קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על צריכת מים בקיבוץ: זהו ערעור מים שהוגש לפי סעיף 119 לחוק המים. המערער, קיבוץ מעגן מיכאל חויב בהיטל איזון לשנת 1994בסך 645, 234ש"ח בגין הפקת 643, 15קו"ב מים עפ"י רשיון הפקה והספקה מס. 2316(להלן: "הרשיון") למטרת בריכות דגים. הרשיון מתיחס לתקופה 1.1.94עד .1.12.94ברשיון המים בעמודה "פילוג לפי מטרות הצריכה של כלל כמות המים מכל מקורות המים" מופיעות המטרות של "צריכה חקלאית", "צריכה תעשייתית" ו"צריכה ביתית". אין איזכור של צריכה למטרה של בריכות דגים, אך בתנאים הנוספים נאמר בין היתר: "כמות המים המותרת להפקה ולהספקה לפי רשיון זה מיועדת אך ורק עבור 1643.0דונם בריכות דגים. אין להעביר את כמות המים הנ"ל או חלק ממנה לבריכות דגים אחרות או נוספות או לפלג את הספקת המים לבריכות שלא בהתאם לפירוט דלעיל אלא עפ"י היתר שינתן מראש ובכתב ע"י נציב המים". אין חולק על כך שהעורר לפי הרשיון רשאי להפיק ולספק מים בכמות של 500, 15מ"ק מים עיליים לצורך בריכות הדגים שלו. בהמשך תוקנה כמות המים שברשיון והועמדה על 000,643, 15מ"ק. המים שמפיק העורר הם מים שמליחותם כ-000, 2מ"ג כלור לליטר (מגכ"ל) ולפי כל קריטריון אלה נחשבים כמים מלוחים. כאן המקום להביא בקצרה את הרקע החקיקתי. לפי סעיף 116לחוק המים הוקמה קרן איזון לדמי מים "שמטרתה להקטין את ההפרשים בין דמי המים באזורי המים השונים ולא תשמש לכל מטרה אחרת". לפי סעיף 117אמצעי קרן האיזון יבואו מהיטלי איזון לפי סעיף 118ומתקבולים ממקורות אחרים. סעיף 118(א) לחוק קובע: "שר החקלאות רשאי, לאחר התיעצות עם מועצת המים בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע אזורים וסוגי מפעלי-מים שבהם יחול על הספקים ועל המפיקים תשלום לקרן האיזון (להלן - היטל-איזון), מחושב לפי יחידות של כמות המים המופקת ורשאי הוא לדרג את היטל האיזון לפי מטרות המים והשימושים בהם, לפי מכלול תנאי הייצור הקובעים את כמות המים נחוצה ליצירת מוצר פלוני, לפי נתונים גיאוגרפיים וטופוגרפיים, ובהתחשב עם מחיר המים לצרכן". מכוח סעיף 118(א) הנ"ל הותקנו תקנות המים (היטל איזון) התשמ"ז- 1987(ק.ת. 5042התשמ"ז (16.7.87) ע' .1099 בתק' 3(א) לתקנות אלה נאמר, כי: (א) מפיק או ספק חייב בתשלום שיעורי היטל האיזון בעד כל כמות המים המופקת או מסופקת. (ב) שיעורי ההיטל יהיו בהתאם למטרות המים כפי שצוינו ברשיון ההפקה ובהתאם להוראות תקנות אלה. התקנות קבעו את שיעור היטל האיזון על מים לחקלאות ולא התיחסו בנפרד לבריכות דגים. תקנה 10לתקנות מתשמ"ז, פוטרות מים מלוחים מהיטל איזון וזו לשון התקנה: "על מים שהוגדרו ברשיון ההפקה כמים מלוחים לענין מטרות המים השונות על פי קביעת נציב המים, לא יוטל היטל איזון אלא אם נאמר אחרת בתקנות". תקנות אלה משנת תשמ"ז תוקנו מזמן לזמן. התקנות בנוסח הרלבנטי לעניננו פורסמו בק.