קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה נגד החלטת בית משפט צבאי: השופט א' שהם 1. לפנינו עתירה שעניינה ביטול החלטתו של בית המשפט הצבאי לערעורים באזור יהודה והשומרון, מיום 30.10.2012, בע"מ 2535/12, לפיה לא ישוחרר העותר ממעצר עד תום ההליכים המשפטיים, בעניינו. לעתירה נלוותה בקשה למתן צו ביניים, במסגרתה התבקשנו להורות על שחרורו לאלתר של העותר ממעצר, או על קיום דיון דחוף בעתירה.  הרקע להגשת העתירה 2. נגד העותר הוגש כתב אישום, ביום 15.10.2012, בגין הפרת הוראה בדבר סגירת שטח, לפי סעיפים 318(ו) ו-333 לצו בדבר הוראות הבטחון (נוסח משולב) (יהודה ושומרון) (מס' 1651), התש"ע- 2009, וזאת לאחר שנכנס לישראל ושהה בה, בשתי הזדמנויות שונות, במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר 2012. באחד מהמקרים שהה העותר בישראל, שלא כדין, במשך 23 ימים רצופים. בית המשפט הצבאי ביהודה קבע, ביום 28.10.12, כי יש לעצור את העותר עד לתום ההליכים במשפטו, לאור קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו, ולנוכח התגבשותן של עילות מעצר, שעיקרן מסוכנותו של העותר והחשש פן יימלט מאימת הדין. מאחר שהעותר ביצע בעבר עבירות דומות, ואף הבהיר בחקירתו הנוכחית, כי הוא מוכן ליטול סיכונים, בשל מצבו הכלכלי, ולהכנס לישראל, למרות הוראות הדין, קבע בית המשפט הצבאי כי אין מקום לשחרר את העותר לחלופת מעצר. העותר הגיש ערר על החלטה זו לבית המשפט הצבאי לערעורים, וזה החליט, ביום 30.10.2011, לדחות את הערר. בית המשפט הצבאי לערעורים הבהיר בהחלטתו, כי העבירה בה הואשם העותר מקימה את עילת המסוכנות, "אשר לעיתים תמנע כל אפשרות לחלופה", וזאת בעיקר כאשר קיים חשש כי העורר ישוב ויבצע את אותה עבירה, אם ישוחרר ממעצרו. טענות העותר ותגובת המשיבים 3. במסגרת העתירה חזר בא כוח העותר, עו"ד ראובן טקו, על מרבית הטענות שהעלה בפני הערכאות הקודמות, ולפיהן אין טמונה כל מסוכנות בעבירות המיוחסות לעותר, ואין חשש מפני הימלטותו מהדין, לאור העובדה כי העונש בצד העבירות המיוחסות לו, מתמצה במספר ימי מאסר. עוד הוסיף וטען בא כוח העותר, כי עמדת בית המשפט הצבאי לערעורים בכל הנוגע לקיומה של עילת המסוכנות, בעבירה של יציאה מהאזור ללא היתר, אינה תואמת את עמדתם של בתי המשפט האזרחיים בעבירות דומות. לגישת בא כוח העותר, אין יסוד לקביעה, בדבר מסוכנותו של העותר, שעה שבמהלך מעצרו בתיק זה, העניקו לו כוחות הבטחון אישור יציאה לבקר בישראל במסגרת "ביקור משפחות". 4. בתגובת המשיבים, הבהירה באת כוחם, עו"ד הילה גורני, כי יש לדחות את העתירה על הסף, שכן בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי המשפט הצבאיים בהליכים פליליים, ובעיקר כאשר עסקינן בהחלטות מעצר, עד לתום ההליכים המשפטיים. עוד נטען, כי גם לגופה של עתירה, אין מקום להעתר לה.  