קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה מוחית ביטוח לאומי: .1למערער בתיק זה נקבעה דרגת נכות (משוקללת) העומדת על % .19המערער מערער על החלטת הועדה הרפואית לעררים שלא להפעיל את תקנה 15לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - .1956 .2אין מחלוקת בין הצדדים בעובדות הבאות: (1). ביום 6.3.91ארע לתובע ארוע (פגיעה מוחית) שהוכר על ידי הנתבע כתאונת עבודה. (2). הועדה מן הדרג הראשון שדנה בענינו של המערער קבעה את נכותו של המערער שהיא תוצאת אותו הארוע כדלקמן: בגין פגיעה בראיה - נכות בשיעור של % 4.5לפי ס' (1)52(2)(V) למבחנים. בשל המיפלגיה - ס' 29(1)(א)(1): % .10הועדה ראתה לנכון לעשות שימוש בסמכותה לפי תקנה 15והוסיפה למערער % 4.5נכות. כך הגיע שיעור נכותו ל-%.19 (3). המערער ערער על החלטת הועדה מן הדרג הראשון. הועדה לעררים קיבלה באופן חלקי את ערעורו והעמידה את נכותו בגין פגיעה בראיה על % 10(לפי ס' )52(2)(V)ב) של התוספת). נותרה בעינה קביעת הנכות בגין המיפלגיה. כך שחישוב הצטברות משוקללת של הנכויות השונות הגיעה ל-% .19הועדה לא ראתה אפשרות להשתמש בסמכותה להגדיל את הנכות לפי תקנה 15בשל המגבלה שבסיפא להוראת סק'(א), לס' .15 .3הצדדים חלוקים על פרשנותה של הוראת הסיפא לתקנה 15א. כך קובעת תקנה 15: " .15סטיות. (15) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה קטנה או גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14או 31(ב) בשים לב למקצועו, לגילו או למינו של הנפגע ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על % 19אם דרגת הנכות פחותה מ-%20, ובכל מקרה אחר לא תעלה על %.100" לטענת המערער, בנסיבות הענין אין בסיפא לתקנה 15(א) כדי למנוע מן הועדה אפשרות מלהפעיל שיקול דעתה על פי התקנה. לשיטתו, במקרה שבו נקבעו לנפגע אחוזי נכות לפי מבחנים שונים (סובל הנפגע מכמה פגיעות כדבריו) יש להפעיל תקנה 15קודם לשיקלול, ובנוגע לכל אחד מסעיפי הפגיעה בנפרד. רק לאחר מכן יש לשקלל הנכויות. כך, שבמקרה הנדון יש לערוך החישוב כדלקמן: [% 10(עיניים)+%5(לפי תקנה 15) + [% 10המיפלגיה + % 5(תקנה 15)] ורק אז לערוך השיקלול, ואז עומדת הנכות המשוקללת על %.27.75 .4המערער מפרט טעמיו לפרשנות זו כדלקמן: (1). מהוראות סק'(ה) לס' 12ב לתקנות עולה כי מתקין התקנות עצמו ראה את שיטת החישוב כפי שמוצעת על ידי המערער כשיטה הנכונה, שאחרת לא היה צורך בהתקנתה. (2). נוסחה של תקנה 15עצמה המסמיכה את הגורם הרפואי לשקול העלאת שיעור הנכות, ולקבוע דרגת נכות עד מחצית מזו שנקבעה לצד "המבחנים". התקנה מדברת בלשון רבים. אילו סבר מתקין התקנות כי יש לעשות שימוש בסמכות לאחר קביעת דרגת הנכות המשוקללת, לא היה צריך להשתמש בלשון זו. (3). מטרת התקנה. רק הפעלת התקנה בשלב שטרם השיקלול מביע בצורה אמיתית את מידת פגיעתו של הנפגע לצורך התחשבות במקצועו. לשם הבנת מידת הפגיעה יש להתחשב באופן מלא בכל אחת מן הפגיעות. במקרה של המערער אף אין הגיון בהכללת הפגיעה ברגלו ככזו המשפיעה על תפקידו במקצועו. (4). סבירות בכלל ובענינו של המערער בפרט. אין סבירות בהבחנה המונעת שימוש בתקנה 15כשמדובר באחוזי נכות הנמוכים. ההיפך מכך, יש להפלות אותם דווקא לטובה. שסביר כי דוקא בנכויות בשיעורים גבוהים ההתאמה בין הנכות רפואית למגבלה התפקודית גבוהה, בעוד שדווקא "נכויות קטנות" יכול שהשפעתן אינה עומדת ביחס למגבלה האמיתית בתפקיד. שהצטברות של "נכויות קטנות" אפשר שמנטרלת מכל מלאכה, אף שכל אחת מהן היא קלת ערך. באשר למערער - הכל מסכימים כי אין באפשרותו להמשיך בעבודתו. הוא זכה בערעור בפני ועדת העררים אלא שזכייתו נמחקה, ושיעור נכותו לפני הערעור נשאר עומד. .5טענות המשיב (1). הפרשנות לה טוען המערער אם ניישם אותה על חלקה השני של הסיפא לתקנה 15(א) תביא לכך שנוכל ליתן לכל פריט שעבר מלכתחילה סף של % 20תוספת אחוזים עד ל-% .100כך תיוצר אפשרות של מתן % 100לכל פריט. תוצאה פרשנות זו מופרכת. (2). אפשר שתקנה 15תופעל רק לגבי חלק מן הליקויים אלא שגם אז כפופה הועדה להוראת הסיפא לסק'(א) שסך הכל דרגת הנכות לא תעבור % 20כתוצאה מן השינוי. הגבלת סף הנכות כוללת את כל הליקויים במאוחד. (3). מטרת המחוקק בסיפא לתקנה היא שלא יוצר מצב שבו רק כתוצאה מהפעלת תק' 15, תשולם לנפגע גימלת נכות, למי שזכאי אך למענק נכות. (4). אין ללמוד מלשון תקנה 12ב לתקנות. שכן ענינה בליקויים מצטברים שהם תוצאה של תאונות עבודה שונות, שבכל אחת מהן הוכר הנפגע כנכה ונקבעה לו דרגת נכות. מטעם זה נקט המחוקק בלשון "דרגת נכות מצטברת". אין התקנה עוסקת בארוע יחיד. (5). כבר נקבע כי מתקין התקנות לא חרג מסכותו בהתקינו הסיפא להוראת תק' 15(א). .6בבוא בית הדין להכריע בסוגיה יש מקום לעמוד על ההגיון שביסוד שיטת "השקלול" יחד עם המטרות העומדות ביסודה של תקנה .15שיטת "השיקלול" קבועה בס' 1לחלק ג' של התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - .1956וזו לשון הסעיף: " .1דרגת נכות מורכבת דרגת נכותו של נפגע אשר נפגם מספר פגימות באותה פגיעה בעבודה - הוא הסכום של אחוזי שנקבעו למבחנים לאותן פגימות החלים על אותו נפגע, שיחושב באופן ובסדר המפורטים להלן: .1בעד הפגימה שנקבע לה אחוז הנכות הראשון במעלה - אחוז הנכות שנקבע כאמור; .2בעד הפגימה שנקבע לה אחוז הנכות השני במעלה - מספר אחוזים מן הכושר המופחת האחרון כמספר אחוזי הנכות שנקבעו לאותה פגימה במבחנים; .3בעד הפגימה שנקבע לה אחוז הנכות השלישי במעלה - מספר אחוזים מן הכושר המופחת האחרון כמספר אחוזי הנכות שנקבעו לאותה פגימה במבחנים; וכן הלאה". סעיף זה בא במקומה של תקנה 12המקורית לתקנות הנ"ל, מבלי ששונתה ההוראה במהותה. תק' 12, 12א, 12ב, ו-12ג לתקנות כנוסחן היום הותקנו בשלב מאוחר יותר מכוחו של ס' 63א לחוק שהסמיך את שר העבודה לקבוע בתקנות נסיבות לפיהן אפשר להגדיל את דרגת הנכות על ידי הבאה בחשבון של נכות קודמת הנובעת אף היא מפגיעה בעבודה (ראה בספרו של קובובי, רמח ושסה בתאונות עבודה בעמ' 144ובעמ' 156). על ההגיון שבבסיסה של שיטת השיקלול כאמור (ס' 1לחלק ג' של התוספת) עמד בית הדין הארצי לעבודה בפסק הדין דב"ע ל"ה 11- 01קמל נ. המוסד (פד"ע ו' בעמ' 175), וכך בלשון בית הדין: "תקנה 12ביסודה ההנחה שבפגיעה בעבודה שתוצאתה מספר פגיעות, משקל רב יותר לפגיעה החמורה ולה יש לייחס את מלוא אחוזי הנכות שנקבעו במבחנים שבתוספת לתקנות, בעוד שהפגיעות האחרות אינן עומדות כבר בפני עצמן כאילו באו באדם ללא מום, אלא שקובעים בגינן אחוזי נכות משלימים בלבד. גישה זו אינה מיוחדת למשפט הביטוח הלאומי בישראל. לענין קביעת מידת הנכות אימץ המחוקק הישראלי בחוק הביטוח הלאומי את השיטה הצרפתית, היינו שיטת הפגיעה הפונקציונלית, כשלאיזון משמשים שיקולים אינדיבידואליים מכוח תקנה 15לתקנות..." על הועדה הרפואית בהפעילה שיקול דעתה על פי תקנה 15להתחשב במצבו של הנפגע בשלמות. כך למשל אם פגיעה מסוימת איננה מזכה את הנפגע בתוספת אחוזים (שכן באותו סעיף הפגיעה כבר הובא בחשבון איבוד כושר עבודה) עדיין, ובכל זאת אותה הפגיעה תשקול להערכת היותו של נכה