האם נכונה טענת התובע כי עבד בכל השבתות והחגים ללא כל יום מנוחה, ובהתאם לכך האם זכאי לפדיון בגין ימי מנוחה שבועית וימי חג וכמה ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פדיון ימי חגים: .1זהו פס"ד בתובענה שהוגשה על ידי התובע לשכר עבודה, גמול שעות נוספות, גמול עבודה בשבתות וחגים ימי חופשה והלנת שכר. .2התיק נפתח אומנם בסדרה 2שאיננה בסמכות רשם, אלא במהלך הדיון הוברר כי הסכום הנתבע הינו במסגרת סמכות רשם, ועל כן נוהל התיק במסגרת דיון רגיל, בפני רשם. .3הפלוגתאות הן: א. כמה שעות עבד התובע בכל יום (האם נכונה טענת התובע שעבד 18שעות בכל יום, או שנכונה טענת הנתבעת כי סוכם על 13שעות עבודה וכי בפועל עבד פחות. ב. האם נכונה טענת התובע כי עבד בכל השבתות והחגים ללא כל יום מנוחה, ובהתאם לכך האם זכאי לפדיון בגין ימי מנוחה שבועית וימי חג וכמה. ג. האם נכונה טענת התובע כי לא קיבל כלל ימי חופשה ובהתאם לכך האם זכאי לדמי פדיון חופשה וכמה. ד. מדוע לא שולם לתובע שכר חודש דצמבר 94(בסך של 000, 1ש"ח), ובהתאם לכך האם זכאי התובע לפיצויי הלנת שכר בשל כך. ה. האם תהיה זכאית הנתבעת לקיזוז בשל התרשלות התובע כטענתה בשמירה ואם כן - באיזה סכום. בהערת אגב, יצויין כי במקור לא נכתב בתביעה שכר דצמבר 94, אך משב"כ התובע ביקש לתקן זאת הסכים לכך ב"כ הנתבעת, מבלי שיהיה צורך בתיקון נפרד של כתב התביעה, ותוך מתן הזדמנות לנתבעת להגיב (דבר שאכן עשתה בהודעתה לביה"ד מיום 18.11.95אשר מהווה חלק מכתב הגנתה). אדון בפלוגתאות אחת לאחת (אם כי בסדר שונה): א. דמי חופשה- על פי חוק חופשה שנתית תשי"א - 1951, חלה על המעסיק החובה לנהל פנקס חופשות מסודר. נטל ההוכחה לענין חופשות שנטל עובד - הינה על המעסיק.( ) מנהל הנתבעת נשאל האם ניהל פנקס חופשות מסודר וכך השיב (עמ' 21ש' 6- 4): "לא היינו חייבים שמנהל הנתבעת ימלא להם כרטיס, גם כשלא היו בשטח היו מקבלים על כך משכורת מלאה. בנושא של חברות שמירה זה מורכב מבחינת חברות הביטוח, יחום אחד שהם לא נמצאים יש תביעות של חברת הביטוח. לכן מבחינת הביטוח היינו צריכים להיות מכוסים". לפי דבריו אלו לא נרשמו בכרטיסי העבודה ימי חופשה, אף כשהיו כאלו וזאת מאחר שאם היו רשומים ימי חופשה הרי שהיו צפויים לכך שחברות הבטוח של מזמיני השמירה יתבעו אותם בגין אי שמירה. אעפ"כ לא הוסבר מדוע לא נערך כל רישום אחר מבחינת הנתבעת, על מנת שניתן יהיה לוודא מתי בכל זאת לקח התובע חופשה, אם לקח. כמו-כן לא ברור מדוע כאשר אדם נמצא בחופשה לא יהיה לו מחליף, ואם יהיה לו - מדוע יש בעיה עם חברת הבטוח ? מכל הדברים האלו ומשנטל ההוכחה לענין החופשות הוא על הנתבעת, לא הוכיחה הנתבעת כי התובע אכן יצא לחופשה ואם-כן מתי, לפיכך יהיה זכאי התובע לדמי חופשה על פי החוק. מעיון בכתב התביעה עולה כי התובע תבע כאילו עבד שנה שלמה, בעוד כידוע עבד (ע"פ האמור בכתב התביעה) מיום 14.06.94עד ליום 19.12.95, דהיינו - 6חודשים ו - 5ימים. על פי חוק חופשה שנתית זכאי התובע ל- 12ימי חופשה שנתית (=שני שבתות), בהתאם לכך זכאי התובע לחופשה בגין 6ימים (כשחלק מיום אינו מובא בחשבון). לפיכך זכאי התובע לדמי פדיון חופשה בסך של 384ש"ח. ב. שכר חודש דצמבר 