ת. 5564התשנ"ד-(28.11.93) ע' .233תקנות אלה קבעו בתק' 4, היטל איזון בשיעור חדש על מים לחקלאות ובתק' 4(ג) הם התיחסו בנפרד "למים המיועדים לשימוש בבריכות דגים" ולגביהם נקבע היטל בשיעור נמוך יותר מההיטל שנקבע לחקלאות בדרך כלל. המשיב פטר את העוררת מתשלום היטל איזון לגבי כמות מים של 000,500, 2מ"ק שהוגדרו כמשמשים לחקלאות, אך לא העניק פטור דומה למים שנועדו לבריכות הדגים. נימוקו של המשיב לעמדתו זו, הוא כי תק' 10לא חלה על כל מים מעבר לשיעור מליחות מסוים, אלא על מים שהוגדרו כמים מלוחים לענין מטרות המים השונות על פי קביעת נציב המים. אם המים המלוחים מתאימים למטרות השימוש שלהם, אין מקום להגדירם כמים מלוחים, גם אם שיעור המליחות שלהם (לפי תכולת הכלורידים במים) היא גבוהה. לענין השימוש במים לצורך בריכות הדגים, אין המליחות מהוה כל מגבלה. ממילא שיעור היטל האיזון החל על בריכות דגים הינו נמוך ביותר, שכן הוא כבר לוקח בחשבון כי מים המשמשים למטרה זו הם מאיכות ירודה. ב"כ העורר טוען, כי לפי סעיף 10לתקנות מתשמ"ז פטורים המים שהוקצבו לבריכות הדגים. כל הוועדות שעסקו בנושא מליחות המים מטעם נציבי המים השונים המליצו לפטור מתשלום היטל איזון מים שמליחותם עולה על 600מגכ"ל, כך גם נאמר בפירסום לעיון הציבור של הצעת נציב המים לשינוי תקנות המים (היטל איזון) (תיקון התשנ"ה-1994). מאחר ואין מחלוקת על כך שמים שמליחותם מגיעה ל-000, 2מגכ"ל הם מלוחים, הרי חל הפטור בין אם הותקנו תקנות ובין אם לאו. על המשיב היה להגדיר את המים ברשיון ההפקה וההספקה ככאלה ואין הם יכולים לעקוף את התקנות או להפר אותן ע"י אי מילוי חובה זו. על פי סעיף 27(א) לחוק המים, רשיון ההפקה על כל תנאיו יירשם בפנקס המים על פי תקנות 1; 2לתקנות (רישום בפנקס המים) התשכ"ב- 1962(להלן: "תקנות הרישום"). יש לרשום בפנקס המים את רשיונות ההפקה ואת תנאי ההספקה ולפי תקנה 2(ב) לאותן תקנות "תנאי ההספקה כוללים את התנאים הנוגעים ל"איכות המים" בשים לב לשימוש שלו הם מיועדים - ". אמנם לא הותקנו תקנות לענין מליחות המים, אך תקנות ההיטל אינן דורשות קביעת מליחות המים בתקנות דווקא, כי אם ברשיון וכאשר ברור לחלוטין שמים המכילים 000, 2מגכ"ל הם מים מלוחים אין צורך להמתין להתקנת תקנות בנידון. המשיב מבלבל בין "מטרות" ל"שימושים". המושג "מטרות המים" מוגדר באופן חד משמעי בסעיף 6לחוק המים שבו נאמר: "כל זכות למים צמודה לאחת ממטרות המים המנויות להלן; בטלה המטרה - פקעה הזכות למים; ואלה מטרות המים - (1) צרכי-בית; (2) חקלאות; (3) תעשיה; (4) מלאכה, מסחר ושירותים; (5) שירותים ציבוריים. לעומת זאת, השימוש במסגרת מטרות המים הוא ענין שונה. בנושא זה דן סעיף 21 לחוק המים המסמיך את שר החקלאות לקבוע נורמות בין היתר לשימוש במים במסגרת מטרת המים. בעוד שמטרות המים הם רשימה סגורה של 5שימושים, הרי השימושים נקבעים לפי שיקול דעתו של השר. מאחר ובתקנה 10דובר על מטרות המים, הרי