מעבודה מסוגל לחזור לעבודתו (דב"ע מ"ג 790- 01יחיה חליל נ. המוסד דב"ע י"ז 58דב"ע נ"ד 6- 01אליעזר נאור נ. המוסד, ניתן ביום 16.11.94ולא פורסם). בהתחשב במטרות שביסוד התקנה נכונים הדברים בענין התחשבות במצבו של הנפגע בשלמות בין אם כל סעיפי הנכות מובאים בחשבון בהפעלת שיקול הדעת על פי תקנה 15ובין אם אך חלקם, ובכל מקרה בעת שמפעילים תקנה 15יש לשקול מצב הנפגע בשלמות, ולא לשיעורין. בהתחשב באמור עד כאן, ומבלי שאתיחס בשלב זה לסיפא של הוראת תק' 15(א) נראית לי נכונה הפרשנות לפיה את השקלול על פי סק' (15א) סיפא הנ"ל יש לערוך קודם להפעלת התקנה. .8באשר ליתר טענות המערער. בהתיחס לטענה בענין נוסחה של תקנה 12ב - נכונה טענת המשיבה כי הוראת תקנה 12ב לתקנות אין בה כדי לבסס גישתו של המערער ופרשנותו. כפי שכבר ציינו עוסקת התקנה (כמו גם תק' 12, 12א) בהסדר מיוחד שקבע מתקין התקנות לענין קביעת נכויות מצטברות. בסק' (ה) ובמסגרת אותו ההסדר קבע מתקין התקנות גם תחולתו של ס' .15זאת ותו לא. תק' 12ב איננה עוסקת בקביעת דרגת נכות המתיחסת למספר פגימות בארוע אחד. אף לא מצאתי כי יש בשימוש במילה "מבחנים" בתק' 15(א) כדי לשקול, במיוחד לאור הגיונה של השיטה כפי שעמדתי עליה לעיל. עוד בהתיחס לטענות המערער שסביר בעיניו כי בנכויות בשיעורים הגבוהים ישנה התאמה גבוהה בין הנכות הרפואית למגבלה התפקודית בעוד שדווקא הנכויות הקטנות יכול שהשפעתן איננה עומדת בכל יחס למגבלה האמיתית. נראה לבית הדין כי יש בדברים משום הכללה שלא ניתן לקבלה. שכל מקרה ונסיבותיו. מידת ההתאמה בין הנכות הרפואית לתפקודית תלויה בסוג הפגיעה ובאדם הספציפי הנפגע. עד כמה משפיעה אותה הפגיעה הספציפית על יכולתו לעסוק במקצועו הספציפי וכו'. מכל מקום ודאי אין תקנה 15קובעת כי אין סמכות לועדה להפעיל שיקול דעת שעה שמדובר בהצטברות של נכויות בשיעורים נמוכים. הסייג לשיקול הדעת הוא סייג מוגבל ביותר, כפי שנקבע בסיפא להוראת סק'(א). .9נותר בעינו הקושי בעצם ההוראה שבסיפא לסק'(א). שהנה קובע מתקין התקנות כי אפילו סבורה הועדה (כפי שהיתה סבורה בעניננו כאן) כי אין הנפגע מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו, ובלא קשר עם השאלה אם קבעה לו אחוזי נכות בגין מספר פגימות או אך בגין פגימה אחת, לא נתונה בידה הרשות לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה מזו שנקבעה לנפגע מאחר שקביעתה זו תביא ל"שבירת מחסום" ה-% .20במקרה הנדון בפנינו עוד מודגש הקושי שבהוראה לאור פרטי ההליך בו מדובר, שערער המערער על דרגת נכותו, זכה בערעורו ואחוזי הנכות שנקבעו לו מלכתחילה נותרו בעינם. אלא, שבית הדין הארצי לעבודה כבר נדרש לשאלת סבירותה של ההוראה ובחן השאלה אם יש משום חריגה מסמכותו של מתקין התקנות. בית הדין הארצי קבע כי לאור מגמתו ושיטתו של החוק, סבירה ההגבלה שנקבעה לענין אחוזי הנכות (דב"ע ל"א 33- 0קלנג נ. המוסד פד"ע ב' 320), שמטרת מחוקק המשנה בתקנה לא ליתן גמלת נכות למי שזכאי למענק נכות רק כתוצאה של הפעלת תקנה .15בית הדין הארצי לא ראה בהוראת התקנה חריגה מסמכותו של מחוקק המשנה, שמטרה זו העומדת ביסוד ההוראה מתישבת עם ראייתו הכוללת של החוק. לא מצאתי כי יש מקום במסגרת הדיון כאן לקבוע אחרת. כך במיוחד, שאין למערער טענה כללית בענין הוראת הסיפא לסק' א, כשלעצמה, אלא כורך הוא טענתו בטענות לעצם שיטת השקלול והפעלת תקנה 15שעה שמדובר מספר סעיפי פגימה. טענתו זו לגופה כבר נדחתה. ועל כן,ומכל הטעמים אמורים נדחה הערעור. אין צו להוצאות.פגיעת ראש / מוחביטוח לאומי