1994 מהודעת הנתבעת מיום 18.11.95עולה כי אין הכחשה לכך שהתובע לא קיבל שכר חודש דצמבר. השאלה איננה לגבי עצם החוב בסך של 000, 1ש"ח (שמוסכם שמגיע לתובע), אלא על ענין הלנת השכר ומדוע לא שולם השכר עד כה. לענין זה התובע העיד אומנם כי לא קיבל שכר, אך לא היתה כל התיחסות לשאלה אם הוצע לו השכר אם לאו. מנהל הנתבעת העיד לענין זה כדלקמן: (עמ' 24ש' 9- 8): "אני גם אז רציתי לשלם לו, שלחתי אליו אנשים הביתה והוא לא רצה לקבל. אני מוכן גם היום לשלם". כך גם העיד עד ההגנה עודה מחמד עלי (להלן: מפקח השמירה), כשנשאל מתי ראה את התובע השיב (עמ' 16ש' 30ואילך): "בפעם האחרונה היה כאשר הלכתי לשלם להם כסף ולקבל את הציוד בחזרה, והם לא רצו... היה לי עבורו כסף עבור 14יום, בערך 920ש"ח". כלל ידוע כי משאדם מסרב לקבל את משכורתו לא תעמוד לו זכותו להלנת שכר, וכך אף נקבע בפסיקה ( ). ביה"ד מקבל את גירסת מנהל הנתבעת ומפקח השמירה, כי אכן הסכום הוצע לו אך סרב לקבלו. לפיכך אינני פוסקת הלנת שכר אלא בגובה ריבית והצמדה בלבד. ג. שעות נוספות בפני בית הדין העידו התובע ושני עדים נוספים מטעמו. מעדותם זו עולה כי הגיעו לעבודה וממנה ביחד. כשנשאלו על ידי ב"כ התובע, כל אחד בתורו, ממתי עד מתי עבדו בכל יום, השיבו תשובה זהה: "משעה 15.00אחה"צ עד השעה 07.00ביום ראשון (הדבר נאמר על ידי העד עבדל עזיז, עמ' 11ש' 26- 25ע"י העד מוסטפא גועבי, עמ' 8ש' 21- 20וע"י התובע עמ' 3ש' .) 22העדים והתובע דברו באופן חד משמעי כאילו כך היה הדבר בכל יום ויום, ללא כל סטיה ממסגרת שעות מדויקות אלו. לעומתם העיד מפקח השמירה מטעם הנתבעת, כי לא היתה זו מסגרת השעות כנאמר על ידי התובע ועדיו וכי לא תמיד נמצא התובע בעבודה. וכדבריו (עמ' 14רישא): ש. מה גילית בבקורת שלך ? ת. הרבה פעמים הם לא היו, הוא היה צריך לקבל עבודה בין 16.00ל 17.00והוא לא היה מגיע בזמן, הרבה פעמים התובע לא היה בעבודה שלו. ובשורה 10(עמ' 15): ש. אתה היית עושה ביקורת גם בשבת? ת. בכל השבוע, גם בשבת. הרבה פעמים הוא לא היה בעבודה, הייתי שואל איפה הוא וכל פעם היו אומרים לי משהו אחר. ובשורה 24עמ' 16: הוא היה מגיע לפעמים ב- 4.30או חמש, ובהמשך (עמ' 17ש' 14ואילך): הייתי בודק ורואה כמה כל אחד מגיע לו והייתי רושם כמה ימים הוא עובד וכך היינו עושים אתם חשבון והיו מקבלים מה שמגיע להם. בעמ' 18ש' 22נשאל כמה פעמים יצא לבקורת בחודש הראשון וענה: כל לילה, ובחודש השני אותו דבר. ש. בחודש הראשון תמיד ראית אותו. ת. לפעמים כן ולפעמים לא ואני הזהרתי אותו כמה פעמים וכך זה נמשך עד דצמבר. ב"כ התובע מבקש כי נסתמך על עדויות התובע ועדיו כי אכן התובע עבד כל יום בין 15.00ל- 07.00או לכל הפחות בין 17.00ל- 07.00בבוקר, אלא שמששמע ביה"ד את גירסת הצדדים, מעדיף ביה"ד את גרסת הנתבעת כי בפועל לא עבד התובע את מלוא השעות, גרסתם המאוד אחידה של התובע ועדיו כאילו עבדו במדויק כל יום בין השעות 15.00ל 07.00, איננה אמינה על ביה"ד. עדותו של מפקח השמירה כי בבקורות רבות לא היה התובע במקום וכי אף הוזהר לענין זה - אמינות על בית הדין. יצויין כי בניגוד לאמור בסיכומי הנתבעת, לפיה רשאים היו הצדדים להתנות על כך שהתובע לא יקבל תוספת