פגיעה במקרקעין עקב תכנית מתאר מקומית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה במקרקעין עקב תכנית מתאר מקומית: .1התובעים הם בעלים רשומים של מקרקעין ועליהם בניין ובו חנויות ודירה, בשטח 416 מ"ר, הידוע כחלקה 95 בגוש 30076, בגבול רחוב יפו בירושלים. התובעים טוענים לפגיעה שגרמה למקרקעיהם תכנית מתאר מקומית 905א', ועל כך הם תובעים פיצוי בהתאם לס' 197לחוק התכנון והבנייה. .2השטח שבבעלות התובעים נכלל בתכנית מתאר מקומית 905משנת 1960(להלןתכנית 905), על פיה סווג השטח הבנוי של המקרקעין כאיזור למסחר ואילו מעל מחצית השטח נועדה להרחבת דרך, כל זאת בלא שבוצע הליך הפקעת המקרקעין. בשנת 1972אושרה תכנית מפורטת מס' 1680, שמטרתה הרחבת רחוב יפו באיזור שבין כיכר נורדאו לבין צומת הרחובות שטראוס-המלך ג'ורג'-יפו. לטענת התובעים, למרות שתכנית 1680חלה, בין היתר, גם על השטחים שתכנית 905חלה עליהם, אין היא מאזכרת תכנית זו. יתרה מזו, לטענת התובעים, תכנית 1680אף אינה קובעת כאחת ממטרותיה ואף אינה יכולה לקבוע שינוי ייעוד המקרקעין ממסחר לדרך. על פי האמור בכתב התביעה, התובעים לא היו מודעים לקיומה של תכנית 1680ולא הגישו תביעה לפיצויים בגין שינוי הייעוד שעל פיה. הבעלים לא תבעו פיצוי בגין פגיעות שנגרמו להם ע"י תכנית 905או .1680 ביום 18.7.91פורסמה הודעה בדבר אישור תכנית המתאר המקומית 905א' המבטלת את הוראת תכנית 905המקורית, ככל שהיא מתייחסת לשטחים הכלולים בגבולות התכנית החדשה. תכנית 905א' קובעת בין מטרותיה גם הרחבת הדרך. לפי חוות דעת שמאי מקרקעין, אשר הוגשה לוועדה ע"י התובעים, אישור תכנית 905א' גרם להם פגיעה של למעלה משלושה מיליון ש"ח, עובר למועד הגשת התביעה. .3התובעים הגישו לועדה המקומית לתכנון ולבנייה תביעת פיצויים על פי ס' 197לחוק. תביעה זו הוגשה בפברואר 95' ומאז, משך למעלה משנתיים, לא סיימה הוודעה המקומית את הדיון בתביעה, זאת למרות הוראת תקנה 5לתקנות התכנון והבנייה (הגשת תביעה לפיצויים והדיון בה), הקובעת: "הוועדה תסיים את הדיון בתביעה לפיצויים תוך ארבעה חודשים מיום קבלתה". בשל אי מתן החלטת הועדה המקומית פנו התובעים למסלול אחר - תביעה לבית משפט זה, על פי הוראת ס' 199לחוק התכנון והבנייה שלפני תיקון 43, אשר זו לשונה: "לא נתקבלה תביעת הנפגע, כולה או מקצתה, יכריע בית המשפט בדבר, בכפוף להוראות סעיף 256". התובעים טוענים כי מאחר ולא ננקטו ולא מומשו הליכי הפקעה לצורך הרחבת הדרך על פי תכנית 905או 1680, הרי התכניות הללו בטלו וייעודה של חלקה 95 נותר במשך כל השנים מסחרי, עד לאישורה של תכנית 905א', היא התכנית הפוגעת, אשר ממנה צמחה זכותם של התובעים לפיצויים. .4הנתבעת טוענת כי הערכאה המוסמכת להורות על החשת הדיון היא הוועדה המחוזית, זאת בהתאם לסעיף 28לחוק. הוועדה המחוזית רשאית לעשות בעצמה כל הדרוש לצורך ביצוע ההוראה ולצורך זו נתונות לה כל הסמכויות המצויות בידי הוועדה המקומית. לפיכך, טוען ב"כ הנתבעת, כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בתביעה. לגופו של עניין, טוענת הנתבעת כי כל הפגיעות במקרקעין, אם אמנם יש כאלה, נגרמו ע"י התכניות שקדמו לתכנית 905א', ולפיכך היה על התובעים לתבוע פיצויים כבר עם אישורן, ומכל מקום, מעולם לא נזנחה הכוונה להפקיע את המקרקעין ומטרת ההפקעה. בנוסף, טוענת הנתבעת לקיומו של שיהוי בהגשת התביעה, שכן הפגיעה, אם אמנם התקיימה, נגרמה לתובעים כתוצאה מתכנית 1680ושום נזק חדש לא נגרם כתוצאה מאישור תכנית 905א'. .5לצורך הכרעה בשאלת הסמכות יש לבחון את הדין החל על התביעה. התביעה לוועדה המקומית הוגשה בפברואר .1995באותו זמן קבעו הוראות פרק ט' לחוק התכנון והבניה מנגנון לפיו, משהוגשה לוועדה המקומית תביעת פיצויים על פגיעה שלא בדרך הפקעה, תמסור הועדה המקומית דו"ח על התביעה לועדה המחוזית, ואם לא הציעה לדחות את התביעה, גם את אומדן הסכום המוצע לתשלום. הועדה המחוזית היתה רשאית לאשר את החלטת הועדה המקומית, לשנותה או להחזיר את העניין לדיון מחדש בוועדה המקומית (סעיף 198לחוק לפני התיקון). סעיף 199לחוק הישן קבע : "לא נתקבלה תביעת הנפגע, כולה או מקצתה, יכריע בית המשפט בדבר, בכפוף להוראת