בג"צ נוהג בריסון ובאיפוק רב בהתערבותו בהכרעות בית הדין לעבודה, הפועל מתוקף מומחיותו המיוחדת בעניינים של משפט העבודה שבסמכותו התערבות בית המשפט העליון בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה מצטמצמת למקרים שבהם מתגלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין מושא העתירה, או מתקיימות נסיבות שבהן שורת הצדק מחייבת התערבות שיפוטית בהכרעה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מ(1) 673, 693; בג"ץ 3512/04 שזיפי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י נט(4) 70; בג"ץ 11198/04 יפרח נ' בית הדין הארצי לעבודה; בג"ץ 4829/04 אהרון נ' בית הדין הארצי לעבודה). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה לבג''צ נגד בית הדין לעבודה: השופט א' רובינשטיין: א. עניינה של העתירה בבקשת העותרת, כי תבוטל החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה (השופטת וירט לבנה) בבר"ע 31381-12-11 מיום 5.1.12, שבגדרו נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופט ד"ר לובוצקי) בב"ל 26350-08-10 מיום 10.11.11, אשר דחה את ערעורה של העותרת על החלטת הועדה הרפואית לעררים (להלן גם הועדה) מיום 9.6.10. עניינם של ההליכים - טענת נכות. ב. העותרת, גננת במקצועה, ילידת 1941, נפגעה ביום 27.5.03 בתאונה בגן שבו שימשה גננת מחליפה. לגירסת העותרת, נפלה בכבדות וכתוצאה מכך נפגעה בכתף ימין, בצלעות, בגב, בברכיים ובשוק רגלה הימנית, שם נראה שטף דם פנימי. התביעה הוכרה כתאונת עבודה בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופט טננבוים, מר אברהם ומר בן דב) בבל 3357/05 מיום 8.2.07. הועדה הרפואית לעררים לא קבעה לעותרת נכות צמיתה. ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים נדחה בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת עציון) בבל 7568/07 מיום 30.3.08. לא נתקבלה הטענה, כי ההחלטה עומדת בסתירה לפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה שהכיר בתאונה כתאונת עבודה. בעקבות בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (הנשיא אדלר והשופטים פליטמן ורוזנפלד בבר"ע 557/08 מיום 2.2.09) הודיעו הצדדים כי הם מסכימים להשבת עניינה של העותרת לועדה הרפואית לעררים. בפסק דינו של בית הדין הארצי נקבע, שהועדה תשוב ותידרש לליקוי שממנו סובלת העותרת בברכיה, ותנמק החלטתה לרבות באשר לקיומו של קשר סיבתי בינו לבין התאונה. כן הורה בית הדין לועדה לשוב ולהיזקק לליקוי שממנו סובלת העותרת בעמוד השדרה ולהבהיר האם השינוי במצבה הוא תוצאת התאונה. בית הדין הנחה גם לאילו מסמכים רפואיים על הועדה להתייחס. ג. בעקבות הבדיקה החוזרת נקבעה לעותרת ביום 9.6.10 נכות צמיתה בשיעור 9.75% בגין הפגיעה בברכיה, וזאת החל מיום 21.8.03. ד. העותרת עירערה על ההחלטה בפני בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 26350-08-10). לטענת העותרת, הועדה לא נימקה החלטתה לדחות את הפגיעה בברכיים, ולכן נקבע אחוז הנכות כאמור, ולא גבוה הימנו. לעניין הפגיעה בגב, טענה העותרת כי הועדה לא מילאה אחר ההנחיות שבפסק דינו הנזכר של בית הדין הארצי לעבודה. העותרת העלתה גם טענות שונות הקשורות לדמי הפגיעה ולקצבת הנכות הזמנית שנקבעה לה. הערעור נדחה ביום 10.11.11. נקבע, כי הועדה דנה בהרחבה בשאלות שהוצבו לפתחה, ומילאה אחר ההנחיות שבפסק דינו של בית הדין הארצי. צוין באשר לפגימה בברכיים, כי אף שהועדה סברה שלעותרת היתה פגיעה ניוונית בברכיים קודם לתאונה, נמנעה מהפחתת אחוזי נכות בגין מצב קודם, וייחסה את אחוזי הנכות שפסקה במלואם לתאונה שבנדון. לבסוף צוין, כי נושאי דמי הפגיעה וקצבת הנכות הזמנית לא באו בגדר פסק דינו של בית הדין הארצי, ועל כן לא נדרשה הועדה לדון בו. הודגש, כי הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין כלשונן ונימקה החלטתה כראוי. ה. בקשת רשות ערעור (בר"ע 31381-12-11) על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה נדחתה (על-ידי השופטת וירט-ליבנה) ביום 5.1.12. נקבע, כי הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ונימקה החלטתה. אשר לטענות נוספות של העותרת נקבע, כי בית הדין הארצי לא הורה לדון בהן, ועל כן בדין לא דנה הועדה בטענות אלו. ו. בעתירה נטען, כי החלטת הועדה הרפואית לעררים אינה מתקבלת על הדעת ופוגעת באמון הציבור. כן נטען, כי הוכח שלעותרת לא היו כאבים או שינויים ניווניים בברכיים מלפני התאונה, וכך גם הפגיעה בגב היא תוצאת התאונה. הכרעה ז. אין בידינו להיעתר למבוקש. בית משפט זה נוהג בריסון ובאיפוק רב בהתערבותו בהכרעות בית הדין לעבודה, הפועל מתוקף מומחיותו המיוחדת בעניינים של משפט העבודה שבסמכותו התערבות בית המשפט העליון בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה מצטמצמת למקרים שבהם מתגלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין מושא העתירה, או מתקיימות נסיבות שבהן שורת הצדק מחייבת התערבות שיפוטית בהכרעה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מ(1) 673, 693; בג"ץ 3512/04 שזיפי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י נט(4) 70; בג"ץ 11198/04 יפרח נ' בית הדין הארצי לעבודה; בג"ץ 4829/04 אהרון נ' בית הדין הארצי לעבודה). מקרה זה אינו בא, ובמובהק, בקהלם של אלה. עיקר טענותיה של העותרת נוגעות לקביעות עובדתיות-רפואיות, שגם בית משפט של ערעור אינו נוטה ככלל להתערב בשכמותן, על אחת כמה וכמה מקום שהמחוקק הגביל את הערעור על הועדה הרפואית לעררים לנקודה משפטית בלבד (סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995), ובענייננו עסקינן בראש וראשונה בשאלות עובדתיות-רפואיות כאמור; כל שכן בית משפט זה בעתירה המוגשת לפניו כלפי בית הדין הארצי - וכשעסקינן בגלגול רביעי, לאחר הועדה, בית הדין האזורי ובית הדין הארצי. אין מערכת שיפוטית היכולה להרשות מותרות דיוניים מעין אלה, אלא במקרים נדירים ממש. יודגש, כי עניינה של העותרת בא בפני הערכאות השונות כשש פעמים, ועניינה נדון לפני ולפנים; יתרה מכך הועדה הרפואית לעררים נהגה עמה ברוחב לב משקבעה נכות צמיתה בברכיה אף שבאה לכלל מסקנה כי מקור הפגיעה כשלעצמו הוא מחלה ניוונית, ולא תאונת העבודה. ח. במצב דברים זה אין בידינו לסייע לעותרת, ואיננו נעתרים למבוקש. בג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)בית הדין לעבודה