בגין שעות נוספות - אין ביה"ד סובר כך, אין אדם רשאי להתנות כן, והדבר עולה מס' 5לחוק הגנת השכר תשי"ח - 1958לענין שכר כולל. כמו-כן, על פי הפסיקה אף אם התובע ויתר על זכותו זו, אין משמעות לויתור זה. לענין זה נפסק כי:ב.............. בעניננו, משביה"ד מאמין לגירסת עד הנתבעת כי אכן התובע לא עבד את מלוא השעות, ולא תמיד היה נוכח בעת הבקורת, הרי שעל סמך הנתונים שבפני ביה"ד, אין אפשרות לקבוע האם בסך השעות שעבד מילא את מלוא מיכסת השעות שהיה אמור לעבוד והאם אכן עבד שעות נוספות וכמה. ומכוון שהנטל לענין זה הוא על התובע - קובע ביה"ד כי נטל זה לא הורם. ימי מנוחה וחג התובע תובע בגין 25ימי מנוחה שבועית וחגים. בענין זה עולה אף מדברי מפקח השמירה של הנתבעת כי אכן התובע עבד בשבתות. משמע התובע עבד 7ימים בשבוע ללא יום מנוחה שבועי. מאחר שהתובע קיבל 600, 1ש"ח לחודש, הרי ברור שלכל היותר ניתן לומר שהתובע קיבל שכר מינימום, בגין משרה מלאה שעבד ( 6ימים), ואם אכן עבד ביום מנוחה השביעי - הרי שמגיע לו שכר גם בגין יום זה. נכון אומנם שהתובע לא ידע לציין אילו חגים חלו בתקופת העבודה, אלא שאכן סביר שבין יוני לדצמבר אכן היו חגים. מכל מקום מכיוון שעבד חצי שנה הרי שלפחות היו 25ימי מנוחה בהם עבד. כאמור לעיל, לא היתה רשאית הנתבעת להתנות עם התובע שעבור מנוחה שבועית וחג בהם עבד בפועל לא יקבל שכר (או ששכרו כולל גם עבודה בימים אלו). בניגוד איפוא לענין שעות נוספות שהוכחש על ידי הנתבעת, משקימת הודאה מטעם הנתבעת כי אכן התובע עבד בשבתות, הרי שביה"ד סובר כי יש לשלם לו את מלוא שעות השבתות ובימי החג - ומיכוון שתבע בגין 25ימים (ולא יותר) - יקבל את השכר בגין 25ימים אלו ובסה"כ - 400, 2ש"ח. סכום זה מתייחס לתקופה של חצי שנה ועל-כן הריבית וההצמדה יחולו מיום 01.09.94(שהוא בערך אמצע התקופה בסך הכל). יצויין כי אינני פוסקת גם על סכום זה פיצויי הלנה, היות ואין הכחשה כי הסיכום בין הצדדים היה שהמשכורת של 600, 1ש"ח תכלול גם עבודה בשבתות וחגים, וביה"ד מאמין כי היתה כאן טעות כנה מצד הנתבעת בסברה כי איננה חייבת לשלם בנפרד על ימים אלו. קיזוז הנתבעת טועת כי היא זכאית לקזז מכל סכום שיפסק לטובת התובע, אם יפסק, את שווי הציוד שנגרם ברשלנותו של התובע, כטענתה. טענה זו כלל לא הוכחה ואף לא הובאו כל ראיות לענין שווי הציוד שנגנב כטענתם, לצורך הקיזוז, טענה זו נדחית . סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את התשלומים הבאים: א. סכום של 000, 1ש"ח + ריבית והצמדה מיום 01.01.95ועד ליום התשלום בפועל, סכום זה ישולם תוך 15יום מיום קבלת פסק דין זה לידי הנתבעת אחרת יצבור (הקרן) ממועד פסה"ד ועד ליום התשלום בפועל פיצויי הלנה מלאים (ומ- 01.01.95ועד למועד מתן פסה"ד - ריבית והצמדה). ב. סכום של 384ש"ח כדמי חופשה בתוספת ריבית והצמדה מיום 01.01.95ועד ליום התשלום בפועל. ג. סכום של 400, 2ש"ח בצרוף ריבית והצמדה מיום . 01.09.95ועד ליום התשלום בפועל. ד. סכום של 500ש"ח + מע"מ הוצאות. ערעור על פס"ד זה ברשות בלבד, בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים (ככר פקוד מרכז) תוך 15יום מיום המצאת פסה"ד לידי הצד המערער.דמי חגים