הפטור ניתן לפי המטרה ולא לפי השימוש. דיון ומסקנות. לדעתנו, אין ממש בערעור ודינו להדחות. סעיף 118מסמיך את שר החקלאות לאחר התיעצות עם מועצת המים להטיל היטל איזון על ספקים ומפיקים באזורים מסוימים או לפי סוגי מפעלי מים. בתקנות מותר, אך אין חובה, לדרג את ההיטל לפי המטרות והשימושים בהם. בסעיף המסמיך אין כל הוראה בדבר פטור לא למים מלוחים ולא מסיבה אחרת, אלא רק על דירוג ההיטל. לכאורה, אין סמכות למתקין התקנות לקבוע פטורים. אמרתי לכאורה, שכן אין בדעתי להכנס לשאלה זו אשר העורר לא העלה אותה וטעמו ונימוקו עמו, שהרי נהנה הוא מפטור מרחיק לכת על מים למטרת חקלאות ואין הוא רוצה לכרות את הענף עליו הוא יושב. מאחר ואין הוראה בחוק בדבר מתן פטור, הרי הבסיס היחיד למתן הפטור הוא בסעיף 10לתקנות התשמ"ז. משום מה בחר העורר להשמיט מהציטוט שהביא של הסעיף הנ"ל, את הסיפא האומרת "אלא אם נאמר אחרת בתקנות אלה". "תקנות אלה", משמעותן התקנות כפי תוקפן מזמן לזמן ומאחר ותקנות 4; 5בתקנות תשמ"ז הוחלפו בסעיפים חדשים בתקנות התשנ"ד-1993, הרי האיזכור בתק' 10"לתקנות אלה" יש להבינו כמתיחס לתקנות החדשות (השוה סעיף 25לחוק הפרשנות התשמ"א-1981), וכוחן של תקנות התשנ"ד עמן, לצמצם את הפטור שניתן בתק' 10לתקנות התשמ"ז. לשון אחרת, "הפה" שהעניק את הפטור (קרי, תק' 10) גם קבע דרך לסייג את הפטור ע"י קביעה אחרת בתקנות, ומתקין התקנות עשה שימוש בכוחו זה וצמצם את תחולת הפטור ע"י שהוציא ממסגרת מטרת החקלאות את השימוש במים מלוחים לבריכות דגים. התקנות מתשנ"ד-1993, אינן חורגות מסעיף 118לחוק המים. הם עוסקות בדירוג היטל האיזון. סעיף 118מתיר את הדירוג, הן לפי מטרות והן לפי שימושים במסגרת המטרות. לא נטען שהתקנות החדשות אינן סבירות באופן מהותי ולכן אין צורך להתיחס לשאלת סבירותן. מעבר לצורך יאמר, שלכאורה יש הגיון בכך שלענין בריכות דגים הסתפק מתקין התקנות בקביעת שיעור היטל נמוך ולא בפטור מלא. מן המפורסמות הוא שיש סוגי דגים המתקיימים (ואולי אף מעדיפים מים מלוחים) והראיה היא שיש דגי ים שאינם מחבבים מים "מתוקים". לכן, מבחינה זו, המגבלה שבהספקת מים מלוחים היא פחות חמורה מהמצב בו יש לעשות שימוש במים המלוחים למטרות חקלאיות אחרות. לאור האמור לעיל, אין כל חשיבות לאמור ברשיון ההפקה. גם אם היו המים נרשמים ברשיון כמים מלוחים לא היה הדבר מסייע בידי העורר, שכן הסיפא של תק' 10מאפשרת לסייג את הפטור בתקנות גם כאשר הם הוגדרו ברישון כמים מלוחים. כך שהעורר לא נפגע מאי ציון העובדה האמורה ברשיון. מה גם שעל אף זאת הוא קיבל פטור על יתר השימושים במסגרת המטרה החקלאית. הערר נדחה. על העורר לשלם למשיב הוצאות אשר בקביעת שיעורן תובא בחשבון בין היתר העובדה שב"כ העורר נמנע מלצטט את הסיפא של תק' 10לתקנות התשמ"ז. המערער ישלם למשיב סך של 000, 4ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ערעורחוק המים / רשות המיםמים