ס' 256". התובעים מבקשים לפרש את הסעיף כך שהלשון "אי קבלת התביעה" תכלול גם מקרים של התעכבות ההחלטה בתביעה, כמו במקרה שלפנינו. .6תביעת התובעים הוגשה לבית משפט זה בתאריך 4.7.96, ואולם בתאריך זה כבר נכנס לתקפו תיקון 43לחוק, אשר בו בוטל את סעיף 199, וסעיף 198תוקן. אני סבורה שהדיון המשפטי צריך להתנהל על פי המצב המשפטי הקיים בזמן פתיחת ההליכים בבית המשפט, ומכיוון שבעת פתיחת ההליכים בבית המשפט כבר נכנס לתקפו התיקון החדש יש לדון בתביעה על פי המצב המשפטי החדש. נסיון החיים מלמד כי הטיפול בהליכי תכנון ובנייה אורך זמן רב, וקבלת גישת התובעים, לפיה הליכי הערעור או הביקורת על מוסדות התכנון יתקיימו לפי המצב המשפטי הקודם, היתה מרוקנת את התיקון מתוכן ביחס לכל אותן תביעות שכבר הוגשו לוועדות המקומיות, ולמעשה היתה "מקפיאה" את הפעלתו של התיקון למשך זמן ארוך. לא מצאתי בהוראת ס' 144לחוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 43) תשנ"ה - 1995, אינדיקציה לכך שהדין הקודם הוא שצריך לחול על תביעת פיצויים. סעיף 198המתוקן קבע מנגנון חדש, לפיו הועדה המקומית נדרשת להכריע תוך תשעים יום בתביעה שהוגשה לה לפי ס' .197התובע, או מי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה המקומית לדחות את התביעה, רשאים לערור בפני ועדת הערר בתוך שלושים יום. על החלטת ועדת הערר ניתן לערער לבית המשפט המחוזי בשאלה משפטית בלבד (סעיף קטן (ח)). עינינו הרואות כי על פי ההסדר החדש בית משפט זה אינו הערכאה הנכונה לדון בתביעה בשלב הנוכחי שבו היא נמצאת. גם אם נקבל את טענתם של התובעים לפיה יש לראות בהמנעותה של הועדה המקומית כאילו היא דחיית התביעה (ויש לפרשנות זו בסיס בפסק דינו של השופט ע' זמיר בהמ' (ת"א) 1561/77הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נ' שרות התאומים בע"מ פ"מ תשל"ז (2), 343), הרי הגוף המוסמך לדון בתביעה הוא ועדת הערר, לפי האמור בס' 198(ד) לחוק. .7לחלופין, מצהירה באת כח התובעים על נכונותה להעביר את ההליכים לבית משפט זה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, על פי האמור בפרק י' 1לחוק התכנון והבנייה המתוקן (תיקון תשנ"ה (מס' 4) ). ככל שהמדובר בסעד במישור המנהלי, הרי פתוחה לתובעים הדרך לפנות לוועדה המחוזית, בהתאם להוראת ס' 28לחוק: "(א) הועדה המחוזית רשאית להורות בכתב לועדה מקומית לעשות את כל הדרוש למילוי התפקידים המוטלים על הועדה המקומית בחוק זה או על פיו, הן בדרך כלל והן בקשר למקום מסוים. (ב) לא קיימה הועדה המקומית הוראה או דרישה של הועדה המחוזית מכוח חוק זה, לרבות הוראה בדבר עריכת תכניות והפקעת קרקעות או בנינים, תוך הזמן שקבעה הועדה המחוזית, רשאית הועדה המחוזית, לעשות בעצמה את כל הדרוש לביצוע ההוראה או הדרישה על חשבון הועדה המקומית ובמקומה ולגבות את ההוצאות ממנה; לעניין זה יהיו לה כל הסמכויות של הועדה המקומית, ומה שתעשה יראו כאילו נעשה על ידי הועדה מקומית. (ג) לעניין סעיף זה, דין ועדת המשנה לתכנון ולבניה או רשות הרישוי המקומית כדין הועדה המקומית." נראה לי אפוא, כי הדרך המתאימה היא פנייה אל הועדה המחוזית, על מנת שתורה לועדה המקומית להחיש את ההחלטה בעניין התובעים, ואשר לה נתונה הסמכות על פי ס' 28(ב) סיפא להיכנס לעובי הקורה ולבחון את תביעת הפיצוי לגופה, אם הועדה המקומית לא תמלא את ההוראה. דרך זו היתה פתוחה להם בטרם התיקון לחוק והיא פתוחה להם גם לאחריו. .8במצב העובדות כעת, נראה לי כי יהיה זה מוקדם מצד התובעים לפנות למסלול של עתירה לבית משפט זה, בשבתו כבית משפט לענייניים מנהליים על פי פרק י' 1לחוק. אמנם הסעד המשני שהם מבקשים, החשת הדיון בוועדה המקומית, הוא אכן עניין מנהלי, אולם נראה לי כי בטרם יגישו עתירה לבית משפט זה, נדרשים התובעים למצות את דרכים אחרות הנתונות להם ובהן פנייה לוועדה המחוזית, על פי ס' 28הנ"ל, ואם לא יקבלו את הסעד שהם זכאים לו, יוכלו לפנות לבית משפט זה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. .9לאור האמור לעיל אני מוחקת את התביעה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.תוכנית בניהבניהמקרקעיןתכנית מתארפגיעה במקרקעין