניתנת לערעור ברשות בלבד. עמד על כך השופט לנדוי שם, בעמ' 36: "...החלטת המכירה, היא עצמה, עדיין אינה סוף פסוק בהליכים התלויים לפני בית המשפט, ובית המשפט טרם סיים מלאכתו בתובענה עם מתן החלטת המכירה " מעיון בתיק עולה ,כי ההחלטה על מכירת הנכס נקבעה בהחלטות שונות על ידי השופטת קמא, החלטות אלו לא סיימו את הדיון בתיק. אולם ברגע שהשופטת קמא אישרה את מכירת הנכס לידי המשיב דהיינו: אישרה את הסכם המכר שהובא לידיה על ידי כונס הנכסים, היא סיימה הלכה למעשה את הדיון בתיק, שכן במשפט חלוקה כבמקרה דנן ,ההחלטה על אישור הסכם מכר, שלא כמו ההחלטה העקרונית על מכירת הנכס (בעתיד), מסיימת את הדיון בתיק. על כן החלטתה זו של השופטת קמא בדבר אישור מכירת הנכס מהווה "פסק דין" שהערעור עליו הוא בזכות ולא ברשות. משכך, מצאתי מקום לדחות את בקשת רשות הערעור ,ולאפשר למבקש לנצל את זכותו כקבוע בחוק ולערער בזכות על פסק דינה האמור של השופטת קמא בדבר אישור המכירה. בערעור זה ,אם ירצה, יכלול המבקש את כל טענותיו באשר להחלטותיה הקודמות של השופטת קמא, שכן ערעור בזכות בניגוד לערעור שברשות ,יכול שיתייחס לכל ההחלטות שנתנו בעבר בתיק העקרי. יתרה מזאת אוסיף ,כי המבקש לא עמד במועדים הקבועים בתקנות לצורך הגשת בקשת רשות ערעור ,וגם לו היה רשאי להגיש בר"ע על כל החלטותיה של השופטת קמא, הרי שזו היתה נדחית מחמת איחור במועד ההגשה. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש יוכל לערער בזכות על פסק דינה של השופטת קמא בכל הקשור לאישור מכירת הנכס. אין בהחלטה זו משום מתן היתר למבקש להגיש את ערעורו (שבזכות) שלא במועד הקבוע בחוק. המבקש ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6000 ש"ח + מע"מ.רכישת נכסערעור