דיון והכרעה 5. דינה של העתירה להדחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של בתי המשפט הצבאיים, ו"התערבותו מצטמצמת לשאלות שאינן במדרג הערעורי הרגיל, למשל כאשר מתגלים פגמים ממשיים בהליכים כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק וכן במצבים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק" (בג"ץ 2549/12 אחמד נ' בית המשפט הצבאי לערעורים ( 29.3.2012); בג"ץ 3248/11 חדיש נ' בית המשפט הצבאי לערעורים ( 29.6.2011); בג"ץ 5145/10 חלף נ' בית המשפט הצבאי לערעורים באיזור יהודה ושומרון ( 20.7.2010); בג"ץ 3620/08 מגארי נ' מדינת ישראל ( 21.11.2008)). הלכה זו מקבלת משנה תוקף, כאשר העתירה נסובה על החלטות ביניים, ובכלל זה גם על החלטות בעניין מעצר עד לתום ההליכים (בג"ץ 6323/12 סלמאן נ' בית המשפט הצבאי ( 17.10.2012); בג"ץ 1466/12 דויכאת נ' בית המשפט הצבאי לערעורים ( 22.2.2012); בג"ץ 5877/08 ג'נידי נ' בית המשפט הצבאי לערעורים ( 13.7.2008)). יצויין, כי חלק מטענותיו של העותר בעתירה זו נדונו והוכרעו על ידי שתי הערכאות השיפוטיות הקודמות, כאשר הגשת העתירה לבית משפט זה לא נועדה לשמש כ"ערר שני" בסוגיית מעצרו. זאת, לנוכח העובדה כי הליך ערעורי מעין זה, אינו מעוגן בדין (בג"ץ 6005/08 עאבד נ' בית המשפט הצבאי לערעורים ( 7.7.2008); בג"ץ 5877/08 ג'נידי נ' בית המשפט הצבאי לערעורים ([] 13.7.2008)). 6. למעלה מן הדרוש, ראוי להבהיר כי לא נפל פגם בקביעת בתי המשפט הצבאיים (הערכאה הראשונה וערכאת הערעור), לפיה עבירות של יציאה מהאזור ללא היתר, מקימות את עילת המסוכנות, באופן המבסס את ההחלטה על מעצרו של העותר עד לתום ההליכים במשפטו. אין מדובר, כנטען על-ידי העותר, בקביעה הסותרת את ההלכה הפסוקה בבתי המשפט האזרחיים, אלא שמטבע הדברים, כאשר תושב השטחים נשפט בישראל בגין שהייה בלתי חוקית, עילת המעצר המרכזית הינה החשש מפני המלטותו מהדין. ראו לעניין זה, האמור בבש"פ 7136/04 פיאלה נ' מדינת ישראל ( 12.8.2004): "מן המפורסמות הוא, כי אישום כנגד נאשם, תושב שטחים, שכל כולו נסב על כניסה ושהייה שלא כדין בישראל, מחייב בחינת קיומה של עילת מעצר בגין חשש מהתחמקותו מהליכי משפט בדרך הימלטותו לשטחים. אף שחשש זה קיים בכל מקרה דרך כלל, מתחייבת בחינה פרטנית של כל מקרה לגופו, ומשקל החשש להימלטות פוחת ככל שרשויות אכיפת החוק פועלות כסידרן" (ראו גם, בש"פ 6800/09 שורטי נ' מדינת ישראל ( 8.9.2009); בש"פ 10414/08 טאלאלקה נ' מדינת ישראל ( 15.12.2008)). ואולם, כאשר מדובר בנאשם, הנותן את הדין בפני ערכאות שיפוטיות באזור יהודה והשומרון, ובעיקר כאשר עסקינן בעבריין שחזר וביצע עבירות מסוג זה, בגינן כבר נעצר ארבע פעמים בעבר, ברי כי העילה המרכזית למעצרו תושתת על מסוכנותו. אין גם כל תמה, כי בנסיבות דידן, בתי המשפט הצבאיים לא נתנו אמון בעותר, באופן המצדיק לבחון את שחרורו לחלופת מעצר (בש"פ 8679/12 חורי נ' מדינת ישראל ( 6.12.2012); בש"פ 7873/12 פלוני נ' מדינת ישראל (20.11.2012); בש"פ 7853/12 אלעואדרה נ'  מדינת ישראל ( 8.11.2012)). 7. סיכומם של דברים, גם לו סברנו כי יש בסמכותנו לבחון את טענותיו של העותר, לא היה כל מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט הצבאי לערעורים באשר למעצרו של העותר עד לתום ההליכים. (ראו והשוו: בש"פ 260/05 סביח נ' מדינת ישראל ( 23.1.2005); בש"פ 10445/05 פלוני נ' מדינת ישראל ( 14.11.2005)). 8. לאור האמור לעיל, העתירה נדחית על הסף, ועמה נדחית אף הבקשה למתן צו ביניים.משפט צבאיצבא